אבישג שאר-ישוב: רחוק מכסף, קרוב לאדמה

דניאל צ'צ'יק | 09.02.2014 | 20:25

הצלמת אבישג שאר-ישוב מתעדת כבר תקופה ארוכה קהילות אלטרנטיביות שמאמינות באהבה לטבע בהרמוניה ובאהבת אדם, ומגלה בפנינו מרחב חיים שמתקיים קצת אחרת. הצצה על הפרויקט בתהליך.

לפעמים זה מרגיש שם כל כך אחרת. כמעט כמו ביקום מקביל. שם לא תשמעו על "חלום הדירה" או הארנונה הגבוהה הכמיהה היחידה שם היא לטבע, לפשטות, לאדמה. בישראל מתקיימות כיום עשרות קהילות אקולוגיות המאמינות ביצירה של סביבת חיים טבעית והרמונית עם הטבע והאדמה. "האדמה לא שייכת לנו, אלא אנחנו שייכים לאדמה". תמיד סיקרן אותי לראות איך מתנהל קן נמלים מבפנים, בקהילות גיליתי את התשובה, כשראיתי את כולם נרתמים לצורך הכללי של הקבוצה .כמו בקן כך גם בקהילה. כאן המושג המקובל של הורות בתור אבא ואמא מתקיים בין היתר במרחב השיתופי כשהאמא של כולם זוהי " אמא אדמה " אנשי הקהילה מאמינים שדרך יצירת חיים שיתופית ניתן לגדל את הילדים לסביבה טבעית ובריאה המאפשרת לילד לגדול עם הטבע ולתוכו. הרצון שלי לגלות את עולמם הוביל אותי במהלך השנתיים האחרונות למסע אל תוך אותן הקהילות שם נגלה אלי בכל פעם מחדש עולם אחר, מלא באנשים מרתקים, בעלי אמונות שונות כשהמשותף לכולם הוא הצורך והרצון הגדול – לגדול עם האדמה.

אבישג שאר-ישוב

 

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: https://www.facebook.com/bloghasifa

 

להמשך הפוסט

מיכל פתאל – חיים בשמש הפזורה – פרק א'

דניאל צ'צ'יק | 07.02.2014 | 07:41

תחת שמש קאריבית ולחות טרופית עזה, מתפוררת לה קובה ומנסה לעצב את עצמה מחדש. הדיקטטורה הקומוניסטית שכמו קפאה בזמן, ניצבת בפני מהפכה אחרת- שקטה, הדרגתית וחודרת אט אט מהשוליים, ומתמודדת עם מציאות מלאה בסתירות וסימני שאלה. כניצבים בסרט קולנוע ישן שסופו אינו ידוע, עומדים תושבי האי הגדול ביותר בקאריבים על סיפו של הדרור, צופים על העתיד, כשבאוויר כבר מורגש ריח אחר.

מיכל פתאל

לפוסט הפורטפוליו של מיכל פתאל

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: https://www.facebook.com/bloghasifa

 

 

להמשך הפוסט

מיכאל פיש – מנהרת הזמן

דניאל צ'צ'יק | 04.02.2014 | 08:41

תמונה טובה היא כזו שמעוררת באנשים רגש, זיכרון, השראה ואת הצורך להביע ביקורת ודעה. ביקורת טובה היא כזו שנוגעת באמן, מאתגרת אותו וגורמת לו להביט בעבודותיו מזווית חדשה.פרשנות אחת כזו, מקורית ומעניינת, גרמה לי לחזור אחורה לעבודות המקצועיות הראשונות, כאלו שצולמו עדיין בשקופיות ונגטיב, ומשם לעבודות הדיגיטליות שצולמו בהמשך ועד לעבודות העכשוויות וצילומי האייפון של השנים האחרונות.
"אתה מצליח להחזיר בזמן במובן מסוים… זה נראה כאילו חלק מהתמונות יצאו ממגזין של שנות ה70… אבל יודעים שזה קורה היום’'.
העיון בעבודות השונות, מייצר קו ויזואלי ברור שמאפיין חלק ניכר מהן אבל גם מחדד את השאלה האם מנהרת הזמן מכוילת?
האם יש מן האמת בפרשנות זו? יכול להיות שהעבודות באמת משדרות משהו מיושן? הרי כל הפילטרים האלו היום באייפון ובאינסטגרם, זה כל כך ווינטג’. הכל מחוספס, מטושטש ומיושן. אבל מצד שני זה מה שהולך עכשיו. הרי זה הכי עדכני שיש. חלק ניכר מהעבודות, שצולמו הרבה לפני הגעת האייפון, נראות כאילו עובדו ממש כרגע באפקט הכי עדכני באינסטגרם. אז מה זה אומר בעצם? האם זה נכון להגדיר סגנון צילום בהגדרות של זמן? האם יהיה נכון להגדיר את סגנון העבודות כישן החדש? או כחדש הישן?
הטכנולוגים היא חלק כל כך אינטגראלי מהחיים שלנו היום אז איך זה שבסופו של דבר מבחינה ויזואלית אנחנו חוזרים אחורה בזמן?

