נורית אגוזי – "נצחי"

דניאל צ'צ'יק | 13.01.2014 | 09:34

נורית אגוזי. צילום: דודו בכר

אני מוטרדת מסיסטמתיות, מפעולות שאנו עושים מתוך הרגל שאינן נבחרו בדרכים אותנטיות, אלא שהחברה או המערכות הגדולות מאתנו בחרו עבורנו.
לכן אני מצלמת סיטואציות יומיומיות, פרקים בחיים ושלבי התפתחות. הצילומים הינם מבוימים ומייצרים שגרה מוכרת לכולנו.
בכדי לבקר את הסיטואציות הטבועות בנו אני מקיימת נקודת מבט חיצונית, המייצרת צילום מנוכר שנדמה כמעט מנותק מהמציאות. הרגעים הידועים הופכים בעת הקפאת התמונה ל"אימג'" קטלוגי ללא סנטימנטים. לאחר יצירת הצילום אני יכולה למקם את עצמי בהשוואה אליו. מהו מקומי ביחס לקביעות חברתיות אלו. האם אני שייכת? כיצד אני עושה אחרת?

 נורית אגוזי

אבא בחליפה, הבית בכפר סבא, 2010

עציץ, הבית הכפר סבא, 2010

השתקפות, בית זית, 2010

ליל הסדר, פינת אוכל, הבית בכפר סבא, 2010

מניקה, הוד השרון, 2010

פורטרט עצמי על נדנדה, הבית בכפר סבא, 2010

הורות, הבית בכפר סבא, 2010

חיבוק, קיבוץ עין החורש, 2011

אחיות, הבית בכפר סבא, 2010

 לעוד עבודות ואינפורמציה על נורית אגוזי

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

 

 

להמשך הפוסט

אריאל שליט – אפריקה זה כאן

דניאל צ'צ'יק | 10.01.2014 | 09:42

אריאל שליט מצלם עבור סוכנות הידיעות אי-פי למעלה מעשור. שליט זכה כמה פעמים בתחרות "עדות מקומית" בקטגוריות הצילום החדשותי וצילום ספורט. הוא זכה גם בכמה תחרויות צילום בינלאומיות ואחדות מעבודותיו הוצגו בחו"ל. תמונותיו מתפרסמות בכל העולם בעיתונים יומיים, מגזינים ובאתרי חדשות וצילום בינלאומיים.
במסגרת עבודתו בסוכנות אי-פי החל שליט בשנת 2007 לתעד את המהגרים האפריקאיים מרגע הגעתם לישראל ובחיי היום-יום שלהם.

גינת לוינסקי, דצמבר 2012

קיבוץ נחשון, דצמבר 2013

תל-אביב,מרץ 2011

תל-אביב, פברואר 2009

גינת לוינסק בתל-אביב, יוני 2012

גבול ישראל מצרים, ספטמבר 2012

תל-אביב, פברואר 2009

גינת לוינסקי בתל-אביב, יוני 2012

גבול מצרים, אוגוסט 2007

תחנה מרכזית ת"א, יוני 2012

תל-אביב, מרץ 2011

כיכר רבין, תל-אביב, ינואר 2014

תחנה מרכזית תל-אביב, יוני 2012

קדש ברנע, אוגוסט 2007

תל-אביב, ינואר 2014

לפוסט הקודם על עבודתו של אריאל שליט - כוחו של אחד

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

להמשך הפוסט

יניב נדב – סוף המכונה

דניאל צ'צ'יק | 07.01.2014 | 10:36

עקב עליית מחרי הברזל והנחושת בעולם ישנם רבים אשר מחפשים ברזל לסוגיו ומנסים למכור אותו. "המפעל", הממוקם בראמללה, קונה אותו בכל צורה: מכוניות, מחשבים מכונות כביסה, ולמעשה כל מה שיש בו ברזל ונחושת, נקנה ומפורק לגורמים ע"י פועלים פלסטינים המשתכרים שכר זעום. העובדים אינם משתמשים באמצעי הגנה ונחשפים לפגיעות ולחומרים מסוכנים. מיותר לציין שגם אין להם ביטוח.

