יש אנשים האוהבים להרגיש מובנים, יש כאלה שהתחושה שמבינים אותם משתקת ומטרידה.
אני חוזרת ונלחמת, מתקרבת ומתרחקת משני הפכים כל חיי.
האחד להרגיש מובנת. ניראת ומובנת ואז אולי יבוא השקט,
והצורך ההפוך, העיקש לא פחות, לא להרחיב, לא להסביר, כי מה זה שווה אם "הם" לא מבינים לבד.
ואז הגיעו המילים האלה: "בחלום רחוק או במחשבה חולפת, האור נופל ומעיר עולם אחר.."
מי שלקח סדרות וקבצים ועבודות שלי, ומתוך תחושותיו ראה משהו אחר.
אני מביטה בסידרת עבודות שלי הנראות מוכרות כל אחת בפני עצמה, וזרות כסידרה שלי/לא שלי,
אני רואה את עצמי בעיני האחר וחושבת שהנה, שוב זה קורה,
מה אני מראה הוא כמעט לעולם לא מה ש"הם" רואים.
זה נוגע לתחומי חיים רבים, גם שלי. מדימוי ציבורי מול חיים פרטיים, מצילומים זוהרים וסרטים מיתולוגים
לפגישות רחוב וגיל עכשווי, ומציאות חיים,
וזה קורה שוב עכשיו,
בלי כוונה מוקדמת, או תכנון, מפתיע מבט ומעורר עצירה. רגע, מה זה.
וזו אולי המשאלה הראשונה, העמוקה מכולן, של כולנו, שיעצרו לשבריר זמן, יביטו באמת ובכוונה וינסו להבין, רגע, מה זה, מי זה, מי את.
חלי גולדנברג

 

חלי גולדנברג היא שחקנית וצלמת. לבלוג שלה: http://thegoldenberg.com

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa