מרצ מתאים לי לפראדה

עמית גל | 17.01.2013 | 13:33

יכול להיות שזה סוג של גזענות, אבל הייתי מהמר שבמרצ לא התקשו להקים צוות בחירות של מתנדבים. בכנס בינוני של מרצ במעלה תרשיחא, אפשר לאסוף מקבץ נאה של קופירייטרים, במאים ומעצבים. אולי בגלל זה הקמפיין של מרצ עד כה היה מוקפד ומלוקק לעילא. מפלאייר ועד סרטון, כל מילה הייתה מדוייקת, וכל פריט מעוצב לפורטפוליו. כשמרצ העלו סרטון אנימציה, הוא היה הדבר המתקדם ביותר בסביבה. כשהם המציאו את הסלוגן "שמאלנים הביתה", היה זה אחד הסלוגנים החכמים שנהגו במקומותינו. הקמפיין שלהם נראה הכי טוב ונשמע הכי טוב. כמעט טוב מדי.

ואז, הגיע הסרט הזה, בבחינת צעד אחד רחוק מדי. מדובר בשידור מלא, ללא עריכה כמעט, של נאומו של אביעד קיסוס בפתיחה של כנס תומכי מרצ. לכאורה, אבן דרך בדברי ימי תעמולת הבחירות לדורותיה. בלי אפקטים, בלי ג'ינגלים, רק בנאדם אחד חריף במיוחד מדבר לאנשים, באופן הכי ישיר ופשוט. על פניו, חזון אחרית הימים. בתור גרופי וותיק של אביעד, בצפייה ראשונה התרונן לבי מאושר. הנה סופסוף קיסוס חושף את דעותיו באופן הברור והבוטה ביותר. בהיותו איש תקשורת בעל אווטר ציבורי, הוא אפילו מסכן חלק ממעמדו המקצועי. ואכן, קיסוס מספק שם את הסחורה. הטקסט חד, הפרזנטציה מדוייקת, המחוות במקום. פיסת בידור פוליטי מהנה. יש תמורה בעד האגרה.

אבל רגע לאחר תום התשדיר, נשארת תחושת חמיצות מסויימת בגרון. למה? הרי הכל כל כך מגניב. צפיתי שוב בתשדיר, ואט אט התפזר הערפל, השארם של קיסוס זז הצידה, והטענה שלו נותרת עירומה על השולחן: למה מרצ? כדי להחזיר את השמאל לטרנד.

עזוב אותך כיבוש, שים בצד סוציאליזם. זה מעייף. הבה נחזור לימים הנפלאים ההם, כשהשמאל היה פשוט מגניב. כהתווית של שמאלן השתלבה נורא יפה בצבעים של השרוואל והצעיף. כשהפתק של מרצ היה ממיס בנות (או בנים). הבו לי מיתוג, תנו לי סקס אפיל.

וזאת, גבירותי ורבותי, בדיוק הבעיה של מרצ לדורותיה, שהתפשטה לכלל השמאל. אם ההסטוריונים שישבו יום אחד וינסו להבין איך קרס השמאל בישראל, ייתקלו במקרה בטקסט הזה, הרי לכם הצעה: הסיבה שהשמאל התפייד מהמפה בתוך שנים ספורות, נעוצה בעובדה שאף פעם לא היה פה שמאל. לא באמת. לא במהות, לא בכמות. 60 או 70 המנדטים שראו את עצמם בעבר מזוהים עם השמאל, ושלחו לכס השלטון אנשים בעלי תפיסת עולם שמאלית, עשו זאת בעיקר, אם לא רק, בשל העובדה שזה היה באופנה. במשך תקופה מסויימת, ובאיזורים ספציפיים בארץ, הייתה תחושה שלהיות שמאלני זה מחמיא לפרופיל שלך. שמאל עמוק, אמיתי, שמאמין ברעיונות שמאליים, לא באמת שלט כאן. לכן, ברגע שהופיע האנטי טרנד האולטימטיבי בדמות אהוד ברק, הבלון השמאלני התנפץ כמו בועת סבון. מיד צצו כל מיני "מתפכחים", אברי גלעדים כאלה, שהודיעו לעולם בצער שהם מכים על חטא. טעינו, עווינו, פשענו. הכיבוש זה עלא כייפאק, הפרטה זה יופי. שמאלני זה פיכס.

הסטנדאפ של קיסוס הוא נסיון נוגע ללב להחזיר את הגלגל הזה לאחור. להפוך את השמאל לטרנד.חבל. כי דווקא הפעם, דווקא השנה, לנבחרת של מרצ יש מה להציע יותר אולי מאי פעם. במדדים רבים יוצאת מרצ בניקוד גבוה מאוד, ואף מתמקמת במקום הראשון כמו למשל במדד החברתי. יש למרצ הרבה מאוד מה להגיד, והרבה מאוד אנשים רציניים ומוכשרים שיגידו את זה. אם מישהו שם במקרה מקשיב לי, הייתי ממליץ להם לעזוב את הכיוון של האופנתייות, ולחתוך חזק, בימים הספורים שנותרו, לתוך המהות. בהצלחה.

 

להמשך הפוסט

תצביעו לביבי. למה? ככה.

עמית גל | 21.01.2013 | 12:51

פררררררר. שריקת הסיום. כובו המסכים, ירדו הסרטים, נסגרו חוגי הבית. יש סיכוי שאפילו דב חנין יבלה הערב כמה שעות בביתו. זה היה הקמפיין שהיה. כל המתחרים עומדים כרגע בשקט במרכז הזירה, כמו מתעמלת קרקע שסיימה זה הרגע את התרגיל שלה, נחתה מהסאלטה עם צוקהרה אחרונה, והיא ניצבת בשקט, מתנשפת, מחייכת בקושי, מחכה לציון שיתנו לה השופטים.

שזה אנחנו. יש לנו רגע אחד, פעם בכמה שנים, שבו אנחנו השופטים. זה קורה מחר. שיהיה בהצלחה.

בחודשיים האחרונים השתדל הבלוג הזה לעקוב בדבקות אחר הקמפיינים של המפלגות השונות. לאורך הדרך התפתחו כאן כמה דיונים מעניינים (לפחות בעיני), וזה הזמן להודות לאנשים שהקדישו מזמנם לקרוא ולהגיב. ככה נראה שיח פוליטי.

באשר לסיכום, קראתי בימים האחרונים ערימות של טקסטים המסכמים את מערכת הבחירות הזו, ואני לא באמת חש צורך להוסיף עוד ערימה. רציתי רק לגעת בנקודה אחת, שהיא בעיני הבולטת ביותר בבחירות 2013, והיא הבוז העמוק, ההתעלמות המשפילה שהפגינה מפלגת השלטון כלפי הבוחר.