יניב נדב

 יניב נדב, צלם עצמאי המתמקד בנושאים הומניטריים וחברתיים, צילם בעבר עבור סוכנות באו- באו.
לעוד תמונות ואינפורמציה

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

 

להמשך הפוסט

איתי בר-יוסף – סלפיש

דניאל צ'צ'יק | 05.01.2014 | 07:44

כמו רבים אחרים, חיי העבודה והמשפחה מביאים אותי מדי פעם לחדרי מלון במקומות שונים בארץ ובעולם. בשנתיים האחרונות, בתחילה תוך חיפוש "הפוגה קומית" בזמן נסיעות עבודה ובהמשך באופן מתוכנן ומכוון, אני מצלם את עצמי באותם מקומות מגורים זמניים. החדרים לרוב אינם מצולמים כפי שבית המלון עיצב אותם – אני מזיז רהיטים, משנה מיקומים של מקורות אור, ומשתמש במגוון חפצים נוספים הנמצאים בחדר בכדי להשיג את התוצאה הרצויה.

כל העבודות מצולמות במצלמת לייקה X1 דיגיטלית עם חצובה. אני מתייחס לקבצים המקוריים כחומרי גלם ליצירת הדימוי הסופי הרצוי, אליו אני מגיע תוך שימוש במגוון כלי עיבוד תמונה שונים.

איתי בר-יוסף

וושינגטון, 2011

ברזיליה, 2012

תל-אביב, 2012

קטלוניה, 2013

סיאול, 2011

אירווין, קליפורניה, 2013

אשחבד, 2013

רמת-הגולן, 2012

ריו דה ז'נרו, 2012

עין-גדי, 2012

איתי בר-יוסף, 41, נשוי ואב לשני ילדים, חתול וכלבה, בוגר המחלקה לצילום בבצלאל מחזור 1999.

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

 

 

להמשך הפוסט

פנים מוכרות מהעבר – רודי ויסנשטין

דניאל צ'צ'יק | 01.01.2014 | 09:28

לפני כשבע שנים הגעתי במקרה לחנות הצילום פוטו-האוס "פרי-אור". בהמשך חזרתי אליה מדי שבוע – בשל הסקרנות שעוררה בי אחת ממייסדיה, שהיתה אז בת 92, מרים, וגם ארכיון הצילומים, שלבנייתו הקדישו היא ובעלה רודי את חייהם. במשך יותר משישים שנה הם צילמו את כולם, החל בגיבורים פוליטיים וזמרי עם, עד לאמנים וישראלים מהשורה, שאת כולם הושיבו על אותו ספסל עץ קטן. התמונות הן בבחינת מחקר אנתרופולגי עשיר על תל אביב, שנזנח זמן רב לטובת צילומי הנוף והתעודה של רודי.

היום, אנשים מגיעים לצלמניה בחיפוש אחר העבר: חלקם באים לחפש תמונות של בני משפחה שהלכו לעולמם, אחרים מחפשים את צילומי החתונה שלהם. עד יומה האחרון המשיכה מרים לתחקר כל מבקר, הושיבה אותו וסיפרה לו סיפורים מחייה.מרים היתה חוליית-חיבור חסרת תחליף לעידן שהיה מתפוגג בלעדיה מהזיכרון. שמתי לב שפעם, כשסיפרה סיפורים על חייה, עיניה כבר לא היו ממוקדות בנקודה מסוימת בחדר. שמעתי את מילותיה, אבל קלטתי שלעולם לא אוכל לראות את כל מה שראתה. חלומה של מרים היה לערוך ספר של פרצופים, וכדי לסיים את המשימה העליתי אותם על פלטפורמה המאפשרת לאנשים לסייע לי בהשלמת מלאכה חשובה זו של הנצחת המורשת הישראלית.

איאן שטרנטל

הצילומים: רודי ויסנשטין

אדנה שמיר

אמיקה ודבורה חמישה

תקווה שושני

יעקב אלטבב

עדנה סמוסקין

גיורא הירש

מורדכי פארפרי

זילבר – פקיו

מריוס טיימן

אברהם אבאשי

מירלה בן זימרה

שרה ושמאול אברהמוב

שי יצחק

איאן שטרנטל חקר ותיעד את הארכיון כדי ליצור מיזם מולטי-מדיה המכונה "צלמניה". צילומים נוסטלגיים אלה מספרים את סיפור השנים הראשונות של ישראל באמצעות הפרצופים – ומתעד את התמורות בנורמות החברתיות, באופנה, במנהגים ובתרבות. מאות דיוקנאות של הסטודיו יוצגו בספר צילומים בפורמט גדול, לצד כתבות וראיונות. הספר ילווה באי-בוק דיגיטלי שיכלול סרטון קצר על החנות.

