שגרירי ישראל ברחבי העולם מקיימים לא מעט פגישות דיפלומטיות עליהן אינם ששים לדווח לאמצעי התקשורת. שגריר ישראל בוושינגטון רון דרמר החליט לקחת את נורמת  ההתנהגות הזו למקום קיצוני במיוחד. דרמר, תאמינו או לא, מסרב לגלות מי היו המוזמנים לארוחת ליל הסדר השני בביתו שאורח הכבוד בה היה שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי.

בערב ליל הסדר פרסם קרי ברכה לעם היהודי לרגל פסח. בהודעה שהופצה למאות כתבים ואף פורסמה בדף הבית של אתר האינטרנט של משרד החוץ האמריקאי גילה קרי כי את ליל הסדר השני, שאותו נוהגים לחגוג יהודים מחוץ לישראל יום אחרי ליל הסדר הראשון, הוא יבלה בביתו של שגריר ישראל רון דרמר.

כמה ימים אחרי ליל הסדר פניתי לדובר שגרירות ישראל בוושינגטון, אהרון שגיא, וביקשתי לקבל פרטים על האירוע. מי הוזמן, מה אכלו ועל מה ריכלו מסביב לשולחן החג. חשבתי שזה יכול להיות פוסט חביב ל"דיפלומאניה".

אלא שדי מהר הבנתי שאני לא הולך לקבל בקלות את המידע שביקשתי, מה שרק עורר את עוד יותר את סקרנותי. מדוע השגריר דרמר לא מעוניין לחשוף את משתתפי הארוחה? מה היה לו להסתיר בליל הסדר מלבד האפיקומן? אולי יש כאן סיפור.

שגריר ישראל בוושינגטון, רון דרמר; צילום: אוליביה פיטוסי

פניתי שוב לדובר השגרירות וביקשתי פעם נוספת את הפרטים. הוספתי שאם לא אקבל את המידע, אגיש בקשה לקבלו לפי חוק חופש המידע. אחרי כמה ימים שבהם לא קיבלתי תשובה, פניתי פעם שלישית לדובר השגרירות בנסיון לקבל את המידע, אך הוא הבהיר לי שבגלל "הגישה השלילית שלי" (אני הרי זה שמתחמק ממתן תשובות לשאלות עיתונאים) הוא אינו מתכוון לשתף פעולה.

דיברתי עם כמה גורמים במשרד החוץ בנסיון להבין מדוע איני יכול לקבל מידע כל כך טריוויאלי כמו רשימת המוזמנים לארוחת ליל הסדר בבית השגריר בוושינגטון. אחרי הכל, נשיא ארה"ב ברק אובמה פרסם בצורה יזומה את רשימת המוזמנים לארוחת ליל הסדר שערך בבית הלבן. אובמה יכול ודרמר לא?

אותם גורמים הסבירו לי שסירובו של השגריר דרמר נוסע מכך שהוא טוען שמדובר באירוע פרטי ולא בארוחת ערב רשמית ולכן הוא אינו מחויב בדין וחשבון. השגריר דרמר כנראה התבלבל. אולי זו תופעת לוואי של יותר מדי שנים לצידם של בנימין ושרה נתניהו במעון ראש הממשלה ברחוב בלפור.

בית שגריר ישראל אינו בית פרטי, הוא בית שממומן ומתוחזק ע"י כספי המסים של אזרחי ישראל. גם הדגל שתלוי מחוץ לבית, המאבטחים וסמל המדינה על כלי החרסינה אמורים להבהיר שכל דבר שקורה שם הוא רשמי. או כמו שאמר לי דיפלומט בכיר שכיהן כשגריר בכמה מדינות "גם כשחמותך מתארחת אצלך בבית השגריר זה לא אירוע פרטי".

אני מוכן להסתכן ולנחש שעלות ארוחת הערב החגיגית מומנה מחשבון ההוצאות הרשמי של השגריר או מתקציב האירוח של השגרירות ולא מכיסו הפרטי של מר דרמר. אין בכך כל פסול. כך צריך וראוי להיות. אלא שמשמעות הדבר שלא מדובר באירוע פרטי.

כפי שאמרתי לדובר השגרירות, פניתי לערוצים אחרים כדי להשיג את המידע. שילמתי את האגרה בת 20 השקלים (תודה לשרת המשפטים ציפי לבני שפעלה להוזלת האגרה ב-80%) והגשתי בקשה למשרד החוץ לפי חוק חופש המידע. הממונה על יישום החוק במשרד החוץ, מר אריה זיני, כבר חזר אלי והבטיח שהנושא בטיפול. תוך 30 יום הוא חייב לתת לי תשובה כלשהי. אעדכן. יהיה מעניין.