מבקריו חושבים שהוא חצוף, צבוע, תאב פרסום ושטחי; תומכיו מאמינים שהוא מהפכן אמיתי, מבריק, מצחיק ומעוניין בכל לבו לקדם מהפכה חברתית ופוליטית, אבל מה שבטוח שאף אחד בבריטניה כבר לא יכול להתעלם מהקומיקאי והקמפיינר (כך הוא קורא לעצמו) ראסל ברנד. מאז צאת ספרו "מהפכה" באוקטובר, שזכה להצלחה רבה, ברנד הופיע כמעט בכל תוכנית אירוח בטלוויזיה הבריטית, ואפילו בתוכניות בארה"ב. נכתבו עליו עשרות מאמרים בעיתונים, מלווים באלפי תגובות. יש לו יותר משלושה מיליון עוקבים בפייסבוק, כמעט מיליון מנויים לערוץ היוטיוב שלו The Trews (קיצור ל –True News) ו-65 מיליון צפיות בסרטונים שלו בערוץ. ברנד בעיקר טוען נגד תאוות הבצע של התאגידים הגדולים, הפטור ממסים שהם מקבלים בחסות הממשלה, חוסר השוויון וחלוקת המשאבים לפיה העשירים רק נהיים עשירים יותר.

כיוון שמבקריו טענו בעבר כי הוא רק יודע להצביע על הבעיות בחברה, אבל אף פעם לא מציע פתרונות, החליט ברנד לכתוב ספר שיעסוק בפתרונות אפשריים לחלק מהבעיות. בספר הוא בין היתר מצטט את האקטיביסטית הקנדית נעמי קליין, הכלכלן תומס פיקטי והפילוסוף והאקטיביסט נועם חומסקי. הוא מציע פתרונות דמוקרטיים שבעיקר מתבססים על השבת הכוח לקהילה. הוא מדגיש שהוא אינו סוציאליסט או קומוניסט, אלא מאמין בדמוקרטיה. בספר הוא גם מספר את סיפורו האישי, איך גדל במשפחה ענייה, הפך לשחקן ובדרן מצליח, התמכר ונגמל מסמים, ומה הביא אותו להבנה כי המצב כפי שהוא לא יכול להימשך יותר. חלק מהמבקרים קטלו את הספר וחלק שיבחו. עיקר הטענות נגדו – ברנד מדבר בעיקר על עצמו, והרעיונות שלו לא פרקטיים ולא מחדשים דבר.  

 

ברנד בתוכנית האירוח של ג'ונתן רוס

ברנד אף הוזמן לאחרונה להשתתף בפאנל היוקרתי של התוכנית "זמן שאלה" (Question Time) של הבי-בי-סי, לקראת הבחירות בבריטניה, לצדו של נייג'ל פרג', מנהיג מפלגת הימין הקיצוני UKIP ההולכת ונוסקת, ונציגים של המפלגות האחרות. לאחר שפרג' קבע בתוכנית כי ההגירה היא אחת הבעיות הקשות של בריטניה, השיב לו ברנד  -  "…נראה שיש קבוצה מושחתת במדינתנו שמשתמשת במשאבים שלנו, לוקחת מאתנו את עבודותינו ואת בתינו, לא משלמת מסים, מנצלת אותנו – זוהי האליטה הכלכלית, שמפלגתו של האיש הזה (מצביע על פרג') ממומנת על ידה..המהגרים הם לא אלו שגורמים לבעיות הכלכליות".

ברנד זכה למחיאות כפיים סוערות מהקהל באולפן. לאחר שפרג' ניסה להשיב לו שהוא לא עונה על השאלה, ושאל אותו מאיפה יגיע הכסף עבור המהגרים, ברנד החל לדבר על הבונוסים השמנים שמקבלים הבנקים, בזמן שמקצצים בשכבות החלשות, וקרא להפסקת הטבות המס שמנוצלות על ידי התאגידים הגדולים. "יש מספיק כסף, הוא רק לא מחולק נכון", הוא הוסיף.   

