השף של היין הישראלי

אלון גונן | 30.10.2014 | 17:23

שף אייל לביא : השף של היין הישראלי

רוקח 73  חוזרת.

שף אייל לביא הוא מסוג השפים שמתאהבים בו בשנייה, תמיד מחייך, תמיד מקשיב ואוהב את מה שהוא עושה , פשוט לענג אנשים עם אוכל טוב ויין משובח.

רוקח 73 חוזרת לאחר חופשה קצרה של מתיחת פנים עיצובית מקסימה והיא הולכת להיות מאוד חמה בחורף הקרוב. מנות הדגל של אייל לביא ברוקח 73 ממשיכות להיות גולת הכותרת לצד מנות עונתיות חדשות. הביסק הסרטנים הנפלא והפאייה מלאת פירות ים טריים שבאים בול בטריותם בחורף. יותר מהאוכל  מעניין תפריט היין המרשים שיש במסעדה ולאחר שראיתי את מקרר היין ואת הקירות שממלאים את חלל המסעדה ביינות ישראלים אי אפשר שלא להתפעל. אייל הוא ללא ספק מקפיד לפרגן ולקדם את היינות הישראלים של יקבים מסחריים לצד יקבי בוטיק.  עושר עצום של בלנדים ויינות זניים מוקפדים פשוט גורמים לגאווה.

היקבים שנמצאים בתפריט הם רבים וביניהם אפשר למצוא את:

יקב שאטו גולן שמקבל במה מאוד מכובדת בתפריט היין ואף יככב שם עם יין חדש שיהיה פתוח לכוסות. יקב סוסון ים שמלווה את איל לביא בשאר מסעדותיו גם כאן יהיה אפשר לפגוש את אנטואן של זאב דוניה , יקב קסטל עם שלושת יינותיו המשובחים. השרדונה, הפטיט קסטל והגראנד קסטל, יקב קלו דה גת עם הראל שמתומחר נפלא, צרעה עם המדהימים של היינן ערן פיק שהלבנים שלו מתאימים נפלא למנות פירות הים, הרוסאן המדהים של יקב תבור שמבחינתי צריך להיות האפרטיף בכל ארוחה ומדובר בזן חדש יחסית שיקב תבור עשה ממנו פלאים,  הפינוטאז' של ברקן ויקב רמת הגולן עם הירדנים הבטוחים שמתאימים לאוכל כמו כפפה ליד, יקב ברבדו גם הוא עם השרדונה והשיראז שילוו יופי את מנות הפאייה והדגים, אמפורה ופלטר ועוד ועוד והרשימה ארוכה.

ואכן מדובר ברשימה רצינית, מאוד מכובדת שמתומחרת הגיוני  ומאפשרת ליהנות מיין ישראלי לצד מנות משובחות. שאפו חבר יקר ושיהיה המון בהצלחה . אוהב.

להמשך הפוסט

תערוכות היין זו סוג של אוננות בסה"כ

אלון גונן | 27.10.2014 | 04:32

תערוכות היין זו סוג של אוננות בסה"כ:

כל מה שאתם צרכים זה להחליף את המילה אוננות בצמד המילים תערוכת יין במשפטים הבאים שנלקחו ממאמר של ד"ר בני שכטר. 

"באוננות אין מדד מדויק המצביע על כמות "נורמלית". יש כאלה שמאוננים פעם ביום או כמה פעמים ביום ויש שמאוננים לעתים רחוקות יותר. עם זאת, ישנם מצבים שבהם האוננות מפסיקה להיות נורמלית ומתחילה להוות בעיה. הבעיה היא לא בהכרח מספר הפעמים שאדם מאונן אלא הנסיבות שבהן הוא מאונן."

רבות כבר נכתב על שפע תערוכות היין שמתקיימות כל שנה ברחבי הארץ. כל עיר מתפארת בתערוכה שלה, על פניו מדובר באירועים מכובדים ושמחים שציבור גדול נחשף ליין שברובו ישראלי אז מה בעצם הבעיה: תערוכות היין אמורות לקדם את היין האזורי והארצי ולהגדיל את תצרוכת היין המקומית. תכלס התערוכות לא עומדות בציפייה הזו כי בעשור האחרון לא עלתה תצרוכת היין היא עדיין עומדת על סביבות 5 ליטר בשנה ברחבי הארץ ועל פי חנויות היין העיר תל אביב צורכת 18 ליטר בשנה. יקבים עדיין שבויים בפנטזיה שתערוכות ימכרו להם את היין ושוב זה לא באמת קורה , נכון מלאי היין מצטמצם אבל זה בגלל שהם מוזגים חינם את היין לבאי התערוכה. היקבים בדיל שלהם עם מפיקי התערוכות לא מקבלים אגורה על זה שהם מגיעים, להפך הם משלמים דמי דוכן משלמים למוזגים המקצועיים ובטח לעוד כמה גורמים וכמובן הם מוזגים את היין חינם. המון יין נשפך בערבים כאלה. מדובר בעצם בבר הכי זול בעיר, האורחים קונים כרטיס במחיר של 80 שקלים או במכירה מוקדמת ובקופונים ב 50 שקל, מקבלים כוס וקדימה שותים עד כלות או כלוט.  היקבים בבעיה הם רוצים וזקוקים לחשיפות האלו ולא באמת יכולים לעמוד בלחץ של משרדי יחסי הציבור שמבחינתם זו דרך לחשוף את היקב ולומר ליקב שהנה הם עושים את העבודה שלצורך זה נשכרו.  בשנתיים האחרונות אני יותר ויותר שומע מאנשי השיווק של היקבים שדי זה עובר כבר את הגבול, אי אפשר לשפוך כל כך הרבה יין ולא להרוויח מזה ואי אפשר לראות כל כך הרבה תערוכות יין לא מקצועיות ובשנים האחרונות אנחנו רואים פחות ופחות יקבים בעיקר הגדולים שנמנעים מלהגיע לתערוכות מיותרות. רב היקבים שמגיעים לתערוכות הללו בשנים האחרונות הם יקבי בוטיק שחושבים שזו הדרך לקדם את היקב שלהם. ייקח להם עוד פעם פעמיים של תערוכות להבין שהם מפסידים.

אז מה לעשות בעצם שמצד אחד כן רוצים חשיפה ומצד שני אין הרבה שיניים פרקטיות לתערוכות היין.  אפשר להחליט שאסטרטגית בוחרים רק תערוכה אחת בשנה ובה להשקיע את מירב יחסי הציבור והפרסום. זו צריכה להיות תערוכה מקצועית שמתאימה בדיוק לצרכי היקב וצריך לקחת בחשבון איזה יקבים משתתפים, באיזו עיר, מי קהל היעד, מי המארגנים ואיזה אינטרס עומד מאחורי זה, צריך להתכונן טוב טוב ולא רק להביא יין לתערוכה, לדאוג לגייס כמה שיותר לקוחות חדשים שאהבו את היין שלכם, לדאוג לשמור על קשר עם הלקוחות. להשתתף בתערוכה זה ללא ספק מכובד ומרשים ויש המון הילה סביב זה ולכן חייבים לבחור את האחת שתיתן לכם את מירב החשיפה והפרסום כדי לגייס עוד לקוחות למועדון שלכם. זו מטרת התערוכה.

אם למועצת גפן יין היה מספיק השפעה על היקבים הגדולים אולי היה אפשר לחשוב על רעיון שבנינו הוא די פשוט ומאוד קל לביצוע. יש לנו 4 -5 יקבים גדולים ששולטים על תעשיית היין בישראל. יארגן לו כל יקב תערוכה אחת בשנה שבה הוא יאמץ את היקבים שנמצאים באזור שלו ויחד יציגו את היינות האזוריים. רמת הגולן יזמין את פלטר, בזלת הגולן, אסף, וכולי , כרמל יזמין את היקבים שנמצאים באזור זיכרון, ברקן יזמין את יקבי הרי יהודה וכך הלאה ויחד הם יוכלו גם למנף את האזור, גם לחסוך אלפי שקלים מכל יקב ואני מניח שגם המקצוענות תהיה ראויה. רעיון.

 

תערוכת היין מטה יהודה מיני ישראל 2014.

זו תערוכה אזורית שמתאגדים בה רק יקבים מהרי יהודה והוא חלק ממורשת שמנסים להרים במועצה האזורית ובהצלחה די רבה ראש המועצה האזורית מר משה דדון שבאמת אוהב יין ומזהה כבר שנים את הפוטנציאל של יקבי הבוטיק שבזכותם מגיעים לטייל באזור אלפי אנשים שמקדמים את התיירות באזור זה. היקבים שהשתתפו בתערוכה וישמחו לראות את המטיילים שיגיעו בחודש הקרוב הם:  יקב טפרברג, יקב כץ, יקב קדמא, יקב כרמי יוסף, יקב מוני, יקב נבות, יקב שורק, יקב לטרון, יקב צרעה, יקב נבו, יקב בר גיורא, יקב סוסון ים, יקב כרם ברק, יקב קטלב, יקב צובה, יקב יהודה, יקב קסטל, יקב ענתות, יקב עגור, יקב קלע דוד, משק יין הנס שטרנבך, יקבי עמק האלה, יקב לה טרה פרומסה, יקב יפו, יקב שריגים ויקב צפרירים.

 כל יקב והסיפור המיוחד לו :

 יקב טפרברג: הוא יקב מסחרי גדול ששני הייננים שבו עושים יחד יינות מיוחדים ושווה להתעכב דווקא על הזנים הפחות מוכרים מקברנה ומהמרלו.  ליקב אין מרכז מבקרים אבל יינותיו נמצאים כמעט בכל מקום.

 יקב כץ: יקב בוטיקי קטן שנמצא במסילת ציון אפשר למצוא ביקב יינות שנעשים ללא בי סולפיט והמקום מציע ארוחות בוקר וסיפורי יין מרתקים.

 יקב קדמא: נמצא בכפר אוריה. היקב מיישן את יינותיו גם בכדי חרס גדולים עם יעוץ של ארקאדי פפיקיאן, לאחרונה הובזר היקב ביינן צעיר בינתיים הפנים היפות שלו והחיוך עשו עלי את הרושם הראשוני הנכון אבל נחכה לראות מה הוא יודע לעשות. בתערוכה טעמתי בלנד שעשוי מסנג'ובזה ומרלו ביחסים שווים. המרלו הגיע מעמק האלה הסנג'ובזה מאלון הגליל ושנת הבציר 2013. מדובר ביין שונה לגמרי מכל מה שטעמתי שמיוצר ביקב קדמא. היין פירותי מאוד, מאוזן מאוד, מאוד אהבתי את השילוב של שני הזנים ואת זה שהוא לא דחוס בעץ . שאפו , לא לפספס את היין הזה.

 

יקב כרמי יוסף ברבדו: אזור כרמי יוסף אחד האזורים היפים בארץ, היקב שודרג בחדר טעימות חדש שצופה מהגובה לכרמים ולמטעים שיש מסביב. סיפורי יין מפרופסור בן עמי וטעימות יינות יש כל שישי.

 

יקב מוני: נמצא בדיר רפאעת מערבה מקיבוץ צרעה. מקום מדהים לבקר בו ולטעום את יינות היקב ושאר המוצרים שהיקב עושה . ליקב יש יינן חדש ששון בן אהרון שאת יינותיו נוכל לטעום רק בעוד שנתיים שלוש בינתיים בבקבוקים יש את היינות המצוינים של סם סורוקה.

