במוצאי שבת אנדרי השכן שלי הזמין אותי ואת המטפלת שלי לביתו כדי שנקשיב לנגינתו בפסנתר החדש שקיבל. אני כותבת על זה כאילו זה אירוע חשוב כיוון שכך אני רוצה להתייחס לכך, וזה באמת אירוע חשוב, אלא שבמשך השנים נשחקתי כל כך ואני כל כך מוטרדת עד שאיבדתי את זה, את היכולת להעריך את הדברים הקטנים. מה זה איבדתי – זה לא היה לי מעולם. כשגרתי בקיבוץ תמיד הסתכלתי בלעג על הקיבוצניקים האלה שהופכים כל דבר קטן לביג-דיל, מאדירים אותו. "אחר הצהריים נתקבץ כולנו בשדה ונעיף עפיפונים" – וואוו… אפשר לחשוב. השתתפתי, שיחקתי את המשחק, הראיתי התלהבות כי רציתי להיות חלק מהם, אבל לא הרגשתי שייכת. הפער בין הבלגן הגדול בבית שבאתי ממנו והסערות הגדולות לבין האירועים השקטים, הנעימים, הנינוחים, הרגועים, התרבותיים לא הסתדר לי. 

והנה אני יושבת עם רוזי ומקשיבה לאנדרי מנגן את "יפה שלי", נזכרת בתקופה שבה הייתי ילדה. כל כך רציתי לנגן בפסנתר כמו חברותיי, בפסנתר או בכל כלי נגינה אחר, העיקר לנגן במשהו, אבל המצב הכלכלי לא אפשר וגם ככה ההורים לא נתנו את דעתם לרצונות שלי, היו עסוקים בבלגנים שלהם. לימור למדה גם בחלילית וגם בפסנתר. המורה שלה לחלילית גרה בכניסה השנייה ולפעמים נדחפתי גם אני לשיעור. הייתי קרצייה, נדבקתי כל הזמן לתחת שלה בתקווה שאולי משהו ממנה יידבק בי. פעם הרהבתי עוז ואמרתי למורה שלה לחלילית בגאוותנות של ילדה: "למדתי מזמן לנגן על חלילית, פשוט שכחתי". "לא יכול להיות שלמדת", היא הטיחה בפרצופי, "אם לומדים נגינה ותווים לא שוכחים אף פעם!". זה לא מדויק. בגיל עשרים למדתי בקיבוץ לנגן בגיטרה קלסית. היכולת הזאת אבדה לי כשחליתי בניוון שרירים, ומאז שכחתי הכל.

בזמן שאנדרי מנגן רוזי עושה לי פרצופים מצחיקים ואני צוחקת בשקט, מצלמת אותה בפוזות והיא מצלמת אותי, ג'יפה בסוודר בית וגרביים. אחרי כמה יצירות היא חוזרת הביתה ואני חושבת על הדברים שהשארתי בבית באמצע, אבל לא, את לא זזה מכאן, את תלמדי ליהנות מהרוגע הזה ולהעריך את הרגע המיוחד.

"מעונן בין בהיר לקודר", כותב דב אבן זהב בפייסבוק, "ירוק משובץ בצהוב חרציות, זרזיפים ששודרגו ל"סערה", שלוליות חוסמות במלאותן את הדרך, ערוץ יבש שהפך לרגע לפלג גועש, שוכחים ונזכרים לאהוב את היופי שלא הועם עדיין. ימים יפים הלא כן?"

כן.

מעוניינים להתעדכן בפוסטים נבחרים מהבלוגייה של הארץ? הירשמו להמלצות המערכת ותקבלו עדכונים פעמיים בשבוע: http://www.haaretz.co.il/personal-area/newsletter