24.10.13 – תמונות היום – מהארץ ומהעולם

דניאל צ'צ'יק | 23.10.2013 | 13:16

זיהום אוויר כבד בעיר הבין שבסין. צילום: אי.פי (צ'ינה אווט)

מפעל לבנים באיסלמבאד שבפקיסטן . צילום: מחומד מוהסיין/אי.פי

חיילי צה"ל מצביעים. צילום: תומר אפלבאום/הארץ

הצפות קרוב לעיר אקפולקו, מקסיקו. צילום: ברנאנדינו הרננדז/אי.פי

מפולות בוץ במלזיה. צילום: פטר ליאו/אי.פי

משחק קדם עונה בין אינדיאנה פייסרס לאטלנטה הוקס. צילום: ג'ון באזמור/אי.פי

ניר ברקת חוגג את זכייתו בבחירות בבחירות לרשות המקומיות  בירושלים. תצלום: אוליבייה פיטוסי/הארץ

פצועים סורים שמאושפזים בבית חולים בצפת. צילום: אבישג שאר-ישוב

הופעה של ריאנה בפארק הירקון. צילום: דניאל צ'צ'יק

  עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

 

 

להמשך הפוסט

21.10.13 – תמונות היום – מהארץ ומהעולם

דניאל צ'צ'יק | 21.10.2013 | 09:12

זריחת הירח מעל שמי ברלין. צילום: פרדינאנד אוסטרופ/אי.פי

משחקי כדור בפארק שיבאג'י במומבאי, הודו. צילום: ראג'אניש קאקדה/אי.פי

תצוגת אופנה של המעצב היפני יאסוטאקה פונאקושי בטוקיו בירת יפן. צילום: קוג'י סאסאהרה/אי.פי

רוכב אופניים בברלין, גרמניה. צילום: מרקוס שרייבר/אי.פי

רוכב האופנוע, ולנטינו רוסי בסיבוב חימום של הגראנד פרי האוסטרלי. צילום: רוב גריפיט/אי.פי

תייר בפסל החירות שבניו-יורק, ארה"ב. צילום:ג'ון מינצ'ילו/אי.פי

בזמן טקס הדתי "ג'מארט" במכה, הרב הסעודית. צילום: עמר נביל/אי.פי

אנדי לואיס, הולך מעל העיר לאס-וגאס בגובה של 63 קומות מעל הקרקע. צילום: ג'ייסון בין/אי.פי

אוהלי מחוסרי דיור ברחוב ארלוזורוב בתל-אביב. צילום: דניאל בר-און/הארץ

מחוץ למסגד דארול מקמור בזמן חגיגות עיד אל-אדחא, סינגאפור. צילום: וונג מאי-איי/אי.פי

חוף הים ביפו בזמן חגיגות עיד אל-אדחא. צילום: אריאל שליט/אי.פי

קרב הגמר ב WBO Super Middleweight, ליפזיג, גרמניה. צילום: ג'נז מאייר/אי.פי

הופעה חגיגית לרגל 15 השנה לאלבום הבכורה של להקת  ה"ג'ירפות", תל-אביב. דניאל צ'צ'יק/הארץ

בקעת הירדן. צילום: גיל אליהו/הארץ

 עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

  

 

להמשך הפוסט

קובי וולף – ארץ קדושה, נערי גבעות בשומרון ובנימין

דניאל צ'צ'יק | 20.10.2013 | 11:02

"כמובן שאבנה כאן את ביתי, אפילו בידיעה שאני עלול להפסיד את כל כספי ויכול להיות שיום אחד ייהרס. אני בונה את ביתי בשטח הריבוני של מדינת ישראל, הארץ הקדושה, ואני עושה זאת למען הארץ." הציטוט מפי נער גבעות בשומרון, או כפי שהם מעדיפים להיקרא: נערי ארץ ישראל. בשנתיים האחרונות הצטרפתי לקבוצות של נערי הגבעות – הזדהיתי בפניהם כאיש שמאל וגם הבעתי את דעותיי – במהלך בניית מאחזים לא חוקיים מול כפרי הפלסטינים ומתחת לעיניים של הצבא, שלפעמים מעלים עין ולפעמים מבצע את החלטות הממשלה והורס את המאחזים.
האתגר האישי שלי כצלם היה לעבוד עם בני הנוער האלה מתוך שקיפות של עמדותיי ולנסות לפענח מה מניע נערים ונערות מגיל 16 ומעלה להקדיש עצמם לאידאולוגיה ולקידוש האדמה.