בתקופה זו הוא מגייס כספים לפרוייקט באמצעות קיקסטארטר

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

 

להמשך הפוסט

רוני גרוס – רגישות: לא ידוע

דניאל צ'צ'יק | 29.12.2013 | 11:48

כשהייתי מאושפזת בבי"ח למשך חודש אחרי תאונה שעברתי, עקב שבר בחוליה בגב, הורו לי לשכב כל משך תקופת האשפוז – אסור היה לי לזוז מהמיטה, אפילו לא להתיישב. כך שבעצם במהלך כחודש ראיתי דברים מנקודת מוצא אחת בלבד. חברה טובה הביאה לי מצלמה אנלוגית עם 3 רולים של פילם, וצילמתי מהמיטה במשך כל תקופת האשפוז. לא היתה לי שליטה על תאורה, מרחק מהעצמים שסובבים אותי, וכו', כי הכל צולם מהמקום בו שכבתי.

רגישות: לא ידוע

עצמים מקיפים אותי. במשך היום רעש והמולה עם פרקי זמן קצובים של שקט פתאומי. בלילה שקט מזמזם של אורות נאון בוקעים מהמסדרון, אור-תמיד. בתוך היום שנמשך אל תוך לילה ואל תוך יום נוסף, אני נשארת מוקפת בעצמים הללו עד שאינני יכולה להתעלם מקיומם, ואילו הם מביטים בי עם כל שעה שחולפת: כסא, וילון דהוי, קיר.

אני לא מסוגלת לזוז. הנוף שנשקף מחוץ לחלוני עשוי בטון – פיגומים של אגף חדש שטרם הושלם. העטלפים צורחים שם בלילה, ובבקרים הבהירים של חודש מאי, אור טבעי עובר דרך מסננת הקירות האפורים, עד שמגיע אליי חלוש, רפה ושבור; המעט ממנו שמצליח לחדור, נתקל בגוון הירקרק של כורסאות הפלסטיק המיועדות לאורחים, הכלים הסניטריים ואפילו חפצי הנוי שנבחרו כדי לשוות לחלל תחושת רוגע. החדר נמלא אור ירקרק, עייפות החומר ניכרת בכל.

הזוויות חוזרות על עצמן ואני מתייחסת לכל חלק בחלל. אני תופסת דברים שהאחרים, שעוברים לביקור קצר, לא מסוגלים לתפוס. פני המבקרים גם הם עוד דבר שמופיע יום-יום באותו מקום ובאותה שעה. לפעמים משוחחים, לפעמים הם בשלהם. אני כבר מכירה את הטקסטורה של הוילון באופן אינטימי, והצורות הגאומטריות שמעטרות את הסדינים נהפכות למוכרות. מרימה את המצלמה ומכוונת בזהירות לפינה נשכחת נוספת. מתבוננת דרך העדשה, שולטת במעט שאפשר. מצלמת.

רוני גרוס, בית חולים, מאי 2011

 

 עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

 

 

להמשך הפוסט

עוד יום בשנה

דניאל צ'צ'יק | 27.12.2013 | 10:38

צילומים: רוב גריפט, דן סטיינברג, אטלף קדרי, נלסון אנטאון/ אי.פי

בעוד שאר העולם מציג את תמונות השנה הדרמטיות, ההירואיות, האבסורדיות והנוצצות (כמו התמונות למעלה), בחרתי לדלג על סיכום שנה ולהציג תמונה וטקסט שהגיעו אלי לפני כמה ימים. צילום הוא מדיום עם המון כוח, לפעמים שיקרי ולפעמים כזה המציג אמת כואבת. לעיתים קרובות היכולת של אור וקומפוזיצה גוברת ומונעת מאיתנו לחוות ולהתחבר לפן הכי חשוב בתמונות עיתונות: הפן האנושי. הכוח בתמונה המצוגת הוא ביכולתה להיות תמונה חזקה מבלי שההבטים הטכנים ישלטו ותוך יצרת חיבור מיידי וכנה לנושא.