מיכאל פיש

ארון ישן ומתפרק בדירה מתפוררת בתל אביב. חבר שגר בדירה מבחין בנרתיק עור מאובק ובתוכו מצלמת קודאק ישנה ולא פעילה. מסוג המצלמות שאין בהן עינית. הצלם רואה את הפריים דרך מסך על גבי המצלמה. פורמט מרובע (מישהו אמר אינסטגרם?).כמובן שבאותו הרגע אני מחרים לו את המצלמה ובהזדמנות הראשונה שיש לי אני מחליט לצלם חלק מהפקת אופנה דרך מסך המצלמה. חבר ששימש אסיסטנט מייצב את מצלמת הקודאק הישנה ואני מצלם את המצלמה והפריים שנשקף דרכה. מדבר יהודה, ינואר 2005.

 

בהמשך ישיר לתמונה הקודמת… הפורמט, הצבע, הטשטוש מסביב… ואפילו המשקפיים… כל כך טבעי וברור שזוהי התמונה שצריכה להמשיך את התמונה הקודמת ולקבל את פנייה של התמונה הבאה. אבל יש רק עניין אחד קטן שצריך לסגור… התמונה הזו צולמה בשנת 2012 כחלק מההפקה למעצבת האופנה מריה ברמן.

מחסן עץ ישן עם חלונות זכוכית מלוכלכים. המבט המהפנט והדרמטי של שרה וההשתקפות של היער מסביב יוצרים אווירה קולנועית מסתורית. שוויץ 2005.

הפקת רחוב תל אביבית שצולמה כולה מסביב לדירה בה אני גר. התאמת הסטיילינג והאקססוריז לאלמנטים ולצבעים של הרחוב, והצגת התמונות בצמדים יוצרת סיפור. צילמתי קרטון ישן שהיה זרוק ליד הפח ויצרתי קולאז' כששכבת הקרטון הנוספת בתמונה מעצימה את אווירת הרחוב ויוצרת צבעוניות שונה. תל אביב 2009.

שילוב של ישן וחדש הוא אחד מהמאפיינים הוויזואליים הבולטים בתל אביב. רציתי להראות ולהרגיש את העיר ממקום קצת אחר. משרד ישן וריק באמצע רחוב בן יהודה היה הלוקיישן שנבחר. הקיר הפנימי של המשרד היה מצופה כולו במראות, מה שהוסיף מימד נוסף להשתקפות הרחוב דרך חלון הראווה החיצוני. תל אביב 2010.

בהמשך ישיר לתמונה הקודמת… החיפוש התמידי שלי אחרי השתקפויות והעולמות החבויים בתוכם… תמונת אייפון שצולמה בבריסל, בלגיה 2011.

תמונת אייפון נוספת שצולמה לאחרונה בחוף הים של תל אביב. מי היה מאמין עד לפני שנים בודדות שניתן לצלם בכזאת איכות וירידה לפרטים בטלפון סלולארי. החספוס, הלכלוך והטשטוש בתמונה הם חלק בלתי נפרד מהטרנדים העכשוויים בעולם הצילום הסלולארי.

החספוס,הלכלוך והטשטוש (במיוחד אחרי שיוצאים מהפאב) הם חלק בלתי נפרד מחיינו העכשויים בעיר. זוהי תמונה שצולמה במהלך צילומי לילה למותג אופנה. לא בכל לילה חשוך מבצבצים להם בקבוקי הפאב מבעד לחלון פתוח. לפעמים צריך הרבה מזל כדי להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון. תמונה סופר עדכנית ובצבעיה האמיתיים שיכולה להיראות בקלות כמו אחד האפקטים היותר קיצוניים באייפון. תל אביב 2013.

התמונה הזו צולמה בקניה בשנה שעברה. זהו פורטרט עכשווי ועדכני אבל קורה כאן משהו מעניין.השקיפות הקלה של הבד והאלמנטים שמאחוריו יוצרים מעין אפקט מלוכלך שמזכיר מצד אחד גלויה ישנה ומצד שני את האפקט האינסטגרם עכשווי.