 

יקב נבו: נמצא במושב מטע היינן נבו חזן הטעים את הויוניה שלו. מדובר ביין ויוניה שעושה בית ספר לכל האחרים שנמצאים על המדף מזן זה. שאפו. לא לפספס.

 

יקב קלע דוד: נמצא במושב גבעת ישעיה והיינן הוא עמוס ברזילי: לא מדובר בדוד שהרי דוד היה יפה תואר מדובר ביקב  שנכון היה לקרוא לו גולית. היינן הטעים שני סוגי יין בדוכן ולצערי לא מדובר ביין (הנוזל אכן היה מיץ ענבים ) אבל אי אפשר לקורא למה שטעמתי יין. אני אפילו לא יכול לנתח אותו מבחינת פגמים ביין כי הרי כתבתי שזה לא יין, אני לא יכול לנתח אותו על פי הפרמטר הכי פשוט של טעים לא טעים כי נראה לי שבשביל הנוזל הזה צריך להמציא מונח חדש של טעים לא טעים. אלו יינות שלא ראויים לשתייה או לבישול לא בטוח שאפילו לחומץ. מדובר ביין שאם ייטעם על ידי אנשים שלא מבינים ביין וזה להם הפעמים הראשונות לחוות את היין באחד מהסיורים שמציע פסטיבל הרי יהודה החודש זו פגיעה אנושה לחיך ולדעתם על היינות בכלל. ייגנזו היינות והיינן ישמע בזיונו ידום וישתוק.

 

יקב קסטל: היינן אלי בן זקן. מסורת מפוארת של יין משובח. שרדונה, ושני בלנדים, בשנים טובות יש גם רוזה. אחד מהיקבים היפים בארץ.

 

יקב לה טרה פרומסה: נמצא בקיבוץ גת. במקום יש מסעדה בה משלבים אוכל הודי בניחוח איטלקי ויחד עם יינות היקב זו חוויה מדהימה . לא לפספס.

 

 

 

 

להמשך הפוסט

סוף עונת הענבים

אלון גונן | 20.10.2014 | 16:31

 

שנת 2014 מסתיימת לה ואיתה גם בציר ענבי היין. בשנת 2013 בצרו כ 55,064 טון ענבי יין אדומים ולבנים מסוגים שונים, שזה יוצא פחות או יותר כ 60 מיליון בקבוקי יין בשנה. השנה בצרו יותר גם בגלל שנת השמיטה. השאלה שאף אחד לא עונה עליה כבר שנים זה מי לעזאזל שותה את כל היין שמייצרים בישראל? התצרוכת לא עולה על 5 ליטר לנפש חוקית לשנה, היצוא עומד על 20% שזה מתאזן עם היבוא שעומד גם כן על 20%. אם שואלים את בעלי היקבים לגבי כמות היין שיש אצלם במחסנים אז כולם ללא יוצא מן הכלל מעידים כי חסר להם יין וזה סוג של בדיחה שכולנו יודעים שהם לא ממש מדייקים (וזה בלשון המעטה) כי רק צריך להסתכל איזה שנות בציר מככבות בחנויות היין ולדעת שאם אותם עדיין לא הצליחו למכור אז מה עם היין משנים מאוחרות יותר? כמובן שמעידים על כך גם כל המבצעים של 3 או 4 בקבוקים במאה שקלים, ובראש השנה הנוכחי אף מצאנו 6 בקבוקים במאה שקים וכן גם רשת זר פור יו יצאה במבצע שמי שקונה זר פרחים מקבל בקבוק יין (אפילו טוב) בעשרה שקלים.

יש המון, אבל המון, יין במחסנים וריבוי היקבים, ריבוי הנטיעות, חוסר פיקוח בסיסי לגבי כמות היין גורמת לענף להיתקע עם מיליוני בקבוקי יין ללא קונים. אין באמת שיווק אינטנסיבי או מאמץ משותף של היקבים לעשות משהו בנידון. מועצת גפן יין ערוכה עם תוכנית פרסום ושיווק יין ישראלי בארץ ובעולם אולם בגלל חוסר תקציב ומלחמות של יקבים גדולים אלה באלה שום דבר לא באמת זז. אולי כדאי לצחי דותן מנכ"ל מועצת גפן יין לנסות להעביר חקיקה בדיוק כמו אצל ענף החלב בארץ שבו יש מכסות ויש פיקוח כמה חלב כל רפת נותנת על מנת לשמור על פרנסתם של העמלים ולשמור שהענף לא יקרוס.

זה רק עניין של זמן עד שהענף יהיה במשבר קטסטרופלי. שנת שמיטה 2015 קצת תיתן אוויר לנשימה ליקבים הגדולים שישכילו אם יבצרו רק יינות פרימיום ואת הענבים שממנו מפיקים יינות זולים באמת ישמטו ולא יעשו יין זול השנה אלה יגמרו את היין שבמחסנים ויוכלו לתעל את הכסף שחסכו בבציר לטובת שיווק, פרסום וקידום תצרוכת היין שלהם.

מה עוד היה קיצוני ב 2014? המלחמה בעזה והיקבים בקו האש מגדרה דרומה חוו בצירים תחת אש וגם מצב רוח מחורבן שבטח משפיע על העשייה. מני פאר הלך לעולמו וזו מכה רצינית וכואבת עבור ענף היין. דווקא  מבחינת מזג האוויר השנה הייתה שנה מצוינת לגפנים, לא היו מתקפות חמסין והגשם שהגפן זקוקה לו נראה כי ירד בדיוק בזמן כדי לא לפתוח מים בכמויות גדולות.

הבציר כבר מאחורי הבוצרים והכורמים והכדור עובר עכשיו לידיהם של הייננים והיינניות אשר כל אחד בדרכו ובהשכלתו ינסה לרגש את כולנו ביינות משובחים.

חומרי גלם טובים כבר יש להם ביד, אז בואו נקווה שמשפטו של תומאס דלוני "אלוהים שולח את הבשר, והשטן – את הטבחים", לא יהיה רלוונטי עבורם באינטרפטציה קצת שונה שאומרת: אלוהים מעניק לנו את חומרי הגלם והשטן את הייננים.

אז איך להם ולהן הייתה שנת הבציר הנוכחית 2014 ולשאלתי: איך היה הבציר מבחינתך השנה? להלן תשובות חתך מהיקבים מהצפון ועד הדרום:

לין גולד מיקב עמק האלה:

סיכומי בציר: מבחינתי עוד טיפה מוקדם לסכם ממש, היום רק עשינו פרס אחרון, אבל בכל זאת: בסך הכל זו שנה שנראית די טוב. מאוד ארומטית ללבנים, עם הבשלה הדרגתית ויציבה לאדומים. יחד עם זאת ברמת בריאות הגפן היו כמה אתגרים לאורך העונה. מבחינת כמויות עשינו טיפה יותר, בעיקר לאור יבולים מאוד נמוכים שנה שעברה שייצרו מחסורים גדולים ביין של 2013 והכנה לשנת השמיטה. אלכוהול – אני בוצרת לפי טעמים ומוכנות, פחות מבוהלת מ% גבוה על התווית, כך שלא צופה שינויים דרמטיים.

שוקי ישוב מיקב עגור:

הבציר נגמר כמו כל בציר בהקלה גדולה- "עברנו עוד אחד". מי שצריך גם למכור את היין שלו יום אחד צריך להגיד "היה בציר נפלא מאי פעם". תכלס- ליינן קשה להגיד בהגינות אלא כחלוף חודשים מספר. העובדות נראות בסדר גמור: הענבים הבשילו היטב וכמי שיודע ענבים ויין אני חושב שעשיתי מה שצריך לעשות. גם התסיסות הסתיימו להן ביובש מוחלט ולא התמהמהו. ועכשיו צריך לחכות לניסים שלא ניתן לראותן בעין בלתי מזוינת בעליל, והן יתרחשו. את החופשה שלי בפיימונטה בתחילת דצמבר הרווחתי ביושר.

צביקה פנטי מיקב אליגוטה:

שנה קצת מורכבת אפשר לאמר, הקיץ האחרון היה נעים במיוחד לגפנים, לא היה חם מדי והלחות לא חסרה, גפנים אוהבים את זה והתגובה הייתה בהתאם – הענבים הגיעו לרמת סוכר אידיאלית עוד לפני שהגיעו להבשלה פנולית. זה אילץ אותנו להמתין בסבלנות להבשלה ולבצור ברמות סוכר גבוהות במיוחד. היינות השנה יצאו מעולים כרגיל וגם נוספו זנים חדשים כמו ברברה, פינו נואר ופטיט וורדו. עם חוויה אתה מחפש תבוא לכאן.

אבי וורטמן מיקב וורטמן:

הבציר היה טוב מבחינת איכויות, תנובה נמוכה יחסית, הבשלה טובה. סוכר ממוצע (חלק מהזנים יותר גבוה, בחלק יותר נמוך). מבחינת כמויות ייצור – 20,000 בקבוקים.

 דורון רב און מיקב ספרה:

בציר טוב ומאוזן. הבשלות טובות, התחיל יום לפני 2013…זה נחשב הקדמה (מחייך). הסוכרים אצלי ביקב בכל מקרה נמוכים, מגדל בכרם לבשלות טובה ובציר מוקדם,כך משמר חומציות טבעית וסוכר נמוך. מציע שיזדמן לך תבוא ונטעם יינות גולמים יחדיו זה מרתק.

גידי סיידא מיקב לוריא:

בציר מעניין מאוד, בעיקר ללבנים שנהנו ממזג אויר סגרירי ללא שרבים מיוחדים שפירקו חומצות, ההבשלות היו אחידות. מבחינת סוכרים: הבריקסים התקדמו יפה למרות שהייתה תקיעה קטנה בהתקדמות, לבסוף בצרנו אדומים ב24-25.5 בריקס. החומצות היו מאוזנות ולא היה צורך בשום תיקון חומצה בענבים שקלטנו ללוריא. סה"כ בציר מאוזן ובזמן, שירז הגיע בזמן, לאחר מכן המרלו ולאחר מכן הקברנה והסנגובזה והברברה. הסדר בזמני הבציר אפשר להתסיס את הענבים אחד אחרי השני ולהגדיל כמויות ייצור עם קנייה מעטה של מיכלים נוספים. כמות הייצור גדלה בעקבות השמיטה שנה הבאה ונגיע ל10000 בקבוקים השנה.

לורי לנדר מיקב צפרירים:

שאלה שקשה לענות בפשטות (אתה כבר מכיר אותי, לא עונה בקיצור). כאן בגדול כן. היה יותר פרי באופן גורף לעומת השנה הקודמת שהיה פחות מהממוצע . כולם רבו לקבל את מה שהזמינו. הבציר הקדים. אולי פחות אלכוהולי מ2013. דגש על הפטיט סירה, המרלו והזינפנדל שהיו מאוזנים ועשירים. הייתי greedy השנה וכפי נראה שנעבור את ה6000 בקבוק.

אסף לוי מיקב בזלת הגולן:

מה שיפה השנה לפי דעתי זה שהאלכוהול גבוה והחמוציות גבוהה מה שמעיד על החורף הקר שהיה לפי מיטב הבנתי. הכמויות היו כרגיל אצלנו למרות שהבנתי שבמקומות אחרים היו מאוד נמוכות (בעיקר לבנים).

