דניאל בר-און – פורטפוליו

דניאל צ'צ'יק | 02.10.2013 | 11:54

 בשבועות הקרובים נציג מבחר תיקי עבודות של צלמי הארץ. 

 

תיק עבודות דניאל בר-און
מצלם עבור העיתון מאז שנת 2007 ומגדיר את הצילום כחקר ותיעוד שבא מתוך סקרנות ואהבה גדולה למה שסובב אותו.

ממתינים לעבודה במחסום קלקיליה לייד קיבוץ אייל.

חלוקת ערכות מגן רמת אביב.

ביקור של האפיפיור בנצרת.

שועפט, ירושלים.

פתיחה מחודשת של בית הכנסת חורבה ירושלים.

התפרעויות בכפר א-ראם.

יום שישי הטוב ירושלים.

תחרות מלכות יופי פיליפיניות בתחנה מרכזית תל אביב.

הכנות לחג המאיה של עובדים מהפיליפינים.

אנשי המערות בדרום הר חברון.

גדר ההפרדה בירושלים.

בסיס צבאי בדרום הארץ.

בניין בשכונת בת-גלים שבחיפה שנפגע מטיל במלחמת לבנון.

מקלט בחיפה.

 

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: /www.facebook.com/bloghasif

 
להמשך הפוסט

30.9.13 – תמונות היום – מהארץ ומהעולם

דניאל צ'צ'יק | 30.09.2013 | 10:48

מטוס F-16 מעל העיר סאונגנאם בחגיגות 65 שנה לצבא הקוריאני, דרום קוריאה. צילום: לי ג'ין-מן/אי.פי

תחרות BASE JUMPING ממגדל קואלה לומפור, מלזיה. צילום: וינסנט טיאן/אי.פי

שחקן הבייסבול סטיב פירס מבולטימור בחגיגות ניצחון על הבוסטון רד סוקס. צילום: פטריק סמאנסקי/אי.פי

חתולי ספיקנס בתצוגת חתולים בינלאומית בבוקרשט, רומניה. צילום: ודים גהירדה/אי.פי

נשיא איראן במסיבת עיתונאים בניו-יורק. צילום: ג'ון מנצ'ילו/אי.פי

גמר תחרות WORLD MUSLIMAH בג'קרטה בירת אינדונזיה. צילום: דיטה אלנגקארא/אי.פי

חטיבת אל נסר באימונים בחאן יונס, רצועת עזה. צילום: הטם מאוסה/אי.פי

חסידים שרים בהקפות שמחת תורה במאה שערים בירושלים. צילום: גילי כהן מגן/הארץ

משפחה סורית מבשלת ארוחת ערב לאחר שברחה מהלחימה במחוז אידליב שבסוריה. צילום: אי.פי

ארוחת בוקר עם הטיגריס טום בברזיל. צילום: רנטה בריטו/אי.פי

דני גריינג'ר מאינדיאנה פייסרס מצולם בטאבלט בזמן ראיון לפני אימון ראשון. צילום: דרון קמינגס/אי.פי

 עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: /www.facebook.com/bloghasif

 
להמשך הפוסט

אדוארד קפרוב – כביש חוצה מציאות

דניאל צ'צ'יק | 27.09.2013 | 18:53

כביש 60, מבאר שבע עד נצרת, רץ על גבעות יהודה ושומרון.הכביש מחבר בין ימי אברהם אבינו ועד ימינו, אך גם מפריד בין עולמות מקבילים ושונים שלעולם לא ייפגשו.המסע בין העולמות האוטופיים האלה הפך לעיתים לאישי מדי.
בין ארץ מולדתי, ברית המועצות, שנעלמה ממפת העולם ביחד עם כל האידיאלים לפני יותר מעשרים שנה, לארץ האבות, ארץ דמיונית שמשתרעת מהים התיכון עד לנהר הירדן.
בשלב מסוים הבנתי שאני מנסה ללכוד את האבסורד הנראה לעיני, כבישים חסומים עם שבילים עוקפים, תחנות משוריינות עם כיתובי שנאה, חומות אין סופיות ושלטים חסרי תוכן.