דניאל צ'צ'יק

צילום וטקסט: חי אשכנזי – פעיל בתנועת לוחמים לשלום
התנועה מורכבת מישראלים ופלשתינאים, שחלקם לוחמים לשעבר, שהניחו את נשקם ופועלים לסיום הסיכסוך בדרכי שלום

אלו בני משפחת בנימיניי. לא כולם. יום שישי אחרי הצהריים והאבא והגדולים נמצאים עדיין בעבודה. הם גרים בחירבת טווייל, שהוא כפר קטנטן, על השוליים המזרחיים של השומרון, על קצה המדבר. רוב האנשים שגרים בו, נולדו בו. ממש ממש בו, לא באיזה בית חולים בשכם. המבוגרים של הכפר, גרו בו עוד לפני מלחמת ששת הימים.

ואז אנחנו באנו. והכרזנו על השטחים החקלאיים של המקום כשטח אש. ובהסכמי אוסלו הוא הפך להיות שטח C. זאת אומרת שהאחריות האזרחית והצבאית היא בידי צה"ל. ובשטח C פלשתינאים לא יכולים לבנות. זה לא כתוב בשום מקום, כי אנחנו מדינה דמוקראטית, אבל רוב הבקשות לבניה שמוגשות בידי פלסטינים נדחות. ואם הם רוצים לערער, הם צריכים להיכנס לאריאל. אבל לפלשתינאים כמעט בלתי אפשרי להיכנס לאריאל. לא שזה כתוב איפה שהוא, כי אנחנו מדינה דמוקראטית, אבל בפועל זה לא ממש אפשרי. ומי שגר בחירבת טווייל צריך בית. אז הוא בונה בית. אבל אין לו רישיון, כמו לכל הבתים בכפר. אז מה אם הם היו שם לפני שאנחנו הגענו לשם? חוק זה חוק. ויש גם שטח אש. ואז מגיע המינהל האזרחי והורס לו את הבית. חודש לפני החורף. וזה מה שקרה למשפחת בנימיניי. וברקע של התמונה אפשר לראות את הריסות הבית שלהם. הם בינתיים גרים באוהל שאחד השכנים תרם להם. וקר.הם גם לא רוצים לעשות בלגן. הם אזרחים שומרי חוק. נכון שהם פלשתינאים, אבל הם שומרי חוק. הם לא רוצים לעשות הפגנות או רעש. הם רק רוצים שבית המשפט יאשר להם לבנות שם בית. כי קר.הם משפחה כמו המשפחה שלי. עם אמא שגאה בילדים שלה, ואחים גדולים, דואגים ואחראיים, ובן צעיר יותר וקצת מרדן. ואחות גדולה שמרגישה שהיא צריכה לעזור לאמא. וקר.

 

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

להמשך הפוסט

החזון האווירי

דניאל צ'צ'יק | 25.12.2013 | 08:42

ב-27 בדצמבר 1913 נחת בחופה של תל אביב הבלריו, מטוסו של ז'יל ודרין, שהשתתף בתחרות טיסה מפריז לקהיר ובישר את הופעתה של "המכונה המופלאה" מעשה ידי האדם בשמי הארץ. ודרין נמנה עם חבורה של חמישה טייסים, אשר יצאה בשלושה מטוסים למסע ביוזמתו של המועדון האווירי הצרפתי. מטרתם הייתה לכבוש יעדי טיסה חדשים אשר יעברו בשלוש יבשות: אירופה, אסיה ואפריקה. המסע זכה לכותרות ראשיות גם בעיתונות המקומית ובהן נדמו הטייסים ל"ציפור האדם באופקנו".
המטוסים, שהיו לשליחיהם של המדע והקדמה, עברו את המרחק הגדול ביותר ש"שום אווירון לא השיגהו מעולם". ואילו הטייסים, שאותם מדמה ההיסטוריון ג'ורג'מוֹסֵה ל"אבירי השמים", תוארו כ"מעופפים" עזי נפש. הם לקחו על עצמם, על אף הסכנות, את "התפקיד היותר קשה שהאנושיות מטילה לפני הגורל" (החרות, 16 בנובמבר 1913) ונהפכו לגיבורי תרבות.

