אני מבקש לחנוך את הבלוג עם אחת הסוגיות המתלוות למהפכה הדרמטית בתקשורת.

זכינו להיות עדים למה שבעוד שנים יילמד ממש כפי שכיום מלמדים על המהפכות בעבר על סמך ספרים.

וזוהי בדיוק הליבה של המהפכה – האות הכתובה מחליפה פלטפורמות: היא נפרדת מהדפוס, לטובת הצג הדיגיטלי, הרשת. ימים יגידו, כפי שאומרים, אם תיעוד הזמנים בפלטפורמה החדשה היא אמינה כשם שהיה הדפוס.

בשלב זה כדאי להעריך את המתרחש לנגד עינינו, בעיקר העיתונות המודפסת המנהלת מאבק הישרדות הירואי: מדי פעם נודע על צעדים כואבים כגון; ירידה בתפוצה ובהכנסות ועקב כך צמצומים בכוח אדם, בהיקף העמודים, מכירת נכסים ואיחוד מחלקות בעיתון, וכיו"ב. מקומונים, אשר שגשגו פעם ואף שימשו כחמצן ליומון ולתאגיד כולו, הולכים ונמחקים בדרך כלל בדממה. נדמה, שרק "עכבר העיר" זכה ל"לוויה מתוקשרת" עם הספדים קורעי לב של המועסקים בו וחסידיו הרבים!

כל צעד מוצג כמחויב המציאות וחיוני להצלת העיתון. האמנם?

אתמקד בצעד אחד מני רבים – צמצום עלויות באמצעות העדפת כוח אדם צעיר וזול  במקום עיתונאים וותיקים, מנוסים אך יקרים יותר.לכאורה המהלך מוצג כרענון חיוני של חילופי משמרות, ומי יכול להתנגד לכך. ייתכן גם שהצערת כוח האדם אמורה גם למשוך קהל קוראים חדשים של עיתון הנייר.

הצעד הקשה אף זכה לכינויים אחדים ביניהם, גל"ציזציה או 26-6000-24. הכינוי הראשון אמור להעיד על מוצא העיתונאים הצעירים, הלא היא התחנה הצבאית, ועוד אדון על כך בנפרד. הכינוי השני אמור ללמד על תנאי ההעסקה של העיתונאים הצעירים; לרב אלה הם בגילאי העשרים, מסתפקים במשכורת צנועה ועובדים מסביב לשעון.

אכן, נטל כבד מוטל על העיתונאים הצעירים. בטרם מלאו להם 30 שנה, וכבר אחדים מהם נקלעים לתפקידי עריכה בעיתון, תפקידים להם זכו פעם קודמיהם אחרי תהליך ארוך שנים של תסיסה ובשלות בעיתון. אפשר ואחת המשימות המוטלות על העיתונאים הצעירים היא לרתק את הקוראים לעיתון הנייר. אלא שרבים מבין קוראיו הנאמנים של העיתון המודפס כבר בגיל האבות והסבים של אותם עיתונאים צעירים.

פער הגילאים בין העיתונאים לבין הקוראים טומן לא מעט אתגרים. מאגר משותף של מטענים וקודים חיוני ליצירת כימיה ביניהם. מאגר כזה אחראי לקשר הראשוני ומסייע לפענוח אותם רמזים וסמלים המוצפנים בסאב-טקסט, אשר לעיתים קרובות חשוב יותר מהטקסט עצמו. הפערים בין  העיתונאים הצעירים לבין הקוראים הותיקים אינם מצטמצמים רק לגיל. אלה הם פערי ידע רחבים – בהשכלה, בידע בסיסי או בטווח ההתעניינות בנושאים שונים, הלא היא האג'נדה. על סמך ניסיון אישי אוכל להעיד שלא תמיד נהירה הפואנטה לבני גילי במדורים אחדים במוסף הארץ, יהיה זה "ועדת המדרוג", המכונה בסמליות כ"מדריך שבועי לקורא הרב-תרבותי" או במדור הסאטירי "באנה באנה". המדובר בפער תרבותי ובין-דורי שספק אם מסוגל לשמר קהל הקוראים הותיקים?!

 

המדור ועדת המדרוג במוסף הארץ

 

היוכלו נערות ונערים בני עשרים להתמודד עם פער הגילאים/תרבותי ולשמור על אותם קוראים נאמנים של עיתון הנייר?

 

המדור באנה באנה במוסף הארץ

 

ואולי גם הבלוג הנוכחי לוקה ב"פער תרבותי" ובהפוך: פוסטים יגידו בעתיד אם הכותב כבר בשנות הששים (!) מיטיב לתקשר עם קוראים בפלטפורמה פופולארית בקרב צעירים?!

 

******

פסוקו של בלוג

מי שצפה בסרט "קוורטט" על זמרי אופרה מזדקנים, ודאי ימצא עניין בביצוע של חמישיית הטרוטה מלפני עשורים של דניאל ברנבוים, ז'קלין דה-פרה המנוחה, יצחק פרלמן, פנחס צוקרמן וכן, זובין מהטה כנגן באס. לפי אות התחנה בצד ימין למעלה, ההקלטה של מחלקת התרבות בטלוויזיה הרומנית.

צפייה/האזנה נעימה!

 תגובות קוראים יתקבלו בברכה גם בדוא"ל – danca@bgu.ac.il