ראש הממשלה בנימין נתניהו ישב הבוקר (יום רביעי) במשך כשעה עם ההנהלה הבכירה של משרד החוץ. נתניהו, שמשמש גם כשר החוץ האזין לראשי האגפים קובלים על מצוקות התקציב וקינח בסקירה מדינית קצרה. הנוכחים בחדר המתינו לשמוע מנתניהו בדל התייחסות להודעת נציגי הליגה הערבית, אך זה לא אמר מילה.

צריך לומר, בהודעה שהקריא ראש ממשלת קטאר, חאמד בן-ג'אסם, בדבר נכונות ל"תיקונים קלים" של קווי 1967 באמצעות חילופי שטחים, אין חידוש גדול. מדובר בתוספת של ניואנס. צעד קטנטן קדימה. למעשה, עיקרון חילופי השטחים עלה בכל סבבי המו"מ מאז קמפ-דיוויד 2000. יאסר ערפאת הסכים אז לחילופי שטחים בסך 3-4 אחוזים משטחי הגדה המערבית.

גם במו"מ שאחרי ועידת אנאפוליס ב-2007 וב-2008 הסכימו הפלסטינים לחילופי שטחים בסך 1.9 אחוז. בספטמבר 2010 כאשר התקיימו כמה סבבי שיחות בין נתניהו לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו-מאזן) הציגו הפלסטינים שוב מסמך כתוב ובו נכונות לחילופי שטחים בסך 1.9 אחוז מהגדה. בשיחות בעל פה הביעו הפלסטינים אז נכונות להתגמש לכדי חילופי שטחים בסך 4 אחוז.

עם זאת, לא כל יום יוצאות מדינות ערב בהצהרה חיובית, ולו במעט, כלפי ישראל. ביום שלישי בבוקר, אחרי שעודכן לגבי הצהרתו של ראש ממשלת קטאר בשם נציגי הליגה הערבית, התחיל נתניהו לקיים דיונים עם יועציו ועם כמה משרי הממשלה לגבי התגובה הישראלית. בתחילה שקל נתניהו לצאת בהודעת תגובה חיובית מאוד.

מי שדחפה לנוסח כזה היתה שרת המשפטים ציפי לבני, שממונה על תיק המו"מ עם הפלסטינים. לבני מכירה היטב את ראש הממשלה הקטארי, שידוע בכינוי חב"ג או HBJ. כאשר היתה שרת חוץ בממשלת אולמרט היא פיתחה עם חב"ג יחסי אמון אישיים ואף ביקרה בדוחא. 

לבני, שמיהרה לעלות לשידור בתחנות הרדיו ולברך על הודעת הליגה הערבית, דחפה לפרסום תגובה רשמית של נתניהו, בשמו ואולי אף בקולו. היא סברה שיש לברך על הדברים בלי להתווכח עם התכנים. עם זאת, הפיגוע ביצהר טרף את הקלפים ונתניהו איבד את התיאבון לפרסום תגובה רשמית חיובית. מקום דברי ברכה רשמיים של נתניהו נשארה בסוף הודעה צוננת בשם "גורמים מדיניים" שמודה לליגה הערבית על כך שהיא מעודדת את הפלסטינים לשוב למו"מ.

שר החוץ ג'ון קרי עם ראש ממשלת קטאר חאמד בן-ג'אסם ושרי החוץ הערבים ביום שני בוושינגטון. צילום: אי-פי

תגובתו הפושרת של נתניהו להודעת הליגה הערבית לא נבעה רק מהפיגוע אלא גם מהעובדה שהוא סירב עד היום לקבל פומבית את העיקרון לפיו המו"מ יתנהל על בסיס גבולות 1967 עם חילופי שטחים. כשהנשיא אובמה הצהיר על תמיכתו בעיקרון זה בנאום במאי 2011 תקף אותו נתניהו בחריפות בהרצאה המפורסמת אל מול המצלמות בחדר הסגלגל.

פקידים בכירים לשעבר שעבדו עם נתניהו בקדנציה הקודמת טוענים כי בשיחות סגורות הוא הסכים לעיקרון, אולם סירב לומר זאת בגלוי. נתניהו סבר  שעצם האמירה הזו תהיה בבחינת ויתור עוד לפני תחילת המו"מ. האמריקאים והפלסטינים ראו בעמדתו הוכחה לכך שאינו מעוניין באמת לקדם את פתרון שתי המדינות.

שר החוץ של ארה"ב, ג'ון קרי, שהצליח לחלץ מנציגי הליגה הערבית את ההצהרה החדשה, התאכזב מתגובתו הפושרת של נתניהו, אך הדגיש כי השיג התקדמות בניסיון לחדש את המו"מ בין ישראל לפלסטינים. בצר לו העדיף קרי להדגיש את תגובותיהם החיוביות של הנשיא פרס ושל ציפי לבני.

הבעיה של קרי היא שחרף מאמציו ה"משיחיים" כמעט לקדם את הנושא הישראלי-פלסטיני בשבועות האחרונים, לא חלה כל תזוזה אמיתית. נתניהו ואבו-מאזן נותרו מבוצרים היטב בעמדות היסוד שלהם. הנשיא הפלסטיני ממשיך לדרוש הקפאת בנייה בהתנחלויות, שחרור אסירים וניהול שיחות על בסיס קווי 1967 עם חילופי שטחים.

ראש הממשלה הישראלי ממשיך לדרוש לפתוח את המו"מ בדיון על סוגיות ביטחון והכרה במדינה יהודית, אינו מציג עמדה ברורה בסוגיית הגבולות, מסרב לבצע מחוות משמעותיות כלפי הפלסטינים ומתנגד למו"מ על בסיס קווי 1967 עם חילופי שטחים. במצב כזה קשה לראות את שיחות השלום מתחדשות בקרוב. נראה שמה שהיה הוא שיהיה.

בפגישה עם בכירי משרד החוץ היום הצהיר נתניהו פעם נוספת כי הסכם עם הפלסטינים נועד לבלום את האיום שבהפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית. נתניהו אולי מבין כי פתרון שתי המדינות נחוץ להמשך קיומו של המפעל הציוני, אולם אינו עושה כמעט דבר כדי לקדם את העניין. במקום לנקוט ביוזמה מדינית הוא ממשיך לעסוק בעיקר בהסברה.