בכוחם של סקרים לא רק לחשוף את כוונות המצביעים אלא גם להשפיע עליהם. איסור פרסום של סקרי בחירות עשוי לחסוך לבוחרים, וגם לתקשורת, מידע מטעה ולא מדויק.  וגם על צביעות בביקורת על קשת.

עם פרסום תוצאות הבחירות לכנסת ה-20, ניצלה השיטה. כמעט לא מדברים על שינוי השיטה. גם לא המשילות. ללמדנו שהאשמה אינה בשיטה אלא במשתמשים בה. מה נותר לשנות? או כן, חוק הבחירות (דרכי תעמולת). נכון, זהו חוק אנרכרוניסטי. המציאות התקשורתית משתנה ללא הפסק. תשדירי תעמולה מופצים ברשתות החברתיות הרבה לפני ובמקביל לשידורים ברדיו ובטלוויזיה. גם יש מעט טעם לאיסור על שידור תעמולת בחירות במסגרת אקטואליה, למשל נאום בקונגרס האמריקני. התעמולה נעשית בדרכים שונות ומתפרצת לכותרות בזכות אירועים, מעשים והכרזות.

אם אמנם יעדכנו את החוק, כדאי לתת את הדעת גם לסקרים. העליהום הנוכחי על הסוקרים אשר החמיצו בקול אחד הייה צפוי. לא אחטא לצניעות אם אזכיר שבבלוג זה הזהרתי מהתמכרות לסקרים ולו רק בשל מגבלותיהם המובנות, וכמוני עשו עמיתים נוספים. גם חבל שקריירה מפוארת של ד"ר מינה צמח מסתיימת כנראה בפאדיחה. במשך שנים היא נהנתה ממעמד של סוקרת-על, מעין אוראקל.

ההסברים המביכים של הסוקרים לכישלונם אינם משכנעים. מה חדש בזה שנשאלים רבים מסרבים להשיב ו/או משקרים? הרי בדיוק משום כך חזרנו ודרשנו שבפרסום כל סקר יצוין גם מספר הסרבנים או חסרי דעה. המענה הקבוע לדרישה זו – יש לנו נוסחא לשקלול ולנטרול השקרנים.

במידה רבה, הציבור מרד הפעם בסוקרים. אתם מנסים כל העת לגלות מה ומי מצביע למי, מפרסמים על פני עמודים שלמים גרפים ולוחות על חתכים ופרופילים של מצביעים, ומנסים בכל דרך להפר את הבחירה החשאית. אם כך, לא תצליחו להסיר את מעטה הפרטיות והחשאיות שלי.

סקרים הוא אחד התחומים הפרוצים. למעשה כמעט כל אחד יכול לפתוח מכון סקרים ללא כל רישיון או פיקוח מקצועי. למשל, אין ביקורת על הליכי איסוף החומרים, כיצד נדגמים, אם בכלל, הנחקרים או כיצד משקללים את התוצאות? יש מכונים שעורכים סקרים בטלפון ויש שמסתפקים במשיבים לשאלות ברשת. גם במדגם קלפיות אין בקרת איכות. האם הנתונים נאספו באמצעות קלפי כפולה, כאשר המצביעים התבקשו לשחזר את הצבעתם בקלפי שנייה מיד אחרי שהצביעו בקלפי נוספת או באמצעות טלפון? עם שובה הביתה מהקלפי, ידידה קבלה טלפון ונשאלה עבור מי הצביעה? עצם הפנייה בטלפון כבר הפרה את חשאיות ההצבעה ולכן היא סירבה להשיב. אחרים במקומה בהסתייגותם מן השאלה, אולי השיבו אך מן הסתם, לאו  דווקא חשפו את מה שבאמת הטילו בקלפי.

לנוכח מגבלות הסקרים, נדמה שאין מנוס מלנקוט צעד דרמטי ולאסור על פרסום תוצאות, לפחות בשבוע האחרון לפני הבחירות, כמו בצרפת והודו. כיום איסור הפרסום חל ביממה האחרונה לפני הבחירות.

יותר מתשדירי בחירות, בכוחם של סקרים לעצב את כוונות המצביעים יותר מאשר לשקף אותן. במערכת האחרונה הקדימו הסקרים והבנו תמונה, שכנראה לא הייתה לגמרי מדויקת, של מרוץ צמוד בין שתי הרשימות הגדולות, ליכוד והמחנה הציוני. סימני שאלה לגבי מרצ לעבור את אחוז החסימה שכנעו מצביעים לא מעטים לעבור למחנה הציוני. הסקרים האחרונים דיווחו על יתרון של ארבעה מנדטים למחנה הציוני כאשר לליכוד רק 20 מנדטים. שמועות על סמך סקרים פנימיים כביכול, שהתבררו כמניפולטיביות, אף הגדילו את ההישג של המחנה הציוני ל-28.  

המסנגרים שבים וטוענים שהסקרים מספקים מידע שימושי למטות הרשימות ולמצביעים. נראה שהמידע מהסקרים אינו מדויק ואף מטעה ומשבש את שיקול דעתם של בוחרים. סביר יותר שהסקרים לא דייקו והציגו תמונה מסולפת גם בשלבים מוקדמים יותר. איסור פרסום של תוצאות סקרים עשוי לשחרר בוחרים מלחצים ומשיקולים בלתי עניניים.

עם כל השבחים לפיניש של בנימין נתניהו בשלושת הימים האחרונים, לא סביר שלמעלה משלוש מאות אלף מצביעים, שהם 10 מנדטים, שבו הביתה לליכוד בזכות אמירה זו או אחרת. כוונות הצבעה אינן כעלה ברוח ההצהרות של תועמלן זה או אחר. הן יותר נטועות באותם "זרמים תת-קרקעיים" שסקרים לא התעניינו בהם. הבהיר זאת יפה תושב דרום באחת מכתבות הטלוויזיה: מפלגה כמוה כאישה לא מתגרשים גם אם היא מרגיזה אותך.

אל חשש, הריאליטי של סקרי בחירות ישוב בדיוק נמרץ גם במערכת הבחירות הבאה. קואליציה קטלנית של תעשיית הסקרים, סוכנויות פרסום ואמצעי תקשורת תסכל כל הצעה להרחיב את טווח הזמן של איסור פרסום תוצאות הסקרים.   

 פסוקו של פוסט

חרף הביקורת, "מה לא ידעתם מי הזמנתם?" (צבועה בחלקה, הרי רובם ככולם שותפים לאותו חטא), צל"ש לתגובתו המקצועית של המראיין, יואב לימור. במקום ביקורת על קשת, מתבקשים עורכים ומפיקים בערוץ 10, בערוץ 1, במעריב וב-NRG ועוד, לערוך חשבון נפש. 

 

מעוניינים להתעדכן בפוסטים נבחרים מהבלוגיה של הארץ? הירשמו להמלצות המערכת ותקבלו עדכונים פעמיים בשבוע: http://www.haaretz.co.il/personal-area/newsletter