אני עומדת לכתוב כאן על עניין פרטי מאוד מצד אחד, אבל ציבורי מצד שני. אישי – מכיוון שאלה הם דברים מהסוג שנשים מדברות עליהם רק עם אימא או עם חברה טובה, עם בן הזוג ועם רופא או רופאת נשים. ציבורי – כי חשוב שהבעיה שאציג כאן, של נכות במצבי, תעלה למודעות הציבורית.  

כשאישה רוצה ללכת לבדיקה גינקולוגית שגרתית במסגרת קופת החולים שבה היא חברה, להיוועץ ברופא הנשים שלה, לבדוק בעיה שצצה, להביא ילד לעולם, להתחיל בטיפול מסוים – היא פשוט מחייגת לרופא הנשים שלה וניגשת אליו. אם מסיבה כלשהי היא רוצה לעבור לרופא אחר, היא עושה את זה בלי בעיה. אם המקרה שלה דחוף ויש עומס בתורים אצל הרופא שלה ולא התפנה תור עבורה, היא פונה לרופא אחר. 

אבל מה קורה עם נשים נכות כמוני הרתוקות לכיסא גלגלים, נשים שאינן יכולות לעבור לכיסא שנועד לבדיקה? לקופות החולים אין פתרון בשבילן. אספר לכם מה קורה ב"מכבי", אני מניחה שבקופות חולים אחרות המצב דומה. מכבי שולחת אותי לבית החולים, שם יש כיסא אלקטרוני עולה ויורד שאפשר לעבור אליו וממנו. ואז מוציאים לך את הנשמה: צריך לקבוע תור לבית החולים, שבדרך כלל בשל העומס נקבע לעוד שבועיים-שלושה במקרה הטוב, לשלוח את הזימון למשרדי מכבי, להמציא למכבי אישור מרופא קופת החולים המאשר שהבדיקה המבוקשת לא יכולה להיערך בקליניקה אצל רופאי קופת החולים (כאילו שבמכבי הם לא יודעים) – וזאת כדי שיוציאו טופס 17. 

ואז, אחרי המתנה של יותר משלושה שבועות, מגיע היום המיוחל ואני מגיעה לבית החולים מעייני הישועה כדי לדעת סוף סוף מה קורה איתי. האם זה תקין? האם אחיה? האם אמות? מחכה שעה, מחכה שעתיים ויותר. הרופאה בעיצומו של ניתוח, כי ככה זה בבתי חולים. אני זוכרת שגם בעבר, כשלא הייתי נכה, חיכיתי לרופאי נשים שעות, אבל לפחות זה היה מתוך החלטה שחשוב לי להיבדק אצל אותו רופא.

לבסוף הרופאה מגיעה. אני מספרת לה על החשש שלי ומחכה שהיא תזמין אותי לכיסא האלקטרוני המיוחד, אבל אי אפשר. מכשיר הקולפוסקופיה הנדרש לצורך הבדיקה אינו תקין. הרופאה שולחת אותי בחזרה לשבור את הראש ואת האגן מול משרדי מכבי, ומוסיפה גם בדיקת אולטרסאונד.

אני מגיעה למשרדים של מכבי ברמת גן. יש שם פקידה מקסימה שזכור לי שהיא ראש גדול, ואני מתעקשת לחכות רק לה למרות שמכריזים על המספר שלי אצל פקידות אחרות. לפניי נתקע מישהו שלא הפסיק לשאול אותה שאלות במשך חצי שעה לפחות, אבל חיכיתי בסבלנות, כי במקרה שלי צריך ראש גדול ושווה לחכות. כשהגעתי אליה אמרתי לה שמגיע לי, כמו לכל אישה שמשלמת לקופת החולים שלה, לדעת מה יש לי ומה הבעיה שלי. למה אני צריכה לחיות בפחד רק בגלל שבמכבי אין פתרון לנשים נכות כמוני? האם את חושבת, אמרתי לה, שנגישות זה רק כשאין מדרגות והמשטח ישר? לא. נגישות זה שירותי נכים שיש בהם חשיבה לצורכי הנכים מעבר לשלט "שירותי נכים", נגישות זה כשאפשר לצפות בסרט או בהופעה מהשורה החמישית או השישית כחלק מהקהל ולא צמוד למסך או כאאוטסיידרית, נגישות זה כשאפשר ללחוץ על כפתורי המעלית באופן עצמאי ולשמוע ולראות לאן היא הגיעה, נגישות זה כשיש בסופר עגלה מיוחדת שמתחברת לכיסא הגלגלים, נגישות זה כשיש כיסא אלקטרוני אצל כל רופא נשים, שאישה נכה יכולה לעבור אליו. נגישות זוהי מילה רחבה שקשורה לחשיבה כוללת על הצרכים, על כבוד האדם וחירותו. טוב, לא אמרתי לה את כל זה, אבל היא הבינה. היא הבטיחה שתעשה בירור ושתודיע לי באיזו מרפאה אפשר לקבל אותי.

אחרי כמה ימים היא התקשרה והודיעה שאפשר לעשות את הבדיקה במרפאת נשים בסניף בלפור. לגבי האולטרסאונד, צריך לחפש מקום אחר. היא נתנה את מספר הפקס', שלחתי פקס, חיכיתי לטלפון, שלא הגיע. התקשרתי אתמול. האחראית אמרה שתדבר עם הרופא. 

היום היא התקשרה. התאריך שנקבע לי הוא 4 ביוני 2013. 

_________________

לרשימת הפוסטים בבלוג