אדוארד קפרוב

 

אדוארד קפרוב, עלה לארץ בשנת 92' מרוסיה. מאז עובד כצלם עצמאי. עבודותיו הופיעו בעיתונים ומגזינים מובילים בארץ בעולם, ביניהם בנשיונל ג'יאוגרפיק, מסע אחר, ידיעות אחרונות והארץ. מזה 6 שנים הוא מצלם עבור מוסף G של גלובס.

 עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: /www.facebook.com/bloghasif

 
להמשך הפוסט

25.9.13 – תמונות היום – מהארץ ומהעולם

דניאל צ'צ'יק | 25.09.2013 | 17:53

שריפה בהרי סאן גבריאל באזוסה, קליפורניה. צילום: ניק אוט/אי.פי

תאונת רכבת דרומית לקרית גת. צילום: אילן אסייג/הארץ

מורדים סורים בקרבות נגד כוחות הממשלה בכפר נבודאה שבצפון סוריה. צילום: אי.פי (אין קרדיט צלם)

טוני פארקר, שחקן נבחרת צרפת בגמר היורובאסקט בסלובניה. צילום: פטר ג'וסק/אי.פי

הפגנה בשער שכם בירושלים. צילום: טלי מאייר

עיתונאים ואנשי אבטחה תופסים מחסה מחוץ לקניון "וסטגייט" בקניה. צילום: ג'רום דילאיי/אי.פי 

ניצולים של רעש האדמה שפקד את מחוז אוורון שבפקיסטן מפנים הריסות של בתים שקרסו. צילום: בנרס קאן/אי.אף.פי

הגדה המערבית. צילום: נאסר שיבאוקהי/אי.פי

חוף הים באשדוד. צילום: עודד בלילטי/אי.פי

הכבישים המוצפים של קזון סיטי צפונית למנילה. צילום: בוליט מרקז/אי.פי

חוף הים בדואינברגן בבלגיה בזמן רכיבה מסורתית שמתקיימת בסתיו ע"י 200 משתתפים. צילום: ורג'יניה מאיו

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: /www.facebook.com/bloghasif

 

 

 

להמשך הפוסט

שלג אפור – ג'ני בארסט

דניאל צ'צ'יק | 23.09.2013 | 13:26

במהלך חיפוש ארוך ואובססיבי אחר המוות, ניסיון להבין אותו ובניסיון להתמודד אתו, חזרתי למחוזות הולדתי.
מחוז צ'ליאבינסק, לב ליבה של רוסיה, אזור התעשייה הכבדה.החיים באזור זה קשים, במיוחד אחרי קריסת בריה"מ והפרטתה. האנשים חיים בפרוורים של האימפריה, רחוק מאוד מהעושר והממון של מוסקבה. הפועל הפשוט שייצג את כוח הרעיון הקומוניסטי -נשכח. כך נוצר פרדוקס מעצם העובדה שהם תלויים במפעל בשביל לחיות, אך בו בעת הוא זה שמרעיל את קיומם.
בחרתי לנסוע לאזור בשיא החורף, בזמן שהאוויר קפוא והזיהום מכוסה בשכבה עבה של שלג לבן. הצילומים הינם צילומי נוף, כמעט מונוכרומטיים שנעים בין חום חלוד ללבן, בין אדמה לשמים, יוצרים שילוב מטריד של טבע ותעשייה. רציתי ליצור דימוי ויזואלי שיש בו איפוק המשלב בין שלווה להרס. גם הפורטרטים הם אילמים ומועלמים כמו הטבע תחת שכבת השלג שמייצרת אשליה שעולם כמנהגו נוהג. האנשים החיים והמתים באזור הם הצללים המקימים והמתפעלים של התעשייה והצללים חסרי האונים, הבלתי נראים של תוצאותיה.

ג'ני בארסט

 

 ג'ני בארסט הציגה במספר תערוכות קבוצתיות וירידים בארץ. עובדת בת"א כצלמת עצמאית.