ברנד נגד פרג' ב"זמן שאלה"

זריקת עידוד להצלחתו קיבל ברנד השנה דווקא מרשת פוקס ניוז האמריקאית, לאחר שברנד שידר קטעים מתוכניותיה בערוץ היוטיוב שלו, ותקף את דרכה האלימה, החד צדדית והגזענית. הרשת בתורה תקפה אותו בחזרה, ובכך למעשה סייעה לפרסומו בעולם. ברנד גם הופיע לאחרונה בעמוד הראשון של הצהובון הסאן הבריטי תחת הכותרת "צבוע". בסאן תקפו אותו על הונו האישי. ברנד השיב – הסאן הוא בבעלות הטייקון רופרט מרדוק, שבעצמו מקבל הטבות מס מהמדינה, אז מי פה הצבוע?

אבל ברנד לא מתעלם מהביקורת כלפי הונו האישי, הוא מודע לכך ומעיד על עצמו שהוא נמצא באחוזון העליון בבריטניה. אחוזון, לדבריו, שהונו שווה להונם של-55% מתושבי בריטניה העניים ביותר. באחת התוכניות אמר ברנד שהכסף וההצלחה לא הפכו אותו לאדם שמח, ואם ימצא למי להעביר את רוב כספו, יעשה זאת. בינתיים את ההכנסות מהספר החליט ברנד לתרום למען עסק שיפתחו נגמלים מסמים.

ברנד הכעיס רבים, שדווקא תמכו בו, לאחר שאמר כי אין בכוונתו להצביע בבחירות. רבים חוששים שאי הצבעה תוביל לגדילתה עוד יותר של מפלגת הימין הקיצוני UKIP, ושזוהי אמירה חסרת אחריות מצדו. ברנד הסביר שאין לו משהו נגד הצבעה בבחירות, אלא שאין למי להצביע. מבחינתו כולם אותו הדבר. להגנתו הוא מסביר כי בארה"ב מאז ומעולם נבחר המועמד ששווי הקמפיין שלו היה הגבוה ביותר. "מה הטעם להצביע? תגידו לי מראש למי יש הכי הרבה כסף להשקיע בקמפיין, וזה המועמד שיזכה". ברנד מאמין שגם בבריטניה התאגידים הגדולים והטייקונים הם השליטים האמיתיים, ולא נבחרי הציבור.

מתוך The Trews – ברנד מחזיר ל"סאן" על ההאשמות נגדו

אבל ברנד לא רק מדבר. לאחרונה הוא הוכיח לרבים שאי אפשר לצחוק עליו או להתייחס אליו בזלזול, לאחר שקמפיין בו תמך הציל דיירי שיכון במזרח לונדון מפינוי מבתיהם. פרויקט השיכון New Era שבשכונת הוקסטון בלונדון נמכר לחברה אמריקאית, שתכננה לגבות מדיירי השיכון פי שניים או שלושה שכר דירה. כיוון שהדיירים, שרבים מהם אמהות חד הוריות, לא יכלו לעמוד בזה, עשרות מהם עמדו בסכנת פינוי ממש לקראת חג הכריסמס. בעקבות הקמפיין שניהלו התושבים בעזרתו של ברנד, שבא בעצמו להפגנות ופרסם את סיפורם בערוץ היוטיוב שלו ובפייסבוק, החליטה לבסוף החברה למכור את הפרויקט לחברה בריטית עצמאית לדיור בר השגה, שהבטיחה כי תגבה מהדיירים שכר דירה בהתאם להכנסותיהם.

בעקבות הניצחון כתב ברנד: "נשות שיכון New Era  הביסו את הממשלה העצלה ואת התאגידים רודפי הבצע", והוסיף, "בהתחלה נמשכתי לקמפיין הזה בשל חשיבותו, דיור הוא הנושא החשוב של זמננו, אבל נשארתי מסיבה אחרת, עמוקה יותר, שהיא גם חברתית וגם אישית. בגלל משהו שאפילו לא ידעתי שאני מתאבל עליו: אבדן חיי הקהילה, אבדן החיבור שלנו אחד לשני". עיתון האינדיפנדנט תיאר את הקמפיין כ"הוכחה לכך שכנראה שהמהפכה שלו (של ברנד) עובדת".

נראה שמה שחושבים על ברנד האדם לא משנה, גם אם הוא צבוע, ילדותי ובעיקר תאב פרסום, הוא הצליח ועדיין מצליח לשנות משהו. רבים מתומכיו הם צעירים שאהבו אותו בעבר כבדרן או שחקן, ושלרוב לא היו מתעניינים בנושאים אלו לולא ברנד.