קובי וולף 

 

 


קובי וולף צלם עיתונות עצמאי,כיום מתמקד בצילום דוקומנטרי העוסק בנושאים חדשותיים והומיניטרים, צילומיו פורסמו במיטב המגזינים ברחבי העולם כגון, ניוזוויק, סטרן, דר שפיגל, GQ ועוד.
לעוד עבודות ומידע: www.kobiwolf.com

 עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

 

 

 

 

להמשך הפוסט

מוטי מילרוד – פורטפוליו

דניאל צ'צ'יק | 17.10.2013 | 08:51

תיקי עבודות של צלמי הארץ

תיק עבודות מוטי מילרוד

מוטי מילרוד מצלם עבור עיתון הארץ משנת 2009, תיק העבודות שלו מציג דיאלוג בין החיים במרכז להתרחשויות בגבולות המדינה ומעבר.

אנה ואנטולי. יפו ד', 2010

גבול עזה, 2007.

חוף הים בתל-אביב, 2012.

כיסופים, גבול עזה, 2007.

גן מאיר, תל-אביב. 2013.

בלעין, 2011.

שדרות רוטשילד, תל-אביב 2011.

מעבר אייל, 2009.

חוף הים בתל-אביב 2013.

גבול עזה, 2007.

שדרות שאול המלך, 2012.

רחוב אברבנאל, תל-אביב 2013.

חוף סידנא עלי, הרצליה, 2013.

קאסר אל יהוד, 2007.

חוף הים בתל-אביב, 2013.

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

 

 

להמשך הפוסט

אורי גרשוני – השמש של אתמול

דניאל צ'צ'יק | 15.10.2013 | 13:25

"צילומיו של אורי גרשוני נדמים כאילו נוצרו בעולם מוכה תהליך כליה, תחת שמש נכחדת, לאורה ההולך ונמק. מסעו אל הכפר לקוק, מקום מגוריו של הנרי פוקס טלבוט, אשר הולידו את התצלומים המוצגים, הם אקט המזכיר במהותו נהירת מאמינים אל אתרי הקודש ערב קץ העולם…"

עמיר קליגר 

 

  


אורי גרשוני יליד 1970, חי ועובד בתל אביב. בוגר תואר ראשון ושני במחלקה לצילום באקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל. זוכה פרס עידוד היצירה מטעם משרד התרבות והספורט (2012), פרס האמן הצעיר של משרד המדע, התרבות והספורט (2005). גרשוני הציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם.

מיוצג ע"י גלריית שלוש: http://chelouchegallery.com/artistWorks.php?the_group=389&id=104

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: www.facebook.com/bloghasifa

 

להמשך הפוסט

אינדי נגב – דניאל צ'צ'יק

דניאל צ'צ'יק | 13.10.2013 | 09:59

גם מוסיקה היתה שם. ברקע. או שזו היתה המטרה.רוק עוקצני מאובק שנשפך למדבר ההזוי האינסופי, יבש, חם, צחיח, ריק, שבתוכו נבנתה עיר אוהלים, ומתחם הופעות הומה, שאיכלס בשיאו 7000 חוגגים. צעירים, הורים, משוחררים ממחוייבות ומנותקים מהיומיום המצפצף. בשיער פזור ובעיניים מלאות חול, רצים מהופעה להופעה או מסתלבטים באוהל מאובזר היטב, מעיפים עפיפון או ניזונים מצ'יפס וארטיק, מחפשים פינה שקטה כדי לנוח, להקה חדשה להעריץ, או קבוצת חברים חדשה לרקוד איתה. תרבות פסטיבל המדבר, אינדי נגב 2013. 
דפנה ארד

 

 

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: https://www.facebook.com/bloghasifa

