"זהו סיפור אמיתי.
האירועים המתוארים התרחשו במינסוטה ב-2006.
לבקשת הניצולים, השמות שונו.
מתוך כבוד למתים, השאר מסופר בדיוק כפי שהתרחש"

כמו בסרט הנושא את אותו השם, עם הכתוביות האלו מתחיל גם הפרק הראשון בסדרה "פארגו". וממש כמו בסרט ההוא – גם כאן מדובר בבלוף, במן בדיחת-האחים-כהן שכזו, שעוברת עכשיו מהמסך הגדול למסך הקטן.

18 שנה לאחר צאתו של הסרט שהוא בעיניי הטוב ביותר של האחים כהן, מאומץ "פארגו" למסך הטלוויזיה, בסדרה של עשרה פרקים. די חששתי לצפות בפרק הראשון. לא כל יום סרט שנמצא גבוה כל-כך ברשימת הפייבוריטס שלך מקבל חיים חדשים ומעובד לפלטפורמה אחרת, שמסורתית נחשבת לפחות איכותית. עם מקור ברמה כל-כך גבוהה – נדמה שמכאן אין אפשרות אחרת מלרדת, ומי רוצה שיקלקלו לו ככה את הקלאסיקה האהובה? לכך התווספה העובדה שהאחים כהן לא באמת מעורבים ביצירת הסדרה (הם מקבלים קרדיט של Executive Producers, אבל היוצר האמיתי הוא נוח האולי), ושהיא משודרת ברשת הטלוויזיה האמריקאית FX – שלא נחשבת לרשת טלוויזיה מקורית ואיכותית ברמה של HBO או Showtime.
 

מקבלת חיים חדשים על פלטפורמה אחרת. פארגו – הסדרה

 

במקום Remake – הדהוד

אך נדמה שלאחר צפייה בפרק הראשון של "פארגו", אפשר, פחות או יותר, לנשום לרווחה.
עוד כאשר הוכרז הפרוייקט הזה – נאמר כי אין בכוונת יוצריו לעשות Remake ולשעתק את עלילת הסרט המקורי לכדי סדרה של פרקים. גם האולי הבין שאין לו סיכוי להתעלות (או אפילו להשתוות) ל-Storytelling הנהדר של צמד האחים בסרט ההוא, וששכפול העלילה רק יגרום לצופים להשוות כל הזמן סצינה בסצינה ולהבין מי כאן המלך.

אז במקום זה נבחרה גישת אמצע: לספר סיפורים אחרים שמהדהדים את הסרט המקורי בכל מני רמות. מה שקוראים: "Inspired by…". הכתוביות בתחילת הפרק הן רק דוגמה אחת לכך. מיד לאחר מכן אנו נתקלים בסצינה שמרגישה כמרפררת לסצינה זכורה מהסרט: מישהו בורח מרוצח פסיכופט אל תוך שדה מושלג לחלוטין. מייד נזכרים בפיטר סטורמר ובתפקיד גיר גרימסרוד ששיחק בסרט, ומחכים שהפסיכי הנוכחי ישלוף אקדח ויירה ויפגע בנמלט מרחוק. אבל זה לא קורה, וכאן מקבל הצופה את האיתות הראשון ש"פארגו" ההוא וה"פארגו" הזה הם לא בדיוק אותו הפארגו. גם כאשר אנחנו מתוודעים לרוצח החדש ניתן להבין מהר שמה שהיה הוא לא לגמרי מה שיהיה. בילי בוב ת'ורנטון המצוין (ששיחק גם בכמה מסרטי האחים כהן) אמנם לוקח ממקבילו הקולנועי את גישת ה"פסיכופט האדיש וקר הלב", אך מציג דמות אינטליגנטית בהרבה מקודמו. בניגוד לגרימסרוד, ובניגוד לעוד דמות של רוצח כהני שת'ורנטון די מזכיר כאן – זאת של חווייר ברדם ב"לא ארץ לזקנים", הוא לא עושה דברים רעים רק בשביל כסף. הוא נהנה מהם, ואפילו יוזם אותם כאשר אין בכך רווח חומרי – פשוט כי משעשע אותו להטיח כמה גורמים אחד בשני, ולראות כיצד יתנהגו.
 