בנימין כהנא עם כנפי טיסה בטקס הסיום של הקורס שנערך ביוזמתו של האצ"ל בלוד, 21.4.1939, עיזבון בנימין כהנא, באדיבות עודד כהנא, מכבים

 

נוסעים במטוס של חברת "נתיבי אוויר לישראל", 25.2.1939, צלם: זולטן קלוגר, אוסף לשכת העתונות הממשלתית

אהרון עמילני, חבר בקולב התעופה חדרה, וטיסן דאון, סוף שנות הארבעים של המאה העשרים, באדיבות אהרון עמילני

לפני זינוק הבכורה בטקס חנוכת הדאון "חדרה" במחנה של קלוב התעופה וגדנ"ע אוויר, רכס הכורכר בגבעת אולגה, 20.5.1949, גלויה, מוזיאון וארכיון "החאן" לתולדות חדרה (ע"ר)

תלמידים מכינים טיסנים בכיתתם בבית ספר התיכון האזורי של קיבוץ מעברות, 1.5.1947, צלם: זולטן קלוגר, אוסף לשכת העתונות הממשלתית

תלמיד תיכון אוחז בטיסן שלו, קיבוץ מעברות, 1.5.1947, צלם: זולטן קלוגר, אוסף לשכת העתונות הממשלתית

החזרת הגלשון לעמדת ההזנקה במחנה דאייה בכפר ילדים, גבעת המורה, ספטמבר 1947, מוזיאון וארכיון "החאן" לתולדות חדרה (ע"ר)

קבוצה של טכנאי מטוסים גרמניים ליד מטוס גרמני בשדה התעופה התורכי בעפולה לפני הכיבוש האוסטרלי, 1917, ארכיון המלחמה האוסטרלי, קנברה

אברהם מחול, חניך בקורס הטיס הראשון של ההגנה, לצד מטוס RWD-8 של חברת "אוירון" בשדה התעופה באפיקים, 1938, עיזבון אברהם מחול, באדיבות נורית דותן

ילדי חוג טיסנאות במהלך שיעור, שנות השלושים של המאה העשרים, עיזבון רחל לנדאו (מרקובסקי), באדיבות תמי ויסמן

בדיקת דרכונים לפני עלייה למטוס של חברת "אוירון" בלוד, 25.10.1947, הנוסעת היא רחל כהן-כגן, חברת הוועד הלאומי.
צלם: זולטן קלוגר, אוסף לשכת העיתונות הממשלתית

עבודות אלה ועוד מוצגות בתערוכה במוזיאון ארץ-ישראל לציון 100 שנות תעופה. התערוכה תוצג עד: ה 30.3.2014
אוצרת התערוכה: רחל בונפיל

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

 

להמשך הפוסט

פיליקס לופה – טעם אחר

דניאל צ'צ'יק | 22.12.2013 | 14:25

פיליקס לופה מציג מספר עבודות משלוש סדרות שונות שצולמו באמצעים שונים. ובמילותיו שלו:

 "המציאות נחלקת בין תוכן וצורה. על קיומה של הצורה אנו יודעים רק מהתבוננות בתוכן. השניים מקושרים זה לזה ואינם ניתנים להפרדה. לא ניתן לתפוס תוכן ללא צורה; אם אני שם נוזל בכלי קיבול, הנוזל יקבל את צורתו של הכלי. באופן אלגורי הכלי יוצר מסגרת בה הנוזל מתקיים. תוכן הוא משהו דינמי שיכול להופיע במגוון כמעט בלתי מוגבל של דרכים ואפשרויות, זהו משהו זורם ומשתנה כל הזמן, התוכן נמצא כל הזמן בתנועה. הצורה לעומת זאת היא דוממת, סטטית, מוחלטת ובלתי משתנה. כשאנו מחפשים, אם כן, לתאר את המציאות האובייקטיבית, את האמת האחת, אנחנו מחפשים לתאר בראש ובראשונה את הצורה ורק אז את החומר שמהווה את מגוון האפשרויות שבהן הצורה יכולה להופיע לפנינו, זאת למרות שאנו מגיעים אל הצורה רק באופן משני מהתבוננות בחומר."

