היית מאמין, אבא?

עינת קדם | 16.03.2015 | 17:37

"שלום, מדברים מהמחנה הציוני. רצינו לדעת אם את מתכוונת להצביע בבחירות".
"כן".
"אוקי, רצינו לדעת האם…"
"כן, הרצוג, אני מצביעה להרצוג".
"תודה רבה. האם את זקוקה להסעה?"

להמשך הפוסט

לטפל בה

עינת קדם | 11.03.2015 | 21:06

באחד הסטטוסים שהעליתי בפייסבוק כתבתי על שיבושי הלשון החמודים של רוזי, המטפלת שלי. אחת מחברותיי כתבה שבעיניה לא רצוי להשתמש במונח ״מטפלת״. "זה מקטין אותך, ומעצים אותה, תחשבי על זה. מציעה לך לכתוב 'עובדת שלי'. הרי המדינה קבעה שאנחנו מעסיקים, לא?"

להמשך הפוסט

לנצור את הרגע

עינת קדם | 19.02.2015 | 22:01

במוצאי שבת אנדרי השכן שלי הזמין אותי ואת המטפלת שלי לביתו כדי שנקשיב לנגינתו בפסנתר החדש שקיבל. אני כותבת על זה כאילו זה אירוע חשוב כיוון שכך אני רוצה להתייחס לכך, וזה באמת אירוע חשוב, אלא שבמשך השנים נשחקתי כל כך ואני כל כך מוטרדת עד שאיבדתי את זה, את היכולת להעריך את הדברים הקטנים. מה זה איבדתי – זה לא היה לי מעולם. כשגרתי בקיבוץ תמיד הסתכלתי בלעג על הקיבוצניקים האלה שהופכים כל דבר קטן לביג-דיל, מאדירים אותו. "אחר הצהריים נתקבץ כולנו בשדה ונעיף עפיפונים" – וואוו… אפשר לחשוב. השתתפתי, שיחקתי את המשחק, הראיתי התלהבות כי רציתי להיות חלק מהם, אבל לא הרגשתי שייכת. הפער בין הבלגן הגדול בבית שבאתי ממנו והסערות הגדולות לבין האירועים השקטים, הנעימים, הנינוחים, הרגועים, התרבותיים לא הסתדר לי. 

להמשך הפוסט

לא לשכוח את השער

עינת קדם | 15.01.2015 | 19:15

תחילת שנה חדשה. אני מתרפקת בגעגועים על השנה שחלפה, על היציבות שהיתה בה. ככל שהיא התקרבה לסופה החלו שינויים בחיי ונכנסתי למצב של חוסר ודאות, של חרדות ותסריטי אימה. הכל מאיים לסגור עליי מכל הכיוונים בכל התחומים שקשורים לנכות שלי. "אל תשכחי את השער", אפי אומר לי.

להמשך הפוסט

לטובת העצבות

עינת קדם | 07.01.2015 | 18:17

עצוב:

איתי תורג'מן טוען שהמצב שהוא מתאר עצוב. "פשוט נראה לי שדרך השם שלי קל מאוד לשים את הפרשה (של הסלקציה שנעשתה לג'רמי ארטיה במועדון) בפרונט ולהשיג כותרות דרכה וזה עצוב" *.

גם ג'ודי ניר מוזס חושבת שהמצב שהיא מתארת עצוב, ואפילו מאוד: "למדתי שבמדינת ישראל אדם אשם כל עוד לא הוכחה חפותו… זה עצוב, מאוד".

להמשך הפוסט

קצת צומי

עינת קדם | 05.12.2014 | 01:24

"עינת נשמה, תשתדלי להימנע מהאבסת הפוסטים בנתונים וטבלאות ותפני יותר לרגש", אמר לי ידיד כשהפניתי אותו לפוסט שלי על קריסתם הכלכלית של נכים וקשישים המעסיקים עובדים זרים. הוא צודק, זה לא היה פוסט אישי והרגשתי שהוא לא מבטא אותי כשכתבתי אותו, אבל הניתוק מהרגש היה מכוון. זה מנגנון הגנה שאמור להגן עליי מהחרדות והפחדים בכאוס הזה שאני חיה בו.

להמשך הפוסט

ספסל לאנדרי

עינת קדם | 23.11.2014 | 02:18

בכל יום הוא יושב על גדר האבן הנמוכה, מחכה להסעה שתיקח אותו למועדון, או סתם יושב בחוץ בערב כדי להתאוורר. זה אנדרי, השכן שלי. בן 69, עלה ב-1970 מפולין, למד הנדסת בניין, שני ילדים, חמישה נכדים, מתקשה מאוד בהליכה, גר לבד בדירה לידי. אני אוהבת לדבר איתו, איש מעניין. כששאלתי אותו אם קשה לו לשבת כך הוא סיפר לי שהישיבה מסבה לו כאב ושבכוונתו לפנות לעיריית רמת גן בבקשה שישימו במקום ספסל. הצעתי את עזרתי וניסחנו ביחד מכתב למחלקת גנים ונוף בעירייה.

להמשך הפוסט

אל: עינת קדם עריכה לשונית נכה

עינת קדם | 31.10.2014 | 11:25

הבוקר קיבלתי אימייל ממישהו וגיליתי שכנמענת אני מופיעה אצלו כ"עינת קדם עריכה לשונית נכה". כלומר לא הספיק לו לייחד אותי ולזכור אותי כ"עריכה לשונית", הוא היה צריך גם את ה"נכה".

להמשך הפוסט

הבורגנים

עינת קדם | 17.10.2014 | 17:42

אני קוראת את דבריהם של ישראלים שעזבו את הארץ או של ישראלים שמספרים לנו למה לא טוב לחיות בארצנו ושהם שוקלים לעזוב את הארץ. הרהורים כאלה לא חולפים בראשי כלל וזה לא יקרה גם אם ש"ס תעלה לשלטון או אם חס וחלילה יאיר לפיד יהיה ראש הממשלה שלנו – אפשרות שמפחידה אותי אף יותר.

להמשך הפוסט