דרך אגב, שמתם לב לאנשים שכל אמירה שנייה שלהם נאמרת כאמירת אגב כשבפועל הם ממשיכים לדבר על אותו נושא ללא סטייה ממנו?
המראיינת: "הרבה מסרים, 41 עמודים של מצע, הרבה בלבול".
יאיר לפיד: "אגב, זה עוד לא הסוף" ("בין המצעים", 23.12.12, ערוץ 10).

מה אגב? מה, מה אגב? המראיינת מדברת על המצע של "יש עתיד" – לפיד מתייחס למצע של "יש עתיד". אין כאן שום אגביות, אבל לפיד מנסה להפוך את השיחה לסמול-טוק, לשוות לה קלילות, סחבקיות. כשלפיד משתמש ב"אגב" הוא מסמן לנו שהמראיינת שיושבת מולו היא חברה שלו, השאלות שלה לא מאיימות עליו, הוא בשליטה, הוא נינוח, הוא לא מתרגש ולא בא לו להגיד לה שתשתוק כבר. כך הוא גם ניסה לנהל את השיחות שלו עם מרואייניו. "מה ישראלי בעיניך?" הוא שואל בהטיית ראש ג'ורג'-קלונית – לדחוף "אגב" סתם כך, זה ישראלי בעיניי!

רפי רשף הוא מלך האגביות. הוא אלוף בשיחות שבהן הוא מדבר עם מרואיין על נושא מסוים תוך כדי שרבוב שאלות אגב על אותו נושא. "אגב, כמה זמן נמשכה השיחה?" הוא שואל את המרואיין שהגיע כדי לדבר על השיחה. אצל רשף ודומיו ה"אגב" משרת מטרה אחרת. כמו ה"בוא-תן-לי-להבין" שלו, כך גם "אגב" עוזרת לו להאמין שהוא מעלה את רמת השיחה. כל שצריך הוא לצרף ל"אגב" מבט ספקני של אינטלקטואל ולשייט באגביות עם השיחה.

אגב, שימוש ב"אגב" לא שמור רק למרואיינים ומראיינים עם פוזה כמו לפיד ורשף. האגביות היא ניסיון לכסות על מבוכה וחוסר ביטחון. קחו לדוגמה את אלעד, משתתף ב"דייט בחשכה". אלעד, שמאמין שהוא משאת נפשה של כל אישה ("בחורה שנמצאת איתי צריכה להרים את הראש למעלה ולברך על מזלה הטוב"), הוא אחלה גבר, שרירי, עם קעקועים, נשים נופלות לרגליו כבר בדקות הראשונות – אבל אמירות האגב שלו מסגירות אותו. מישהי נותנת לו מחמאה, והוא: "מודה לך מאוד על המחמאה, אגב". הוא נוגע בבחורה שיושבת לצדו, ואז שולף "וואוו, השיער שלך ממש נעים, אגב". זה לא אגב – זה הדבר עצמו, אבל זה נאמר כלאחר יד כדי שלא להיתפס על חם. ה"אגב" מוריד אוטומטית את המחויבות שמאחורי האמירה, ואם הצד השני מעיף אותי קיבינימט – לא קרה שום דבר, שהרי אמרתי את הדברים לא מתוך כוונת תחילה וממילא לא ייחסתי להם חשיבות. הפחתתי דיסונאנס.

"ומודה לך מאוד על המחמאה, אגב, תודה" (אלעד ב"דייט בחשכה", פרק 10, רשת)

"ומודה לך מאוד על המחמאה, אגב, תודה" (אלעד ב"דייט בחשכה", פרק 10, רשת)

זה סגנון הדיבור האגבי שהתפתח כאן בשנים האחרונות. דיבור מובלע, לא ישיר, כלאחר יד, מסויג, זהיר, חושש, מתחמק, שלא מתחייב לדבר.
"היא עברה אירוע לא פשוט", אומר השוטר בסתמיות על מישהי שמחבל ניסה לרצוח אותה.
"זה סוג של חלום", אומר המתמודד על החלום שלו לזכות בתחרות.
"באיזשהו מקום אני כועסת", אומרת זאת שלא מסוגלת להודות שהיא רגע לפני התמוטטות עצבים.
"יש מצב שתגיעי למסיבה?" אומר זה שמת שהיא תגיע למסיבה אבל ה"מצב" עוזר לו להסתיר את זה.
"בעיקרון זה דג", אומר זה שלא מסוגל להגיד שהוא פשוט הכין דג.
"לא ממש מצאתי את זה", אומר זה שפוחד להודות בפני בן שיחו שהוא איבד את הדבר הכי יקר לו.
"הוא לא בדיוק הכי נחמד בעולם", אומר זה שחושב על אותו אדם שהוא חרא של בן אדם.
"זה מרגיש לי טוב", אומר זה שלא מסוגל להגיד מה הוא מרגיש אלא רק מה "זה" מרגיש.
"אני נולדתי בעצם במושב", אומרת זאת ש"בעצם" עוזר לה לספר עובדות פשוטות וטריביאליות על עצמה.

דרך אגב, יצא לכם לראות את "פוטו פיניש"? אלי פיניש מנחה תכנית בערוץ 1 שבה הוא מארח את כל הדמויות שבעיקרון באיזשהו מקום בעצם כבר לא ממש אפשר לסבול אותן. ובכל דקה הוא דוחף "אגב". למשל, החבורה מדברת על הרי"ש המתגלגלת של שי גולדשטיין, ובעוד גולדשטיין מתחיל לספר את סיפורו המעניין בקשר ל"רי"ש" שלו, פיניש דוחף לפתע: "מעניין, אגב, מה הסיפור של הרי"ש?", ארז טל אומר: "הייתי שמח לזכות באמי עם משהו", ופיניש מתלהב "על מה, אגב?", אחר כך הם מדברים על הטלוויזיה, ופיניש מעיר "הטלוויזיה, מה שחסר בה, אגב – אותנטיות".

זה נכון, אבל אגב, זה מה שחסר גם לאלי פיניש עצמו.  

"וואוו, השיער שלך ממש נעים, אגב" (אלעד ב"דייט בחשכה")

אלעד מפלרטט: "וואוו, השיער שלך ממש נעים, אגב" ("דייט בחשכה", רשת)

אלעד ממשיך לפלרטט: "אני, דרך אגב, מרשה לך לנסות לקבל איזשהו…"בעיצומה של שיחה על הרי"ש המתגלגלת: ארז טל: "אני, כשהגעתי לרדיו…" – אלי פיניש: "מעניין, אגב, מה הסיפור של הרי"ש?" ("פוטו פיניש", 14.12.12, ערוץ 1, אתר IBA)

באותה שיחה: אלי פיניש: "אתה הבנת, אגב, שהוא תרם לזה שיורידו את הרי"ש ברדיו"

אגב, על פי מילון אבן שושן "אגב" באה מארמית: א (על) + גב.

לרשימת הפוסטים בבלוג