רמי בר מאור מיקב בר מאור:

קשה באמת לדעת את האיכות. הזמירות החזקות שעשיתי בפברואר, בידיעה כי השנה מוקדם יחסית מעונות קודמות יהיה מחסור במים למרות חורף קר יחסית עם התעוררות רבה של עיניים, הוכיחה עצמה בצמצום היבול. צמצום היבול איפשר רצף הבשלה טוב מבשנים קודמות שבהם היו עצירות רבות. חוסר ההשקיה בכרמים הופך אותי לסטיית תקן בכל הקשור לנסות ולהציג את שנת הבציר הנוכחית ביחס להרבה אחרים, כך נראה לי. המקשר והלא מקשר בין הכרמים הוא כדלקמן: קברנה פרנק הציג כמות גדולה משנים קודמות ב20%, מרלו הציג כמות גדולה של 40% משנים קודמות, סירה הציג כמות קטנה ב15% משנים קודמות, קברנה הראה כמות קטנה ב15% משנים קודמות. סוכרים נמוכים משמעותית עקב הבשלה פנולית טובה וטמפרטורות נמוכות שאיפשרו בצירים אשר פרוסים על כל העונה וחיתוכי בציר צבע פנומנלי עקב חומציות טובה. בסה"כ השנה יקב בר-מאור הפיק 12 אלף בקבוקים, ושלושה זנים חדשים לחלוטין נכנסו למגרש הניסיונות שלי.

ערן פיק מיקב צרעה:

בציר 2014 התחיל בסוף יולי עם בציר שרדונה מכרם שורש ונגמר לפני כשבוע עם סחיטת ענבי האוזלטה. הבציר היה טוב, ענבים טעימים, נתונים טכנים טובים וללא תקלות (נראות לעין). מקווה שאלוהי המאלולקטית יגיע במהרה, ונוכל להמשיך להוריד את היין לחביות לתחילת תקופת ההתבגרות. חותם על בציר כזה בכל שנה.

אילן זעפרני מיקב אורטל:

שנה מעולה. סוכר נמוך, אלכוהול נמוך, פרי מדהים השנה. בעניין כמויות בצרנו השנה שלושים ושש טון של ענבים מעולים.

רמי נעמן מיקב נעמן:

לגבי סיכום השנה המשוגעת הזו (כמעט כמו 2010) – אירוע מזג אוויר חריג ביותר בדצמבר ואחריו חורף שחון למדי הביאו לחוסר אקוטי במים בשכבות הנמוכות של השורשים. זה חייב השקייה כפולה ומכופלת בתקופת הפריחה עד הווריזון (שינוי הצבע). אוגוסט החם אולם ללא חמסינים, הביא לריצה באחוזי הסוכר – לפעמים לפני ההבשלה הפנולית של הטעמים בענב. מי שממתין כמוני להבשלה הפנולית – בצר את הקברנה סוביניון למשל באחוזי סוכר גבוהים מהמקובל עלי – אבל עם הבשלה פנולית נפלאה. המרלו השנה עם צבע וטעמים ללא תקדים. הפטי וורדו כנל. שנה מעניינת!

 

מיטל דמארי מיקב מידבר

בציר מוצלח לבנים ואדומים הגיעו בנתונים טובים מאוד. גדלנו השנה בכמות הלבנים, חלקות שהגיעו לניבה השנה של שרדונה, שנין בלאן ויונייה אותו בצרנו לראשונה השנה מהמדבר והוא מקסים. באדומים הקברנה הפתיע אותנו השנה והבשיל לפני הסירה. יבולים מאוזנים הכרם יפייפה, ביקב העבודה הייתה מאתגרת ומעניינת, כל מיני משחקי תסיסות וכדומה… כרגיל, כיף. הענבים נבצרו ברמת סוכר לא גבוהה מידי החומצות היו גבוהות ברובן כך שהייתה לנו יותר יכולת משחק בהבשלות. זהו בגדול….

ערן גולדווסר , יקב יתיר 

מוקדם עדיין לדעת איך יהיו יינות הבציר הנוכחי, אך אני מקווה שיהיה טוב כמו שהוא נראה כרגע.

החורף והאביב של הבציר האחרון היו גשומים מהרגיל ותקופת ההבשלה הייתה נוחה יחסית בחודשים יולי-ספטמבר. במקרים רבים השנה היה צורך בדילול פרי בכדי לשמור על רמת יבול איכותית.

בציר הענבים הלבנים החל ב- 28/7, המועד הרגיל פחות או יותר. בציר הענבים האדומים התעכב ב- 7-10 ימים. האיכות בשלב מוקדם זה טובה מאוד. השנה בצרנו לראשונה את הזנים טנאט וגרנאש. התוצאות הראשוניות מעודדות. ביקב מתכוונים להשתמש לראשונה בשני מכלי בטון (5000 ליטר), שנרכשו השנה, לאחסון יין אדום.

 יותם שרון, יקב טריו

הייתה עונה די מתונה באופן יחסי, ללא עומסי חום קיצוניים וסה"כ ההבשלות היו טובות. הלבנים מוצלחים עם רמת חומצה טבעית נהדרת וארומות טובות. רמות הסוכר באדומים התפתחו במהירות והיה פער גדול בין ההבשלה הסוכרית לפנולית אשר גרם להמתנה להבשלה מלאה של הטעמים והפוליפנולים. רמות החומצה נשמרו בצורה יפה הודות למזג האוויר המתון. הענבים נבצרו בבשלות טובה אך הבציר המאוחר יחסית הפך את התסיסות יותר קשות לניהול.

 

 

להמשך הפוסט

תל אביב מארחת גם את המלכה וגם את הזונה.

אלון גונן | 12.10.2014 | 23:55

 

 

חיים גן איש הענבים מארח במתחם התחנה לשני ערבי יין.

יין טוב מובטח, מקצועיות מובטחת גם, כל שנשאר זה רק לבוא וליהנות מיין ישראלי.

 

תערוכת היין של תל אביב בסימן של הכרת הנוזל האדום והלבן הזה דרך האבולוציה של תעשיית היין הישראלית. עולם היין הישראלי עבר מהפכה נרחבת בעשור האחרון. רבות ומגוונות הן הסיבות לחוש גאווה על מצב ענף היין במדינה, ובראשן השיפור העצום ברמת הייננות, הכורמות והיינות המיוצרים בישראל. שמחת תורה נפלה השנה בדיוק בזמן סיום הבציר ותחילתה של שנה חדשה. תערוכת היין תתקיים במתחם התחנה ותהיה בסימן של עבר, הווה, עתיד.

במתחם יהיה אפשר להכיר ולטעום יינות אייקוניים אשר שמו את תעשיית היין הישראלית על מפת היין העולמית, לצד היינות המובילים כיום. לראשונה תוצג במסגרת "חג היין" תערוכת צילומים- "ימי היין" התערוכה תעסוק בהיבטים השונים של תרבות היין, בשפה החזותית של הצילום, החל מצילומים היסטוריים ועד לצילומים תיעודיים, אמנותיים, ספונטניים ומבוימים.

לצד היקבים המסחריים הגדולים שכולנו מכירים יהיו גם יקבי בוטיק קטנים יותר, פחות מוכרים וזו הזדמנות נהדרת להכיר את היינות שלהם ואת האנשים שעושים את היין. לא נראה לי שתפגשו בדוכן של רמת הגולן את ויקטור שונפלד היינן או בדוכן של כרמל את ליאור לקסר היינן מה שכן בטוח זה שתפגשו את הייננים של יקבי הבוטיק שימזגו לכם את היין, ויספרו לכם ברצון על היקב שלהם. רוב הפעמים יהיה משפט שיחזור על עצמו בכל הדוכנים של הייננים הללו "היין נעשה מתוך אהבה". וזה משפט שנכון גם אם היין לא ממש ימצא חן בעיניכם ואני מניח שתתקלו גם ביינות לא משהו אבל זה בדיוק העניין ביינות של יקבי הבוטיק וזה מה שעושה אותם למיוחדים כל כך וזה שהם לא מדויקים, לא טכניים ונקיים עד הסוף, דווקא מרתק אותי יותר מאשר יינות שעשויים על פי הספר ועל פי מתכון. בתערוכה הזו אתעכב על יקבי הבוטיק ועל היינות המיוחדים שלהם. ועל מנת לסגור את הפינה המשפטית, כשאני כותב מיוחד זה לאו דווקא יין גדול או מעולה, הוא יכול להיות גם יין גרוע אבל שווה טעימה על מנת להבין גרוע מה הוא. הרי איך המלכה הלבנה התמימה והצחורה תדע שהיא כזו אם לא תהיה מולה הזונה המסופלסת, ( זה שייקספיר שאל לא אני ).

וניתן כבוד לנשים בחבורת הזאבים בעולם היין ונתחיל עם סיבוב של יינות שנשים יינניות עושות:

לין גולד: ייננית יקב עמק האלה. כששומעים אותה מסבירה על יין אי אפשר שלא להתלהב ולהתרשם מהתשוקה שלה ומהערצה שלה לנוזל הזה. באירוע הזה בחרה לין להטעים את האורחים ברוזה 2013 וזה יין שאסור לוותר עליו בסיבוב, מדובר באחד היינות הסמוקים הטובים וה VFM שיש לנו בארץ. מהאדומים בחרה לין בקברנה סובניון 2012 ולקינוח את המוסקט המחוזק של היקב. 

נעמה סורסקי מיקב דלתון (נכון שהוא יקב מסחרי וגדול אבל נעמה היא בוטיקית קטנה):

הפומה בלאן של נעמה מבציר 2013 הוא יין לבן מענבי הסובניון בלאן שתמצאו בו ניחוחות של ליצ'י, מלון ומעט אשכוליות, יין מאוזן להפליא. עוד בטעימה : פטיט סירה זני, שיראז 2011 ו SGM 2012.

לורי לנדר מיקב צפרירים: היקב נמצא במושב צפרירים שבהרי יהודה. לורי גידלה בעל וחמשה בנים והחליטה לעשות יין עם בעלה שייקה לפני כמה שנים. בפעם הראשונה שטעמתי את היינות של לורי חשבתי שזה מזל של מתחילים אבל במרוצת השנים מתברר שמדובר במקצוענית חסרת מעצורים, אישה שהיא לא ממש שפויה כשמדובר בעשיית יין. לא מתפשרת, דייקנית ובעלת חושים מחודדים לענבים מצוינים. בטעימה : עדולם 12, לבנין 11, פטום 12. לא לפספס.

לינה סלוצקין מיקב קדמא: היקב יושב בכפר אוריה ולינה מתמחה ביצירת יין בשיטות קדומות ובינהן התססת היין בכדי חרס. לינה הביאה את השיטות הללו מגרוזיה ואצלה אפשר לטעום את קופייה 12 ואת ליה 11. השנין בלאן של לינה הוא שונה ומי שחובב ומכיר את הזן הזה  שיטעם.

אלה סקרלבסקי מיקב דוכתא: יחד עם בעלה ד'ר ויטלי הם מייצרים יינות מדהימים בגן יבנה . מדובר ביקב בוטיקי קטנטן מאוד שביקרתי בו לפני מספר שבועות ובמתחם הקטנטן שמייצרים בו יין יש המון אושר בחביות. זה יקב שצריך לשים לב איליו בשנים הבאות הוא מתפתח בצעדי ענק. לא לפספס את השיראז 2012 ואת הקברנה סובניון והקברנה פרנק 2012.

