בוקר יום חמישי. סוף שבוע חדש לפניי ואני עוד מנסה להתאושש מזה שהרגע נגמר. השבוע האחרון כלל בתוכו כמויות די גדולות של יין, טוב יותר וטוב פחות, אבל בחיים חייבים את הרע על מנת באמת להעריך את הטוב. הפוסט שלפניכם הוא אולי עוד פוסט עם המלצות יין בשבילכם, אבל אני רואה בו משהו קצת מעבר לכך. אסביר מדוע.

אף לא אחד מכם יוכל להתווכח איתי בנוגע לעובדה שאנחנו חיים בעולם המושתת על תבניות. גן, בית ספר, צבא, הטיול שאחרי, אוניברסיטה. אנחנו אפילו לא עוצרים לרגע בבוקר כדי לשאול את עצמנו מדוע אנחנו הולכים לאותה עבודה אליה אנחנו מגיעים כל יום. גלגל הענק ממשיך להסתובב, פעם אנחנו למטה ופעם למעלה, אבל אין לנו כל עניין לרדת. תבנית ורסטילית שנותנת תחושה של גיוון בעולם שבו הכל מוכתב מלמעלה. שלא תבינו לא נכון, אני לא בא בדברי תוכחה או ביקורת, שכן אני חלק מהמנגנון הזה שנקרא החברה האנושית במאה ה-21.

על מנת לעשות את החיים יותר מעניינים ונסבלים בתוך התבנית אנחנו משתמשים בכל חלקי המשחק שמצאנו בתוך האריזה. יוצאים לנופש, הולכים לים, מקיימים יחסי מין ושותים אלכוהול. אלו מהווים רק את קצה הקרחון של הרשימה. ברור שעם הזמן גם הם מקבלים את המסגרת שלהם ואנחנו צמאים לטוויסט שיכניס ערך חדש ומוסף במה שאנחנו כל כך רגילים לעשות. זה מזכיר לי חבר תל אביבי, רווק בן גילי, שסיפר לי לא מזמן כי הוא כבר לא מסוגל להגיע לפורקן מיני בדרך הקונבנציונלית ללא הקינקיות המתבקשת ואני מצמצם בפרטים במתכוון. כאלה אנחנו, דור ריאליטי פורנוגרפי שחייב להעלות את סף הריגוש באופן תדיר. מה שהיה טוב אתמול כבר לא יספק אותנו מחר. 

אתם בטח שואלים את עצמכם מה לעזאזל כל זה קשור לבלוג יין. ובכן, חובבי היין מייצגים באופן מושלם את כל מה שתיארתי עד עכשיו. חיינו הם הנאה שזורה בסבל. אף פעם זה לא מספיק לנו. תמיד נחשוב על אותו יין שעדיין לא שתינו, על אזור היין בו עוד לא טיילנו, על היקב שבו לא ביקרנו ועל הזן שאותו לא טעמנו. אם תצרפו לכל אלו את הרצון המתמיד לדעת ולהכיר יותר, תקבלו טיפוסים עם פסיכוזות שונות ומשונות. פסיכים כמוני שמסוגלים לשבת כל השבת ולשנן את הכפרים של COTE D'OR מצפון לדרום סתם כי זה עושה להם טוב.

כדי להכניס גם אתכם לקלחת, החלטתי לגוון לכם קצת את החיים במסגרת המרובע שלכם. אל תדאגו, אני לא מתכוון לשנות את מספר הצלעות אלא רק לשחק קצת עם הזוויות. רוב הישראלים, להוציא חובבי יין מושבעים, יזמינו תמיד קברנה סוביניון או מרלו בגזרת היינות האדומים ושרדונה בגזרת הלבנים. אם אתם נמנים על אותו רוב, עשו ניסוי ואמרו לעצמכם כמה זני ענבים אתם מכירים וכמה יינות שמופקים מהם יצא לכם באמת לשתות עד היום. אולי תופתעו אם אגלה לכם שקיימים מעל 5000 זני ענבים בעולם. אם בא לכם להתנסות קצת בטעמים ובריחות  חדשים, הפוסט הזה בא לכם בדיוק בזמן.  בחרתי למענכם רשימה של יינות, כולם עם המלצה אישית שלי, שיהוו פתח מילוט זמני מהמוכר והטוב. ניסיתי למצוא יינות ברמות מחיר מגוונות כך שכל אחד ימצא את מה שמתאים לכיסו ורצונו. Shall we?