 
להמשך הפוסט

11.10.13 – תמונות היום – מהארץ ומהעולם

דניאל צ'צ'יק | 11.10.2013 | 10:07

סופת בקרים מעל אקפולקו, מקסיקו. צילום: ברננדינו הרננדז/אי.פי

תפילות במסגד הגדול של מכה בזמן השקיעה. צילום: אמר נביל/ אי.פי

צללים של שחקני גולף בטורניר "פורטוגל מאסטר"
צילום: פרנציסקו סקו/ אי פי

מאמין אבל מחוץ לביתו של רב עובדיה יוסף בירושלים. צילום: אריאל שליט/ אי.פי

גור אריה בן חודש נשקל בפארק הספארי בסקוטלנד. צילום: אנדאו מיליגאן/אי.פי

תחרות מכוניות סולריות באוסטרליה. צילום: גייט ואנדן ויג'נגארט/אי.פי

חוף הים באשדוד. צילום: אילן אסייג/הארץ

הכפר חאלת מכחול. צילום: דניאל בר-און/הארץ

קבוצת הבייסבול של קליבלנד חוגגת עליה לפלייאוף ב- מיניאפוליס, ארה"ב. צילום: אן היסנפילט/אי.פי

מיצג בברלין בזמן חגיגות האורות, גרמניה. צילום: בריטה פדרסון/אי.פי

פסטיבל השיקאלי בנפאל. צילום: נירנג'אן שרסטה/אי.פי

אומן הודי בעבודה בזמן פסטיבל דורגה פוג'ה בוגאטי, הודו. צילום: אנופאם נאת/אי.פי

נהר הפוטומק בשקיעה, וושינגטון, ארה"ב. צילום: דיויד אקאי/אי.פי

 
 עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: /www.facebook.com/bloghasif

 

 

 

 

להמשך הפוסט

מיכל פתאל – פורטפוליו

דניאל צ'צ'יק | 09.10.2013 | 10:29

תיקי עבודות של צלמי הארץ

תיק עבודות מיכל פתאל
מיכל פתאל מצלמת עבור העיתון משנת 2009, מתמקדת בעיקר בצילום תעודי ופרוייקטים אישיים. 

צילום: נטשה מוזגוביה

מה היתרונות/חסרונות של להיות אישה צלמת?
קשה לי לשים את האצבע במדויק על מה מייחד את נקודת המבט שלי כאישה, אבל אני מרגישה שהיתרון אולי בא לידי ביטוי כשהמבט שלי מופנה כלפי נשים אחרות.בסיטואציות כאלו ישנה יותר נינוחות ופתיחות כלפי המצלמה, וכאישה המבט שלי נתפס לעיתים כיותר אמפתי, פחות מאיים וזה מאפשר להתקרב ולהיות נוכחת בסיטואציה ובו זמנית להיטמע בה ולהיות כמה שפחות מורגשת.
פעמים רבות תחושת הקירבה והאינטימיות האלו מתאפשרות אפילו עם נשים זרות רק מתוך איזו הבנה אוניברסלית שלא מצריכה מילים
איך נקודת המבט שונה?
כאישה אני מתבוננת על העולם דרך פילטר של רגשות, לטוב ולרע. כמובן שכלל אי אפשר לומר שזה מה שמייחד צלמות נשים ורק אותן, אבל עם זאת אין לי ספק שזה מאוד נוכח אצלן,כמו גם החמלה והרגישות לניואנסים של הדברים.לפעמים המצלמה משמשת אותי לצוד את השבריריות של הרגשות שנלכדים ברגעים החולפים, אלו שהעדשה תופסת גם כשהעין לא תמיד מספיקה לראות.
מה את מחפשת בצילום? או מגלה אחרי?
הצילום התיעודי משמש אותי ככלי להתבוננות בזולת, דרכו אני מנסה להבין את הקונפליקטים, המניעים והתשוקות של האדם, ודרך זה גם את אלו שלי.אולי בגלל זה כצלמת אישה הכי מרתק אותי להתבונן בנשים אחרות, לבחון את העוצמות ואת החולשות של המין הנשי ואת יחסי הכוחות בין נשים וגברים, ודרך התיעוד שלהן להבין את נשיותי שלי ואת מקומי בחברה כאישה.
האם הצילום נתן תשובות, חיזק? או אולי בילבל יותר?
אין ספק שדרך פעולת התיעוד אני מחפשת תשובות להבין את העולם, את המין האנושי ואת החברה הישראלית הכה מורכבת שבה אני חיה בפרט, אבל למרבה האירוניה, במקום לקבל תשובות בדרך כלל דווקא עולות לי עוד ועוד שאלות.מצד שני, הבלבול וסימן השאלה התמידי האלו רק מאיצים בי להמשיך לחקור ולחפש אחר התשובה החמקמקה, שלא בטוח שתגיע, אבל לפחות בדרך קורים הרבה דברים נפלאים. 

 עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: https://www.facebook.com/bloghasifa

להמשך הפוסט

דרך המשקפיים של אלכס ליבק – טור אישי

דניאל צ'צ'יק | 07.10.2013 | 21:03

אייקונים של מלחמה
מאז תחילת הצילום לפני כ- 150 שנים, ניכס לעצמו לכל עם איקונים צילומיים הנמצאים בלב הקונסנזוס הלאומי. את מקומם של פסלי המצביאים הרוכבים על סוס ומניפים את חרבם בככר העיר תפסו תצלומים. על פי רוב הם אייקונים של מלחמה. של נצחון. כמעט לכל מלחמה מכוננת בתולדותיו של עם, יש איקון צילומי שהוא סמל של גאווה מאחדת. שני איקונים כאלה, המוכרים לכל חובבי ההסטוריה הם ממלחמת העולם השניה: לאמריקאים יש את הדגל המונף באיוו ג'ימה (הצלם ג'ו רוזנטל). לסובייטים יש את דגל ברית המועצות המונף מעל הרייכסטאג בברלין הכבושה (הצלם יבגני חלדאי).

ג'ו רוזנטל/סוכנות אי.פי

שתי מלחמות העניקו לישראלים אייקונים צילומיים. הראשון ממלחמת העצמאות, הוא תצלום דגל הדיו באום רשרש, אילת. עדות מצולמת לקביעת נקודת הגבול הדרומית ביותר. התצלום צולם על ידי אחד החיילים, מיכה פרי. השני, המוכר יותר, הוא תצלומו של דוד רובינגר: שלושת הצנחנים לפני הכותל. את התצלומים אימצנו לחיקנו, אנחנו, תושביה היהודים של המדינה. שניהם נצרבו בתודעה שלנו לאחר נצחונות צבאיים מאד משמעותיים. התצלומים האלה מעבר לקביעת נוכחות טריטוריאלית הם גם עדות למשהו שהוא מעבר למילים. הראשון מסמל את סיום מלחמת השיחרור אבל הוא גם מרמז על דלות החומר של אותה תקופה. דגל מונף בחצר משטרת אום רשרש לאחר שהשוטרים ברחו ממנה. הנפת הדגל היא ספונטנית, ללא טקס. "פרטצ'ית", כמו הדגל עצמו שצויר בדיו על סדין לבן וכמו המדים שלובשים החיילים. התצלום של רובינגר הוא מורכב יותר. יש בו מהכישוף הצילומי שבתפישת רגע שהמציאות הישראלית ממשיכה לחיות אותו.