ונעבור לגבריות שבחבורה:

דוד בר אילן מיקב טוליפ: קיבל הכרה הן בישראל והן מחוצה לה כיין בעל איכויות יוצאות דופן. זהו יין בסגנון עוצמתי, שיושן תקופה ארוכה בחביות. זהו יין מרשים בעל צבע בורדו – שחור עמוק וצפוף; מאופיין בארומות של פירות יער בשלים; ובפה הטעם מלא, פירותי ועשיר, מלווה בטעמי שוקולד וקפה.

כל האמור נכתב על היין שדוד יטעים וזהו הסירה רזרב 2011 אף על פי שגם דוד הוא יינן משובח שמאופיין בהמון … ושווה טעימה. היין כמובן היין.

איתי בן חיים מיקב בן חיים: מדובר ביינן ג'ינג'י שרוכב על הרלי דווידסון מדהים. יקב בן חיים הוא יקב משפחתי שיושב ברמת השרון. היקב מושקע ומארח כל שישי עשרות אנשים לחגיגות של יין ומוזיקה לראות ולשמוע את איתי מנגן על הפסנתר זו חוויה אמיתית. היינות של יקב בן חיים משתנים בשנתיים האחרונות והם נהיים יותר נגישים לקהל הרחב. פחות עץ, פחות יישון ופחות עוצמות מטורפות שהעניקו ליינות של בן חיים אין ספור של מדליות בארץ ובעולם. אולם אלו היו יינות כבדים שהתאימו לג'אנר מסויים של אוהבי יין ובעיקר שמתאימים לאוכל כבד. כאמור בשנתיים האחרונות יש יותר התחשבות בקהל הישראלי ובמזג האוויר הישראלי והיינות של היקב יותר מעודנים ושאפו על כך.

פייר מוידובניק היינן של יקב נטופה : פייר עושה יין במצפה נטופה בגליל התחתון. יינן עם חינוך צרפתי במתחם אפשר יהיה לטעום את יינות 2011 – 2012 – 2013.

יאיר תמיר מיקב תמיר: נמצא בגבעת ישעיהו: זה הבציר הראשון שהיקב מוציא. היקב נמצא באזור גבעת ישעיהו. היינות שמייצרים ביקב הם בלנדים אדומים. שמוליק תמיר הוא הכורם והבעלים. יאיר תמיר הוא היינן ודורון רב הון הוא היינן המייעץ ליקב. לראשונה טעמתי את היינות בפסטיבל היין בירושלים לאחר ששמעתי את מחירם נעתקה נשמתי.

ארקאדי פפיקיאן מיקב אמפורה: אמפורה והיינן ארקאדי פפיקיאן. לא לפספס.

אילן זעפרני היינן של יקב אורטל מרמת הגולן: "יין טוב מאדמה טובה". השילוב בין שנים של ניסיון בגידול ענביי יין איכותיים, אהבת היין וחלומו האישי של חבר קיבוץ- הפכו חלום למציאות!

היקב יטעים שלושה סוגי יינות: תל שיפון 2011, געש 2011 והלבן המקסים וייוניה 201. מדובר בויוניה משובח שאין הרבה הצלחות איתו בארץ . חובה לטעום.

יקב רמת הגולן, יקב טפרברג, יקב ארזה, יקב כרמל ובטח עוד כמה יקבים שיצטרפו לחגיגה ברגע האחרון.

לסיכום: לשתות בחכמה ולא לבלוע מה שלא טעים לכם, מים מידי פעם, קצת אוכל ולהזהר ממשטרה להביא נהג מלווה.

להמשך הפוסט

יקב ג'וזף דרוהאן נחת בארץ ובקבלת הפנים גמלא מרמת הגולן

אלון גונן | 07.10.2014 | 10:44

יקב ג'וזף דרוהאן מחבל בורגון בצרפת חוזר לישראל ומשיק סדרת יין מאוד מעניינת שמשווקת על ידי ישרקו (הסקוטית לשעבר). השתתפתי בטעימה והסוגיה הכי מעניינת מבחינתי בנושא היא רמת האלכוהול וזמן השהייה בחבית עץ וכתוצאה מכך – ההבדל בין יינות צרפתיים ליינות ישראלים. יבואו ויגידו שישראל היא מדינה חמה ואי אפשר לבצור ברמת סוכר נמוכה כדי לקבל אלכוהול נמוך וכולי,  אני אמנם לא יינן אבל אני כן יודע שגם ספרד היא מדינה חמה, וכך גם צ'ילה וארגנטינה וגם אזורים מסוימים באיטליה ובכל המקומות הללו עושים יופי של יינות עם אחוזי אלכוהול נורמליים. יש הרבה פתרונות לעניין הזה, אבל הכי קל זה לעשות יין עם אלכוהול גבוה, להכניס את הנוזל לחבית ויחד שניהם מכסים על כל הפגמים.

בשנים האחרונות עולה תצרוכת היינות הלבנים והסמוקים בישראל. סוף סוף ציבור שותי היין מבין שבמדינה חמה כמו שלנו צריכים לשתות בעיקר יינות קרים וקלים יותר. היקבים הבינו שאפשר להרוויח יותר על יין לבן כי רובם לא דורשים יישון ארוך, אם בכלל, והבונוס: תזרים המזומנים מגיע מהר יותר. גם הייננים הבינו שהם יכולים לעשות יינות לבנים משובחים שלא מביישים אף אחד. המהפכה של עליית תצרוכת היין הלבן בעיצומה והמטרה הבאה היא להוריד את רמת האלכוהול והעץ שמגיע מהחבית ביינות הישראלים ובעיקר באדומים. זה ללא ספק יקרה ואפילו מוקדם מהצפוי כיגם הציבור מתחיל להבין שקשה מאוד לשתות יין אלכוהולי כל כך ולא רק בגלל אחוזי האלכוהולהגבוהים, אלא בגלל שאותו האלכוהול מאפיל על ריחות וטעמים שנמצאים ביין ולא באמת מאפשר ליהנות מטעמי פרי. אחוז אלכוהול גבוה ניתן לתיקון גם במכלים ביקב וניתן כמובן גם לשליטה עוד בכרם, אמנם צריך לעשות מאמצים מסוימים לצורך העניין אבל הם יהיו בסוף כורח המציאות. לצערי ביינות הישראלים אפילו מתפארים ביינות עם אחוזים שנושקים ל 16%, אך אין שום סיבה בעולם לשתות יינות שעולים על 14% אלכוהול, ואין שום סיבה שישראל תהיה היבואנית הכי גדולה בעולם של חביות עץ אלון (בהשוואה לכמויות היין שמייצרים בכל מדינה). אז מה קורה פה? למה צריך כל כך הרבה עץ ביין?אף אחד לא מתרגש מכך שהיינות הישראלים ספוגי מיץ עץ? אין סיבה שיינות אדומים ישראלים לא יהיו קלילים יותר בחום שלנו, הרי כל יינן יודע כי לקחת מיץ משובח ולהספיג אותו בעץ סופו לקבל יין נגרייה. אז למה?

ולענייננו: היבוא כרגע מתמקד ב-8 יינות אדומים ולבנים כאשר התכנון הוא להביא בהמשך עוד יינות של דרוהאן לארץ. חבל בורגון מתחלק ל- 42 כפרים שונים, כאשר כל כפר מייצג אזור גיאוגרפי מעט שונה עם תת אקלים ומשתנים טבעיים משלו. היינות שחברת ישרקו מייבאת לארץ מכלל היינות של דרוהאן הם ברמה הבסיסית שבורגון יודעת להוציא ואפשר להשוות אותה (ואפילו קצת להתגאות בזה) לסדרת גמלא של יקב רמת הגולן. ואם הייתי צריך לבחור בין השתי הסדרות אז הנה שני דברים שחשוב לדעת: יינות היבוא מבורגון מתומחרים שערורייתית ולא מצדיקים את ה- VFM ואילו סדרת גמלא מתומחרת בהגינות שוות ערך, אך מעבר למחיר – בטעימה עיוורת הייתי אומר שאפו לרמת הגולן.

בטעימה:

Chablis 2013

שרדונה צלול מאוד קריספי, ריחות קלים של פרי הדר ופרחים, חמאתיות באפטר טייסט. 12.5% אלכוהול שגורמים לארומות להתבלט מאוד ולהיות הרבה יותר דומיננטות בפה. 110 ₪ התענוג. לחובבי היינות הקרים מאוד מאוד שמוציאים החוצה טעמי לימון זה היין. VFM יקר מאוד. המקבילה הישראלית השפויה שלו היא הגמלא שרדונה 2013 באף ובפה יש המון ליים עסיסי, מלון ירוק ומעט פרי טרופי. כשכל זה משולב עם מעט עץ התוצאה היא שרדונה קריספי, חד ומאוד מענג. 40-50 ₪ VFM לחלוטין

 Chablis Reserve de Vaudon 2013

ענבי השרדונה נבצרו מכרמים בני 30 שנה ועל פי מה שסופר לנו כל הכרמים הם ביו-דינמיים (אולי בגלל זה מחיר היין כל כך גבוהה אחרת אין ממש סיבה)

היין הזה שונה לחלוטין מהיין הראשון. פה אין כמעט ריחות שמתפרצים ולעומת זאת הפה מתמלא בפרי בשל עם חמיצות טובה והעפיצות מרשימה. 12.5% אלכוהול. 130 ₪ VFM לחלוטין מוגזם.

 Laforet Chardonnay 2012

שרדונה שהפתיע הן ברמת המחיר 70 ₪ והן במה שהוא מעניק. ריחות טובים ונקיים, בפה יש חמיצות נעימה, האלכוהול כמעט ולא מורגש. מה שכן ביין הזה מורגש מעט העץ שחלק מהענבים שהו בו. יין בסדר גמור אף על פי שבמחיר הזה ה VFM על הקשקש.

 Pouilly Fuisse 2013

שרדונה שמיוצר מכרמים שבאזור הכפרים פויי ו-פוסה, הנמצאים באחד מהאזורים הדרומיים ביותר בבורגון. ריחות הם בעיקר מתוקים ובשלים. בפה שולטים טעמי הדבש והמרציפן והם מאוד מענגים. אם ציפיתי לשרדונה חד וקריספי פה הייתה האכזבה -  הוא היה מעט חד גוני וחסר עוד מינרליות שלא הגיעה. 130 ₪ VFM מוגזם.

 Laforet Pinot Noir 2012:

פינו נואר צרפתי קלאסי, 12.5% אלכוהול, ריחות מעט מעושנים, יין קופצני משהו, נמרץ, עפיצות מרשימה ואיזון טוב. 85 ₪ VFM לחלוטין.