אפשר לומר שזה התחיל עוד בקיץ. זוכרים את הפארסה ההיא עם חוק טל? איך ביבי העביר חוק לפיזור הכנסת, ולמחרת החליט שבעצם לא מתאים לו? מסתבר שהיה זה רמז עבה לבאות. ממש כשם שאז הוא התנהל כאילו הכנסת, הממשלה וכל המדינה הזו היא צעצוע של יאיר, כך הוא גם ניגש לקמפיין הבחירות. לא זכור לי מעולם קמפיין כל כך נטול קמפיין. הזחיחות והיוהרה נשפכו לכל עבר, ושטפו כל סימן שאלה שמישהו מקרב תומכי הליכוד והציבור בכלל עשוי היה להעלות.

הליכוד נעדר כמעט לחלוטין מהרשת. בתור מי שעשה כבר לפני חודשיים לייק לכל דפי המפלגות, אני יכול להעיד שכמות החומרים שקיבלתי מדף הליכוד הייתה פחותה מזו של עלה ירוק. נציגי הליכוד נעדרו גם מפאנלים רבים וחשובים (טל שניידר כתבה על כך בפוסט הזה). על המרקע ראינו לא יותר מ-3 תשדירים, שגם בלי להבין הרבה בשיווק ופרסום ברור שהושקעה בהם מעט מאוד תשומת לב. ראש הממשלה נמנע מראיונות, ונדמה שגם צוות שריו ויועציו העדיפו לעשות לביתם בתקופה זו. פתאום העובדה שאף אחד בליכוד עדיין לא מצא לנכון לשבת ולכתוב מצע, נראית כמעט טרווייאלית. גם סוד התקציב הנעלם מובן מאליו. למה לי לחשוף את התקציב שבגללו הלכנו לבחירות, אם ממילא יצביעו לי איזה מליון אנשים, סתם ככה בלי שום סיבה.

בפוסטים שכתבתי עד כה השתדלתי להמנע מנקיטת עמדה. גם הפעם לא תמצאו כאן אף מילה על הכיבוש, הדיור הציבורי, מיסי חברות ושאר נושאים שהדעות לגביהן חלוקות. אבל אינני יכול להמנע מלתמוה, איך יכול פלוני לתת את קולו ולתמוך במי שמתעלם ממנו באופן כה מופגן, אפילו ברגע האחד והיחיד שבו על פי השיטה הדמוקרטית הם אמורים לדבר. מה זה אומר על המצביע? מה זה אומר על הצורך בדמוקרטיה בכלל? למה שמישהו בעתיד יעשה איזשהו מאמץ לתת לנו, הבוחרים, דין וחשבון? אני באמת ובתמים לא מצליח להבין איך מישהו יכול להצביע כרגע לליכוד, ואשמח מאוד אם מי מקוראי יוכל לסבר את עיני בעניין הזה.

להתראות בקלפי

 

להמשך הפוסט

ש"ס מתבלבלים, קדימה מעגלים, בנט מדייק

עמית גל | 11.01.2013 | 15:07

מזג האוויר הקיצוני יחסית אילץ רבים מאיתנו להשאר עמוק מתחת לפוך השבוע. מכיוון שהספר היפני שמונח לצד המיטה נמצא שם בעיקר בשביל הרושם, הדלקנו את הטלוויזיה כדי לצפות, בין היתר, בתשדירי הבחירות. רבות סיפרו לנו המועמדים השונים על מעללייהם בשנים עברו, ועל כוונותיהם להמשך. הבה נציץ לרגע באיכות התשדירים ובעיקר – במהותם.

להמשך הפוסט

בא מאהבה. תשדיר הבחירות של הבית היהודי.

עמית גל | 08.01.2013 | 22:19

העובדה שתשדיר הבחירות של הבית היהודי הפציע אצלי בפייסבוק פחות או יותר במקביל לעלייתו על מסך הטלוויזיה, אינה מקרית. גם שרשרת הלייקים שהתעופפה עליו כמו עדת דבורים על חלת דבש, אינה טעות נסיבתית. בנט בא לקחת את ההגה, והוא עושה את זה במיומנות ובדייקנות של נינג'ה. מי שעוקב אחריו בטוויטר ובפייס לא יכול שלא להתרשם מקצב הכתיבה והדיוק, קו מוקפד שמפלח דרכו בין נחישות אידיאולוגית לממלכתיות מחבקת.

וזה גם היה הטון בתשדיר הבחירות הראשון שהעלה בנט הערב למסך. מהמילה הראשונה ועד האחרונה, מהנקיון והצמצום באפקטים ועד לקוצר הג'ינגל. בנט לא בא לעשות לנו מופע ליצנות. הוא בא להנהיג. לכן, הוא פותח ידיו לרווחה, וקורא לכולנו לחסות בצלו (כל זמן שאנחנו בני הדת הנכונה, כמובן).

אז מה לא היה לנו שם: שום צילומים מאוסים של לחיצות ידיים בשוק. לא יותר מדי פרצופים של חבריו לרשימה. לא רמזים לרעיונות סיפוח קשים. אף מילה רעה, על אף אחד. יותר מזה, אפילו אחיו ז"ל של ראש הממשלה מוזכר כאן, לצד ש"י עגנון ומשה רבנו. לא בטוח שהוא התקשר לביבי לבקש אישור.

מה כן היה לנו: שקד ואורבך. הראשונה מוערכת מאוד בקרב חוגים רבים בימין הליכוד, השני ח"כ פעיל למדי בכנסת היוצאת. אחר כך היו לנו מקבץ של משפטים שאי אפשר שלא להסכים אתם. והמון אהבה. לארצנו, לעמנו, בעיקר לחיילנו. בנט פותח את דבריו בסיפור מורשת קרב מרגש ממלחמת לבנון האחרונה, וממשיך בקריאה נרגשת לחיבוק לובשי המדים שבנינו, כתרופה לתחלואי המדינה כולה. בכלל, דומה שהנכונות לצאת לקרב עומדת בבסיס המצע שלו. ואכן, הבית היהודי, ביתו של בנט, הוא מהבולטים באג'נדת הימין הביטחוני-מדיני

סיכום המנתח: הבית היהודי פותחים את המערכה הטלוויזיונית שלהם, אם להשתמש בטרמינולוגיה האהובה עליהם, בפגיעה בול בין העיניים. תמצית מזוקקת של דבק ממותק, שמרחיב את הלב כמו הצנחנים בכותל. מי שרואה את עצמו מבאי הבית של בנט, יכול לפרוש לעצמו את השק"ש, ולשקוע בשינה עריבה מתובלת בחלומות פז על המנדט ה-20.