אחד הרשמים העיקריים שלי מהנסיעה לקניה הם הצבעים. הם כל כך שונים מהצבעים שיש לנו כאן ובטח מהצבעים באירופה. יש מין הרגשת רטרו בלתי מוסברת באוויר וחלק ניכר ממנה אלו הם ללא ספק הצבעים. זו הסיבה שהחלטנו להשתלב ולא להפריע למה שקרה בפריים… התמונה הזו שצולמה ב 2013 יכולה גם בקלות להיראות כאילו צולמה לפני 20 שנה ויותר.

לפני ימים ספורים נתבקשתי לשלוח 4 תמונות לתחרות צילום בינלאומית. הנושא של אחת הקטגוריות היה ליצור את העתיד. הדרישה הייתה להתייחס לטבע מעורר השראה שיכיל בתוכו את הנושא המרכזי שהוא עתיד. יש לנו נטייה אוטומטית לדמיין את העתיד בוויז'ן של טכנולוגיה וקידמה. אני בחרתי לראות אותו בצורה קצת אחרת. קראתי לתמונה חיים על כוכב. התמונה צולמה למרגלות הר סדום 2011.

כשרוסייה ממוצא סיני וקוריאני מגיעה לתל אביב רק דברים טובים יכולים לקרות. לפי דעתי אפשר בקלות להמציא פילטר חדש לאינסטגרם עם הנתונים האלו. יש תמונות שמבחינתי הן נצחיות וזה ממש לא משנה מתי הן צולמו… זו אחת מהן. תל אביב 2012.

תמונת אייפון מהימים האחרונים של שנת 2013 עם מאפיינים זהים לתמונה הקודמת. חוף הים בתל אביב בצבעים נוסטלגיים, טקסטורה מחוספסת ושוליים מטושטשים. התמונה נראית כמעט כאילו וצולמה במצלמת הקודאק הישנה שפתחה את מצגת התמונות. כנראה שמנהרת הזמן לעולם לא תהיה מכוילת… בייחוד כשטכנולוגיה מתערבבת עם נוסטלגיה.

לעוד עבודות של מיכאל פיש

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

להמשך הפוסט

דניאל בר-און – במבט לאחור

דניאל צ'צ'יק | 02.02.2014 | 08:52

באוגוסט 1988 יצאנו לחופשת קיץ משפחתית אבא, אמא, אחותי ואני, בן ה-9. עלינו על אוניית פאר במושגים של אז בעיר מגורינו אודסה והפלגנו במשך כמה ימים ליעד התיירותי האקזוטי והנחשק דאז, היא עיר הנמל סוצ׳י. הרבה לא זכור לי מאותן שנות ילדות טרם עלינו ארצה ב-91, אבל סוצ׳י נחקקה בזכרוני כריביירה צבעונית, פסגת השפע והעושר בבריה״מ הקומוניסטית והסגפנית, מלאה במסעדות טיילת שמחות והרבה עור חשוף. סוצ׳י של 2014, לשם חזרתי החודש לתיעוד ההכנות לאולימפיאדת החורף, שונה בתכלית מאותה נוסטלגיה מתוקה שנשאתי עמי. חרף הרחובות המצוחצחים, המלונות והקניונים החדישים ותחנת הרכבת המודרנית שלא היתה מביישת גם את טוקיו או ניו יורק, העצבות והציניות ניכרת בכל פינה. ואולי גם אני תמים כשהייתי.

 דניאל בר-און

לפוסט הקודם של דניאל בר-און

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

להמשך הפוסט

אורן יזרעאל – גטו 2010

דניאל צ'צ'יק | 30.01.2014 | 07:09

גטו 2010
מדינת ישראל. תל-אביב. מרכז העיר. השנה שנת 2010. אני עומד, מביט סביבי. אחרי כמה דקות אני מתעשת. צלבי קרס, מזוודות בלויות, בגדים תלויים, ומגן דוד אחד צרוב חזק על ארון שמוט בפינת החדר. כנכד של ניצולת אושוויץ, אני עומד שם, מביט ולא מעכל. 65 שנה קודם לכן, באביב 1945, שוחררה סבתי מתוך הגיהנום שעברה. והיום, באביב 2010, האויר מלא באותה תחושה עצמה. עומד ולא מעכל. שואף נשימה עמוקה עמוקה, ושב אל מאחורי העדשה.

אורן יזרעאל 

הסדרה גטו 2010 של המחזאי יהושוע סובול, צולמה במוצאי יום השואה בתיאטרון הקאמרי, בתל-אביב, ישראל.