לעוד עבודות ומידע: www.jenniebarst-art.com

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: /www.facebook.com/bloghasif

 

להמשך הפוסט

22.9.13 – תמונות היום – מהארץ ומהעולם

דניאל צ'צ'יק | 22.09.2013 | 10:49

העיר מינכן בזמן פסטיבל הבירה "אוקטוברפסט", גרמניה. צילום: מטאיאס שרודר/אי.פי

נופשים בכנרת. צילום: גיל אליהו/הארץ

אווזים מתכוננים לנחיתה ליד טייס אולטרה לייט באיזור האלפים הצרפתים. צילום: פרנסואה מורי/אי.פי

תרגיל משולב בין הצבא האמריקאי לצבא הפיליפיני באוקינאווה, יפן. צילום: ארון פאבילה/אי.פי

מוכרת מוסלמית מדגימה חבישת חיג'אב אופנתי ברמאללה. תצלום: מיכל פתאל/הארץ

שבוע אופנה באהמדאבאד שבהודו. צילום: אג'יט סולאנקי/אי.פי

הירח המלא נראה דרך אורות חגיגות "אמצע הסתיו" בהונג קונג. צילום: וינסנט יו/אי.פי

חוף הים בתל-אביב לאחר הגשם הראשון. צילום: דניאל צ'צ'יק/הארץ

שחקן סאות'המפטון מתחמם במחצית המשחק נגד ליברפול באיצטדיון אנפילד שבאנגליה. צילום: ג'ון סופר/אי.פי

תומכי הנשיא המודח מוחמד מורסי בהפנה בדלגה שבמצרים. צילום: מאנו ברבו/אי.פי

מקומיים מעבירים סחורה בבורמה. צילום: גמונו אמאראסינגה/אי.פי

 עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: /www.facebook.com/bloghasif

 

 

להמשך הפוסט

אדם ברומברג ואוליבר שנרין – המציאות המדומה

דניאל צ'צ'יק | 18.09.2013 | 08:22

אדם ברומברג ואוליבר שנרין הם צמד יוצרים שעובדים זמן רב ביחד, בשנת 2006 הוציאו ספר בשם שיקגו החוקר הבטים מסויימים של החברה הישראלית מזווית מקורית.

.באחרונה הם התפנו להתראיין ל"חשיפה":

עטיפת הספר שיקגו בהוצאת סטיידל-מק, 2006.

ראיתי את הספר שיקגו לראשונה לפני כמה שנים וחשבתי שזה מרתק איך העולם הבדיוני שיצרתם משקף את המציאות בצורה יותר עוצמתית מכל תמונות המלחמה שראיתי קודם לכן. האם זה היה דומה מבחינתכם?
לא יצרנו את העולם הבדיוני, אלא רק צילמנו כמה דברים שמצאנו, שאפשר לכנות אותם רֶדִי־מֶייד. שיקגו הוא מאיזור שתוכנן ונבנה על ידי צה”ל, לא על ידינו. כדי להסביר מהי שיקגו... כל מה שקרה, קרה קודם כל כאן, במעין חזרה כללית. הפלישה לביירות, האינתיפאדה הראשונה והאינתיפאדה השנייה, ההתנתקות מרצועת עזה, הקרב על פלוג’ה; כמעט כל אחת מהטקטיקות הצבאיות המרכזיות שנקטה ישראל במזרח התיכון בשלושת העשורים האחרונים יושמה לפני כן כאן בשיקגו, עיר ערבית מלאכותית אך דומה למציאות, שנבנתה על ידי צה”ל לשם אימוני קרב. אף שהבניינים שבה נבנו באופן פרגמטי כדי לאמן חיילים בלוחמה בשטח עירוני במדינות זרות, באורח בלתי נמנע מחלחלת למקום תחושה של פנטזיה. במקום יש מבנים שהם הרבה יותר ממה שהיית מכנה ארכיטקטורה. לתוך הקירות הריקים ופתחי הדלתות נוצק נראטיב, סיפור על עיר שטוהרה מאויבים. זו לא הפנטזיה שלנו, אלא של החיילים שבנו אותה. מאז שביקרנו בצאלים העיר נהרסה עד היסוד ונבנתה מחדש הרבה פעמים, והיא גדלה במידה ניכרת. כמו כן אפשר לומר שהתצלומים שלנו של שיקגו אינם "תמונות מלחמה". התמונות הקלאסיות של עימותים שכולנו נושאים במוחנו מיוצרים ומופצים בדרך שונה מאוד מהדימויים שלנו.

