הסדנא לעיתונות דיגיטלית במרכז פרס, בהשתתפות עיתונאיים גרמנים וישראלים, התקיימה בעיצומה של חופשת הלידה האחרונה שלי. מיקה בתי היתה בת חודשיים ובהעדר בייביסיטר הבאתי אותה איתי, והיא למדה על מגמות עדכניות בדיווח חדשותי בעודה נמה בעגלה. אין כמו תינוקת כדי לשבור את הקרח הטרנס-קונטיננטלי, וכך יצא לי לשאול חבורת עיתונאיות גרמניות, גיל ממוצע 29, אם הן מתכננות לעשות ילדים בקרוב – או מתישהו. “לא ממש", היתה התשובה האחידה, פחות או יותר, “רק עכשיו אנחנו מתחילות את הקריירה, יהיה קשה מאד לעשות את זה עם ילד". “וחוץ מזה", הוסיפה אחת, “בגרמניה התנאים ממש קשים. אין מעונות יום מסובסדים ומקבלים רק שנה חופשת לידה!”

“בישראל מקבלים 14 שבועות", אמרתי.

שתיקה נדהמת. “אז… כמה ילדים יש לך?”

“זאת השלישית".

מהמבטים שלהן הבנתי לראשונה, כמה לא-רציונלית היא ההחלטה לעשות כל כך הרבה ילדים במדינה שבה עד שהתינוק מתחיל סוף סוף לישון לילה שלם, את כבר צריכה לחזור לעבודה – או במלים אחרות, כמה שאני פראיירית. למה אני מספרת לכם את זה עכשיו? כי כנסת הולכת ואחרת תיכף תבוא – ודבר אחד לא השתנה: חופשת הלידה הישראלית עדיין עומדת על 14 שבועות. מספר הצעות חוק שביקשו להאריך אותה ל-16 שבועות – טרם התקבלו. גם לא יתקבלו, כך נראה, כי תמיד יהיה דחוף יותר לדבר על העיטוש האחרון של נפתלי בנט.

ובכן, ישראליות יקרות, הסכיתו נא לכמה נתונים שליקטתי עבורכן מה-OECD: באיסלנד, חופשת הלידה מונה 8.4 שבועות בלבד. אבל – וזה אבל גדול – באיסלנד יש גם 'חופשת אב' בת 8.4 שבועות, ועוד 'חופשת הורות' בתשלום, שאפשר לקחת שלא בצמוד ללידה, של 26 שבועות. כך שבסך הכל, זוג איסלנדי מקבל 42.8 שבועות בתשלום לטיפול בילדים. הגרמנים מקבלים בסך הכל 48.8 שבועות לאם ולאב יחדיו – ועוד 156 שבועות בתשלום 'חופשת טיפול' בילדים. באוסטריה – 57.6 שבועות אם + אב ועוד 104 שבועות לטיפול בילד. בישראל יש 14 שבועות חופשת לידה ו…זהו. חופשת אב מגולמת בתוך חופשת הלידה (בארצות אחרות מדובר על חופשה שהאם לא יכולה לקחת, רק האב, והיא נוספת לחופשת הלידה האמהית) ועל חופשת טיפול בילדים אין מה לדבר. גורנישט. בניכוי האמריקאים (0 שבועות חופשת לידה) והאוסטרלים, מצבנו הוא כמעט הגרוע ביותר בקרב מדינות OECD. וכשמדובר בזכויות סוציאליות, מי רוצה להיות כמו האמריקאים?

והרי לכן עוד נתון מדהים: האישה הישראלית היא שיאנית הפריון של ה-OECD, עם 2.96 ילדים בממוצע. זה אומר שאישה ישראלית ממוצעת תהיה בחופשת הלידה 2-3 פעמים בחייה. כמה זה עולה לנו? אני למשל סיימתי את חופשת הלידה הראשונה שלי במינוס של 10,000 ש"ח. טרם נעשה המחקר שחשף מהו אורך חופשת הלידה הממוצעת בארץ, אבל אני לא מכירה כמעט אף אחד שלקחה רק 14 שבועות. נניח שאישה לוקחת 5 חודשים. זה אומר שהיא מסבסדת בעצמה חודש וחצי מחופשת הלידה שלה. קחו את השכר שלכן, תכפילו פי 1.5.