להמשך הפוסט

המדריך לצריכת תשדירי הבחירות

עמית גל | 07.01.2013 | 12:12

פריביסלי און חדר ניתוח: חיפשנו את העבודה של מפלגת העבודה, בדקנו האם המלחמה היא חלק מקמפיין בחירות, ניתחנו את הקמפיין של מרצ, הצצנו על מה עשתה ציפי, השוונו את הקמפיין של הבית היהודי למציאות, וגילינו את מצע הליכוד. מחר (יום ג') יעלו תשדירי הבחירות בטלוויזיה וברדיו, והמשחק כולו יעלה מדרגה.

רבות דובר על הרלוונטיות או אי הרלוונטיות של המדיום הטלוויזיוני בתעמולת הבחירות. קשה להתווכח עם הרייטינג הצונח שלהם. בבחירות הללו הוא יתחבר, מין הסתם, לרייטינג המדשדש של המדיום הטלוויזיוני כולו. לא מין הנמנע שמחר ישבו מול הטלוויזיה בעיקר פרשנים וכותבי טורים, ויאספו חומר למען אזרחי המעצמה החדשה – מדינת האינטרנט. מצד שני, גם אם הדיבור מתרחש היום ברובו ברשת, אין לשכוח שרק לפני רגע תעמולת הבחירות התנהלה באופן בלעדי כמעט בטלוויזיה. לא ייתכן שבין לילה הכל השתנה. אני מרשה לעצמי להניח שלא מעט ישראלים עדיין צורכים את האינפורמציה שלהם על המפלגות לקראת הבחירות – מהטלוויזיה.

אני גם מניח שאנשי המטות של המפלגות לא הקלו ראש בחלק הזה של הקמפיין. ישיבות אל תוך הלילה, דיוני אסטרטגיה, מאבקים על הקריאייטיב, מלחמות בחדר העריכה. התוצאות שנראה מחר יהיו ללא ספק מוקפדות ומושקעות. כולם קוראים את הסקרים ומודעים ל-18 ומשהו המנדטים הצפים, שיכולים עדיין לכתוב את סוף סיפור הבחירות הללו בכל מיני דרכים. אנשי המטות הם אנשים רציניים ומקצועיים מאוד. אני שם את יהבי שכל שוט יהיה במקומו, כל אפקט יהיה מדוד, ואף משפט לא מדוייק של אף מרואיין "אקראי" ברחוב לא ישתרבב פנימה בטעות.

הכותבים והעורכים עשו, מין הסתם, את עבודתם נאמנה. תפקידם היה להאיר את המפלגה שבשבילה הם עובדים באור המפרגן ביותר. עכשיו, תורנו לעשות עבודה. אנחנו היושבים בבית או נוסעים ברכבנו, צופים ומאזינים לתשדירים, האנשים האוחזים בזכות ההצבעה, שבקולנו הם כל כך חפצים, אנחנו מוזמנים, ואני מרשה לעצמי לומר אפילו נדרשים, להדליק את נורת הביקורת שלנו. ואני לא מתכוון לאיכות הקולנועית של הוידאו, או לכשרונו של הג'ינגליסט. זכות ההצבעה מחוברת לחובת הבדיקה המהותית. אנחנו נדרשים לבדוק אותם. האם הם עומדים מאחורי מה שהם אומרים. האם הם עשו עד כה מעשים, שבזכותם יש לנו סיבה להאמין שהם מתכוונים, ולא פחות חשוב, מסוגלים. האם הם אמינים מספיק ומוכשרים מספיק כדי להשלח לכנסת ולעבוד בשבילנו.

אני, כמובן, לא הולך להשאיר אתכם לבד. בשבועיים הבאים חדר ניתוח פועל במתכונת מוגברת. כל תשדיר ייבחן בתשמת לב, והמסרים שבו יעמדו בהשוואה למציאות. כמובן שאין שום סיבה שתאמינו לי. הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות הוא להכנס בעצמכם לכנסת פתוחה, ולעשות את הבדיקה שלכם בעצמכם. בינתיים, אציג מפתח קצרצר של נכון ולא נכון במפלגות שונות. לגזור ולשמור.

העבודה: נכון: פעלנו רבות לקידום זכויות העובדים בישראל. לא נכון: עשינו רבות למען הפרדת דת ממדינה.

הליכוד: נכון: אנחנו אחת המפלגות המובילות בקידום כלכלה חופשית ליברלית. לא נכון: פעלנו רבות להקטנת אי השוויון במשק.

מרצ: אנחנו הכי חברתיים בכנסת. לא נכון: אנחנו לוחמים למען שיוויון בנטל שירות חובה

הבית היהודי: בכנסת היוצאת פעלנו לקידום החינוך הציבורי. לא נכון: פעלנו לשיפור מערכת הבריאות

צפייה (והאזנה) מהנה וביקורתית.

להמשך הפוסט

סופסוף ביבי חושף את מצע הליכוד!

עמית גל | 01.01.2013 | 11:07

מודה, הייתי במתח. למעלה מארבעה חודשים לאחר ההכרזה על הקדמת הבחירות, אינסוף ספקולציות, ניחושים, הנחות והתחמקויות, פחות מחודש לפני הבחירות עצמן, הייתה זו עדיין תעלומה. מצע הליכוד, אותו טקסט שאמור לספר לנו מה מתכוונת מפלגת השלטון לעשות עם המנדט שהיא ככל הנראה שוב תקבל להובלת המדינה, עדיין לא פורסם. כנראה שאפילו לא נכתב. באותה נשימה זה המקום להזכיר שגם התקציב החדש, אשר לכבודו בכלל פוזרה הכנסת והוקדמו הבחירות, גם הוא עדיין שמור בכיס הפנימי בארמני של ביבי. אלמלא הייתי משוכנע מעל לכל ספק באינטגריטי הממלכתי של ראש הממשלה, הייתי עלול לחשוד שמפלגת השלטון פשוט לא מתעניינת בדעת הציבור לגבי כוונותיה. אפשרות אחרת שעלתה על דעתי היא שאנשי הליכוד לא הצליחו לגבש דרך מוסכמת על כולם, ואפשרות שלישית, המפחידה מכולן, היא שהליכוד מכין לנו תסריט אימים, ומעדיף כמובן לשמור על כך בסוד.

