העסקה בין שלדון אדלסון לבין שלמה בן צבי, שכבר נפגשו בעבר בעסקים ובבית משפט, ומכירת מעריב לאלי עזור מעצימות את הבעלות הצולבת על אמצעי התקשורת ומנוגדות לאינטרס הציבור.

לפני שבוע אישר בית המשפט המחוזי בירושלים לשלדון אדלסון לרכוש את העיתון מקור ראשון ואתר החדשות NRG. בראשית השבוע אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את מכירת מעריבלאלי עזור.

הכדור עבר כרגע לממונה על ההגבלים העסקיים וממתינים להחלטתו של פרופ' דוד גילה. לכאורה, חייבים לברך על המהלכים. אישור העסקאות עשוי להציל את העיתונים, ובייחוד להבטיח כביכול פרנסה לעיתונאים ולעובדים. כביכול, משום שבכל פעם שעיתונים מחליפים בעלים, מאות ואלפי עובדים מאבדים את פרנסתם. בנוסף, שוב אושרה מה שטענתי בפוסט קודם, שחרף הביקורת הקולנית על התקשורת השמאלנית, הימין על פלגיו השונים אינו מסוגל לקיים תקשורת חלופית כראות עיניו.

אלא שהתועלת באישור שתי העסקאות מחווירה לעומת המחירים הגבוהים של החברה הישראלית כולה. אישור רכישת העיתון מקור ראשון עם NRG ומכירת מעריב יעצים את הבעלות הצולבת הקיימת כבר כיום על אמצעי התקשורת. הכוונה לשליטה על מספר אמצעי תקשורת, אם מאותו סוג, למשל בעלות על עיתונים אחדים, או מסוגים שונים, למשל בעלות על עיתון, אתר אינטרנט וזיכיון שידור.

מה רע בבעלות צולבת? כבר לפני למעלה משני עשורים השתתפתי בקבוצת אישים שהתריעה נגד בעלות צולבת בתקשורת. היו אלה ימים ערב השקתו של ערוץ 2 ותאגידי תקשורת שחרו לפתחם של חברי הכנסת ושרים כדי לזכות בזיכיון שידור באחת הקבוצות המתמודדות. ואכן הבעלות הצולבת לא היטיבה לא עם התקשורת הישראלית ולא עם השיח הדמוקרטי. בעטי הבעלות הצולבת הקיימת התהדק הקשר המשולש הון-שלטון-עיתון ותאגידי תקשורת אחדים היו למוקדי עוצמה מפלצתיים. מטעם זה ודווקא בימי ההתפכחות מריכוזיות במשק, חייבים לטפל גם בריכוזיות בתקשורת ולעשות כל מה שאפשר כדי לבלום את הבעלות הצולבת על אמצעי תקשורת.

אמנם אלי עזור פחות בולט ומוכר לציבור משלדון אדלסון אך בדרכו השקטה הצליח להקים תאגיד תקשורת מרשים אשר בבעלותו היומון באנגלית  ג'רוזלם פוסט, השבועון סוף השבוע, החינמון בעברית פוסט, עיתונות מקומית ומגזרית בשפה הרוסית, ערוצי הטלוויזיה של צ'רלטון ספורט 1 וספורט 2, רדיו ללא הפסקה, רדיו אקו 99, וחברות בתחום הפרסום 

 מדוע לא תפורק למשל, הבעלות הצולבת של תאגיד ידיעות תקשורת החולש על עיתון המדינה, שלל מגאזינים, אתר האינטרנט ווינט והוצאת ספרים? לא מדובר במו"לים לשעבר אשר שילבו שליחות חברתית-עיתונאית עם שיקולים כלכליים. ברוני התקשורת החדשים אינם מהססים לנצל לרעה את העוצמה שבידיהם כדי לקדם אינטרסים פרטיים וגם מנוגדים לטובת כלל הציבור. כך, חברת צ'רלטון חוללה מהפך בשידורי הספורט אשר התייקרו ומכבידים על כיס הצופים.  

הטענה כאילו תאגיד תקשורת מבטיח גב כלכלי איתן לעיתונים אינה משכנעת. כל משברון כלכלי בתאגיד התקשורת טלטל את העיתון שבבעלותו. כך הייה במקרה של נוחי דנקנר וכך כיום עם שלמה בן צבי. ומי מבטיח שבנסיבות מסוימות וצפויות למדי, צינור החמצן של איל ההימורים לא ייחסם? עיתון או תחנת שידור אינם מיזם נדלני או רשת מזון. כל אמצעי תקשורת הינו חלק ממרחב הציבורי והשיח הציבורי. אמצעי התקשורת חשובים מדי כדי להפקירם לחסדיהם החולפים של אילי הון.

*

יש טעם פוליטי נוסף לא לאשר את שתי העסקאות. אמנם הן ישראל היום והן מקור ראשון הינם ביטאונים פוליטיים, אבל אלה הם שני קולות דווקא זהים במחנה הימין. כפיפותם לבעל אחד עלולה לצמצם את הפלורליזם הפוליטי, כאשר שני היומונים יתנבאו באותו קול – לטובת ראש הממשלה ומן הסתם נגד הבית היהודי, ובמיוחד נגד נפתלי בנט. מי ערב כי עם התיאבון לא יבוא עם האוכל, ושלדון אדלסון ירכוש תמורת יום-יומיים רווחים בהימורים גם את ערוץ 10?

אם לא מאוחר מדי, אני פונה לפרופ' דוד גילה: אנא, עצור את שתי העסקאות. חרף ההבדלים בין שני המקרים, בכל אחד מהם טמון גרעין לבעלות צולבת וכוחנית של אילי הון על התקשורת הישראלית. כבר עשית זאת בעבר לא פחות מ-34 פעם. יש דרכים חלופיות להבטיח הישרדותם של מעריב ומקור ראשון. תוכיח שאתה מתעלה מעל לקשר הון-שלטון-עיתון ויכול לו. 

פסוקו של פוסט

מי צריך תקשורת ימנית כאשר יש אולפן ששי של ערוץ 2 ושדרנים מודעים לקונצנזוס ולרייטינג? אהוד יערי במיטבו "מתקיל" את ג'בריל רג'וב בשאלה על בית המקדש, בדקה 3:06, ודני קושמרו כעזר נגדו מבקש ממנו כרטיס למשחק כדורגל עם איראן בתום הראיון.