זה מה שזה עולה לנו. פר ילד. פראייריות, כבר אמרנו?

לפני שנה בערך, ראיינתי בנושא את שלי יחימוביץ' – שחתומה על אחת מהצעות החוק להארכת חופשת הלידה. שאלתי את יחימוביץ' מה היעד הסופי להארכת חופשת הלידה בארץ: חצי שנה? שנה?

“16 שבועות", היא ענתה, “מעבר לכך, מעסיקים יחששו לקחת נשים לעבודה, ובסופו של דבר נפגע בנשים. הייתי רוצה חצי שנה לאישה וחצי שנה לגבר. אבל אני חייבת להתכתב עם מציאות קשה שבה נשים במילא מודרות מעבודות מסוימות, ומשתכרות הרבה פחות". נכון שחופשת לידה ארוכה מדי, פוגעת בשיעורי העסקה של נשים. ובכל זאת: 16 שבועות? זה המירב שאנחנו יכולות לשאוף אליו? (גם את זה, כזכור, עוד לא קיבלנו).

מה אפשר לעשות בעניין? לכאורה, לא הרבה. נשים הן כידוע מגזר מוחלש, אפילו שהן מונות יותר ממחצית האוכלוסיה. אין להן שאלטר שהן יכולות להוריד, וכבר למדנו שבארץ – כל דאלים גבר. (תרתי משמע). אפשר לצאת שוב לרחוב עם עגלות, אולי נקבל עוד שבועיים. אבל בעצם, יש משהו שנשים יכולות לעשות. מחאה, יד על השאלטר, מה שתרצו. אמצעי לחץ שרק נשים יכולות להפעיל:

אפשר להפסיק לעשות ילדים.

עכשיו חכו שניה, לפני שאתם מקלידים 'פמיניסטית מטורפת': בעולם המפותח, המגמה היא של ירידה בהולדה – ו'שביתת תינוקות' (Baby Strike) היא אחד האמצעים היעילים לשיפור תנאים לנשים יולדות ולנשים בכלל. גרמניה, יפן ואיטליה הן דוגמא למדינות שבהן חברה פטריאכלית, עיקר נטל גידול הילדים נופל על נשים וקשה להן מאד לקיים משפחה וגם לעבוד- והנה, שיעורי הילודה צנחו מעצמם (ועמם – הופה! זינקו התנאים ליולדות). ישראל, כידוע, היא מדינה אחוזת אובססיה דמוגרפית: כמה יהודים? כמה ערבים? כמה חרדים? כמה חילוניים? כמה יסיימו תיכון עוד 12 שנה ויתגייסו לצה"ל? לכן, ממש כפי שישראל מובילה בתנאים לטיפולי פוריות ובבדיקות טרום-לידה, הכל כדי לשעתק את הגניוס הישראלי – כך ברגע שתחול ירידה משמעותית בהולדה, ההטבות יגיעו מעצמן. חופשת לידה, חופשת אבהות, חופשת טיפול בילדים, מעונות מסובסדים – מה שתרצו. רק תלדו! בבקשה!

כאם לשלושה ילדים, אני לא באמת מצפה שמישהי לא תלד כדי לתרום למאבק פוליטי. זה לא מציאותי וגם לא רצוי. אני כן אומרת שזה עשוי לקרות בכל מקרה. נכון שבארץ יש דתיים וערבים שמעלים את שיעור הפריון, ומנטליות של שבט וארוחת ערב משפחתית וכל מיני סיפורים יפים כאלה שגורמים גם לחילוניות לשמור על רמת פריון קבועה, פחות או יותר (סביב 2.1 ילדים לאישה חילונית). אבל הגיל שבו נשים חילוניות מתחילות לעשות ילדים עולה כל הזמן ואצל חרדיות יש ירידה בפריון מאז 2005 (מ-7.5 ילדים ל-6.5 ילדים בממוצע). אולי כמו האיטלקיות – אולי גם לנו יום אחד יימאס להיות פראייריות. ואולי לעד נמשיך לעשות ילדים ולהיאנק תחת יוקר המחיה. דבר אחד בטוח: אנחנו יכולות למחות, לכתוב ולצאת לרחוב – כל עוד נמשיך ללדת בצייתנות, אף מחוקק לא ייתן לנו, מיוזמתו, מה שהיינו מקבלות בכל מדינה נורמלית.