לפני כמה חודשים החלטנו באופן ספונטני, מספר עיתונאי יין, לחגוג  30 שנים ליקב רמת הגולן, 20 שנים ליקב קסטל ו 10 שנים ליקב טוליפ. המטרה הייתה שעיתונאי היין יפיקו אירוע בו הם מארחים את היקבים ומביעים את תודתם על שנות הפעילות ושיתוף הפעולה בין יקבים אלו לתא עיתונאי היין. אין זה סוד שאנו העיתונאים מוזמנים לעשרות אירועים של היקבים השונים הפזורים בארץ, בין אם זו מסיבת עיתונאים יזומה שלהם ובין אם זה בציר, בקבוק יין חדש, השקת יין חדש ועוד ועוד. באירועים הללו אנחנו נחשפים ראשונים ליינות החדשים ולתוכניות העתידיות של היקבים. היקבים בתמורה מצפים מאתנו לכתוב ולדווח על הנעשה ביקבים וכמובן להעביר רשמי טעימה וביקורות יין לציבור הרחב.

בשנים האחרונות התרבו היקבים בארץ ובמקביל התרבו כתבי יין שכותבים באתרים שונים ומסקרים, בין אם בחך מקצועית או חובבנית את היין הישראלי. ראוי לציין כי יש הבדל עצום בין כתב יין אשר מסקר אירוע ביקב או מסקר טעימה כזו או אחרת, לבין מבקר יין. למבקר נדרש ידע מקצועי רחב בתחום היין בו הוא יודע לזהות פגמים ביין, דבר שמצריך שנים של טעימות יינות במסגרות מקצועיות שיפוטיות וכמובן להעשיר את הידע שלו בקורסי יין שונים בארץ ובעולם. מבקר היין חייב להיות חף ונקי מכל אינטריגות וקשרים כלכליים לענף היין. הוא לא יכול לעסוק במסחר ביין, הוא לא יכול להיות יינן, הוא לא יכול להיות בעל אינטרס שיווקי כלשהו שקשור ליין, הוא לא יכול להיות בעל אתר מסחרי או העורך שלו שבו הוא כותב ביקורות ומעניק ציוני יין. מבקר היין חייב להיות ניטרלי. לעומת כתב היין שיכול לכתוב כל מה שעולה על רוחו אבל לא לתת ביקורת יין מקצועית. זה בעצם ההבדל המהותי.

וכאן בעצם מתחילה הבעיה של תא עיתונאי היין (שאני מכליל בה את כולם, עיתונאים, בלוגרים, כתבי אתרים כמו נענע YNET מאקו וכו', כתבי באתרי יין מקצועיים ומגזינים). הבעיה היא שכל אחד כותב על הכל, כל קומוניקט שמשרד יחסי ציבור שולח הופך להיות לביקורת יין. כל משפט שיינן מוציא מהפה לגבי היין שהוא הכין הופך לציטוט כאילו אותו כתב חשב עליו. כל ברושור שכתב מקבל פשוט עושים עליו copy-paste שברוב הפעמים זה מגוחך כי מי שמדלג בין הכתבות קורא את אותו דבר. כבר נתקלתי באתר יין או על יין שאפילו אותו כתב לא שם לב שמי שכתב את הקומוניקט הייתה בחורה ולכן כל העסק נכתב בלשון נקבה והוא העתיק את ה "ביקורות" שלו בלשון נקבה. זה היה מעבר למגוחך ולמביך. מילא הוא יצא מגוחך אבל זה באופן ישיר פגע גם בתדמית שלנו.

וכאן נולד הרעיון שבינינו לבין עצמינו אנחנו מדברים עליו כבר זמן רב, ואני מקווה שכתבה זו סוף סוף תביא אותנו לכתוב קוד אתי כזה או אחר ולשמור עליו.

השאלות שחשוב מאוד לשאול כאשר רוצים לנסח קוד אתי של ארגון כזה או אחר הם מאוד פשוטות:

לשם מה צריך קוד אתי? מה תהיה שיטת ההטמעה?  כיצד להפוך את הקוד לחלק אינטגרלי מאורח החיים שלנו? מה יהיו מנגנוני האכיפה של הקוד?

במאמר זה אני אענה על השאלה הראשונה והאחרונה בלבד:

אלו שאלות לכאורה פשוטות אבל אני מניח שעל כל שאלה יהיו עשרות שאלות והתנגדויות בעיקר על השאלה הראשונה "לשם מה?" הרי כשאין קוד ואין חוק ואין מוסר, הרבה יותר קל לאנשים מסוימים לחיות. האמת, אני לא אוהב כל כך אנשים כאלה ונמנע מלהיות בקרבתם.

אז התשובה לשאלה הראשונה מאוד פשוטה לדעתי:

 כי אנחנו חייבים להראות לציבור הקוראים שלנו, לייננים, לבעלי היקבים, לחברות היבוא והשיווק, למשרדי הממשלה העוסקים בענף היין (חקלאות, מסחר ותעשייה ועוד) ולמשרדי יחסי הציבור של היקבים כי אנו פועלים ביושר, בהגינות, ללא מורא, בלי לחצים כאלו ואחרים של בעלי עניין וכל זה על מנת להפיץ את האמת למרות קיומם של קשיים, לא לעשות שימוש לרעה במעמדנו ובכוחנו לפרסם או להימנע מפרסום ולהפלות יקב, יינן או יין בגלל: גזע, מוצא, צבע עור, עדה, לאומיות, דת, מין, עיסוק, נטייה מינית, מחלה או נכות גופנית או נפשית, אמונה או השקפה פוליטית ומעמד חברתי-כלכלי ואזור מגורים.

ובנוסף להבטיח שאין בתוכנו אנשים העוסקים ביבוא יין, יצוא יין, יצור יין, עובדי יקב, בעלי חנות יין או בעלי אתר מסחרי שגובה כסף עבור ביקורות יין. וכמובן לא יבקשו ולא יקבלו עיתונאים טובת הנאה בקשר לעניין הכרוך בעבודתם ככותבים, מסקרים או מבקרים בתחום היין.

 והתשובה לשאלה האחרונה היא גם כן מאוד פשוטה:

אין צורך במנגנון כזה. מי שאחראי על האכיפה הם בעלי יקבים, ייננים וכמובן משרדי יחסי הציבור המייעצים לאלו והם צריכים להחליט לא לתת בימה לכתב, עיתונאי, מבקר, בעל אתר, בעל בלוג אשר נמצא בצדו השני של המתרס העיתונאי. ומהסיבה שאתם ורק אתם חייבים לשמור על עצמכם אז הכתבה או הביקורת או הציון המדהים, המפרגן והמתרפס של איש כזה או אחר שהוא בסופו של דבר מתחזה לכתב יין אבל הוא בעצם לא. הוא כל אותם דברים שהוזכרו בתשובה לשאלה הראשונה, אבל אתם יודעים במי מדובר ואתם הרי מגחכים בחדרי חדרים או שכבר לא ממש שם ואתם צוחקים עליו וצוחקים עלינו בסופו של דבר. אז למה בעצם אתם צריכים את זה? שום כתבה, שום ציון, שום ביקורת לא שווה את גיבוב המילים שאתם קוראים כשזה יוצא לאור. אל תשכחו שחובבי היין הישראלי הם אנשים אינטליגנטים שמכירים את היקבים ואותנו ויודעים בדיוק מה קורה בענף.