חובבי היין שרגילים לשתות פינו נואר ישראלי די מופתעים כאשר הם לוגמים לראשונה פינו צרפתי קלאסי. ענבי הפינו בארץ מקבלים טעמים אחרים ושונים כמעט לחלוטין מהקלאסיקה הצרפתית. אני חושב שלעשות פינו נואר בארץ שיהיה דומה לזן הצרפתי זו משימה בלתי אפשרית וצריך להתייחס לפינו הישראלי כאל זן שונה שאינו בר השוואה כלל וכלל לזן הצרפתי מבחינת ביקורת יין. לדוגמה, המקבילה הגמלאית שלו עולה 49 ₪ ומבחינת אחוזי אלכוהול הוא מגיע ל- 13% וזה מאוד מרשים, ומראה לנו כי אפשר להגיע לרמות האלכוהול הללו כשרוצים. באף יש המון פטל צעיר, עשבי תיבול ומעט עץ שמגיע רק בקצוות. כל טעמי הבשר המעושן ומעט הטחב לא קיימים כפי שהם נמצאים (ובגדול) בפינו הצרפתי וזה מה שעושה את ההבדל ביין. מבחינת VFM הגמלא נמצא במקום מדהים אבל שוב זה פינו ישראלי ואין לו כל קשר לפינו האמיתי.

 פומאר Pommard 2011

פינו נואר. היין מיוצר מכרמים שבכפר פומאר, הנמצא במרכזה של בורגון ונחשב מהאלגנטיים והמעודנים שבכפרים. פה מדובר בפינו נואר מהליגה של הגדולים, צבע אדום חזק ובוהק, ניחוחות רעננים שמשלבים פטריות, המון פלפל שחור ואדמה. יין שעשוי בדיוק מופתי ורק באפטר טייסט מורגש העץ במלוא הדרו מה שמעניק ליין כבוד גדול. המחיר 289 ₪ VFM לחלוטין, יין ששווה לטעום ולהבין פינו מהו.  


ז'ברה שמברטאן  Gevrey Chambertin 2012

פינו נואר. היין מיוצר מכרמים שבכפר ז'ברה שמברטאן, הנמצא קרוב לקצה  הצפוני ביותר של בורגון, ונחשב לאחד הטובים מכל הכפרים. יין דחוס ומלא פרי, באף יש אין ספור ריחות יער נקיים ומרתקים, בפה יש עושר טעמי פרי מתוק ובשרני, טעמי עץ שמאוזנים נפלא עם שאר הפרי. יופי של יין. 320 ₪ זה יין שאפשר לשמור שנים. לא הייתי פותח את היין הזה לכאלה שלא שותים הרבה פינו נואר צרפתי. לאלה שכן זו הולכת להיות חוויה.

קרדיט לצלם: אסף לב

להמשך הפוסט

רוכבי האופניים- עד מתי

אלון גונן | 29.09.2014 | 14:02

גנבות ונזקים לכורמים :

הכתבה עושה הכללה גורפת אבל היא נכתבה בצורה הזאת בגלל כמות התלונות והזעקות שהשמיעו כורמים לאחרונה בזמן חודשי הבציר שהתחילו לפני חודשיים ועדיין לא הסתיימו. אין כוונה להכליל ולהכתים את כל רוכבי האופניים או רוכבי השטח כמובן. רובם אנשים הגונים שבאים להנות מהטבע ותו לא. מי שייפגע מהכתבה הוא כנראה אותו חמדן, גזלן וגנב קטן.

 

לא, הפעם לא על גנבות הטרקטורים, צינורות ההשקיה, הגדרות או אפילו השתילים וחומרי ההדברה שנגנבים ידי גנבים מקצועיים שמתכננים הכל בקפידה . הפעם הגנבות והנזק הן של רוכבי האופניים שרוכבים בסופי השבוע בשבילי ישראל ובדרכם וכמילות השיר של נעמי שמר: ולס להגנת הצומח.      " כל אחד עובר, חוטף, קוטף קולע לו זר". המצב פשוט נהפך לבלתי נסבל וכורמים וחקלאים כבר לא יודעים מה לעשות עם התופעה הבזויה הזו.

מאות רוכבי אופניים מציפים את השטחים ועוברים דרך כרמים ומטעים וכאילו הכל מותר והם מרשים לעצמם לקטוף ענבים ולא משנה להם אם אלו ענבי מאכל או יין הם פשוט משחיתים אשכולות שלמים שנזרקים על הרצפה ובדרך גם שוברים את הזמורות שעליהן גדלים אשכולות הענבים והעלים הירוקים נקטפים על מנת לעשות בהם שימוש במילוי אורז וככה בלי משים אותו אשכול ענבים שנשאר על הגפן נשאר חשוף ללא העלים ופשוט נשרף בשמש. חקלאי ממושב ליד צפרירים אף צילם רוכבי אופניים שפשוט סחטו אשכולות ענבים לתוך המימייה שלהם. רכיבת שטח אמורה להיות רכיבה לשם הנאה מרכיבה נטו וללא " תוספות " של גניבות חקלאיות או הרס גפנים ומטעים, עקירת צינורות השקיה על ידי הגלגלים ושלא נדבר על הנזק שנעשה גם לגדרות החשמל שמוצבים למנוע מחזירים ושועלים להיכנס לכרמים ולאכול. הזרם החלש ורק מרתיע ומלמד אותם שלכאן לא כדאי להיכנס. אחד החקלאים אף בודק אפשרות לעלות את מתח הזרם בגדרות שגם בני אדם ילמדו אופרנטית. השטחים החקלאים הם פרטיים והם רכושו פרטי והבלעדי של החקלאי שמעבד אותם בעמל וביזע, והם עובדים קשה בשביל לשרוד, חקלאי יכול לעבוד עונה שלמה כמו חמור, להשקיע הון עתק, ובסוף העונה איזה מחלה או ברד או חמסין יכול להגיע והכל יורד לטמיון. אבל זה סיכון מקצועי שהכורם יודע ולוקח ואף מבוטח בו אולם החקלאי לא צריך גם להתמודד אם אותם הולכי על שניים ורוכבי על שניים שפשוט רומסים ביד גסה ובאופנים היקרות שלהם שעולות אלפי שקלים את החלקות שלו והתוצרת שלו. שטחי חקלאות מעובדים אינם נחלת הכלל אלו לא שמורות טבע או פינות צל שהטבע העניק לכולם. יש טעות בסיסית אחת בהבנה של אותם גוזלים. חלקות חקלאיות הינם רכוש פרטי ובלעדי של החקלאים כמו כן גם כל הפירות שיש בשטח. ברגע שדרכתם בחלקה פרטית למעשה אתם משיגי גבול וברגע שלקחתם פרי מהחלקה זאת למעשה גנבה לכל דבר. נקודה.

מי שנמצא במצוקת רעב או צמא וראה פרי שיכול להצילו כמובן שאף אחד לא יגיד לו דבר אם קילף לעצמו קלמנטינה או אכל אשכול ענבים, אבל למען הסר ספק אף מטייל או רוכב שטח לא באמת נמצא במצוקת רעב האופניים שלהם עולות אלפי שקלים והם תמיד מאובזרים ברכב שטח שמלווה אותם לשטח כינוס בו יש תמיד הרבה אוכל משובח. אז גם הטענה האידיוטית ששמעתי שישנו ציווי בתורה על השארת מעשר ועוד מספר ציטוטים שפורשו לכיוון התר לאכילה בשטח הוא טענת שווא   לא מדובר בחוק כלשהו.וחלק מהאנשים שמצדדים במנהג עתיק זה שחלף זמנו פשוט מחפשים תרוץ עלוב לחמדנות שלהם. אין לאף אחד שום זכות לקטוף תוצרת חקלאית שחקלאים גידלו בזעת אפם.
לא קיים שום חוק המתיר לאנשים להיכנס למטעים ולכרמים, לקטוף ולאכול את הפירות. הנזק הוא גדול מהמשוער, כל חקלאי שתופס אדם הקוטף מהתוצרת שלו רשאי להגיש תלונה.

מועצת גפן יין ומועצת הפירות חייבות להגן על הכורמים והחקלאיים ולהתחיל להוביל מהלך חינוכי שיפתור את הבעיה ההולכת וגדלה, הסיירת הירוקה ומשטרת ישראל חייבים להתייחס לאותם גזלנים וחמדנים כאל מבצעי עברה פלילית ולפתור את הבעיה הזו מהצד הענשתי ועל ידי כך לגרום לאותם אנשים להירתע בדיוק כפי שנרתעים משוטר תנועה שחולף על ידך. רק ככה אפשר יהיה למנוע את התופעה הבזויה הזו. ומצד החקלאים והכורמים שנמצאים בלב הבעיה אולי אפשר פשוט לשים דוכני מכירה בשטחים המועדים לפורענות ולאפשר למטיילים שכן שומרים על החוק ליהנות מתוצרת טרייה במחירים סבירים שמדלגים על פער התיווך של הירקן.

 

 

 

 

להמשך הפוסט

יין ישראלי נקודה. שנה טובה.

אלון גונן | 21.09.2014 | 00:28

 עולם היין געש וקצף ב 2014 והוזכר כמעט בכל פתיחת מהדורת חדשות ובעיתונים היומיים בכותרות הראשיות  (נו, לא באמת, קצת הומור).

מועצת גפן היין התמודדה עם חוק פרסום האלכוהול החדש; יקב כרמל מכר את הנכס ההיסטורי בראשון לציון והודיע על מעבר צפונה לאלון תבור; יקב רמת הגולן סילק את מנהל יקב הרי גליל והפך מאח גדול לאימא מניקה; יקב בנימינה מוכר 6 בקבוקי יין ב- 100 שקל, וכנראה איכשהו אפשר להרוויח גם ממהלך שכזה או לפחות לפנות את המחסנים מעודף יין ולהכינם ליינות של זוג הייננים החדש של היקב.

יקב ברקן בלי הייננים המוכשרים אבי פלדשטיין, יותם שרון ואסף פז, אבל עם עירית בוקסר-שנק המתמודדת; יקב טפרברג בשקט ובהתמדה משחרר כל הזמן הפתעות טובות למדפי היין; יקב תבור עבר שינוי והיינות שלו משתבחים; ליקב אמפורה יש יועץ יין בינלאומי, כמו גם ליקב צרעה, ובשני היקבים הייעוץ מינורי, ואין ממש איזה נקטר אלוהי שיוצא לשוק בזכות אותו ייעוץ.

יקב ויתקין הוא היקב שעושה שמח בכל ימות השנה עם היינות שלו; יקב פלטר שמאוד רצה להיות כשר עם יקב-משנה שהקים השנה קיבל טיל ואולי אזהרה אישית מאלוהים שלא ממש אהב את השינוי הזה, ואולי מעדיף יינות לא כשרים.
יקבי הדרום, שהיו בעין הסערה של מבצע צוק איתן, קיבלו עזרה רצינית ביותר משר האוצר, בונוסים ומענקים חולקו בנדיבות, ולפיד שוקל אף להוריד להם את המע"מ לאפס לצמיתות (נו באמת, אל תאמינו).

פסטיבל היין בירושלים, פסטיבל היין בבאר שבע ובאשדוד, וגם בהרצליה וברעננה היו, כמובן שגם בתל אביב ובזיכרון יעקב, ולפני שבוע גם יקב ברקן אירח פסטיבל אזורי של המועצה האזורית גזר. אז איזו עיר אמרה אני ולא קיבלה? בקיצור, תשע"ד הייתה שנה מרתקת.

אז הנה ההמלצות לראש השנה של הייננים ואנשי היקבים שעובדים קשה כל השנה. הפעם ביקשתי שימליצו על יין של קולגה שהם אהבו, ובנוסף גם על יין אחד מפרי עמלם. יותם שרון כרגיל התחכם, ושלח שניים.
הערת המערכת: בסוף הכתבה קראו מה ישתו עם סיום ארוחת החג, אלון וחבריו המאכילים רבים במסגרת עמותת לשובע שפעילותה ברוכה וחשובה.