 כמי שמתבונן על ישראל מבחוץ, אילו צדדים של תרבות הסדרה משקפת?
אחד מהזכרונות שנשארו חקוקים זמן רב במיוחד מהביקורים הרבים שלנו בישראל הוא ביקור ערפאת במתחם שלו ברמאללה. זה היה חודשים ספורים לפני שמת. הוא היה כלוא בתוך המתחם כמובן והחלטנו לצלם חפץ משונה במשרד שלו, מגן פלדה נמוך על גלגלים עם פתח קטן שדרכו אפשר היה להציץ. הוא נבנה במיוחד בשביל ערפאת שהיה אדם נמוך מאוד. גם צילמנו דיוקן שלו על עם מצלמה 5×4 ובשובנו לישראל הסרט נבדק בידי משמר הגבול של ישראל ברנטגן יותר מ־30 פעם. זה היה בפירוש מעשה של חבלה מכוונת. כמובן שהתמרמרנו כשהתברר שהדיוקן של ערפאת ניזוק ממכונת הרנטגן. על כל הפריים אפשר היה לראות פס ירוק. אבל מאוחר יותר הבנו משהו חשוב; שלנזק מהרנטגן היה ערך רב יותר מאשר לתמונה שהוקלטה על הסרט. איכשהו, צה"ל השאיר חותם על התמונה שלנו, והפך את זה למעין שיתוף פעולה. העקבות העידו על הכיבוש בגדה מערבית הרבה יותר מאשר צילום כלשהו.

התמונה הפגומה של ערפאת.

שיקגו יצא לאור ב–2005 אם אני לא טועה, תוכל בבקשה לדבר על הרלוונטיות של הפרויקט, אז והיום.
אנחנו חושבים שזה היה רלוונטי אז באותה המידה שזה רלוונטי היום. הכוונה שלנו היתה להסתכל כיצד מדינות (במקרה זה ישראל) מודעוֹת לאסטרטגיות אסתטיות ומשתמשות בהן בצורות מתוחכמות מאוד. המראות שמצאנו בתוך צאלים, של חיילים ישראלים שהיו לבושים כלוחמים פלסטינים ושימשו כמטרות באימונים, הם דוגמה בולטת. המטרות הללו הן כמעט קריקטורות של האויב. אחת מהן היא תמונה מוגדלת של תצלום המבטא ניצול של שחורים//סטריאוטיפים על שחורים. נראה שבמקרה הזה ”האחר” כולל אפשרויות רבות. בספר יש דוגמאות מתוחכמות יותר. השימוש ביערות למשל. יער נושא את הקונוטציה של התום הנשגב/הנפלא של הטבע. היום כולנו יודעים (הקרן הקיימת לישראל הודתה בבתי משפט בישראל) שרבים מהיערות בישראל ניטעו באתרים שבהם שכנו כפרים ערביים שנהרסו ב–1948. פארק “מיני ישראל” הוא דוגמה נוספת; זה אתר תיירותי, מודל מוקטן של מדינת ישראל. היו כמה דברים מעניינים במקום; למשל הערבים שהוצגו שם היו ערבים דתיים (בזמן תפילה) או רועים. במלים אחרות, לא מוצגים שם ערבים כלשהם שהם אזרחים פעילים בני זמננו. ב”מיני ישראל” מוצגים כל המבנים שהם בעלי חשיבות אדריכלית, כמובן, חוץ ממבנה אחד חשוב מאוד – “גדר הביטחון” (גדר הפרדה). והדבר המוזר ביותר הוא שחלק גדול מהמודל המרגש מוקדש לבניינים גדולים שנמצאים בתהליך בנייה. זה מצביע על דבר מעניין – על כך שהבנייה היא חלק מארסנל הנשק של המדינה. בניינים הם עובדות בשטח שאי אפשר להתכחש להן. הנראטיב כאן הוא שמדינת ישראל עדיין נמצאת בתהליך בנייה.

מיני ישראל #2.

