אם התקשורת היא שמאלנית, הכיצד היא משתפת פעולה עם השלטונות בהסתרת מידע ובשלהוב הלכי הרוח הלאומנים בציבור.

כעת כאשר מתנפצת המדיניות "שב ואל תעשה", כאשר קסאמים שורקים בשמי הדרום, כאשר גל לאומנות גודש את הרחובות ואתרי הרשת, כאשר פלוגות תג מחיר מסיירות ללא רסן ברחבי ארץ ישראל השלמה, כאשר הרטוריקה הלאומנית שוב אחראית למעשי רצח, כאשר התמצה בנק האויבים תואמי היטלר – עראפת, אחמדינג'אד, אסאד, אבו מאזן, הנייה, ועוד, כעת הזמן לשוב לאויב הנצחי, הלא היא התקשורת הישראלית.

 אמנם רב אמצעי התקשורת מדממים אך הם נותרו יעד בטוח בבנק המטרות המדולל של הממשלה. אפשר לשוב ולספר בפעם המי יודע כמה אותה אגדה אורבנית, "עובדה" מקובלת שאינה נכונה, על התקשורת השמאלנית. הרי מאז ומתמיד המונים אוהבים ומתמכרים לאגדות.

ואכן בישיבת הממשלה בשבוע שעבר התפנה ראש הממשלה מעומס עיסוקיו בנושאים בטחונים כדי להתחשבן עם התקשורת הישראלית. היה זה כשמנכ"ל הרשות השנייה, מר שי בבא"ד, הוזמן להשתתף בישיבה ולדווח על קידום נשים בתקשורת. לפי דיווחים עיתונאים, ניצל בנימין נתניהו את ההזדמנות ושוב מחזר אותן טענות מוכרות: התקשורת היא שמאלנית, הפרשנים לא מייצגים את העם ויש בה מונופול דעות. "יש טענות שאנחנו רוצים לשלוט, להפך – אנחנו בעד הסרת השליטה, שיהיה שוק חופשי של דעות, צריך גיוון רחב שכרגע לא קיים". נתניהו המשיך ואמר כי "צריך ביזור ולאפשר לכוחות השוק לעשות את שלהם".

כך מסיחים את דעת ההמונים מן העיקר – מדיניות הממשלה. אם יש לכם ספק הממשלה שלי ותפקודי המצוין כראש הממשלה, דעו לכם שזה בגלל התקשורת. מדוע רבים כל כך "אוכלים" כל פעם את הלוקש/ האטרייה הקרה ומתנפלים על התקשורת במקום לבקר את הממשלה?

ראשית, נוח יותר להאשים את המראה מאשר את המציאות, את התקשורת ולא את תוצאות המדיניות. המציאות עצמה "שמאלנית" ולא אמצעי התקשורת.

שנית, לא מעטים בציבור מתקשים להפנים את הלכות הדמוקרטיה, לרבות תפקיד התקשורת כמעין "כלב שמירה" ולא פודל ומחמד שעשועים של הממשלה.

שלישית, נוח לתייג כל "נביחה" ו/או ביקורת על הממשלה כשמאלנות ממש כשם שנוהגים לתייג ביקורת על מדיניות ישראל כמוה כאנטישמיות.

רביעית, לעיתים די בשנים-שלושה שדרים "נשכנים" ופרשנים ביקורתיים כדי לתייג את כל העיתון או הערוץ כשמאלני.

ולבסוף, גם לבעל השררה נוח לתייג כל ביקורת כשמאלנות, ולו רק כדי להמעיט בחשיבותה.

*

דווקא הרקורד של התקשורת במהלך שמונה עשר ימי המבצע שובו בנים ולאחריו, עשוי לנפץ פעם ולתמיד את האגדה האורבנית של תקשורת שמאלנית. במהלך כל אותם ימים, התגייסו אמצעי התקשורת סביב הדגל ופרסמו מידע במשורה. בדיעבד, התברר שהיה פער בלתי נתפס בין מה שהיה ידוע כבר ביממה הראשונה לבין מה שנמסר לציבור.

 למעשה, התקשורת הישראלית, אותה "תקשורת שמאלנית", הייתה שותפה לסוד שהחטופים כבר לא בין החיים וצייתה לחלוטין לתדרוך השלטונות. בזכות שיתוף הפעולה מרצונה החופשי בין אותה תקשורת "שמאלנית" לבין הממשלה, יכלו למנף את האסון ימים שלמים לקידום יעדים פוליטיים, לשלוח אמהות החללים לחזית ההסברה בחו"ל, ללכד שורות העם היהודי ברחבי העולם באמצעות קמפיין מזכיר נשכחות Bring back our Boys  להגדיל את בלוטות הלאומיות, ועוד. מכבסת המלים המתמשכת לא הייתה אפשרית לולא שיתוף הפעולה התקשורתי – לא טרוריסטים אלא תג מחיר, לא מעשי טרור אלא פשעי שנאה, לא עוד נצים ויונים אלא ימין ושמאל, ועוד.

היומונים לא חסכו בצבע ובפונטים גדולים כדי להלהיט יצרים ולהגדיל תפוצה

 כך לא מתנהגת תקשורת שמאלנית. כך מתנהגת תקשורת מסורסת ומתנכרת לתפקידה המקורי – למסור מידע לציבור. עקב כך, הולך ונסדק האימון באמצעי התקשורת המרכזיים. אין בררה אלא להיעזר במדיה החדשים, הרשתות החברתיות והאינטרנט, כמו גם בתקשורת הותיקה ביותר – שמועות מפה לאוזן.

הרשתות החברתיות הקדימו לפרסם את פני החוטפים של הנער הערבי

פסוקו של פוסט

הנה דוגמא כיצד עובדים עלינו.

שלושת הנערים היהודים נחטפו ביום חמישי בלילה, 12 ביוני. לפי הקלטת במוקד המשטרה, קרוב לוודאי שכבר יממה לאחר החטיפה התגבשה הערכה שהחטופים נורו למוות. במוצ"ש, 14 ביוני, הופיע ראש הממשלה בטלוויזיה בנאום לאומה, אשר התנסח לפי דף מסרים, דף שמכינים מראש קמפיינרים.

צפו והשוו.

וזהו דף המסרים של הנאום.