מצע הליכוד, התקציר

מצע הליכוד, התקציר

אבל מה שמפחיד אולי אפילו יותר הוא שלמרות זאת, אף על פי שאנשי הליכוד שמרו עד כה את כל כוונותיהם בלב, עדיין התכוונו יותר ממליון ישראלים לתת להם את קולם! אולי פספסתי משהו, אבל איכשהו הייתי רוצה לחשוב שהמפלגה שבגשר הפיקוד הגיעה לשם בגלל שרוב הציבור מסכים עם כוונותיה. זה הרעיון בדמוקרטיה, לא? יש כיוון אחד, מולו כיוון אחר, וכולם ביחד הולכים לכיוון שהרוב מעדיפים. מה, זה לא הסיפור? חלמתי את זה? איך למען השם מישהו מתכוון להצביע למישהו, מבלי שמונח משהו על השולחן? נכון, מצע זה לא חוזה משפטי, ופעמים רבות הוא לא מתקיים. אבל זו לפחות הצהרת כוונות. הגדרת  יעדים. משהו שנוכל לבדוק מולו את התוצאות. ובעיקר, זו תמונת מצב של הדעה השלטת במדינה. 

אבל, כמאמר המשורר, כל זאת היה אתמול. או ליתר דיוק בשבוע שעבר. כי לפני שבוע בדיוק עלה לאוויר (שוחרר לרשת) סופסוף מצע הליכוד, ארוז בצורת קליפ משובב, שהוא כנראה סרט התעמולה הראשון (ואולי גם האחרון) בקמפיין של הליכוד. אנחת רווחה. סופסוף הוסר הלוט. בשעה טובה, אנחנו למדים על מצע הליכוד. כל מה שרצינו לדעת, כל התהייות והשאלות – הכל מונח לפנינו בפתיחות ורוחב לב. על כל שאלה תשובה: מניין ייסגר הבור הענק בתקציב? תראו איזה יופי ביבי מדבר אנגלית. איך נוציא את התהליך המדיני מהבוץ? כמה נחמד איך שכולם קמים ומוחאים לו כפיים. כיצד ייפתר משבר האחיות ואיך נציל את הסקטורים הציבוריים האחרים מקריסה? ירושלים מאוחדת לנצח נצחים. כיצד נשקם את יחסינו המתפוררים עם העולם? כיצד נצמצם פערים? איך נפתור את משבר הדיור? נו מה הבעיה, המלך דויד. שלושת אלפים שנה. חזרנו לארצנו. אה, והשואה. כמובן. השואה. התשובה האולטימטיבית להכל. 

עכשיו, כשאנחנו יודעים הכל לפרטי פרטים, אפשר לגשת להצביע בלב שלם. אם בכל זאת נשארה לכם איזו שאלה קטנה, או שמשום מה אתם מעוניינים להציץ ולראות מה באמת עשה הליכוד בקדנציה הקודמת שלו בכנסת, הכתובת היא כמובן כנסת פתוחה

אגב, מעניין האם התשובות האלה עובדות גם במבחני בגרות. הרי סער מתואם עם ביבי. אני חושב שאמליץ לבני לנסות לענות ככה במבחן הבא שלו:

ש: תאר את הגורמים שהביאו להתעוררות הלאומית באירופה במאה ה-17.

ת: הר הבית בידינו, וירושלים שלנו, תישאר מאוחדת לנצח נצחים.

ש: מהם היסודות האצילים בטבע?

ת: לעולם לא נשכח את שעשו לנו הנאצים.

ש: פתור 43a*56b=456c (למשועממים שביניכם – סתם המצאתי. אין לזה פתרון באמת!)

תשובה: עם ישראל חי!

להמשך הפוסט

מיהו יהודי. או מה הקשר בין המציאות לקמפיין של הבית היהודי.

עמית גל | 24.12.2012 | 10:45

הערה: לפני כשבועיים כתבתי על הקמפין המצער של ש"ס. כיוון שהקמפיין ההוא התיישב לי על נרב חשוף, שחררתי את המקלדת והעלתי דברים לא קלים בכלל. תומכי ש"ס ואולי גם אחרים אכן נזדעמו על הדברים, והגיבו במטח טוקבקים נשכני, כולל תגובות בכתבי עט אחרים. ואולם, למרבה ההפתעה, אף אחד מהם לא התייחס לטענות הלא קלות שהעלתי כנגד תנועת הרב. לכולם הציק רק משפט אחד אומלל, שבו אני מנסה לתאר את הקופירייטרים של ש"ס, וחוטא בטעות קשה כשבדמיוני אני מלביש אותם בשטריימלים. על כך הזדעק מרה העם היושב בציון. ידידי המזוקן בני הסביר לי שאכן חטאתי בטעות גסה מאוד, שכן ההבדל בין השטריימלים של חצרות הרבנים האשכנזים לקוד הלבוש המסויים של הספרדים מסמל את דגל המרד של העולם החרדי הספרדי. ואני לתומי חשבתי שהציבור הדתי מאדיר את הרוח על פני הצורה והחומר… בכל אופן, כל ההקדמה המייגעת הזו נועדה רק להסביר מדוע בטקסט הבא אזהר ואדייק מאוד בנושא קוד הלבוש של אורחי.

תמונה שעלתה כשהקשתי בנט. הקשר בינה לבין הכתבה דומה לקשר בין הקמפיין למעשים

תמונה שעלתה כשהקשתי בנט. הקשר בינה לבין הכתבה דומה לקשר בין הקמפיין למעשים


והפעם מדובר באנשי הבית היהודי, אשר העלו השבוע את קמפיין הבחירות שלהם לאוויר (ואני לחלוטין לא מתכוון ל"התפלקות" של בנט בנושא סרוב פקודה. אני לא מתכוון להשחית על כך מילה אחת נוספת). הכוונה היא לשלטים הלא בלתי מפתיעים שצצו על אוטובוסינו (אגב, כדאי אולי לבדוק מתישהו מדוע זה בוחרים מנהלי הקמפיינים להתחיל תמיד בשילוט אוטובוסים דוקא…), בהם מעלה נפתלי, לבוש חולצת כפתורים לבנה מעוטרת עניבה כחולה מפוספסת לבן, את ההצעה כי הבית היהודי שלו מתאים לכולם. הוא אף מפרט את קהלי היעד הכלולים בהזמנתו, ומכך אנו למדים שמפלגתו היא הכתובת גם לדתיים וגם לחילוניים, לסטודנטים, פנסיונרים ו… לצערנו אין עוד מקום בשלט, על כן יאלצו כמה קבוצות שייוך באוכלוסייה להשאר הפעם מחוץ לבית. אולי ימצא להם מקום אצל השכנים.