שיקגו שם מבריק לספר, לראות את השם של האחת הערים הגדולות בעולם על רקע נוף מדברי שומם זה ממש מצמרר ומעלה הרבה שאלות. איזה חשיבות אתה מיחס לזה?
שיקגו הוא הכינוי שניתן למחנה האימונים צאלים שבנגב. לא הצלחנו לקבל תשובה ברורה מדוע… הרוב הסכימו שהשם הוא מחווה לשיקגו של שנות ה–20 ושל כנופיות הפשע.

שיקגו #2.

שיקגו #3.

שיקגו #4.

שיקגו #10.

שיקגו #11.

רעננה, העשירי לאוקטובר 2001.

ירושלים 31 ביולי, 2001.

מיני ישראל #6, 2006.

מיני ישראל #7, 2006.

פארק העצמאות, 2006.

יער בן-שמן, 2006.

אדם ברומברג ואוליבר מתגוררים בלונדון, עבודותם מיוצגות באוספים יוקרתים פרטים וציבורים רבים, בניהם המוזיאון לאומנות מודרנית (MOMA), מוזיאון הטייט, מוזיאון ויקטוריה ואלברט, המרכז לצילום הבן-לאומי, מוזיאון סטדליק ועוד. לאחרונה זכו הפרס הDEUTSCHE BORSE.

לעוד עבודות ומידע: www.broombergchanarin.com

 עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: /www.facebook.com/bloghasifa

 

 

להמשך הפוסט

16.9.13 – תמונות היום – מהארץ ומהעולם

דניאל צ'צ'יק | 16.09.2013 | 11:24

הצפות כבדות בקולורדו ספרינגס, שבמדינת קולורדו בארה"ב. צילום: מיכאל סיאגלו/אי.פי/הקולורדו גזט

טקס כפרות בבני-ברק. צילום: אריאל שליט/אי.פי

חוגגים את פסטיבל ההולי בליסבון. צילום: פרנסיסקו סקו/אי.פי

הלוויה של הרוג בפיגוע במסגד שייה בבגדד. צילום: קהיל מוחמד/אי.פי

בזמן השמעת ההימנון האמריקאי לפני משחק פוטבול, ליגת המכללות, ארה"ב. צילום: מייק גרול/אי.פי

תצוגת אופנה במדריד שבספרד. צילום: דניאל אוצ'ה דה אולזה/אי.פי

אנדריה לאנונה מתרסק בזמן תחרות "הסאן מורינו מוטו גרנד פרי" באיטליה. צילום: אנטוניו קלאני/ אי.פי

משחק פוטבול אמריקאי בין אריזונה קרדינלז והדטרויט ליונס. צילום: דריל ווב/אי.פי

שקיעה מחוץ לעיר מזר-א-שריף שצפונית לקאבול, אפגניסטאן. צילום: מוסטפה נאג'אפיזאדה/אי.פי

תחרות השיט "אמריקן קאפ" נראית מכלא המיתולוגי "אלקטרז" שבסן פרנסיסקו. ג'וש אדלסון/אי.אף.פי

יום כיפור ת"א. דניאל בר-און/הארץ

 

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: /www.facebook.com/bloghasifa

להמשך הפוסט

שלמה ערד – היה שם

דניאל צ'צ'יק | 13.09.2013 | 09:55

סא"ל חיים רזון פוגש את בנו בדרך לחציית התעלה.

הקריאה "אבא" פילחה את האוויר וגברה על קול חריקת הבלמים של רכב משוריין, אחד מיני רבים שהיה בדרכו לאזור הצליחה. בתוך הכאוס שעל ציר "עכביש" – "טרטור" זחלו כלי רכב משוריינים ומשאיות תחמושת שהקשו את תנועת הטנקים ורכבי האספקה הנלווים. באחר הצהרים של ה-17 לאוקטובר נדמה היה שמלחמת הכלים, הכבדים בקלים, תכריע את הקרב. ולפתע קול של חייל בודד השיב את האדם למלחמה; הבן שזיהה את אביו, סגן-אלוף חיים רזון, קצין חימוש, ביקש לומר שלום טרם הוא וציוותו יחצו את התעלה. ידיים מושטות מעלה כנושאי תפילה להצלחת המשימה. אב ובנו לוחמים ביחד, מראה נדיר אפילו במחוזותינו.

שלמה ערד

 

צילום אוויר של ציר "טרטור".