האחים רייט, סוסון ים 2011-  נתחיל בלבן. הזן הוא שנין בלאן כפי שניתן למצוא בדרום אפריקה ובעמק הלואר בצרפת. בניגוד ליין היבש שהיקב מפיק מזן זה בשנים האחרונות (ג'יימס), הפעם התקבל יין עם סוכר שיורי שמתויג כ- OFF DRY- על הסקלה בין יבש לחצי יבש. לפיכך יש לנו בפה מתקתקות ענוגה שמתאזנת על ידי החומציות הטובה שמספק הזן. סיומת נעימה של פירות הדר. נגיש ומהווה על הדרך גם היכרות טובה עם היקב . 74 ש"ח.

Marques de Caceres Crianza- יין שיאפשר היכרות טובה וזולה עם אזור ריוחה שבצפון ספרד, שם הזן הדומיננטי הוא טמפרניו. היינות בדירוג הקריאנזה מחוייבים להתיישן לפחות שנתיים לפני צאתם לשוק, מתוכן לפחות שנה בחביות. היין הזה יאפשר לכם להיחשף לניחוחות של עולם ישן ומסורתי אבל בגירסת הלייט, שכן הוא נגיש יחסית ליינות היותר כבדים של האזור. ריוחה מבית טוב שנותן תמורה מלאה לכסף שלכם. אם פותחים בקיץ אז בחדר ממוזג בלבד! 69 ש"ח.

Montes Alpha Carmenere 2010-  זן הקרמנרה, צרפתי במקור, התאקלם מצויין בצ'ילה. בניגוד ליינות הצ'יליאנים הזולים והגרועים שניתן למצוא היום בכל מקום, יקב מונטס מספק בדרך כלל יינות ראויים בכל רמות המחיר. אלפא קרמנרה מציג ניחוחות אדומים עם תיבול עדין ברקע, מרקם רך, נעים ולא אגרסיבי. שווה לנסות. 88 ש"ח.

קריניאן, סומק 2008- 100% ענבי קריניאן מכרם יחידני. יקב קטן מזכרון יעקב שמצליח לייצר קריניאן זני יוצא מהכלל. צבע שחור- סגול, באף בשלות של פרי סגול מרוכז. יין שמשחרר מגוון של טעמים לחלל הפה, אבל בעיקר נותן במה לענבים המצויינים של היקב. בואו להכיר. 99 ש"ח.

עולים קצת למעלה ברמת המחיר:

Trevigne Barbera d'alba, Domenico Clerico 2009-  תגיד לישראלי יין איטלקי והוא יענה לך קיאנטי. אז זהו, שבאיטליה יש אזור יין מרגש הרבה יותר לטעמי שנקרא פיימונטה. היינות הגדולים של האזור הם ברולו וברברסקו שעשויים בכלל מזן הנביולו, אבל אנחנו נשאר עם ברברה לעת עתה. בעבר נחשבו יינות הברברה לפשוטים יחסית ואילו היום אנחנו עדים ליינות ברברה ברמה גבוהה מאוד של עשייה. הברברה של קלריקו, מהכפר אלבה, הוא יין כזה. יין קטיפתי, מאוזן, בעל חמיצות טובה וסיומת ארוכה ונהדרת. מושלם כליווי לפסטה או אפילו פיצה. 150 ש"ח.

El Seque 2010- אזור אליקנטה שבספרד. היקב שייך ליקבי ארטדי המפורסמים מריוחה. יין שעשוי 90% ענבי מורבדרה (Mourvedre) כשהשאר סירה, לא משהו שנתקלים בו כל יום. צבע שחור אטום, באף עולם ישן עם עור רטוב ובפה יין טאניני עשיר בפרי שיילך וישתבח שנים הקרובות. לגזור ולשמור. 240 ש"ח, בהחלט לא זול.

Purple Angel, Montes 2009- זוכרים את הקרמנרה של מונטס מלמעלה? אם אהבתם אותו תפנו מקום בתקציב, חכו לאירוע מיוחד ותתאהבו בחיים מחדש. לדעתי זה היין שגרם לאשתי להבין שלתחביב המטורף שלי יש הגיון אחרי הכל. זה מתחיל בתווית המקסימה, ממשיך באף העשבוני הנפלא, יין הרמוני שיורד חלק חלק ופשוט משמח. המחיר פחות. 280 ש"ח.

המלאך הסגול. כיף.

עד כאן ידידיי. אני את שלי עשיתי ואני את החומר כבר יודעת כמו שאמרו כבר לא מעט מורות לפני. כל שנותר לכם הוא לעבור היום בחנויות היין ולהפוך את סוף השבוע הזה לבלתי נשכח. אני כרגיל אהיה כאן לתגובות, תהיות, חיזוקים ונאצות.

שבת שלום!