מסתבר שמר בנט, בכיפה כחולה רקומה משבצות, הולך אכן על כל הקופה. מפלגת נישה הנלחמת על הובלת אג'נדה אחת מסויימת (נניח, ימין מדיני בטחוני) זה לא מספיק מעניין. בנט רוצה להיות ליברמן, אבל בלי החקירות ובלי המבטא. אם בן מהגרים בעל חזות מאיימת משהו ועבר מעורפל בחוגים מפוקפקים הגיע כל כך רחוק, חושב לעצמו נפתלי עם מכנסי דגמ"ח כחולות כהות, תחשבו לאן יכול להגיע מלח הארץ, ששיחק אותה בהייטק והצטלם עם מאג (המקלע, לא הכוס).

לכן נראה הקמפיין של בנט כמו שהוא נראה. ונתחיל ממה שאין בו: אין בו ארץ ישראל השלימה, אין בו אף איזכור של הסכסוך, אין בו רמז לעברה של המפלגה ואין בו אף אחד מ-11 המועמדים הנוספים שעל פי הסקרים ילוו את בנט, ג'ינס כהה חדש, חולצה מכופתרת תכלכלה וג'אקט כחול כהה, למשכן. מה כן? אג'נדה חברתית, תכירי חבר חדש. אם כולם מדברים חברתי, אפילו ידידנו בליכוד, אז למה לי אסור? כמו רוב המפלגות זיהו גם יועצי הבית היהודי שהעם לומד להפריד בשר מחלב, ומחפש תמהיל ימני מדינית ושמאלי חברתית. כיוון שהבית היהודי לא צריך להוכיח את יכולותיו ברמת הלדפוק ת'ערבים, לא נותר אלא להוכיח שהוא יודע גם לחבק את היהודים.


אז עכשיו, כדרכנו בקודש, ניגש לבדוק מה עשו אנשי הבית היהודי בבית המחוקקים לטובת העם הנבחר. את בעל הבית, מין הסתם, לא נוכל לבדוק. קשה להאמין, אבל עד לפני מספר חודשים הוא עדיין לא הפציע בשמי הפוליטיקה הישראלית. אולם בכל זאת הוא מחובר למפלגה, ואם נשאר עוד משהו מעקרונות הדמוקרטיה בישראל יאלץ בנט להתחבר ברמה כזו או אחרת למצע ולדרך של הבית היהודי.

ובכן, הצצה חטופה באתר כנסת פתוחה מגלה לנו, באופן לא ממש מפתיע, כי הבית היהודי מככב קרוב לראש האג'נדה המדינית בטחונית. אולם במדד החברתי שהרכיב המשמר החברתי בכנסת, אותם יוצאי מחאה שבנט מבקש לחבק, ממוקם הבית היהודי במקום האחרון! וחבר הכנסת אורי אורבך מעטר את המקום הלפני אחרון מבין 120 חברי המשכן. כך גם באג'נדות שיפור מערכת הבריאות, קידום הדיור הציבורי וסיוע לנזקקים (כאן הוא מפסיד את התואר בנקודות ספורות ליהדות התורה). מצד שני הם מגיעים למקום השני המכובד ביותר במדד החופש, הבודק מדינייות כלכלית ליברלית (או בשמה המקובל במסדרונות האוצר: "dafni who?").

אי אפשר להאשים את חברי הבית היהודי בעצלות. זבולון אורלב (הלשעבר) היה הח"כ הפעיל והחרוץ ביותר בכנסת ה-18, ואורי אורבך החרה החזיק אחריו. נראה שחברי המפלגה השיגו את התוצאות לעיל בזכות ובכוונה מלאה.


יכול להיות כמובן שבנט, סוודר מעויינים בגווני אפור ונעליים גבוהות שחורות, הולך לשנות את כל זה. אבל זאת ספקולציה, הבטחה, מילים ברוח. מבדיקת המעשים עצמם עולה חד משמעית, כי מדינייות המפלגה המכוונת והמובניית מקדמת דווקא תפיסות כלכליות חברתיות ימנייות מאוד. אולי אפילו יותר מעמדותיהם המדינייות.

 
להמשך הפוסט

תעשה לי אובמה – איך עושים ואיך לא עושים קמפיין בחירות ברשת

עמית גל | 17.12.2012 | 16:28

כל מי שמסתובב באזורי ביצות התקשורת בשנים האחרונות, פגש ללא ספק את קללת ה"תעשה לי אובמה". מאז שהאמריקאי השרמנטי הזה כבש את הכסא הגבוהה ביותר בעולם גם, אם לא בעיקר בזכות עבודה מבריקה בניו מדיה, כולם רוצים שנעשה להם כזה. כל מי שמעוניין בתשומת לב הציבור, מייצרן קוטג' ועד מתמודד לראשות הממשלה, מניח שאפשר לספר את הסיפור שלו בדרך שתתפשט ברשת כמו פריחה בשדה פרגים. להלן שני מהלכים כאלה, האחד רץ כבר איזה הזמן והשני די חדש, שמציגים כמעט את אותו המסר, אבל עושים את זה בגישה כמעט הפוכה.

 

 מללווווווווו

מללו… מללו…

אבא שלי אוהב לספר על טקס החניכה שהיו עוברים ילדי השכבה הצעירה בקיבוצו מידי הבוגרים. באישון לילה היו לוקחים אותם לאיזו חושה נטושה על ההר, מכניסים אותם פנימה, ועושים להם קולות שהסתכמו ב(כאן יש להנמיך את הטון לתחתיות המנעד האנושי) מל‎‎‏‎‎לוווווו… מללווווווו… (malaloo). אינני יודע אם אלדד יניב ורני בלייר נזדמנו אף הם לאותה חושה מפחידה בהרי ירושלים איפשהו בתחילת שנות החמישים, אבל נראה כי הקמפיין שלהם למפלגתם "ארץ חדשה" שואב את השראתו מטקס דומה.