שר הביטחון דיין נותן הצעה מינסטריאלית לאלוף פיקוד דרום גורודיש.

חימוש טנקים.

שריונרים לפני יציאה לקרב.

כותבים מכתבים הביתה.

שבויים מצריים.

תותחים ראשונים מועברים לצד המערבי של התעלה.

חילופי גופות בין צה"ל למצרים.

"חצר מוות", איזור החציה.

תפילה.

כבוד אחרון ללוחם שנפל.

 כל התצלומים צולמו בין התאריכים 7.10.73- 25.11.73

 שלמה ערד, יליד 1936, עלה ארצה ב-1947 לאחר ששרד את מלחמת העולם השנייה באירופה. את שירותו הצבאי עשה כקצין בחיל קרבי.שימש כצלם "במחנה" כאיש מילואים בהתנדבות, מ-1975 ועד שחרורו.
מאז 1975 תצלומיו התפרסמו בחשובי העיתונים בעולם, בין היתר ב- The New Yorker, New York Magazine ,Newsweek Times Magazine, Life Magazine, Stern Magazine, Geo, Die Welt, Le Monde,  The Guardian, The Observer, Basler Magazine.

כתבת הרחבה על הקריירה הארוכה והחשובה של שלמה ערד תתפרסם בבלוג בעתיד הקרוב.

 עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: /www.facebook.com/bloghasifa 

 

להמשך הפוסט

דרך המשקפיים של אלכס ליבק – טור אישי

דניאל צ'צ'יק | 11.09.2013 | 17:43

פייסבוק דובר צה"ל

בעקבות הטעות המביכה של דובר צה"ל שפרסם תצלום של מרכז קניות מפואר מקואלה לומפור, בירת מלזיה, כאילו הוא נמצא בעזה ומעיד על חיי השפע שם, רציתי לבדוק איך נלחם הדובר הצבאי שלנו בשדה הקרב התקשורתי. על הפשלה המחפירה באה התנצלות. אבל יותר מכך. למרבית המזל הגיעה לידי דובר צה"ל תמונה מזוייפת שהופצה באתר פלשתיני: תמונתו של האסיר הבטחוני החולה, מאיסארה אבו חמדיה, מאושפז בבית החולים סורוקה, כשהוא על ערש דווי, ובכל זאת מרותק למטתו באזיקים. הוכח שנעשתה כאן רמיה באמצעות עבוד התמונה. ידו האזוקה של חמדיה – שבינתיים מת ממחלת הסרטן -אינה שלו אלא של אסיר אחר ממלחמה אחרת מארץ אחרת, מסוריה.

קואלה לומפור, מלזיה

מאיסארה אבו חמדיה, תמונה מעובדת.

