אחד הגולשים ביקש הבהרות על מאמר שכתבתי בנושא פעלים בבניין קל בציווי וזוהי הזדמנות להעלות את הנושא כאן מחדש:

כאשר אנחנו מצווים:

  • אתה שְׁמור
  • אתה בְּדוק
  • אתה שְׁלח
  • אתה קְרא 

פ' הפועל מנוקדת ונהגית בשווא ואין בעיה.

מה קורה כשאנחנו פונים לגוף שני בציווי – אתם, אתן ואת:

  • את שְׁמְרי?
  • אתם שְׁמְרו?
  • אתן בְּדְקו?
  • את שְׁלְחי?
  • אתם קְרְאו? 

לא. השווא הנע ב-פ' הפועל מומרת לחיריק.

ואז אנחנו מוצאים על פחי האשפה ברמת גן את הבקשה (או את הציווי): "שימרו על רמת גן יפה ונקייה" בחיריק מלא במקום "שִמרו" בחסר, וגם:

  • "דירשו פיצוי מהקבלן" בחיריק מלא במקום "דִרְשו" בחסר;
  • "חיזרי הביתה" בחיריק מלא במקום "חִזְרי" בחסר;
  • "זיכרו את לוי אשכול" בחיריק מלא במקום "זִכְרו" בחסר;
  • "שילחו את הפרטים" בחיריק מלא במקום "שִלְחו" בחסר;
  • "בידקו היטב מה ערך הדירה" בחיריק מלא במקום "בִּדְקו" בחסר;
  • "ביטחו בנו" בחיריק מלא במקום "בִּטְחו" בחסר. 

דוגמאות לפעלים בבניין קל לעומת פעלים בבניין פיעל:

  • בפועל שָׁלח / לשלוח (sent) בניין קל: בעבר – הם/הן שָׁלחו את המכתב, היא שָׁלחה את המכתב. בציווי – אתם/אתן שִׁלחו את המכתב! את שִׁלחי את המכתב!
  • בפועל שילֵח / לשלֵח (send away) בניין פיעל: בעבר – הם/הן שילחו אותו משם, היא שילחה אותו משם. בציווי – אתם/אתן שַׁלחו אותו משם! את שַׁלחי מש!

 

  • בפועל שָׁמר / לשמור (save, keep) בניין קל: בעבר – הם/הן שָׁמרו עליו, היא שָׁמרה עליו. בציווי – אתם/אתן שִׁמרו עליו! את שִׁמרי עליו!
  • בפועל שימר / לשמר (preserve) בניין פיעל: בעבר – הם/הן שימרו מלפפונים, היא שימרה מלפפונים. בציווי – אתם/אתן שַׁמרו מלפפונים! את שַׁמרי מלפפונים!

 

  • בפועל חָזר / לחזור (come back, return) בניין קל: בעבר – הם/הן חָזרו לארץ, היא חָזרה לארץ. בציווי – אתם/אתן חִזרו לארץ! את חִזרי לארץ!
  • בפועל חיזר / לחזר (to court) בניין פיעל: בעבר – הם/הן חיזרו אחרי החברה, היא חיזרה אחרי החברה. בציווי – אתם/אתן חַזרו אחרי החברה! את חַזרי אחרי החברה!

 

  • בפועל בָּטח / לבטוח (faith in, rely on, depend on) בניין קל: בעבר – הם/הן בָּטחו בו, היא בָּטחה בו. בציווי – אתם/אתן בִּטחו בו! את בִּטחי בו!
  • בפועל ביטח / לבטֵח (to insure): בניין פיעל: בעבר – הם/הן ביטחו את הרכב, היא ביטחה את הרכב. בציווי – אתם/אתן בַּטחו את הרכב! את בַּטחי את הרכב! 

 

  • בפועל עמד/ לעמוד (stand) בניין קל: בעבר – הם/הן עָמדו זקוף, היא עָמדה זקוף. בציווי – אתם/אתן עִמדו זקוף! את עִמדי זקוף!
  • בפועל עימד/ לעמד (to page) בניין פיעל: בעבר – הם/הן עימדו את הספר, היא עימדה את הספר. בציווי – אתם/אתן עַמדו את הספר! את עַמדי את הספר! 
  •  

 ממה נובעת הטעות?

1. חוסר מודעות.

2. ישנם אנשים שסבורים שבכך שהם הוסיפו י' ל"חִזרו!" (כלומר הם כותבים "חיזרו!"), הם כותבים על פי כללי הכתיב המלא, אך את "חזרו!" במובן של לחזור יש לכתוב ללא י' הן בכתיב החסר והן בכתיב המלא.

3. במקרים רבים הטעות מכוונת והיא נובעת מהרצון להקל על הקוראים את הקריאה. כך, לדעת הכותבים, יהיה לנו קל יותר להסתדר עם החוקים הנוקשים בשפה העברית. היו"ד שהם מוסיפים לנו מופיעה במילים רבות בכתוביות ובאתרי אינטרנט רבים. מאחר שהכתיבה לא מנוקדת בניקוד עזר חלקי ולא מופיע חיריק בפ' הפועל בציווי, הוספת היו"ד נועדה למנוע מצב שבו הקוראים יקראו זאת כפועל בעבר המנוקד בקמץ בפ' הפועל: שָׁמְרו, בָּדְקו, זָכְרו ועוד, למרות שבחלק מהמקרים אין בכך היגיון. הרי לא נגיד: "אתם זָכרו", "אתם בָּדקו". מעניין האם המשפט "שימרו על רמת גן נקייה" נובע מרשלנות, או שזוהי טעות מכוונת שנועדה לוודא שתושבי רמת גן והמבקרים בה יבינו שהם מתבקשים לשמור בעתיד על ניקיונה של העיר ולא בעבר. 

לסיכום, קִראו היטב את הפוסט, לִמדו אותו, חִזרו עליו, זִכרו אותו ובִּדקו את עצמכם.

ושִמרו על עצמכם!

 

הסיסמה של גוגל סקולר.  אמנם ביחסי הכוחות בין גוגל לביני אני הננסית והוא הענק, אבל בכל זאת גוגל יכול ללמוד ממני משהו. כשמדובר בפועל "עמד", הציווי "עִמדו!" צריך להיכתב ללא י'. כשמדובר בפועל "עימד" (למשל, גרפיקאי המעמד ספר), הציווי "עימדו" צריך להיכתב עם י'

___________________

לרשימת הפוסטים בבלוג