זהו תצלום נדיר של עבר הווה ועתיד. של כיבוש ירושלים ושל החזרה לכותל עם כל המשמעויות הדתיות והפוליטיות שמתרכזות ברגע הזה. לא רק מזכרת. בתצלום מגולם גם הפוטנציאל שבמעמד הזה. לא אגזים אם אומר שהתמונה לא רק נצרבה בתודעתנו כזיכרון אלא מעבר לכך: היא מעמיקה, בכל רגע שאנחנו מתבוננים בה, להחקק בתודעה ובעשייה הלאומית שלנו. רובינגר לא רק צילם רגע הסטורי אלא יצר נרטיב שכופה את עצמו על המתבונן. תוך כדי ההתבוננות הרגע ממשיך להיות מסופר, בדומה לסיפורי זקני השבט. לא מפה לפה אלא מעין לעין. התצלום הזה הפך במהרה לאיקון כל כך מוכר ואהוב עד שאנשים שונים ראו בו כשלהם תוך הפרה גסה של זכיות יוצרים ונדרשה קביעת בית משפט שפסק כי התצלום אינו קינין רוחני לאומי אלא של הצלם בלבד.
בספרם NO CAPTION NEEDED כותבים ROBERT HARIMAN and JOHN LOUIS LUCAITES "התצלומים האיקונים הם יותר מעדות דוקומנטרית. הם עדיות למשהו מעבר למילה. הם אובייקטים המעוטרים בהילה של הסטוריה וניתן להתייחס אליהם כאל אייקונים מקודשים של חברה חילונית".ההסטוריה הצילומית העולמית שזורה גם אייקונים ממלחמות שבפרספקטיבת הזמן אינן מקור לגאווה. הצורך באיקון בא מתוך הרצון לשמר גאווה, אבל לא תמיד. לפעמים האיקון כופה את עצמו על החברה. ממלחמת וייטנאם האייקונים הזכורים לאמריקנים בפרט אבל גם לעולם כולו מעבירים מסרים אחרים. חייל הוויטקונג המוצא להורג ברחוב בסאייגון או הילדה הויטנאמית הרצה עירומה בכביש, כשפניה מעוותים מכאב הכוויות שנגרמו לה עקב פצצת נפאלם. אלה תצלומים שאינם מאדירים את הלוחמים ואת המלחמה. להפך, התצלומים מתארים את זוועות המלחמה באופן כל כך נורא עד שנקבעו בזיכרון הויזואלי של האנושות כולה. בתצלומים האלה הפרטי הופך לאוניברסאלי. כל אחד יכול להזדהות עם הילדה הפצועה, הכוויה. כך גם בתצלום איקוני אחר, הקרוב לנו הישראלים: הילד מחמוד א דורא ואביו. לצורך עניננו לא משנה מי היורה או הקונטקסט המדיני, הצבאי, הלאומי. מה שהמתבונן רואה היא דמות אב אוניברסלית המסוכך בגופו על בנו מירי. איך אפשר שלא להרגיש אמפטיה למה שעובר על השניים. חפים מפשע אזרחים תמימים, חשופים לאש תופת. הדם הוא קודם של כולנו לפני שהוא נעטף בדגל. בוייטנאם כמו בעזה וגם באוטובוסים המתפוצצים בכבישי ישראל.
מלחמת יום כיפור לא יצרה איקון למרות היותה משמעותית ביותר עבורנו. איקון נקבע על פי הסכמה, על פי הקונצנזוס. מנקודת מבט אידיאלית, במדינה דמוקרטית אנחנו מושפעים מהתמונות שהתקשורת מציגה בפנינו ולא מתמונות שניבחרות עבורנו על ידי השלטון מתוך כוונה להכתיב את הקונצנזוס (פרשת קו 300 כדוגמה).
בשלבים הראשונים של מלחמת יום כיפור, התצלומים שהגיעו מהחזית ככל שהיו מצויינים לא פורסמו ובצדק. הם היו רק מגבירים את החרדה והיאוש ומעצימים את הדמורליזציה שהיתה קיימת בלאו הכי. לא אשכח את השידרורים בטלביזיה הצרפתית- שלא שודרו בארץ – בהם נראו אלפי חיילים מצרים חוצים את התעלה (תמונות אלה העלו אותי מיד על מטוס חזרה ארצה). לפעמים עם בוחר לעצום את העיניים מתוך השרדות. תצלום טוב ככל שיהיה, יכול לתפוש את מקומו כאיקון רק אם פורסם בזמן אמת ורק אם אנחנו כעם רוצים לזכור אותו. החרדה, אלפי ההרוגים והפצועים אינם משהו שרצינו לשמר.
הזיכרון הויזואלי שלנו ממלחמת יום כיפור אינו זיכרון של תצלום אחד או שניים נבחרים. בשלושת העיתונים היומיים של יום כיפור האחרון ,שחלקים נכבדים בהם הוקדשו למלאת 40 שנה למלחמה, מיינתי את התצלומים. 17 של גולדה מאיר. 11 תצלומים של אריק שרון, ‪8‬ תצלומים של משה דיין ו – 14 תצלומים מהשטח, וברובם אין תחושה של מלחמה, ודאי לא של המלחמה הקשה ההיא. יש רק תצלום אחד באותם עשרות עמודים שמיטיב לתאר את סיפור המלחמה: תצלום של דוד רובינגר במוסף של "ידיעות אחרונות" בו נראה חייל פצוע, ראשו חבוש – הבעת פניו אומרת הכל- נותן ערוי לחייל פצוע אחר שוכב על אלונקה, מכוסה בשמיכה. חיפשתי אלבומי צילום מהמלחמה ולא מצאתי. אם נתאמץ יעלו ויצופו בזכרונם של המבוגרים בקירבנו תצלומים של פצועים בבתי חולים, תצלומי לוויות כמובן ותצלומים של חיילים ישראלים בשבי האויב המצרי. אבל, היום, ארבעים שנה אחרי המלחמה הזכרון התמונתי הממסדי והתקשורתי שלנו מעדיף את דיוקנותיהם של המנהיגים של אותה תקופה ולא את המלחמה עצמה את תמונות המלחמה באמת. את הפצועים את המתים את החרדה, הסבל והשכול, את הלוחמים עצמם תוך כדי לחימה. מענין לחקור איך רואים הדורות הצעירים את המילחמה. כיצד יתכן שמלחמה עקובת דם עם אלפי הרוגים ופצועים הולכת ומשתמרת בזיכרון הויזואלי שלנו כמילחמה פוליטית? למה אנחנו עדיין מעדיפים שלא להתבונן במשמעות האמיתית של מלחמות. למה אנחנו מסרבים להשיר מבט אל המוות?