אוקי, אז דרך חדשה ומקורית להעביר את המסר – יש. סגנון מאובחן ומבדל – יש. ריח של משהו מסקרן – יש ויש. אבל אני ממש מתקשה להצטרף להתלהבות הטוקבקים מסדרת הסרטים שלהם, אשר רצים ברשת מזה כמה שבועות, ובאופן מפתיע לא ממש מצליחה להתרומם. הסיבה לציפתו של הקמפיין הזה בגובה המותניים ניתנת להסבר ללא כל צורך בתיאוריות קונספירצייה שמשוגרות כרגע לרשת, ומייחסות לביבי יכולות ניטור וצנזור און ליין. הסיבה נעוצה במרחק הבלתי נסלח בין ההבטחה שמציג הסגנון המסויים של הסרטים, והמימוש, או אי המימוש שלה. ואני אסביר: מהשוט הראשון צועקים עליך הסרטים של יניב ובלייר "חשיפה!!!!!!!!!!". המצלמה המתקרבת, האפלולית, הבלאגן בפוקוס, הטון הנמוך, המוסיקה – במאי הסרטים לא דילג על אף קלישאה קולנועית המכוונת את הצופה למסקנה שהנה הנה הוא הולך לשמוע אמת שתשרוף לו את האזניים. מי שמגגל רגע את שמו של ה"מרואיין", מגלה שמדובר באחד מאנשי הסוד הקרובים ביותר לראש הממשלה. על פניו, האיש אמור לדעת על ביבי דברים שאפילו ביבי בעצמו לא יודע. אוקי, השגתם את תשומת לבי המלאה. עכשיו תדלברו.

ואז, מוטלת הפצצה: ביבי מחזיק דולרים בגרביים! לא נפלתם? רגע, תנו לי עוד צ'אנס: שרה לא אוהבת שביבי נפגש עם לימור לבנת! מה, לא חזק? שנייה שנייה, אל תלכו, יש לי עוד: ליברמן חבר של שלאף! אה, כתבו את זה אפילו בישראל היום? טוב, אז התקשורת לא פרגנה למחאה! ביבי מחזיק את ערוץ 10 בביצים! שרה התחצפה לראש השב"כ! נוחי דנקנר קנה ספרים על אבא של שרה! נו תבהלו. מללו מללו מללו. במאי, תגביר את הספוקי מיוזיק ברקע. הצילו, הצופים נוטשים.

 התחלה מבטיחה

בינתיים, בצדו השפוי של הגלובוס

"ביבי טוב רק לעשירים. חפשו אותנו בפייסבוק". אני מודה שקמפיינים של טיזר+חפשו אותי בפייסבוק עושים לי צרבת. ההנחה המחוצפת לפיה אני אמור לשנן את ההזמנה של מישהו לביקור אצלו בפייסבוק, מהרגע שאני מקבל אותה ברחוב ועד שאתפנה לזה וגם אשב לי בדיוק מול המחשב, מקוממת. אבל אפילו מהארוויזיון יצאו כמה שירים טובים, או במילים אחרות כשמשהו עשוי הייטב – הוא טוב. הקמפיין הזה בנוי לעילא, ואין זה מקרה שמד הלייקים (אני יודע, זה לא אומר כלום) משתולל, וכל פוסט משורשר כמו חלום רטוב של מנהל תוכן.

ראשית, המשפט הוא פראפרזה על אותו סלוגן אלמותי שהביא לביבי את השלטון בבחירות 96. אז, כשצעירי חב"ד קישטו את הארץ במשפט "ביבי טוב ליהודים", הוכו מתנגדיו בהלם. כעבור שבועיים הוא עשה את הבלתי יאומן ועקף את פרס בישורת האחרונה. מאז נדמה כי המשפט הזה מהדהד איפשהו בחלל הפוליטי כל הזמן, כתזכורת למתנגדי ביבי באשר הם, בבחינת "זכור את שעשה לך החבדנ"יקי". והנה לפתע, 16 שנה מאוחר יותר, מישהו שולף את המשפט הזה, מכופף טיפה והופך אותו לבומרנג. יכול להיות שביבי טוב ליהודים, אבל זה רק בתנאי שאלה יהודים מסוימים. כאלה שמקושרים נכון, גרים נכון ובעיקר מציגים את המספר הנכון ביתרת העו"ש. איכשהו, האמירה הזו מדוייקת, פשוטה וחזקה הרבה יותר מגבבת המלמולים של יניב ובלייר. לנו נותר, כהרגלנו, רק לבדוק האם היא גם נכונה. נכנסנו לעמוד של ביבי בכנסת פתוחה, וגילינו שראש ממשלתנו הוא מהמובילים לפי מדד החופש, הבודק אופן הצבעה בחוקים הקשורים בהפרטה ונטייה כלכלית ליברלית, ומהאחרונים  במדד סיוע לנזקקים.

עכשיו, בניגוד למנהגי, אפילו נכנסתי לעמוד הפייסבוק שלהם. אכן, יש על מה לדבר. מעניין לקרוא, מתחשק להפיץ. מהלך שהתחיל לתקשר אתי ברחוב היה מדוייק ומעניין מספיק בשביל שאמשיך אתו לתוך הרשת, ומשם הדמיון הוא הגבול. ככה אמור לעבוד קמפיין ניו מדיה.

 

ארגז הכלים שעומד כיום לרשותו של איש תקשורת הוא מגוון ומשוכלל מאי פעם. אבל גם היום, כמו תמיד, חייבת להיות שם אמת פשוטה והגיון ישר. אחרת שום קסם לא יעבוד.

 

להמשך הפוסט

תודה לך, ציפי

עמית גל | 09.12.2012 | 23:50
ההיית או חלמנו

ההיית או חלמנו

מכל הלב. ולא בגלל שגאלת את עם ישראל סופסוף מהפרומו שלך, הקאמבק הארוך בהיסטוריה. אני גם לא מתכוון לבית החם שפתחת למאוכזבי כל המפלגות בנוסח קדימה של שרון. אני כאן הכותב הקטן בסך הכל רוצה להודות לך על שהעלת סופסוף קמפיין בחירות לאוויר, למען יהיה לי על מה לכתוב.

לא באמת, מה קורה עם הקמפיינים? הלו? מטות? יועצים? קופירייטרים? מישהו בבית? אם במקרה נתקע לכם הקלנדר בגוגל, אז תרשו לי לספר לכם שהבחירות זה עוד רגע. השלב שבו אתם אמורים לחתוך את הדיונים המפרכים, ולשלוף את הקמפיין שלכם – קורה ממש עכשיו! אני מבין ומתרשם מאסטרטגיית העמימות, אבל מתישהו כדאי לפזר את הערפל, לא? כבר שבוע אני חורש את כל המדיומים שאני מכיר, בתקווה למצוא איזה רמז לקמפיין – נאדה. כבר חשבתי להתעסק עם הקמפיין ההזוי והמעצבן של "ארץ חדשה עם לוגו ערוץ הילדים". לא שזה מעניין מישהו, אבל זה לפחות קמפיין בחירות.

