האגרה הינה מס ישיר. ביטולה ימיר את האגרה למס עקיף כאשר רשות השידור תהיה תלויה במישרין בממשלה, במפרסמים, בנותני חסויות ובפילנטרופים נדיבים.

לכאורה הייתי צריך לחכך ידיים בהנאה: הנה מה שהצעתי לפני למעלה מעשור, הולך ומתממש. כחבר בוועד המנהל, ללא ועדת בדיקה, הצעתי לסגור ולפתוח מחדש את רשות השידור. רשות השידור במתכונתה הנוכחית הייתה לארגון בלתי נהיל. כפי שכבר דיווחתי גם כאן, ההצעה שלי עוררה מחאות, לרבות דרישה לפטר אותי. מיליארדים של שקלים היו נחסכים לו קבלו את הצעתי שהייתה דומה למה שהציעה ועדת לנדס. כעת עומדת על שולחן הכנסת הצעת חוק לסגור את רשות השידור ולפתוח אותה מחדש. כבר ניסו את הפטנט הזה ביוון ללא ההצלחה רבה. עצוב לי. מדוע?

מתברר שוב שהעובדים משלמים את מחיר מחדליהם של המנהלים. הללו התמנו על-פי שיקולים פוליטיים, ללא התייחסות לכשרים ולפי עקרון תחתית החבית: כלומר, כל פעם גרדו את החבית ושלפו את המנהלים הצייתנים עד שהגיעו לתחתית. ככל שהשידור הציבורי הופקד בידיים כושלות יותר, כך הוא איבד גובה. וככל שהרייטינג צנח כך ערוץ 1 היה לבלתי רלוונטי לפוליטיקאים עד כדי ההחלטה לסגור את כל הרשות. לולא הפוליטיזציה המעמיקה, כפי שבאה לידי ביטוי במינוי מנהלים וחברים במליאה ובוועד המנהל, לו הבטיחו תנאים נאותים לכוחות היצירתיים הקיימים, רשות השידור יכלה לתפקד גם במסגרת החוק הקיים. שינוי בחוק אינו מבטיח שיפור ללא שינוי גישה.

*

ביום פרסום דו"ח לנדס, הבליט שר התקשורת, גלעד ארדן, את ההישג האדיר, כביכול - ביטול האגרה. כנראה שאין תרופה לתסביך-כחלון. במשך שנים, האגרה ובמיוחד גבייתה הכפייתית והאלימה, השניאו את רשות השידור על הציבור.

ובכל זאת, הנה ניסיון, לגמרי לא פשוט, לדבר בזכות האגרה. האגרה הינה מס ישיר. אזרחים סולדים ממסים ישירים ומעדיפים מסים עקיפים. לכאורה אין צורך לשלם עבור צפייה בערוצי שידור אחרים. אין גדולה מאשליית החינם. ואין ארוחות חינם. התשלום עבור צפייה בערוצים 2 ו-10 הוא עקיף באמצעות מחירי המוצרים והשירותים המתפרסמים בהם. התשלום עבור הצפייה בערוצים המסחריים מגולם במחיר לצרכן. עלות הפרסומת בטלוויזיה, ברדיו, בעיתון או במדיה אחרים מהווה עד 5% ממחיר המוצר או השירות. זהו מס עקיף. כשאתם קונים רכב או פוליסת ביטוח, אתם משלמים תוספת עבור צפיית חינם בערוצים 2 ו-10. גם עבור גלי צה"ל והטלוויזיה החינוכית, וגם אם אינם מאזינים או צופים, אזרחים משלמים בעקיפין עבור שידורים אלה, באמצעות מסים שמתגלגלים לתקציב משרד הביטחון ולמשרד החינוך, בהתאם.

שידור ציבורי ללא אגרה אמנם אפשרי. הוא קיים בארה"ב, שידור ציבורי מדולל וחלש, שידור השבוי בחסדי הממשלה ופילנטרופים שונים. שידור כזה אינו מסוגל להוות אלטרנטיבה/חלופה אינפורמטיבית לאמצעי התקשורת המסחריים.

ביטול האגרה הינו מהלך מקיאבליני בעידן ההפרטה. מעבר לעלייה בסקרים לשר התקשורת, המרת האגרה על שידורי טלוויזיה ורדיו למס עקיף נועדה לנשל את הציבור מאחד הנכסים החשובים לטובת המממנים הישירים – הממשלה, המפרסמים והפילנטרופים הנדיבים.

פסוקו של פוסט

הנה ציטוט מדברי מלפני ארבע עשרה שנים ב-21 במרץ 2000. אני מתנצל למפרע על חוסר צניעות.

הכיצד כתבים לא פרסמו על חיבתו של בנימין בן אליעזר לאילי הון למיניהם ולאורך שנים? לו מילאו את תפקידם היו חוסכים את עוגמת הנפש לציבור ולמועמד לנשיאות בפרט? ומדוע עיתונאים ועורכים מחרישים כעת ואינם מפרסמים על הקשרים של מועמדים מסוימים בסיבוב ראשון ובסיבוב השני לנשיאות עם אילי הון?

"בנימין בן אליעזר נכנע ללחצים של בעלי ההון" – כך אמר היום פרופ' דן כספי מהאוניברסיטה הפתוחה. חוקר התקשורת תקף בחריפות בראיון ל"וואלה! חדשות" את משרד התקשורת וחברות הכבלים. לדבריו, "אני מתרשם שהאינטרס הציבורי משני עבורו".
כספי, מחוקרי התקשורת הבכירים באקדמיה, הגדיר את שר התקשורת בנימין (פואד) בן אליעזר כ"פואד של הכבלים". לדבריו, כמה ח"כים אמרו לו כי בן אליעזר לוחץ אותם אישית בענייני הכבלים."