לא עושה דברים רעים רק בשביל הכסף. הוא נהנה מהם. בילי בוב ת'ורנטון


למעשה, אם להתבסס על הפרק הראשון, הרוצח שמגלם ת'ורנטון הוא הדמות הראשית בעלילה כאן (לפחות בינתיים), וכזאת שיש בה מספיק בשר כדי להעסיק אותנו הלאה. לא חוקרת המשטרה – אליסון טולמן נכנסת כאן לנעליה של פרנסס מק'דורמנד, אך משחקת דמות מרכזית פחות וגם בכירה פחות. היא שוטרת-חוקרת, אבל לא מפקדת. גם סוכן המכירות הכושל (וויליאם ה' מייסי בסרט, מרטין פרימן בסדרה) הוא לא הדמות הראשית כאן, למרות שהפרק הזה נוסב סביבו. הדמות של לסטר נייגרד מזכירה מאוד את מקבילו הפילמאי – ג'רי לנדרגד. הוא לא יוצלח כמוהו, ואף יותר. בניגוד לדמות שגילם מייסי, כאן כשלונותיו אינם מוסתרים, אלא גלויים על פני השטח – מה שגורם לסביבה שלו לבוז לו וללעוג לו. כאן גם מתגלה חולשה בולטת של הסדרה על פני הסרט – הכתיבה פשוטה יותר ולעתים נטולת סאב-טקסט עד כדי מבוכה. כדי להבהיר עד כמה נייגרד הוא לוזר, כל הסביבה פשוט צועקת לו את זה בפנים בבוטות – מבריון שכונתי שמתעמר בו כאילו הם עדיין בתיכון (קווין או'גריידי, בתפקיד שלי הזכיר מאוד את הבריון ביף טאנן מטרילוגיית "בחזרה לעתיד"), דרך אחיו – שכמיטב הקלישאה הוא גרסה מוצלחת בהרבה שלו שמשקפת את כשלונו – ועד אשתו, שבשלב מסוים פשוט צורחת עליו: "אחותי אמרה לי לא להתחתן איתך, שאתה סתם לוזר". האחים כהן, יש להניח, היו מעבירים את הסטטוס החברתי של הדמות בצורה אלגנטית יותר.
 

מזכיר מאוד את מקבילו הפילמאי. מרטין פרימן כסוכן המכירות הכושל

שווה צפ-ya

הזלזול הגורף בנייגרד הוא למעשה מנוע העלילה של הפרק הראשון, ונקודת המוצא שממנה מתפתחות ההתרחשויות. אלו לא מעטות, וכוללות לא מעט אלימות. כמו בסרט, גם כאן מנסים להעביר אותה עם טוויסט של הומור שיהפוך אותה לקצת פחות איומה. לפעמים זה מצליח, רוב הזמן זה יוצא קצת אפל ונותן הרגשה של סדרת פשע. אך בסך הכל האולי הבמאי כן זורע נקודות של הומור ברחבי הפרק, שמצליחות להזכיר נאמנה את סגנון ההומור של הסרט. הדמויות שמסביב מזכירות גם כן את ה"טיפוסים" (במלעיל) מ"פארגו" המקורי – מן אנשים שלצופה מהצד יהיה הכי קל לאפיין כ"מוזרים". גם המבטא של מינסוטה מוגש כאן שנית, כולל אמירות ה"ya" השכיחות מאז, וצילומי רוחב של כבישים ארוכים ושדות מושלגים מחזירים שוב ושוב לאימאג'ים המוכרים מ-1996. העובדה שדמותו של תו'רנטון מסתובבת עם מזוודה מזכירה גם כן את הסרט: האם זו מחווה למזוודת הכסף מהפשע ההוא, שם? אולי זה בכלל המשך של הרצף, בו הרוצח משם לקח את הכסף (לאחר שהרג את שותפו), והמשיך לכאן, לג'וב הבא?

לא ברור לי אם "פארגו" הולכת להיות סדרה המשכית, בה העלילה מתמשכת מפרק לפרק, או שמה מדובר בפרקים "סגורים" עם עלילה שמתחילה ונגמרת בכל פעם בכדי לפנות מקום לעלילה טריה לשבוע הבא. אורכו של הפרק הראשון (כמעט 70 דקות) והעובדה שקצוות רבים בו נסגרים בסוף, פחות או יותר – מרמזים על האפשרות השניה. בנוסף, מבט בעמוד הסדרה ב-IMDB מגלה שיש בו רק שחקנית אחת שנמצאת בכל עשרת הפרקים, והשאר משתתפים בין פרק אחד לחמישה (כולל ת'ורנטון – שהפרק הראשון דווקא נותן תחושה שעוד נראה אותו כאן הרבה).
כך או כך, עושה רושם ש"פארגו – הסדרה" היא משהו ששווה לעקוב אחריו.