בית קברות קולון בהוואנה, צולם עם טלפון סלולרי

 מצעד הגאווה 2013 – צילום דיגיטלי

"הזולה" – נגטיב שחור לבן

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

 

להמשך הפוסט

עדות מקומית – עשור של אש

דניאל צ'צ'יק | 17.12.2013 | 10:11

לצפיה בסירטון יש ללחוץ על התמונה למטה:

 

עבודות נבחרות מהעשור האחרון של עדות מקומית:

קובי וולף / צלם עצמאי. פעילי ימין בעת עלייה הפגנתית לקרקעות ההתנחלות המפונה חומש. עדות מקומית 2007, קטגוריה חדשות

עטא עוויסאת / ידיעות אחרונות. לעתים תכופות מגבילה ישראל את הכניסה למסגד אל-אקצא במזרח ירושלים מחשש להתפרעויות. לכן מתקיימות התפילות ברחובות הסמוכים. מתוך עדות מקומית 2009 , קטגוריה דת ואמונה, סדרות

פליקס לופה / צלם עצמאי. שני מבוגרים חסרי בית שמצאו מפלט במכונית נטושה בתל אביב עד שסולקו מן המקום. בוריס, בן 54, פועל זר שהתעוור בתקופת שהותו כאן, וגנאדי, בן 70, לשעבר מהנדס בכיר ומנהל תעשייתי ברוסיה. מתוך עדות מקומית 2008, סדרת השנה

אוריאל סיני / גטי אימג’ס. השריפה בכרמל, אסון הטבע הכבד ביותר בתולדות מדינת ישראל. מתוך עדות מקומית 2011 קטגוריה טבע וסביבה, סדרות

אלדד רפאלי / צלם עצמאי. השריפה בכרמל. מתוך עדות מקומית 2011, קטגוריה טבע וסביבה

רינה קסטלנובו הולנדר / ניו יורק טיימס. כל ילד שלישי בשדרות סובל מחרדות ומפוסט-טראומה בצלה של המלחמה. עשרים שניות הן משך הזמן המוקצב לרוץ ולמצוא מחסה מטילי הקסאם. מתוך עדות מקומית 2008 , קטגוריה חיי יום-יום, סדרות

מוטי מילרוד / הארץ. אנה ואחיה אנטולי, יפו ד’. מתוך עדות מקומית 2010 , קטגוריה דיוקנאות.

זיו קורן / פולריס אימג’ס. ראש הממשלה אריאל שרון בתערוכת פיקאסו שהוצגה במוזיאון תל אביב. בסוף אותו חודש נערכו הבחירות לכנסת ה-16 , ובהן נבחר שרון לראשות הממשלה והליכוד זכה ב-38 מנדטים. מתוך עדות מקומית 2003 , קטגוריה דיוקנאות.

ברקאי וולפסון / מעריב. ציר פילדלפי, המכונה "גיהנום" בפי החיילים המשרתים בו. בתמונה, חיילים בקורס מ”כים מחפשים אחר שרידי גופות חבריהם החיילים שנהרגו בפיצוץ נגמ”ש. מתוך עדות מקומית 2004 , תמונת השנה

נתן דביר / פולריס אימג’ס. פינוי היישוב חומש בגדה המערבית במהלך תוכנית ההתנתקות. מתוך עדות מקומית 2005 , קטגוריה התנתקות

ניצן הפנר / צלם עצמאי. מפגינים באחת מהפגנות מחאת האוהלים בתל אביב. מתוך עדות מקומית 2011, קטגוריה חברה וקהילה, סדרות

איליה יפימוביץ / AFP. נהג ישראלי פוגע ברכבו בנער פלסטיני בעת מנוסתו מקבוצת נערים שיידו אבנים על מכוניות ישראליות בשכונת סילוואן, מזרח ירושלים. מתוך עדות מקומית 2011 , תמונת השנה

דניאל בר און / הארץ. הפגנה בעקבות אירועי המשט מול שגרירות טורקיה ברחוב הירקון, תל אביב. מתוך עדות מקומית 2010 , תמונת השנה

לעוד אינפורמציה ודימויים בעדות מקומית: www.edutmekomit.co.il
לפרטים נוספים על התערוכה המוצגת במוזיאון ארץ-ישראל: www.eretzmuseum.org.il/414

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

 

להמשך הפוסט