המלחמה היא לא מלחמה על טריטוריה, היא מלחמה על הנרטיב" אמרה תת אלוף רות ירון, דוברת צה"ל לשעבר, בראיון ליובל קמניצר ב"העין השביעית". מסתבר שדובר צה"ל מלבד היותו ספק החדשות הבלעדי כמעט לכל הקורה במערכת הביטחון הוא מנהל גם מערכת תדמית בהקף רחב מתןך הרשתות החברתיות.
מה הנרטיב של דובר צהל? וומזוית פרטנית יותר,לצורך עניננו, כיצד הוא משתמש במאגר התצלומים שברשותו ? מערך ההסברה הצה"לי מקדיש מאמץ רב ומשאבים ליצירת תדמית דרך פייסבוק, טוויטר וכדומה כשקהל היעד הוא גם נוער ישראלי אבל בעקר צעירים יהודים מכל העולם. כיוון שאינך יכול לקרוא לצעירים שהם אזרחי חו'ל להתגייס לצהל כדי להגן על מולדתם, כלומר הארץ בה נולדו, הם נקראים להתגייס ל HOMELAND.
ברגע כתיבת שורות אלו, בעמוד הפותח של הפוסט של הפייסבוק של צה"ל, יש סיפור מלבב ( הטקסט תמיד באנגלית) על זוג חיילים בודדים: ריבקה נויפלד מאוסטרליה ואדם לבטון מאנגליה, שנפגשו תוך כדי שרותם הצבאי, התאהבו זו בזה ושוב אינם בודדים: צה"ל כסוכנות שידוכים. הפופולריות של הפוסט היא כבירה. נכון לרגע זה, יש למעלה מחצי המליון "לייקים" לצה"ל! מה הפלא? השרות הצבאי על פי הפייסבוק נראה ממש סבבה. סוג של קייטנה אתגרית. יש אימונים אבל הם ממש כייפים. החיילים נראים כאילו הם בקייטנה עם המון פעילויות מגוונות: מסקי בחרמון דרך טיס בהליקופטרים ועד שייט בים התיכון. יש גם טיולים רגליים בנופים קסומים באויר הצח. אמת, לפעמים סוחבים מישהו על אלונקה, אבל הכל נראה קלי קלות, בבדיחות הדעת, מתוך רעות ואחווה שאין שני להם. לעתים יש קצת אבק, אבל הכותרת הפרושה לכל רוחבו של אחד התצלומים אומרת: "רק אלה הנושמים אבק דרכים יכולים לטעום את אויר הפסגות המתוק". בצבא יש גם פינות חי לאוהבי כלבים המשרתים ביחידת עוקץ. אגב אחת התמונות הטובות ביותר בבלוג היא משם: חיילת וכלבה בתצלום מרגש מלא אהבה (מדוע אין שמות לצלמים?!). תצלום חביב ביותר בא ממועדון חובבי האינסטגרם: ציפור קטנטונת תופסת שלווה על נעלו של אחד הלוחמים. אבל יותר מכל, תמיד, הבחורות, הבחורות. כולן יפות או חינניות במקרה הגרוע. המוני בלונדיניות תכולות עיניים.בתצלום שקיבל המון "לייקים" רואים קבוצה של שש מלכות יופי, לפחות בפוטנציה, כפפות איגרוף לידיהן, מחייכות למצלמה.וודאי יש טוקבקיסטים שהיו שמחים להיות שק האגרוף שלהן. המצטרפים לצבא ההגנה לישראל יכולים גם לטול חלק בפעולות הומניות שונות כמו לתמוך ולסייע לניצולי שואה. באחת התמונות נראית ניצולת שואה נתמכת בידי חייל, מדדה לאיטה לעבר הליקופטרים החונים בקצה מסלול. הפעולות ההומניות חוצות גבולות לאומיים. בתצלום אחד ניתן לראות ערביה מבוגרת יחפה מנסה באישון לילה לפלס דרכה בין טרשים וגדר תייל דוקרנית. למזלה, לגמרי במקרה, יש כמה חמושים בסביבה שתומכים בה. תצלום אחר המעיד על פעילות הומנית כלפי האויב, עורר בי‪ ‬ אי נוחות ותהיות. פלסטיני פצוע שוכב על הכביש. חייל וחיילת מטפלים בו. אבל עיניו מכוסות בפלנלית. מה קדם למה? קודם ירו בו, אחר כך עיניו כוסו כך שלא יוכל לראות? את מה בדיוק? בכל זאת, מטפלים בו, מצלמים אותו וכך מראים איך צהל יוצא מוסרי? מי בודק את העלאת התצלומים האלה לרשת? גייס חמישי מתוחכם? במשך השרות אפשר גם לטוס לחו"ל, לאושוויץ בעקר. יש תמונה של קצין בדואי גאה המשתתף באחת העצרות שם. יש גם תצלומים