הכיצד ראיונות עם ח"כ חנין זועבי מתגלגלים לאקורדים צורמים וחילופי מהלומות מילוליות בינה לבין המראיינים? אולי משום שטרם נמצא מראיין מקצועי אשר מיטיב לכבוש את רגשותיו מול המרואיינת.

ה"ראיון" האחרון של רינה מצליח עם ח"כ חנין זועבי ב"פגוש את העיתונות" חייב להילמד בכל תכנית להכשרת עיתונאים. "ראיון", כן במירכאות, משום שלמעשה מה שהתנהל באולפן החדשות במשך כעשרים דקות דמה יותר לעימות יצרי, גדוש אמוציות, ורצוף מהלומות מילוליות הדדיות בין המראיינת לבין המרואיינת.

הייתי סקרן לדעת אם לאחר "הראיון", היה מי שהעירו למראיינת מה בין עימות קולני לבין ראיון עיתונאי. להבדיל, יש לגלות שליטה כפולה ומכופלת – שליטה עצמית ושליטה ברזי הראיון. על המראיינת להקשיב בנימוס במקום להשפיל, לגדף ואף לחנך בהתנשאות את המרואיינת. ח"כ חנין זועבי ידועה בשטף דיבורה אך גם שטיעוניה דלים ושטיחים. כך, השורש ג.ז.ע. על ההטיות השונות חביב עליה ושגור בפיה. כל מי שאינו מסכים עמה או מבקר את התנהלותה, חוטא בגזענות. אך כמוה יש לא מעטים בכנסת. האם המראיינת הייתה פורקת זעמה גם על ח"כ מירי רגב אשר גם היא ידועה כמתלהמת בדיבורה?

למען הסר ספק דעותיה של ח"כ זועבי וסגנונה מקוממים גם אותי כמו אף את עמיתיה בפוליטיקה. לשם איזון מיידי, ולהבדיל, יצוין גם העימות החריף בין מוטי קירשנבאום לבין השר סילבן שלום. גם הפעם המראיין איבד את עשתונותיו והחליף עם המרואיין שלל "מחמאות" הדדיות. כמעט מדי יום נוספות דוגמאות של מראיינים "מעורבים", שאינם שולטים ברגשותיהם (למשל, הראיון ביום ראשון בערב של יונית לוי עם שר הפנים, גדעון סער, על סגירת עסקים בשבת בתל אביב).

כך שהסוגיה אינה פוליטית אלא עיתונאית. כיצד על המראיינים לנהוג כלפי מרואיינים מאתגרים את דעותיוהם ורגשותיהם.

*

למען  הדיוק, ייאמר מייד שעימות "כסחיסתי" קנה לו שביתה בגלי האתר הישראלי בשנים האחרונות והתברר כמשתלם לשני הצדדים. כוכבי תכניות הדיונים בטלוויזיה, כמו טומי לפיד ז"ל, ישראל אייכלר, ציפי חוטובלי ועוד, סללו את דרכם לכנסת בזכות התלהמות מילולית על המסך הקטן. מי שצועק באולפן – מגיע גם לכנסת. גם בתחנות רדיו אזוריות למדו שהסגנון ה"כסחיסטי" בשיחות עם מאזינים, למשל זהבי עצבני, משתלם ומבטיח רייטינג. בהכללה אפשר לומר שלאמצעי התקשורת חלק בלתי מבוטל בוולגריזציה של השיח הציבורי ובאלימות המילולית  הגואה בישראל.

אלא שבאקטואליה ובמיוחד במשדרי החדשות והראיונות, עיתונאים מנוסים אמורים לנהוג אחרת. המנחה ו/או המראיין ניצבים כמעין מתווך, בין המרואיינת לבין הציבור. תפקידו העיקרי של המראיין להציג שאלות, להקשיב לתשובות, מלאכה לגמרי לא פשוטה, ולנסח שאלות מעקב follow up questions, מתבקשות מדברי המרואיין. לשם כך, על המראיין לשמור מרחק מה מן המרואיין ודעותיו ולו רק כדי לאתגר אותו. אכן, לא במקרה יש יותר תכניות מאשר מראיינים מיומנים. התוצר של ראיון טוב אמור להוסיף מידע לציבור. מה בעצם חידש הראיון של רינה מצליח עם ח"כ חנין זועבי

במידה רבה, העימותים החריפים, בחלקם צפויים, הם תוצר של הכל בשידור חי. גם כאשר הראיון מוקלט מראש, יש ומשיקולים שונים מעדיפים לשדרו ללא עריכה יסודית, וחבל. במקרה הנוכחי, עריכה מקצועית של הראיון הייתה מיטיבה עם כבודן של המראיינת ושל המרואיינת.  

*

בדרך כלל נוטים להאשים את אמצעי התקשורת המרכזיים כמבטאים את הקונצנזוס הציבורי וכמי שממעטים לתת פתחון פה לדוברים בשוליים. לא משתלם לפרסם דעות חריגות אשר עלולות להרגיז ולפגוע ברייטינג/בתפוצה. אם כבר נותנים פתחון פה לקולות מחוץ לקונצנזוס, הרי שמייד מסתייגים מהם, ולו רק כדי לא להיחשד ולהיענש. כך משיגים שני יעדים ביחד – גם מגלים כביכול "פתיחות" ומשלמים מס שפתיים לפלורליזם וגם לא מרגיזים את הציבור שעה שמוכיחים את הדוברת על דעותיה.

 

פסוקו של פוסט

לכל הקוראים המוסלמים של הפוסט – רמדאן כרים!

מי ייתן וגם אמצעי התקשורת העבריים יברכו את הקוראים/הצופים המוסלמים, אם מתוך מודעות ואם מהעדר חשש של אבדן תפוצה ורייטינג.