אריאל בן זקן מיקב קסטל ממליץ על הסירה של יקב קלו דה גת
למה: כי הוא בעל צבע סגול עמוק. ריחו עז ומורכב, עם רמזי עץ מהחבית וארומות קלאסיות של חמימות מפולפלת ופירות אדומים. בעל גוף מלא ומאוזן היטב, חריפות רעננה עם חומציות טובה וטאנין מעוגל היטב. סיומת ארוכה, מלאת חיים ואלגנטית.
מפרי עמלו ההמלצה: C 2013 – השרדונה הכל כך מיוחד הזה. צבע היין צלול קש מוזהב, ריחות של פרי הדר וליים עם טעמי פרי בשל וטאנינים משובחים. מחיר שני היינות 130-150 ₪.

שיבי דרורי מיקב גבעות ממליץ על קברנה פרנק לימיטד אדישן 2011 של יקב טפרברג
למה: יין מצוין, מרוכז ומורכב, מיקב שהולך ומשתבח בשנים האחרונות, מעשה ידיהם של שיקי ראוכברגר ואוליביה פרתי. בעיקר חביבה עלי האמירה הנובעת מיין זה, שגם ביקב גדול מאוד ניתן ליצר יינות בעלי אופי בוטיקי. בניגוד לדעה הרווחת, קברנה פרנק לא חייב להיות ירוק באופיו ויין זה הוא דוגמא טובה לכך. יש כאן עבודת כרם נכונה וייננות מעולה, הממצות את המרב מהזן הזה באזור הנפלא של ההר המרכזי. יופי. המחיר 120 ₪.
המלצה מפרי עמלו: הרודיון קברנה סוביניון 2011 – בחרתי ביין הזה מיקב הבוטיק המשפחתי שלנו, בשל אופיו הנדיב המתאים מאוד לארוחות החג. היין כהה מכף רגלו ועד קדקודו – צבע כהה ועמוק, באף שוקולד כהה, פרי שחור ופלפל שחור, הפה עגלגל ומאוזן, והטעם השיורי ממשיך עם השוקולד ומעט אספרסו. המחיר 120 ₪.

אורן קדם מיקב אסף ממליץ על יקב רמת הגולן פינו נואר ירדן 2009
למה: " אני מאוד אוהב פינו נואר, ומתקשה למצוא אחד ראוי בארץ, אך מצאתי שאת פינו נואר ירדן 2009 אני מאוד אוהב. לא פינו קלאסי מבורגון, אבל יין מהנה מאוד שנבנה ומפתיע." המחיר 95 ₪.
המלצה על יין מיקב אסף: 4 סיזן פינוטאז' 2011 – יין מלא באופי, שונה ולא שגרתי, לא מתחנף ומתפתח בכוס בצורה מדהימה. צבע חזק ומלא, טעמים שמלווים אוכל בהנאה גדולה מבלי להשתלט – יין שיביא איתו שנה חדשה של ייחוד לפרט, תוך שמירה על הרמוניה בין כולנו (4 זנים אחרי הכול) ובעיקר ייתן ביטוי אישי וייחודי לשנה החדשה – לא עוד שנה, ולא עוד יין! המחיר 89 ₪

גולן פלם מיקב פלם ממליץ על יקב אורטל קברנה סוביניון 2012

למה: יין עם עוצמת פרי טובה, מאוזן, ומעניק אין ספור טעמים בפה. המחיר 95 ₪.
המלצה על יין מיקב פלם: ריזרב קברנה סוביניון 2011 - מפגין טעמים של קיץ מתון, ויוצר הרמוניה באלגנטיות שלו. המחיר 120 ₪.

יוגב צדוק, היינן של רמת נגב ממליץ על פרי עמלו מהפטי ורדו ,סינגל ויניארד 2011  אשר יושן כ 18חודשים בחבית. היין בעל צבע ארגמן עמוק ובוהק, טאנינים נפלאים ממלאים את חלל הפה ומאפשרים לפרי להיות נוכח ודומיננטי כיהה לפטי ורדו. יופי של יין.
המלצת יין אחר
הינה מרלו 2009 של חוות כרמי עבדת. 14 חודשי יישון בחביות עץ אמריקאי,בציר ידני, תסיסה קרה, 13.5% אלכוהול, וטעמי וני שופעים.

גדי שטרנבך מיקב הנס שטרנבך ממליץ על יקב עגור רוסה 2013

למה: יין של שכננו יקב עגור, עשוי משלושה זנים: 70% קברנה פרנק, 20% מורבדר, 10% קברנה סוביניון, שנבצרו בשתי חלקות: 'האוכף', ו'הואדי התחתון', ב'כרם מטע', שבהרי יהודה ונתנו 13% אלכוהול. הקברנה פרנק נמעך ונכבש מידית, כמו יין לבן. כל חלקה תססה בנפרד בחביות ישנות. ערבוב משקעי השמרים בחביות הוליד גוף סמיך וטעמים מורכבים. היין ניחן בארומות פירותיות רעננות, של תפוח, משמש, הדר ותבלינים, בפה פירותי, חמצמץ-ומתוק, בגוף מלא ועשיר ובסיומת מתקתקה וארוכה.
המלצה על יין מיקב הנס שטרנבך: ג'נבא לבן 2013 – בשני היינות, של עגור ושלנו, יש הרבה מן המשותף, ומאידך גיסא נעשו בשני אופנים מאוד שונים.
"ג'נבא לבן 2013" עשוי מענבי סוביניון לבן שנבצרו בכרם ג'נבא. בסוף יולי. התירוש נמעך, הופרד מיידית מהקליפות והותסס באיטיות במיכל בטמפרטורה נמוכה. היין יוצב בחום, הוצלל בבנטוניט, יוצב בקור, סונן בפילטר מיקרוני ובוקבק. התירוש היה מתוק מעט מהמתוכנן (ולכן אחוז האלכוהול ביין – 13.3% גבוה מעט מהמתוכנן), עתיר חומצה ובעל חומציות גבוהה. היין בהתאם קליל, פירותי, יבש מאוד ופריך. מפגין ארומות לימוניות, מינרליות ועשבוניות, כמצופה מסוביניון לבן. יש לו "פה ההולך אחרי האף", וסיומת ארוכה ופירותית.
מחיר היינות 70-90 ₪.

יצחק כהן מיקב רמות נפתלי – ממליץ על יקב לוריא גוורצטרמינר 2013

המלצה על יין מיקב רמות נפתלי: אני מאוהב בברברה שלי, ומאוד ממליץ על יין זה. המחיר 90 ₪

נעם יעקבי מיקב רקאנטי – ממליץ על יקב כרמל ריזלינג כרם קאיומי 2012

למה: יין מפתיע עם תחושה של "פטרול" באף, יין מינרלי יבש וחד. יין טוב ונעים מאוד לשתייה לבדו או לצד אוכל.
המלצה על יין מיקב רקנאטי: ספיישל רזרב לבן 2012 – יין הדגל הלבן של היקב. מופק מענבי רוסאן ומרסאן, זנים לבנים קלאסיים מעמק הרון. יין מלא ועשיר, עדיין, רענן ופירותי, ״יין אוכל״ מצוין ומרשים לשולחן החג. שתהיה לנו שנה טובה עם הרבה יינות מצויינים.149 ₪

שרונה פז בלוגולבסקי מיקב ויתקין – ממליצה על יקב דלתון גרנאש-שיראז-מורבדר

למה: יין ה- gsm החדש של נעמה סורקין – שיראז גרנאש מורבדר, הוא בלנד בהשראת דרום צרפת עם זנים שניטעו על ידינו בשנים האחרונות מתוך הכרה במזג האוויר הים תיכוני המתאים לגידולם.
המחיר 80 ₪
המלצה על יין מיקב ויתקין: קריניאן 2010 – כי הוא עוד מעט נגמר, והוא היין הכי ישראלי שיש לטעמי! המחיר 105 ₪

ערן פיק מיקב צרעה – ממליץ על יקב רמת הגולן בלאן דה בלאן 2007

למה: יין טעים ביותר. ליין בעבוע נעים, ריחות פרי טובים, ואופי שמרי שמוסיף למורכבות הכוללת.
המלצה על יין של יקב צרעה: שורש אדום 2012 – אני מאוד אוהב את בציר 2012 ביינות האדומים. יש הבשלת פרי טובה, עם איזון של רעננות ומרקם קטיפתי.  מחיר היינות 110-130 ₪

יותם שרון מיקב טריו – ממליץ על יינות של יקב מאיה ויקב צרעה

Maia Mare Nostrum 2012 מיקב מאיה החדש של היינן דוד בר אילן.
למה: יין שמצליח לשלב בין אופי ים תיכוני, לעושר מספק שמאפיין את יינות משפחת טוליפ.
המחיר 110 ₪ מאוד אהבתי גם הרי יהודה אדום 2012 של צרעה. נהדר. המחיר 145 ₪
המלצה על יין של יקב טריו: טריו ספיריט אוף אלונה 2012
– קריניאן עצבני עם המון עומק. לחדרר 3 שעות מראש. המחיר 95 ₪

ראובן רובין מיקב רמת הגולן – ממליץ על פלם בלאנק 2011

למה: היין שעשוי מ- 58% ענבי סוביניון בלאן מכרם שורש, ו- 42% שרדונה מכרם מטע בהרי יהודה, הנו יין רענן, מלא פרי וקריספי מאוד, נותן את מרכז הבמה לרעננות הפרי. היין יושן רק בנירוסטה לשימור ניחוחות וטעמי פרי אופייניים. המחיר 90 ₪
המלצה על יין מיקב רמת הגולן: גמלא רוזה סירה 2013 - מציג תמהיל ארומטי של תות שדה, דובדבן, תפוח אדום, אשכולית אדומה ואפילו אבטיח, לצד עלי כותרת של פרח ורד. רוזה יבש זה הנו יין חדש אטרקטיבי, שבאופן טבעי הנו מרענן וקל ליהנות ממנו. מוכן לשתייה עכשיו וטוב לשתות אותו גם בשנים הבאות לצד אוכל מגוון: טפאס, דגים בגריל, בשר ברבקיו. המחיר 60 ₪

מיטל דמרי מיקב מדבר – ממליצה על חתימה לבנה של יקב ספרה של דורון רב הון

מחיר היין 90 ₪

המלצה על יין של יקב מדבר: סירה 2013 – ליין מרקם חמאתי. פירותיות מאוד מרשימה המבליטה את טעמי הפירות השחורים, ומינרליות וחומציות מאוזנים מצוין. המחיר 90 ₪

פרופסור עודד שוסיוב מיקב כרמי יוסף ברבדו – ממליץ על בלאק טוליפ 2009 של יקב טוליפ

למה: טעמים וריחות נדירים בייחודם. ארומות של קסיס, דובדבנים שחורים ואדומים, אוכמניות ושזיפים בשלים, שנארגו בעדינות אין קץ ויצרו כאן בלנד בורדולזי קלאסי.
המחיר 180 ₪
המלצה על יין של יקב ברבדו: מרלו ברבדו 2012 - יין בעל ארומה פירותית, עם עוצמה המעניקה לטועם טעם הרמוני ועשיר. צבע אדום ארגמני עמוק וצלול. היין עשיר ובעל גוף מלא, טאנינים רכים וטעמי פרי מורכבים ומתמשכים.
המחיר 118 ₪