רבים של צה"ל בהאיטי, בפעולות חילוץ והצלה אחר רעידת האדמה.. תצלומי מלחמה ממש לא ראיתי. התצלומים ברשת רבים מאד. ואני מודה שלא ראיתי את כולם. חיפשתי ולא מצאתי תצלומים של פעילות כלשהי בשטחים. הכפר הפלשתיני האחד שמופיע הוא דמה, כפר שנבנה לצורך אימוני לחימה בשטח בנוי. אין מחסומים ולא חיפושים בבתים לא מעצרים לא יידויי אבנים ולא הרוגים. צה"ל לוחם רק בתרגילים. לסיכום, צה"ל הוא חוויה מעשירה, חינוכית , מושלמת. מוצר מושלם בתוך אריזה מושלמת.
פרק נרחב בפייסבוק מוקדש לחמאס ולחיזבאללה. אותן תמונות מוכרות מזרות אימים בסגנון "דע את האויב הרצחני". פלשתינים עטורי זקנים או מכוסים במסכות סקי שחורות מאיימים בנשק. תצלום אחר : ילדים פלסטיניים עומדים בשורה מעוקמת אוחזים ברובים מאולתרים מקרשים. אלה לעומת עשרות רבות של תצלומי החיילים הישראלים המצוידים להפליא מכף רגל עד ראש.
עם כל ההתייחסות כבדת הראש לאוייבינו החמאס, יש תצלום נפלא של מורה לעברית באחד מבתי הספר בעזה הכותבת על הלוח באותיות ברורות ובכתב יד נאה: "עברית שפה יפה". עוד הסתה מבית מדרשו של אסמעיל הנייה.
דפי פייסבוק אלה הם הוכחה חותכת לאי נחיצותם של צלמים מקצועים בעת הזו. איכות התצלומים אינה רלוונטית כלל. כל אחד הוא קיסר החורץ בבוהן ימינו דינם של תצלומים. ככל שיש יותר תמונות, ככל שמציפים יותר את הרשת הולכת כמות ה"לייקים" ותופסת את מקום האיכות. אין כל צורך בתצלומים משובחים עם חשיבה מאחוריהם. אין צורך בהתבוננות. אין סבלנות. עוד קליק במצלמה ועוד קליק במחשב.המסר הוא בכמות ולא עוד באיכות.זמן ההתבוננות ארוך כזמן שלוקח לפקודה מהמוח להגיע לאצבע המקלידה.כולם צלמים וכולם גם השופטים. דמוקרטיה עממית במיטבה.לפיכך הצלם כצלם בעל סננון אישי, כאדם המשקיע בעבודתו אינו חשוב עוד, עד כדי כך ששמו אינו מופיע מתחת לתצלום שצילם.
כצלם עתונות אני מכיר היטב את המגבלות המוטלות על צלם עתונות גם לאחר שקיבל אישור לצלם בשטח צבאי. על פי רוב מתלווה אליך איש "בטחון שדה" שלעתים מונע צילום לא רק מבחינה ביטחונית. לפעמים גם יאסר עליך לצלם מרואיין שהופעתו אינה מוקפדת.אין מרחב פעולה ואף פעם לא נוח לעבוד תחת פיקוח.לא אחת יתנכלו חיילים לצלמים במחסומים, למשל. לצבא צלמים משלו שכל עבודתם מצונזרת ולפיכך התצלומים המגיעם לתקשורת הם תמיד יהיו "מטעם"
לפעמים נדמה לי שהתייחסות דו"ץ לצלמים המקצועים היא כאל חורשי מזימות שכוונתם היא אחת ויחידה. למצוא פגמים.
ולבסוף טענה אישית לדובר צה"ל: התקשורת היתה חלק בלתי ניפרד מהמאבק לשיחרור גלעד שליט. כצלמים, השתתפנו בעצרות והפגנות רבות לשחרורו, בכל רחבי הארץ, הצטרפנו גם לצעדה הגדולה. ולבסוף כשחזר גלעד לביתו, נמנע מאיתנו רגע השיא שלו ציפינו כולנו: גלעד שליט שב הביתה. התצלום של הרגע הנפלא הזה נאסר עלינו. היה גורם רשמי שדאג שלא נראה דבר כמה אנשים חצצו בינינו לבין השבוי המשחרר. לדובר צה"ל היה במקום צלם והתצלומים מאותו רגע נפלא היו שלו. כלעדיים. התצלום שהתפרסם למחרת היום היה לא טוב.

חיילת יפה בלונדינית.

מועמדות למלכת יופי.

יחידית עוקץ.

חדר כושר על סיפון ספינה.

ילדי חמאס לומדים עברית בעזה.

פלסטיני פצוע מקבל עזרה ראשונה מחיילי צה"ל.

אלכס ליבק 

עשו לנו לייק וקבלו עוד תמונות ועדכונים ישירות לפייסבוק שלכם: /www.facebook.com/bloghasifa

 

 
להמשך הפוסט