ואז באה ציפי, ראתה בצרתי, והושיעתני ממדבר צייה. הקמפיין, אשר נפרס לאורכה של הארץ ולרוחבה, מזמין את הציבור לערוך השוואה בין עתיד מדינת ישראל בראשות ביבי וליברמן, מול עתידה של אותה מדינה בהובלת ציפי לבני. ההזמנה מוגשת, כך נחתם הקמפיין, כ"חומר למחשבה" על ידי "התנועה".

לפני שנעלה את הקמפיין עצמו על שולחן הניתוחים, נתכבד לרגע ונבדוק את השם שבחרה לבני לתנועתה. "התנועה". על פניו, נועז, חדשני, מפתיע ומתקדם. העזנו לשים בצד את כל המילים הבטיחות, כגון "עתיד", "ישראל", "מחר", "קדימה", "תקווה", "הללויה" ושאר פנינים שאפשר ללקט בשירים של נעמי שמר, ובחרנו מילה אחת, מחציפה במינימליזם שלה, "התנועה". לאמור זו לא עוד תנועה, זו התנועה. יכול להיות שיש כאן גם כוונה לפועל כפשוטו – תנועה, תזוזה. פעם קיווינו שהתנועה היא קדימה. היום מספיק לאחל לעצמנו תנועה. לא משנה לאן, העיקר לזוז כבר לכיוון כלשהו.

ואולם, בקונטקסט המסוים של לבני, זה לא אוכל. את לא יכולה לחזור אל הבמה הפוליטית אותה עזבת רק לפני רגע, כאשר הבשורה הנישאת על פיך היא שהקמת עוד "תנועה". קל וחומר, כאשר אזור מרכז הבמה, המשבצת של המפלגות הנחמדות שיכולות להתאים לכולם, צפופה יותר מסניף של רשת אמריקאית ביום הפתיחה. אם באת כל הדרך כדי להגיד שיש לך "תנועה", אפשר לומר שזה לא יותר מתנועה מגונה.

ובאשר לקמפיין עצמו. לבני ללא ספק הולכת על כל הקופה. היא מסמנת את עצמה מהיום הראשון כאלטרנטיבה לממשלת ביברמן. היפה הוא שבגדול היא אומרת בערך את מה שאמר לפני זמן לא רב ידידה מופז: ביבי מסוכן. חייבים להחליף אותו. אבל לבני יותר ספציפית. היא מעזה לנקוב בשמה של אלטרנטיבה: הידברות. לבני מניחה על הפוסטר באופן שאינו משתמע את כוונתה להידבר עם הפלשתינאים. זה לא מעט. על הדעת עולה לפחות ראש מפלגה גדולה אחת שממש לא מתכוונת לחתום על אלטרנטיבה כזו. לבני מעלה קמפיין ממוקד, שמתחיל מהסוגיה הבעייתית ביותר בשיח הפוליטי, ונוקט לגביו עמדה ברורה. על כך מגיע לה קרדיט גדול. חבל רק שהיא לא הלכה עם זה עד הסוף, וקראה לעצמה "התנועה להידברות".

ועכשיו, נותר רק לבדוק את מה שעומד מאחורי המילים. לבני הלא צועדת כבר שנים רבות במסדרונות הכנסת והממשלה. אם דרך ההידברות כל כך יקרה לליבה, מין הראוי לצפות שהיא הספיקה לעשות דבר או שניים בנדון.

אילנה שפייזמן היא מתנדבת בסדנא לידע ציבורי. הקמפיין של לבני נגע ללבה והיא החליטה לצלול לתוך ים המידע באתר כנסת פתוחה, ולבדוק הכצעקתה. להלן הממצאים:

ראשית, לזכותה של לבני יאמר שהיא הייתה חברת כנסת עד ה 3.5.2012. כך שלמעשה בקדנציה של הכנסת ה 18 היא נכחה מעט יותר משלוש שנים.

ולתחקיר עצמו:

בפברואר 2011 עלתה הצעת החוק המפורסמת של חובת גילוי לגוף שנתמך על ידי ישות זרה. הצעה שזכתה לביקורת רבה מצד כל גופי המרכז שמאלה. ציפי לבני לא הייתה נוכחת בהצבעה. כך גם ברוב ההצבעות על החוקים האחרים שמופיעים באג'נדה של מטות ערים ימין מדיני בטחוני .

לעומת זאת, בחוק החרם היא הצביעה נגד. כך גם בחוק מינוי נציגי לשכת עורכי הדין לוועדה למינוי שופטים. שאר החוקים שנתפסים כפוגעים בדמוקרטיה היא לא נכחה במליאה. מצד שני, לבני הייתה חברה בשדולה לקידום פתרון של שתי מדינות והפרדה בין ישראל והפלסטינים.

סטטיסטיקות נוספות: לבני נכחה במשכן בממוצע 12 שעות בשבוע . לצורך השוואה (כידוע היא הייתה יו"ר האופוזיציה) יו"ר הקואליציה נכח בממוצע 20 שעות במשכן.

כמו כן היא הציעה 6 הצעות חוק בלבד. אף אחת מהן לא עברה קריאה טרומית.

 

סיכומו של ניתוח: יכול להיות שציפי לבני אכן מציבה דרך חלופית מרשימה לדרכו של נתניהו. אבל כמעט שום דבר שהיא עשתה עד כה לא מרמז על כך.

 

להמשך הפוסט

איך עושה שמאלן?

עמית גל | 03.12.2012 | 16:54

לפני מה שנראה כמו שנתיים, אבל למעשה היה פחות מחודש, נזדמנתי לאירוע ה"במקום פריימריז" של מפלגת מרצ. עד מהירה מצאתי את עצמי שקוע בשיחה עמוקה עם פעיל צעיר בן 86, שהסביר לי ארוכות ועמוקות מדוע הדור החדש (מישהו אמר כאן חדש?) שמנהיג את המפלגה, שוגה. עיקר הביקורת של בן שיחי כוונה לסלוגן שבחרו ראשי המפלגה, "שמאלנים הביתה". "אתה מבין" לחש באזני האדון (בכל זאת, לא נהוג כאן להתלכלך בקול רם), "זה נשמע לא נעים. כאילו רוצים לגרש אותנו…".

"שמאלנים הביתה", הסלוגן של מרצ לכבוד הבחירות עלה לאוויר כבר די מזמן, ומשך מייד את עיני. למעשה הוא היה אחד הנושאים הראשונים שרציתי לכתוב עליהם כאן. אולם בינתיים פרצה מלחמה, ואז פרצה הפסקת אש, פריימריז בליכוד, ואחר כך בעבודה, ברק פרש, ליבני הצטרפה… הבוקר החלטתי שלפני שאני פותח את הרידר ומגלה מה חופן יום, קודם כל אגש לבדוק את הסלוגן הזה, מתוך אחריות לקוראי שבוודאי כבר לא יכולים להחזיק את נשימתם.

