צפייה מוגברת עלולה לשבש את שיקול דעתם של הבוחרים ולטשטש את ההבדל בין בית הקלפים לבין בית בלפור. 

בעוד שלושה שבועות הכל יהיה מאחורינו. ושוב נגלגל תקוות לקראת מערכת הבחירות הבאה. אולי היא תביא לנו כנסת איכותית יותר וממשלה טובה יותר? שוב הדמוקרטיה הישראלית הוכיחה את יציבותה. מעט מאד משתנה בה ולטובה. השינוי תמיד כלפי מטה. הכל יותר. יותר צעקני, יותר וולגרי, יותר בוטה, יותר אלים, יותר פשטני, יותר רדוד, יותר שקוף.

בינתיים מתמלא חלל האוויר בסימני שאלה הולכים ומתרבים. האם דוח מבקר המדינה משפיע על הבוחרים? האם עימותי טלוויזיה משנים את דעת המצביעים? האם ביבי ייחקר במשטרה? האם בוז'י ימריא עם אדלר? מדוע מתנפלים על שרה נתניהו? האם בני ציפר מאוהב בשרה נתניהו או שהוא סתם סאטיריקן מוסווה? האם כחלון הוא כחלום או אמיתי? האם ראש הממשלה ינאם בקונגרס או לא ינאם? האם הבחירות ייערכו במועדן?

שלושה שבועות של שיכרון חושים: של סקרים עולים ויורדים, של ציונות בגרוש, של סיסמאות ענק בחוצות העיר, של תמונות עם פרצופים גדושות צבעי תכלת, של סרטונים ויראליים, של ספינים שקופים כמימי הכנרת, של פרשנים מדושני חשיבות עצמית, של כותרות מי נגד מי בעיתונות ובתקשורת, של ליברמן חדש, של געגועים למי שהיו ולא הערכנו.

יותר מכל הצפייה לשפן מכובע ברגע האחרון מורטת עצבים ומעוררת ריגושים; אולי מבצע צבאי ראוותני, אולי אקזיט של התנחלות חדשה בשטחים, אולי לווין או פיתוח טכנולוגי חדש, אולי ביטול מס רכישה על דירות, אולי מע"מ אפס על חלקי חילוף לרכב, אולי טאבלט לכל תלמיד, אולי ישראל היום מחולק חינם לכל בית? משהו לקינוח, בבקשה.

בוא יבוא תור הלקחים כשנתפקח אחרי הבחירות; לא ידענו, לא שקלנו, לא הבנו, הסתירו מאתנו, לא סיפרו לנו, עבדו עלינו, גם חייבים להיזהר מהרשתות החברתיות, יש לבטל את תשדירי הטלוויזיה, בפעם הבאה לא נפספס, חייבים לפקח על הסוקרים. 

*

וכאן נכנס קטע של אורגיית הסקרים. ככל שקרב יום הבוחר, סקרים מתפרסמים מדי יום ומבשרים תוצאות לכאן ומייד גם לכאן. רק בשבוע שעבר, לשעות אחדות, בישרו שני סוקרים, בערוץ 10 ובמעריב, על ירידה לליכוד ל-22 מנדטים, כנראה בשל דו"ח מבקר המדינה. כעבור יממה שני סקרים בערוץ 1 וברשת ב' החזירו לליכוד את שני המנדטים האבודים. די בשינוי קל בטווח סטיית התקן כדי לסחרר את חושיהם של הפרשנים.

וכאן עוברת המצלמה למעון ראש הממשלה. הכיצד מה שמתרחש בפנים אינו משפיע על הרחוב? בפנים מתלבטים אם בבקבוקים יש אלכוהול 14% או 13% ואילו בחוץ מתווכחים על מפלס העוני. נפתלי נוסף, מני לא בנט, מאיים על שלום הבית ברחוב בלפור, וגם הפעם אינו יכול.

מה פשר יציבותו של הליכוד, לפחות בסקרים? אפשר וזוהי הזיה מצריכת יתר של ס(קרי)ם, ואולי שוב הסקרים טועים. אך גם אפשר וזהו אפקט נוסף של ההתמכרות למסך, קטן וגדול. בפוליטיקה כמו על המסך, כך אנחנו רוצים ומחבבים אותם (פרס, שמיר, שרון, אולמרט ונתניהו) – ממזרים, שקרנים, תחמנים, מפלרטטים עם החוק, נוכלים ונבלים. הם, ולא הטובים, שנותנים טעם וצבע לעלילה.  

בשל צפייה מופרזת מתמוסס הגבול בין מציאות לבין בדיון, בין בית הקלפים לבין בית בלפור. בנימין נתניהו אינו אלא פרנסיס אנדרווד כחול לבן, ואילו קלייר, אשתו, רק מעט גבוהה משרה בשני עקבים.

 

קווין ספייסי ורובין ריין – כפילים של בנימין ושרה נתניהו

אולי אין זה מקרה, שבסוף השבוע תחל עונה שלישית של בית הקלפים, כתרומה לתעמולת הבחירות המוחצת של הליכוד לקראת העונה השלישית של בית בלפור. פרנק מתמודד בבית הלבן עם רוסיה ואילו ביבי עם ארה"ב. קלייר ושרה מככבות בעלילות צדדיות ומסיחות דעת. וכדי להקל על הצופים פן יחמיצו את המסר, האיור המוסיקלי מבית הקלפים הושאל כרקע לסרטון של מושיק גלאמין בבית בלפור.  

בוז'י, ציפי, בנט, כחלון, יאיר אינם אלא קרבנות תמימים של פרנסיס אנדרווד. בתמונת הסיום של קמפיין הליכוד, ביבי נפגש עם פרנק מייד אחרי נאומו בקונגרס, וקלייר מחבקת בחיוך מעושה את שרה – אם לא בקפיטול אז בסט הצילומים של הסדרה.

פסוקו של פוסט   

הצלילים בבית בלפור(בשניות הראשונות בסרטון) 

הם אותם הצלילים בבית הקלפים

  

מעוניינים להתעדכן בפוסטים נבחרים מהבלוגיה של הארץ? הירשמו להמלצות המערכת ותקבלו עדכונים פעמיים בשבוע: http://www.haaretz.co.il/personal-area/newsletter