אלכס ליבק

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: /www.facebook.com/bloghasifa

 

 

 

להמשך הפוסט

נעמה שריד מלטה'- סדר כאוטי

דניאל צ'צ'יק | 04.10.2013 | 18:27

הסדרה "כאוס מסודר" יוצרת ארכיב שבו כל תמונה היא עותק יחיד. כל הדפסה בוחנת טכניקה שונה של עבודה, תוך שימוש בתגובה הטבעית והדינמיקה הפנימית של תופעות כימיות המופעלות במעבדת הצילום. בכדי להגיע לתוצאות הרצויות, הפרוייקט עושה שימוש בהדפסה ידנית קלאסית כאשר במהלך התהליך יש מניפולציות רבות (כמו חשיפות כפולות) ונסיונות "להרוס" את הנגטיב. הטכניקות נועדו ליצור מטאפורות חזותיות וסצינות סוריאליסטיות.
פרטים טכנים:
מצלמה: האסלבלאד, פנטקס ו-LC-A

טכניקה: נגטיב מודפס באופן ידני תוך שימוש בטכניקות מסורתיות של עיבוד פילם. נייר צילום סיבי מט או הדפסה באמצעות אמולסיה נוזלית על משטחים זמינים (קופסאות נייר ממוחזר, נייר אקוורל, וכו ')

 

נעמה שריד מלטה' היא אדריכלית וצלמת. עם סיום התואר באוניברסיטת תל אביב עבדה במשרדי אדריכלים בעלי שם בישראל מעל שלוש שנים. בשנים אלו זכתה במספר תחרויות אדריכליות בהן השתתפה באופן עצמאי, והציגה פרויקטים אדריכליים בתשע תערוכות. במשך חמש שנות עבודתה כאמנית, נעמה הציגה את עבודותיה כצלמת בשלוש תערוכות יחיד ובתשעה פרויקטים משותפים, ביניהם היריד הבינלאומי לאמנות עכשווית ARCO, ותערוכות בספרד/ האיים הקנריים, אוקראינה וישראל. במקביל אצרה תערוכות בישראל, איטליה, ארגנטינה וניו יורק.

לעבודות נוספות: http://naamasarid-maleta.tumblr.com/

 

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: https://www.facebook.com/bloghasifa

 

 

להמשך הפוסט