יוסי רוזנברג מיקב אדיר – ממליץ על קברנה פרנק 2011 של יקב טפרברג

למה ממליץ בחום: צבע היין אדום עוצמתי מלא ועמוק. האף של היין עשיר ומורכב, עם ארומות קטיפתיות של פירות יער שחורים, נגיעות ירקרקות עדינות ועץ אלון אלגנטי. בפה היין עשיר עגול ומלא בעל מבנה עוצמתי של טאנינים בינוניים ורכים התורמים לסיומת ארוכה וחלקה.
המחיר 120 ₪
המלצה על יין מפרי עמלו של אבי רוזנברג, יינן יקב אדיר: פלטו 2011. גוון היין אדום-סגול-כחול כהה ואטום. אף עשיר בפירות אדומים ושחורים, קסיס, פלפל ירוק, מינרליות טובה, עץ חדש, קפה ושוקולד מריר. טאנינים מוצקים. יין קטיפתי מלא ומאוזן. המחיר 180 ₪

שוקי ישוב מיקב עגור – ממליץ על מיסטי הילס 2011 של ערן פיק מיקב צרעה

למה: היין מופק מענבי קברנה סוביניון (57%) וסירה (43%) מחלקת מאובנים שבכרם שורש. שילוב מרכיבי הטרואר של החלקה יוצר תנאים מיטביים לגידול גפנים בעלות כוח צימוח חלש, שמהן מופקים יינות מרוכזים ואלגנטים. המחיר 210 ₪
המלצה על יין של יקב עגור: קסם 2012 – השפן הצעיר מכובעו של שוקי ישוב. ריחות פרחוניים ועשבי תיבול, טעמי פרי אדום עם מינרליות טובה וחמיצות מאוזנת עם אפטר טייסט ארוך.
המחיר 80-90 ₪

מיכל אקרמן מיקב תבור ממליצה על יקב דלתון רוזה 2013

למה: יין חובה על שולחן החג, סוכריה אמיתית, מאוזן ונעים. נפלא. המחיר 40-50 ₪
המלצה על יין של יקב תבור: קברנה סוביניון 2011 לימטיד אודישן.
יין עוצמתי עשיר בפרי, שיהלום לא מעט מנות בשולחן החג. זהו יין מהסדרה הגבוהה של היקב. צבע ארגמן עמוק והילה בגווני דובדבן, גוף מלא וחמיצות מאוזנת, עשיר בארומות וטעמי פירות יער שחורים, שזיפים טריים וקסיס, עם רמזים לקרמל, ציפורן ועשבי תיבול ים תיכוניים. טאנינים שופעים וקטיפתיים תורמים למבנה היין ומובילים לסיומת עסיסית ומתמשכת. המחיר 110 ₪

דורון רב הון מיקב ספרה ממליץ על יקב פלם בלנק 2013

למה: עשוי מענבי סוביניון בלאן. מדויק, חד בדיוק כמו שאני אוהב. המחיר 85 ₪
המלצה על יין מפרי עמלו : FIRST PAGEשילוב הרמוני של זני פינו גרי, סמיון וריזלינג. יין מאוזן, רחב ומינרלי כאחד. המחיר 100 ₪.

על שולחן החג שלי במסעדת לשובע, מארחים השנה 100 ניצולי שואה, 200 דיירי רחוב, ונשלח 100 מנות חג משובחות לשלושה מוצבים בעוטף עזה. כל זה בעזרתם המדהימה של רותי רוזנבלום מערוץ האוכל, מעיין נדיר האחת והיחידה, מיכל שיק הבשלנית והשתיינית, סהר מור האחראי על כל העוגות דבש, ליבי שפרלינג – אי אפשר בלעדיה, וכמובן רווית רייכמן ואודי בן ארויה מעמותת לשובע.
ואחרי שכולם ילכו הביתה והכלים יהיו נקיים, נתיישב לנו אנחנו לארוחת חג קטנה משלנו, ובחירת היין הוטלה עלי משום מה.
מה נשתה?
המבעבע המשובח של יקב רמת הגולן
הרוזה של שוקי יישוב מיקב עגור
הרוזה של יקב פלטר
השרדונה של יקב לוריא
הפטי ורדו של יקב כהנוב
הקברנה סוביניון רזרב 2009 של יקב בן חיים
הקברנה סוביניון סופרייר מגנום של ברקן
אז שתהיה לכולם שנה טובה. רק אוכל טוב ויין ישראלי משובח.

 

להמשך הפוסט

רולאן ופפיקיאן ריקוד מושחת

אלון גונן | 14.09.2014 | 19:11

טעימת בלנדים לסדרת "מקורה" החדשה של ארקאדי פפיקיאן ומישל רולאן.

ספטמבר 2014 יקב אמפורה.

פעם פעמיים בשנה מגיע יועץ היין הבינלאומי מישל רולאן לביקור בזק בארץ לצורך טעימת יינות חבית ביקב אמפורה, מסדרת  "מקורה", שמשווקת בעיקר לארצות הברית.

מישל רולאן הוא יועץ היין העסוק ביותר בעולם. הוא ידוע כיועץ היין מבורדו. אחוזתו המשפחתית שנמצאת בכפר פומרול נמכרה לא מזמן למשקיע סיני. אולם הכרמים נשארו בחלקם בבעלותו.

התפקיד של מישל רולאן כאשר הוא מייעץ למאות היקבים בעולם הוא לגבש אסטרטגיה ולפתח את תעשיית היין המקומית. גלובליזציה של היין היא מטרתו. הבלנדים הרבים שהוא רוקח ביקבים השונים לא פעם העלו תהייה בקרב מבקרי היין אם אין בעיתיות מסוימת בכך שכל היינות הם בסגנון אחד ומאוד דומים אחד לשני.

מי שטעם חלק מהיינות שמישל רולאן רקח לא יכול להתעלם מהעובדה כי הפרי ביין הוא מקדימה, היין עגול וקטיפתי, העשייה היא בסגנון מאוד מודרני, בינלאומי, והוא נעשה בעיקר כדי להימכר לשוק האמריקאי. ביקורת אחרת היא שהיינות נעשים בעיקר למבקרים שמישל רולאן מעריך ויודע בדיוק מה הם אוהבים ומה הם מחפשים ביין. מישל יודע בהחלט לענות על המתקפות הללו ואומר:  "המטרה הסופית שלי היא להפוך את היין לגדול".

ההתחשבות בלקוח היא חשובה (והלקוח הוא בעל היקב או היינן שמבקש את יעוצו כמובן): "אי אפשר לעבוד עם מתכון כאשר ייעוץ היין ניתן בכל העולם עם סגנונות טרואר שונים. הנוסחה היא להבין את הטרואר, את מזג האוויר, את הלקוחות ומתוך זה לנסות לעשות יין גדול."

 מישל רולאן מייעץ ליינן ארקאדי פפיקיאן בסדרת "מקורה" שהיא סדרת הדגל היוקרתית של יקב אמפורה. חומרי הגלם האיכותיים ביותר נכנסים לבלנד הזה. מדובר במקורה 2008 שזה בלנד של ענבי קברנה סובניון, מרלו וסירה.

מקורה 2008 הוא יין עוצמתי מאוד, עם המון טעמי פרי וריחות מורכבים, שלא נותנים מנוח והפתעות. היין מאוזן ושליו באפטר טייסט שלו בניגוד גמור לעוצמתו בפה. היין בן חמש וכאמור הוא רק בתחילת דרכו. קצת קשה כשטועמים אותו עכשיו להגיד: "טוב נטעם אותו עוד 5 שנים 10 שנים", כי מאוד מרגש לחוות ממנו כרגע בהיותו ילד צעיר, שבועט ומתפרץ ולא יודע מנוח וצריך לחכות שייתבגר כדי לראות לאן הוא לקח את כל ההורמונים שלו ומנווט אותם. מקורה 08 זה יין.

 צילום: אריאל אריאב

 

 

להמשך הפוסט

שלוש שנים לפטירתו של דיוויד ג'ורף. העתיד על פי דניאל רוגוב .

אלון גונן | 07.09.2014 | 16:36

שלוש שנים לפטירתו של  דיוויד ג'ורף הלוא הוא דניאל רוגוב.

בדיוק לפני 3 שנים, ב-7.09.2011, הלך לעולמו דניאל רוגוב. שלשום הצטרף אליו מני פאר ובקבלת הפנים שערכו לו שם למעלה בטח גם צינה אבידן חיכתה לו. שני האנשים הללו הם האבות המייסדים של עיתונות היין בישראל. מהם שאבתי מידע, אותם כיבדתי גם כשלא הסכמתי לכל מה שהם כתבו ובעיקר למדתי ליהנות מיין טוב. לשניהם בשנים האחרונות של חייהם היה משפט דומה: "צריך לשתות רק יין טוב. אין לנו זמן ליינות גרועים".

שלוש שנים לאחר מותו החלטתי לחזור לספר של דניאל רוגוב ולחפש את ההמלצות שהוא נתן ליינות הישראלים שיהיו במיטבם כיינות עתידיים. דניאל היה היחידי שהעניק בציון יין שלו גם צפי עתידי לאותו בקבוק. לא פעם היו חילוקי דעות בין מבקרי יין שונים אם בכלל אפשר לעשות זאת, הרי הנבואה ניתנה לשוטים ככתוב, והרי יש כל כך הרבה פרמטרים שיכולים לשנות את הנוזל בתוך הבקבוק אז קשה מאוד לקבוע.

בביקורות שלי אני לא מעז לתת את הפרמטר זה מהסיבה שאני לא ממש יודע איך לעשות זאת. ניתנת לי הזדמנות פז לפתוח בקבוקי יין שנשמרו אצלי ואצל מבקר היין מימי בן יוסף ממגזין "סיגר" ולבדוק אם ההמלצות של רוגוב שניתנו לפני המון שנים אכן עומדות במבחן הזמן. הטעימה הייתה מרתקת וגם אם חלק מהיינות לא עמדו בציפיות של רוגוב אין לי ספק כי הוא מגחך עלינו שם למעלה ואומר במבטא האנגלי שלו "תתבעו אותי". לחיים שם למעלה: צינה אבידן, דניאל דייויד ג'רום רוגוב ומני שלנו. רק אוכל טוב ויין משובח.

פנו אלי רבים מהקולגות וביקשו לדעת איזה יין הנחתי בתוך הקבר טרם כיסויו אצל דניאל לפני שלוש שנים ואצל מני שלשום. אז בבקשה.

דניאל רוגוב: Château Margaux 2008 .

מני פאר: בלאן דה בלאן של רמת הגולן Nonvintage הבציר הראשון של היקב

הטעימה נערכה במהלך השבועיים האחרונים:

בטעימה: מימי בן יוסף ואלון גונן

בקבוקים: מאוספים פרטיים

יקב אבידן: ארגמן 2009: (רוגוב: "אני מתכוון לעקוב אחריו בתשומת לב")

אכן חמש שנים אחרי, לדעת שנינו זה יין שרוגוב היה נהנה ממנו גם כיום. אכן הטאנינים נשארו עוטפים ומלטפים, מינרליות במיטבה. יין שמוכיח כי זן הארגמן ראוי ואפשר לעשות ממנו דברים נפלאים.

