אבי להב, מנכ"ל "זהרלאב", חברה לייצור חומרי ניקוי המגלגלת מחזור של 300 מיליון שקלים, בא להתייעץ בענייני עסקים עם רוחו של הרב שלום איפרגן, אביו המת של הרב יעקב איפרגן ("הרנטגן"), המדבר איתו באמצעות המתקשרת סיגל ששון (אולפן שישי, "מכשפות בחליפות", 29.3.13, ערוץ 2).

להב שואל האם השמנים החדשים שהחברה שלו התחילה לייבא נכונים להם. ששון נכנסת למדיטציית תקשור ומעבירה לו את דבריו של הרב. "שים לב, איש יקר", אומרת המתקשרת בשם הרב איפרגן, "המעשה הינו נכון לכם… החומר הינו מצוין…". וכשהיא משתמשת במילה "הינו" (או שמא הרב שלום איפרגן משתמש בה), האישור מקבל משנה תוקף, כי זה כבר לא סתם "הוא". עכשיו להב יכול להיות בטוח שההתקשרות של החברה עם החברה לשמנים נכונה ושכספי ההשקעה לא ירדו לטמיון.

וכשם שששון מצליחה לספק ללהב את החיזוק החיצוני שהוא מחפש, כך ישראלים רבים מאמינים שיש במילים מסוימות שהם משלבים במשפטים שהם בונים בקפידה כדי לשכנע בכנות דבריהם. "הינו"* היא אחת מהן, וכמוה גם המילים הבאות:

  • "מהווה", "מהווים", "מהוות" כאשר הכוונה היא לאוגד ולא להתהוות, במקום "הוא / היא / הם / הן". לדוגמה: "ישראל מהווה נכס לארגון", במקום "ישראל היא נכס לארגון".
  • "באִם" במקום "אִם". לדוגמה: "באִם תושלם העסקה במחיר הנוכחי", במקום "אִם תושלם העסקה".
  • "בִּכְדֵי" (ציון כמות) במקום "כְּדֵי" (תכלית). לדוגמה: "מה נדרש בכדי לנצח", במקום "כדי לנצח".
  • "כנגד" (לעומת, על, למול, בזמן) במקום "נגד" (התנגדות). לדוגמה: "העובדים פתחו בשביתה כנגד המכירה", במקום "נגד המכירה".
  • "על מנת" (תכלית שיש עמה תנאי) במקום "כדי" (תכלית ללא תנאי). "על מנת" = בתנאי שאקבל מנה, חלק, שארוויח דבר, ציון תכלית שיש עמה תנאי. למשל: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל פרס (אבות א, ג). "כדי" משמשת לתכלית שאין עמה תנאי (משמעות נוספת: במידת, בשיעור המספיק ל.., כגון "המוציא יין כדי מזיגת הכוס, חלב כדי גמיעה" (שבת ח, א)). מכאן שאין לומר "47% מהאמריקנים משתמשים בסלולר על מנת לעקוב אחר החדשות", אלא "47% מהאמריקנים משתמשים בסלולר כדי לעקוב אחר החדשות", מכיוון שאין כאן תנאי מחושב. (ההסבר לקוח ממאמרה של הדר פרי).
  • "במידה ש" כאשר מדובר בתנאי ולא במידה, במקום "אם". דוגמה לשימוש לא תקני ב"במידה ש":  "במידה שתשלם לי, אתן לך את המוצר". דוגמה לשימוש תקני ב"במידה ש": "במידה שהייצוא יגדל – המשק יצמח". כלומר ככל שהייצוא יגדל – כך המשק יצמח.
  • "מאחר ו", "היות ו", "הלוואי ו", "כמעט ו", "במידה ו", "ייתכן ו", במקום "מאחר ש", "היות ש", "הלוואי ש", "כמעט ש", "במידה ש", "ייתכן ש".

 

אלה הן טעויות נפוצות שפוליטיקאים ואנשים המבקשים להרשים אינם מודעים להן. "אם" נשמע להם פשוט מדי לעומת "באם", ו"כנגד" ו"בכדי" נשמעות הרבה יותר גבוהות מסתם "נגד" ו"כדי", וכך גם "על מנת" לעומת "כדי", "במידה ו/ש" לעומת "אם", ועוד.

הדר פרי כותבת על "הנו" – הנה הוא ("הנו בידיך" (איוב ב, ו): "האומר 'השום הנו מזון חיוני לגוף' אומר למעשה 'השום הנה הוא מזון חיוני לגוף'. סגנון זה מליצי, מסורבל ומיותר. בשל כך מוטב שלא להשתמש בצורות הנו, הנה, הנם והנן בתור אוגד, ומוטב לומר הוא, היא, הם והן, כגון 'הדם הוא הנפש' (דברים יב, כג). הכלל הוא שהאוגד בהווה מובע באמצעות הצורות הוא, היא, הם והן, ובעבר הוא מובע באמצעות הצורות היה, הייתה והיו. אך יש לשים לב שלעתים האוגד מיותר לחלוטין במשפט, במיוחד כשהמשפט קצר, כגון 'המלאכה מרובה' (ולא המלאכה היא מרובה)". 

במקומות אחרים קראתי ש"הנו" הוא "הן הוא": "הנך יפה רעייתי" (שיר השירים, ד) = הן את יפה רעייתי.

וכמו בדה-וויס, שם הזמרים הצעירים עושים גרסות כיסוי שערורייתיות לשירים היפים והפשוטים שאנחנו אוהבים, כך המשתמשים במהווה, כנגד, על מנת ועוד עושים גרסות כיסוי לשפה העברית, והניסיון הכושל הזה להעלות את המשלב הלשוני מהווה עוול לשפה. 

* בכתיב החסר והמלא "הנו" צריכה להיכתב ללא יו"ד, שכן צורת היסוד "הן" נכתבת ללא יו"ד [כמו "אִתו" והטיות נוספות (את), "עִמו" והטיות נוספות (עִם), "לאִטו" והטיות נוספות (אַט), "לצִדו" והטיות נוספות (צַד), "לעִתים" והטיות נוספות (עֵת), עִזים (עֵז), אִמו והטיות נוספות (אֵם), בִּתו והטיות נוספות (בַּת), נִסים (נֵס) ועוד, הנכתבות בכתיב החסר והמלא ללא יו"ד], אך רבים נוהגים להוסיף אותה לשם הנוחות.

______________

לרשימת הפוסטים בבלוג