אורן יזרעאל, צלם עצמאי. יליד 1974. מתגורר בגדרה

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

להמשך הפוסט

תמר לם – עיזבון

דניאל צ'צ'יק | 27.01.2014 | 10:46

תמר לם, אמנית, רקדנית וצלמת מחול, מציגה אוסף צילומים מבית סבתה בת ה-104. החפצים שליוו אותה לאורך השנים, נטענים באיכויות של גוף קמל כשזכות הקיום הזמנית שלהם שעונה על זיכרונות עבר בלבד. סדרת הצילומים היוותה נקודת מוצא לתערוכה שתתקיים במרכז האקדמי ויצו חיפה במהלך חודש אפריל 2014.

 

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

 

להמשך הפוסט

עירית גובי – במרחב מוגן

דניאל צ'צ'יק | 23.01.2014 | 10:31

עירית גובי, צלמת עצמאית, עבדה על סדרה תיעודית ב"בית פריימן" – בית לאנשים בעלי מוגבלויות הסובלים מפיגור קל עד בינוני.
עירית ליוותה אותם במרכז התעסוקה השיקומי בו הם עובדים חמישה ימים בשבוע, בדיור המוגן בו הם מעבירים את רוב זמנם ובשעות הפנאי שלהם.

  עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

להמשך הפוסט

דניאל צ'צ'יק – נקודת מפנה

דניאל צ'צ'יק | 20.01.2014 | 17:26

צילום: דודו בכר

בין השנים 2008-2013, עבדתי על סדרה שעוסקת בחיי היום יום בארץ. השאיפה היתה לתפוס פרגמנטים של מציאות שמשקפים את המורכבויות שמתעוררות ומתעצמות בארץ הנמצאת בתקופת שינוי.

דניאל צ'צ'יק

ים המלח, 2010

מרכז סוזן דלל, 2011

גן לוינסקי, 2009

חוף פרישמן בתל-אביב, 2011

מרום גולן, 2011

חיפה, 2009

ירושלים, 2011

רח שינקין בתל-אביב, 2011

ירושלים, 2013

נמל יפו, 2013

צמוד לכיכר רבין, 2012

דרום תל-אביב, 2010

שכונת התקווה, 2009

עזוז, 2010

לעוד עבודות ואינפורמציה
חלק מהעבודות מוצגות בימים אלו בגלריה ארמנו טדסקי בתל-אביב, לצד עבודותיו של הצלם רובן ברולה. עד לתאריך 7.3.14

 עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

 

להמשך הפוסט

נועה בן-שלום – הזהות בנוף

דניאל צ'צ'יק | 17.01.2014 | 10:08

נועה בן-שלום, צלמת ואוצרת גלריית המחלקה לצילום במדרשה לאמנות, עובדת בימים אילו על ספר צילומים. בספר יוצגו צילומים מהשנים 2000-2013 שצולמו סביב אירועים מתוך האקטואליה. הספר מספר סיפור של חברה שחיה בצל סכסוך מתמשך ומתאר את המסע האישי של בן-שלום בתוך העבר וההווה הקולקטיבי שלנו.
"‬בספר אני מבקשת לאפשר רגע של התבוננות שהוא מעבר לכאן ולעכשיו, בכל מקום שהגעתי אליו עם המצלמה שלי מצאתי שם פצע מדמם. המצב הזה, האי-שקט הזה נדמה שהוא לא רק צובע את הנופים שלנו ומכתיב את הסדר יום הפוליטי שלנו, אלא קובע לכל אחד ואחת מאיתנו את הזהות שלנו"

מבחר עבודות מתוך הספר:

בור ייקוש, רמת הגולן, 2005

רצועת עזה, 2005

בסיס משמר הגבול ירושלים, 2010

הר מירון, 2010

רנטיס, 2009

אבו-דיס, מזרח ירושלים, 2002

חברון, 2001

עכו, 2003

"לא נסלח ולא נשכח" מחנה פליטים ג'נין, 2002

מגדל דמעות השיריון, יד לשיריון, 2010

הר הרצל, 2010

צפלין, 2009

רמת הגולן, 2005

הקריה תל-אביב, 2006

רמת הגולן, 2006

לתמיכה בפרוייקט

 עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

 

להמשך הפוסט

תומר אבני – בלי טריטוריה

דניאל צ'צ'יק | 14.01.2014 | 18:45

"אני כאן, חותר בכחול הגדול, בתנועה…" תומר אבני

 

 

פרויקט תיעודי מתחת למים, המלווה את קהילת שחייני "מים פתוחים" בישראל. קהילה ההולכת וגדלה משנה לשנה.
הצילומים כולם נערכו במשחי מים פתוחים, במסגרת "TI Israel – Total Immersion Israel" , בין השנים 2012-2013. (בהשתתפות: גדי כץ, ואריק פרי).

 עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

להמשך הפוסט