אבידן גראנש מורוורדר 2009: (רוגוב: "בעל פוטנציאל להיות יין מלוטש ומעודן") אכן היין עדין, חמאתי מאוד, בעל טעמי פטל ודובדבן בשלים. רוגוב המליץ לשתות כאמור עד 2014. היין חי בועט ונושם ויש לו ללא ספק עוד כמה שנים.

יקב אדיר: פלאטו 2007. קברנה סובניון וסירה (רוגוב: "עשיר וארוך, שתו עד 2012  ואולי גם לאחר מכן")

בטעימה: היין מאוד מתובל ומאוד עשיר בטעמי פרי משובחים. יין מצוין ויש לו עוד פוטנציאל להשתבח.

יקב אליגוטה: מרלו 2007 (רוגוב: "גוף מלא בעל טאנינים רכים ועוטפים. שתו עד 2012")

בטעימה שלנו הייתה תמימות דעים. מדובר במרלו משובח שמתיישן נפלא. לדעתי אחד מהטובים שטעמתי. חי ונושם וימשיך להשתבח.

יקב אמפורה: סירה 2006. (רוגוב: "ארוך ואלגנטי, בעל טאנינים ופירות שמשתלבים זה בזה בסיומת, שתו עד 2014")

בטעימה: היין היה בסוף דרכו. גוונים חומים וחומציות שהשתלטה על הפרי.

יקב אסף. ארבע עונות 2008 (רוגוב: "מגוון מרשים של גרגרי בר, קסיס ותאנים, נגיש ומהנה כעת, אבל יהיה במיטבו בשנים 2012- 2014")

בטעימה: היין עוצמתי, מורכב ובעל טעמים חדים. פרי טוב, עץ בקצוות, יין מאוזן. נפלא כעת וימשיך להיות נפלא עוד כמה שנים.

יקב בן חיים: מרלו רזרב 2005. (רוגוב: "אף מוזר משהו אך נפתח בכוס ומציג פירות יער וגרדת הדרים, ארומה אדמתית מובחנת, שתו עד 2012")

בטעימה: המרלו מראה סימני התבגרות בעיקר בצבעו החום אבל בפה הייתה התפוצצות של טעמי פרי בשל נפלאים. שנתיים אחרי ההמלצה לדעתי מדובר במרלו שמחזיק יפה ומאוד מרשים.

יקב בנימינה: מרלו רזרב 2009 (רוגוב: "צבע ארגמן כהה, עמוק ומרוכז, ליין הזה יש איזון ומבנה כנדרש. והוא ימשיך להתפתח היטב. היין יהיה במיטבו בשנים 2012 -2016")

בטעימה: המרלו הנוכחי הזה בסוף דרכו והוא מראה עייפות של פרי כאשר החבית משתלטת.

יקב גבעות: הרודיון, קברנה, מרלו, קברנה פרנק 2008. (רוגוב: "יין עגול ואלגנטי שנפתח בשיזף אדום ובפירות יער אדומים, הפרי מקבל תמיכה טובה משוקולד מריר ובסיומת ארוכה, שתו מעכשיו עד 2014")

בטעימה: צבע אדום רובי מבריק, ריחות נקיים של פרי בשל, בפה יש טעמים טובים של פרי מוצק שלא מראה אפילו ברמז סימני התבגרות. היין מעלה חיוך של אושר על הפנים. יופי של בלנד. נמרץ ומהנה ביותר. יופי של יין.

יקב דלתון: ויוניה 2009. (רוגוב: " צבע זהוב מבריק, חומציות מרעננת באף ובחייך, אגסים, ליצי', סיומת חלקה ועגולה. שתו עד 2012")

בטעימה: האמת הופתענו. היין מדהים. צבע נקי, ריחות נקיים, בפה הפירות הטרופים מאוד מהנים. יופי של ויוניה.

הר אודם: אלפסי 2007. קברנה מרלו. (רוגוב: "טעם הפירות נתמך היטב על ידי תווים מפולפלים ושמץ של עשבי תיבול ים תיכוניים. עגול ועשיר. שתו עד 2014")

בטעימה: עושה רושם שהיין הזה עמד מלכת. פשוט אחד לאחד כפי שרוגוב כתב עליו. רק צריך לשנות את הפוטנציאל מ 2014 ועד ….בקיצור, יין נפלא.

יקב וילה וילהלמה: גראנד רזרב שרדונה 2006. (רוגוב: "צבע זהוב דבש, גוף מלא וחמאתי. כבר מפגין עץ בנדיבות. בכוס יש מלון ירוק והדרים על רקע לנולין. שתו מייד")

בטעימה: צבע זהוב דבש, צלול. באף ארומות נפלאות של מעט פרי טרופי עם חבית. בפה יש שלל טעמי עשבי תיבול רטובים, מלון בשל אגס בוסרי. זה שרדונה שונה בגזרה הישראלית, מאוד מיוחד ומאוד עוצמתי. אי אפשר להתעלם מהיין הזה. חוויה אחרת.

יקב ויתקין. פינו נואר 2008. (רוגוב: "גוף בינוני מלא וארומטי, ארומות וטעמים של דובדבן שחור, פטריות מתובלות ומינרלים אדמתיים קלים. שתו עד 2015")

בטעימה: היין עבר את שיאו והוא מאוד ריבתי בצורה מוגזמת.

יקב זאוברמן: מרלו 2007 (רוגוב: "זהו יין בומבסטי, גוף מלא, אלכוהולי, טאניני וסמיך. מציג שפע פרי ועץ. יין עולם חדש. עשוי היטב ומעניין. שתו עד 2014)

בביקורת היין שנערכה ליינות זאוברמן לפני חצי שנה כתבתי כך: צבע היין ארגמני יפה. באף יש ריחות חבית בצורה מוגזמת שלא נותנת לשום ריח אחר לבוא לידי ביטוי. היין היה בדקנטר כמה שעות ועדיין לא הצליח להיפטר מהריח. לאחר כמה עירסולים התחילו לצאת ריחות מעט מעופשים ולא נעימים. בפה יש מתקפת חבית משולבת בטאנינים תוקפניים ביותר, עם אפטר טייסט מתכתי. יין שהמילה "מנוח" מתאימה לו.

יקב טוליפ: BLACK TULIP 2007 (רוגוב: "צבע ארגמן צעיר כהה, טאנינים נדיבים, פירות יער, פלפל שחור ועשבי תיבול קלויים. שתו עד 2014")

בטעימה: היין במיטבו ולא מראה כל נסיגה. נמרץ, צלול ומלא ארומות נפלאות וטעמים של פירות מוצקים. יופי של יין. רוצה לחיות עוד כמה שנים לפחות.

יקב טפרברג: רזרב. קברנה סובניון 2007. (רוגוב: "מרוכז וטאנינים מוצקים ובועטים הזקוקים לזמן. ארומות וטעמים של אוכמניות, תאנים ומוקה. יהיה במיטבו בשנים 2011- 2014).

בטעימה: יצא לי לטעום את היין גם לפני שנה ושנתיים. מדובר ביין שכל הזמן עובד בכוס ומפגין עוצמו של פרי משובח. אני אוהב שמרגישים את עיקצוצי התאנים ביין. היין עוצמתי ועושה רושם שצריך להתחיל לשתות אותו מהיום ועוד כמה שנים לפחות. יופי של יין. שאפו.

יקב ברבדו: קברנה סובניון 2009. (רוגוב: "אף קברנאי, של פרי שחור ותיבת סיגרים. יין טאניני עשיר, פירות יער ואוכמניות על רקע של תבלינים מזרחיים. יהיה במיטבו משנת 2013")

בטעימה: רוגוב, אין לי את כתובת הדואר שלך ואולי טוב שכך כי אחרת היית מקבל כמה מכתבים זועמים של כאלה ששמרו את היין הזה עד עכשיו על מנת ליהנות ממנו כפי שהמלצת. מדובר ביין שהוא אכן תיבת הסיגרים ועוצמת מיץ החבית מעלימה כל ריח וטעם של קברנה סובניון. עושה רושם שלחביות שהיין שהה בו הוספו שבבים על מנת להעשיר את טעם החבית אבל מישהו שכח להוציא אותם. יין מאכזב.

שיראז 2009: (רוגוב: "גוף מלא, שיזף אדום בשל, גרגרי בר ואוכמניות עם תמיכה של ליקריץ, ארוך עגול וממלא. יהיה במיטבו מ 2012")

בטעימה: אכן השיראז הזה מהנה. פרי נקי באף. בפה טעמים עדינים ולא בומבסטים. יין טוב.

יקב כרמל: מידטרניין 2007. (רוגוב: "בלנד נפלא של קריניאן, שיראז, פטי ורדו, פטיט סירה וויוניה. ארומטי מאוד, פירות אדומים בשלים, אלון מעושן, פלפל שחור, וגרגרי ערער שאינם נדחפים. עגול ומורכב וארוך. שתו עד 2018")

בטעימה : גם באף וגם בפה יש תחושה של ריבתיות יתר. יין בומבסטי ועוצמתי כל כך עד שקשה ליהנות מיותר מכוס אחת. יין כבד.

יקב מרגלית: קברנה סובניון 2008 (רוגוב: "אדום כהה, חושף שרירים. פירות יער שחורים ונגיעות של קופסת סיגרים. רמז לפורצ'יני, יגיע לשיאו בין השנים 2012 – 2018 ואולי מאוחר יותר")

בטעימה: מדובר בקברנה שחוץ מצבעו העז והיפה האף והפה מאכזבים. אמנם יש בו פרי טוב אבל לא עוצמתי, ריחות מהנים אבל נעלמים מהר מידי. קברנה ישראלי נוסף שללא התווית והידיעה שהוא מרגלית הייתי מניח שהוא יכול גם להיות הסדרה האזורית של כרמל.

יקב נעמן: קברנה פרנק 2008 (רוגוב: "יין רציני, טאנינים קשים, נגיעות של עץ מתובל. הרבה שיזף, דובדבן ונגיעות טבק. שתו עד 2012.")

בטעימה: מדובר בקברנה פרנק משובח. רגוע והפרי שבו חמאתי ומלטף. פירות בשלים שמתמזגים היטב עם ליקריץ ועשבי תיבול ארומטיים וטריים. פשוט יין טוב ומהנה. עוד עוד כמה שנים.

יקב סוסון ים: קאמי 2007 (רוגוב: "סירה ופטיט סירה. אדום כהה, גוף מלא ועוצמתי. יין עגול ועדין. נפתח בפטל וממשיך לשזיף עסיסי גרגרי בר ופרחים. יין מאוזן ובנוי טוב. שתו עד 2014.")

בטעימה: פאק, (Alon, keep your language) . היין פשוט הפתיע והתגלה כיין עוצמתי ומאוזן להפליא, עם טעמי פרי בשל וחמיצות נפלאה. חבית עסיסית וטובה בפה. מעט בשר מעושן. יופי של יין. חי ובועט ורצה עוד.

 

 

להמשך הפוסט

משהו ממני.

אלון גונן | 03.09.2014 | 14:56

עיתונאי היין ומבקרי היין מרימים כוס לכבודך ולזכרך ומחבקים את רעייתך קרני.

מימי בן יוסף, אמנון פאר, יונתן ליבני,ישראל פרקר, לביא אריה, יעקב שקד, יאיר קורן, רני רוגל, אלון גונן, יאיר גת, רן בירון , רונן פרלמוטר, שגיא קופר, רחל גרא, טל גל כהן, אלדד לוי, שי שגב.

להמשך הפוסט