עצוב:

איתי תורג'מן טוען שהמצב שהוא מתאר עצוב. "פשוט נראה לי שדרך השם שלי קל מאוד לשים את הפרשה (של הסלקציה שנעשתה לג'רמי ארטיה במועדון) בפרונט ולהשיג כותרות דרכה וזה עצוב" *.

גם ג'ודי ניר מוזס חושבת שהמצב שהיא מתארת עצוב, ואפילו מאוד: "למדתי שבמדינת ישראל אדם אשם כל עוד לא הוכחה חפותו… זה עצוב, מאוד".

היום במסגרת העידון שאנשים עושים לסערה המתחוללת בתוכם, הרבה יותר נוח לתאר את המצב כעצוב. זה פיוטי. כשמישהו אומר ש"זה עצוב" הוא מצפה אולי שנראה את נפשו המיוסרת והחבוטה – ולא את הכעס, הזעם, הטינה, התרעומת, התסכול, הייאוש, תחושת הנקם, מורת הרוח, האכזבה. עצב עשוי לעורר בשומעים אמפטיה והזדהות כלפי הדובר. אדם שמדבר על עצב יצטייר בעינינו כמיוחד, רגיש, אמין וכן, בניגוד ל"פחחחח" המזלזל של ג'ודי .

בתור בחורה שמבינה קצת בעצב, אני רגישה לזילות במילה הזו, כמו במילה "אמת" שנראה שבלעדיה אין תוקף ומשמעות לדברים הנאמרים, כמו במילה "עובדה" שמתיימרת להציג עמדה, גישה וטענה כהוכחה לאמיתותה.

עצב ותוגה הם רגש פנימי עמוק מאוד, לא נוסחה יחצנית ששולפים מהמותן כדי להציג טיעון. פעם לאנשי ציבור היה אוצר מילים שלם לתיאור המחשבות שלהם, האירוע שקרה להם, העמדה או הגישה שהם מחזיקים בה. היום נותרנו עם אינטימיות מזויפת בסגנון של ג'ודי ניר מוזס שמעניקה לעצב משמעות חדשה, טוויטרית.

לפחות מירי רגב מגוונת ומבחינה בין עצב לדיכאון. "לראות גן נעול זה עצוב", היא כתבה בדף הפייסבוק שלה בקשר לסגירת ערוץ 10, "לראות מסך מוחשך זה מדכא".

לטובת

היום הגעתי במקרה לאתר של עמרי חיון, שכדי לגרום לאנשים לצפות בסרטון שהפיק עם חן לנגר שצולם כמחאה על התבטאויותיהם של ח"כ אנסטסיה מיכאלי ואורי אריאל ב-2012, הוא קשר בין התבטאויות אלה לבין הסרטון על חברי הבית היהודי שהשיבו שהם נגד נישואים חד מיניים. "זה יכול להיגמר ברצח. זה כבר נגמר ברצח", הוא קרא, "12 מתמודדי 'הבית היהודי' בסרטון רשת חדש ופוגעני נגד הומואים, לסביות טרנסקסואלים וטרנסג'נדרים". הקישור התמוה הזה הוביל אותי לאתר שלו, שבו הוא כתב על דרור רפאלי מ"מחוברים": "דרור רפאל יוצא מהארון וחושף 'עזבתי את אשתי לטובת גבר'".

זה הזכיר את "לטובת", עוד מילה פופולרית ששיבשו את משמעותה המקורית. כתבתי על כך בדצמבר 2009, אבל לטובת מי שלא קרא אעלה את המאמר שוב:

כמו "זה סוג של", "לגמרי", "הזוי", "מצמרר" ומילים רבות אחרות, המילים "לטובת" (תרגום של in favour of) או "לטובת העניין" הפכו אף הן למעבירות מסר, השקוף באווילותו: אני חכם, אסרטיבי ומבין עניין, וכמוהן, יש ב"לטובת" הזה משהו מתנשא ומעצבן. 
"לטובת הצופים שהצטרפו אלינו עכשיו"
"הנה קישור לטובת כלל הקוראים"
"מה את יכולה לעשות לטובת העניין?"

אני מכירה את "לטובת" בשימוש המסורתי: "לטובתך" – למענך, לך, עבורך, בשבילך, לתועלתך, או "שתיים אחת לטובת הקבוצה המארחת". "לטובת" החדש נשמע לי אינטרסנטי, מניפולטיבי וכוחני, ניסיון להוכיח משהו. הטובה היחידה שצומחת מה"לטובת" הזה אינה של הקוראים, של הצופים או של העניין, אלא של המשתמש בה. אז שלא יעשה טובות, ויפסיק להשתמש בזה.

וכך כותב עודדי בויקיפדיה (עקרונות מיוחדים לשפה העברית, תעשו לי טובה, 10.8.07): "טובה, לפי מילון אבן שושן, היא 'מעשה טוב, דבר חסד, פעולה חיובית ומועילה'. שימוש נכון במושג זה הוא במקרים מסוג:
'אדם יכול לממש פסק דין שניתן לטובתו על ידי בית משפט', או
'עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה פעל כשתדלן לטובת יהודים שנקלעו לצרה'. 
לצערי, גיליתי נטייה מדאיגה בערכים רבים לשלב 'טובות' לא רלוונטיות, בהקשר של 'א במקום ב'. זו מן הסתם השפעה של סגנון שנפוץ בצה"ל, ויש להבהיר כי מדובר בשגיאה שיש להיפטר ממנה. דוגמאות: 

  • 'ג'ופלין עזבה את טקסס לטובת סן פרנסיסקו';
  • 'אלי מנסה לשכנע את משפחת בראון למכור את השדות לטובת תוכנית הבנייה';
  • 'עסקים שיכולים להרשות לעצמם עוזבים את העיר לטובת הפרברים';
  • 'מספר ארכיטקטורות מעבדים נעצרו לטובת האיטניום';
  • 'שמעון פרס הודיע על פרישתו ממפלגת העבודה לטובת מפלגת קדימה';
  • 'אחרי קריסתה של האימפריה הרומית, נזנח מערך הפלנקס לטובת האבירים'. 

כל אלה דוגמאות בשלוף, באדיבות מנגנון החיפוש, ויש עוד רבות כאלה. זהו סגנון גרוע ולא בהיר, שכן אין פה שום טובה: מערך הפלנקס לא נזנח כי זה עשה טוב לאבירים. אנא הימנעו מהטובות האלה: אם רוצים לומר שג'ופלין עזבה את טקסס ועברה לסן פרנסיסקו, כך בדיוק יש לכתוב, בלי לערבב שום טובות."