 

מבירא עמיקתא

איכותו יוצאת הדופן של הסלוגן "שמאלנים הביתה" בולטת בעיקר אל מול עליבותו של הסלוגן הקודם. אני ממש זוכר את הפעם הראשונה שנתקלתי בו. היה זה בדרך השלום, עת עליתי מאיילון לכיוון ביתי. עיני עברו ברפרוף על השלט, ואז חזרו במהירות לקריאה חוזרת, מה שנקרא בקולנוע "דאבל טייק". כן, באמת כתוב שם מה שחשבתי אבל לא האמנתי שכתוב שם. "הלב שלך בשמאל, נשמה". הלב אולי בשמאל, אבל השכל הישר, הרגישות והחיבור לשיח מעודכן קבורים הרחק משם. הסיומת "נשמה" היא מופת להתנשאות אשכנזית, שמין הסתם הוסברה בישיבות המטה כ"נסיון להתחבר לאוכלוסיות חדשות, לרדת לעם, לדבר בגובה העיניים (עם הקופים האלה שמסתובבים חופשי ברחובות ארצנו ובגלל איזה צירוף מקרים מצער אנחנו נאלצים להתחנף אליהם)".

כנראה שאפשהו במסדרונות מרצ מישהו בכל זאת החליט לתת לעצמו סתירה, להחזיר את ה"נשמה" למגירת הפאדיחות, ובמקומה לנסות ללכת הפעם על משהו טוב: "שמאלנים הביתה". ומדוע אני כל כך מתלהב? הרי מדובר במשחק מילים, וכולנו יודעים ששימוש משחקי מילים אטרקטיבי בערך כמו להצביע למופז. ובכן, משחקי מילים זה אכן דבר מעצבן, כאשר מכופפים את המסר כך שיתאים לשעשוע המילולי. כמו למשל כשמישהו יום אחד שם לב לעובדה שהלב שלנו אכן ממוקדם פיזית בשמאל החזה, ו… אה… תראה איזה קטע! זה גם מתאים לנטייה השמאלית שלנו מבחינה פוליטית. וואו! זה ענק! חייבים לעשות מזה סלוגן! כך נולד לו דיראון עולם בצורת "הלב שלך בשמאל נשמה". לעומת זאת, קורה לעתים מאוד נדירות שמשחק מילים יושב בול על המסר שהתכוונת לדברר ממילא. אבל כשזה קורה, זה חזק ביותר.

שמאלני מדגמן בדידות

שמאלני מדגמן בדידות

 

"שמאלנים הביתה" צולף משני הכיוונים שלו. קודם כל, הוא מגדיר את מרצ כבית של השמאל הישראלי. שזאת אמירה שיש מאחוריה הרבה אמת. דומני שכל מי שרואה את עצמו שמאלני (שזה היום למעשה כל מי שלא חולם בלילה על הפצצות נאפלם בשכונות צפופות במיוחד בעזה), התחיל כנראה במרצ (לא שאני, אישית, חלילה… פשוט חבר סיפר לי). שם אתה מגדל את תפיסתך השמאלית. גם חברתית וגם מדינית. אחר כך אתה מתפתח ומשתכלל ומחליט לנסות למשוך את המרכז שמאלה בעבודה, או לחילופין לחדד את עמדותיך בחד"ש. אבל ההנחה שמרצ היא היא הבית של השמאל, יש בה הרבה מין האמת, ועל כן יש הגיון בימים טרופים אלה לקרוא לכל מי שמאמין בתפיסה השמאלית לחזור למקורות, ולשוב הביתה לחיקה החמים והאוהב של אמא זהבה ושלושת הדובים (לפחות על פי הסקרים של הבוקר).

הצד השני של פעלול המילים הזה מחוכם אף יותר. כל מי שנכח אי פעם בהפגנה, עצרת, ויכוח או הזדמנות כלשהי לבטא, או לעמוד לצד אנשים שמבטאים עמדות שמאליות (שוב, מדובר בכל כיוון שאינו מתחיל מהפיכת עזה למגרש חנייה), בוודאי מכיר היטב את המשפט "שמאלנים הביתה", המגיע בדרך כלל בתוספת "פושעי אוסלו לדין" והקינוח הקוסמופוליטי "תתבייש לך, טפו!".

אין ספק שהמשפט הזה מסמן היטב את הבדידות שחווה השמאלני בחברה הישראלית של 2012. פעם, לפני איזה שעתיים, שמאל הייתה דעה לגיטימית ומעוררת דיון שיכולת להעלות בכל מקום בארץ. באיזה הרף עין היסטורי התגלגלנו להיות סססססמאלנים, שבינתיים עוד מאפשרים להם לחזור הביתה. אבל אנשי מרצ לא נבהלים ולא ממררים, אלא דווקא חורטים את העובדה הזו על דגלם. ועל כך מגיע להם שאפו ענק. הסאבטקסט של "שמאלנים הביתה. מרצ" אומר "אנחנו יודעים כמה קשה להיות שמאלני היום בישראל, אבל אנחנו לא מתכוונים להפסיק עם זה. להיפך. אנחנו מבטיחים לא להסתיר ולא לפחד ולא להתנער מכם, השמאלנים. בואו אלינו, וניתן לכם בית". אני חושב שהמשפט הזה הוא מפגש נדיר בין אומץ לחכמה.

כל אחד והבית שלו

כל אחד והבית שלו

למי קראת שמאלני?!

עכשיו, נותר רק לבדוק האם ח"כי מרצ אכן כל כך שמאלנים בפעילותם בפרלמנט. ובכן, הצצה חטופה בכנסת פתוחה מגלה שמרצ מככבת במקום הראשון במדדי האג'נדות הפרדת דת ומדינה  המדד החברתי זכויות אדם קידום זכויות עובדים סיוע לנזקקים והקטנת אי השוויון במשק. לעומת זאת הם מגיעים במקום האחרון המכובד במדד ציונות דתית לאומית בעריכת פייגלין. נראה שבמשפט הססססססססססססמלאנות, עברייני מרצ מורשעים עוד לפני שהתביעה העלתה את העד הראשון.

 

אם כן, מערכת "חדר ניתוח" מסירה את הכובע בפני "שמאלנים הביתה". הסלוגן הכבר לא כל כך חדש של מרצ, שהוא גם חכם, גם אמיץ, ובעיקר והכי חשוב – אמתי.

 

להמשך הפוסט