לאווה גרין יש שדיים מושלמים. זו אינה אבחנה חדשה או מקורית במיוחד, אבל זה הרושם העיקרי שנותר לאחר הצפייה ב"עיר החטאים: עלמה להרוג" שעלה בסופ״ש לאקרנים בישראל. רוברט רודריגז, שביים גם את "עיר החטאים" (2005) – העיבוד הקולנועי הקודם לרומנים הגרפיים המסוגננים של פרנק מילר – חוזר להתענג על קוויו הגיאומטריים של הגוף הנשי. באמצעות האסתטיקה הייחודית שמילר ברא, גופותיהם החטובים של גרין, ג'סיקה אלבה (שכיכבה גם בסרט הקודם) ואינספור דוגמניות-שחקניות אחרות שחולפות בפריים הופכים לקנבס שעליו רודריגז מצייר קווים וצללים.

אווה גרין וג׳וש ברולין. עולם של אורות, עורות וצללים

התוצאה היא סרט שידבר בעיקר לליבם של גברים סטרייטים שמעדיפים את הפורנו שלהם במסווה של פילם נואר פואטי. אין עם זה שום בעיה – אבל במקרים כאלו כדאי לקרוא לילד בשמו, בעיקר מכיוון שלספריו המקוריים של מילר יש ערך מוסף מעבר להערצה עיוורת של הגוף הנשי ושלל קימוריו. בעוד שמילר הצליח לברוא בשנות התשעים יקום אפל של יצרים, פשע ואלימות – מעין גותהאם לילדים גדולים – רודריגז ניסה לשחזר את ההצלחה של "עיר החטאים" מ-2005 באמצעות חזרה על אותם טריקים: פריימים מרהיבים, משחק מתמיד בין שחור-לבן לצבע, שילוב של שלושה סיפורים עם דמויות הקשורות זו לזו, וליהוק של השחקניות הכי יפות בהוליווד.

וכך נראה הטריילר:

 

ובכל זאת, "עיר החטאים: עלמה להרוג" מלהיב פחות מ"עיר החטאים". הסיפורים מחווירים לעומת הסרט הקודם, האלימות מזכירה יותר מדי משחקי וידיאו, והקריינות הבומבסטית של הדמויות הופכת די מהר מפואטית לנלעגת. גם ההומור השחור והציני שניתן למצוא בחלק מספרי הקומיקס של מילר נעדר כמעט לגמרי (למעט הדיאלוג הטוב ביותר בסרט, במסגרתו אווה נשאלת על ידי קצין משטרה "באיזה מובן הכרת את דווייט?" והיא משיבה בפרצוף חתום "במובן התנ"כי").    

למרות שעבר כמעט עשור בין "עיר החטאים" לסרט ההמשך, מדובר במקרה נדיר יחסית שבו רצוי לזכור את עלילות הסרט הקודם כדי להינות מהסיקוול. נקודת הפתיחה של חלק מסיפורי "עלמה להרוג" היא נקודת הסיום של סיפורי "עיר החטאים": ננסי (ג'סיקה אלבה), העובדת כחשפנית באחד המועדונים המפוקפקים של עיר החטאים, עדיין מתאבלת על אובדנו של השוטר ג'ון הארטיגן (ברוס ויליס, שרוח הרפאים שלו מגיחה להופעות אורח), אשר בחר לשים קץ לחייו בסיום הדרמטי של הסרט הקודם בניסיון נואש להציל אותה; מארב (מיקי רורק) ממשיך לנסות ולהגן על ננסי מכל פגע בזמן שהוא מכלה את זמנו בבארים ובקטטות רחוב מפוקפקות; דוויט (ג'וש ברולין), שהבטיח לעצמו לא להיכנע שוב ל"מפלצת שבפנים", מוצא את עצמו מתאהב מחדש באקסית המיתולוגית אווה (אווה גרין), שגופה המושלם מוצג בסרט ככוח-על מרשים לא פחות – ואפילו יותר – מהסם המסתורי שסקרלט ג'והנסון לוקחת ב"לוסי"; במקביל, גיבור חדש בשם ג'וני (ג'וזף גורדון-לוויט) מגיע לעיר בעקבות אביו, הארכי-נבל של עיר החטאים – רורק (פאוורס בות׳ המצוין), אשר טרם השלים עם לכתו בטרם עת של בנו האהוב (אך הכעור והצהוב להחריד), אית'ן. 

ג׳סיקה אלבה. העירום כולל תפקיד

הגיבורים הללו יפגשו זה בזה בנקודות שונות, כאשר חלקו הראשון של הסרט מתמקד במערכת היחסים ההרסנית בין אווה לדווייט, וחלקו השני עוקב אחר מזימת הנקמה של ננסי ברורק, האחראי בעקיפין למותו של הארטיגן. בין לבין תוכלו לפגוש אינספור נשים בלבוש מינימלי, וגברים מצולקים עם פנים מעוותות. בעיר החטאים, מסתבר, הלבשה תחתונה ובגדי עור הם קוד הלבוש לכל אירוע, בין אם מדובר ביציאה למכולת או במפגש לילי של סמוראית עם חבורת שכירי חרב.

יחסית להמשכון קיץ, "עיר החטאים: עלמה להרוג" הוא לא בחירה רעה. הסגנון הוויזואלי הייחודי עדיין מצליח לנפק כמה רגעי וואו שמצדיקים הליכה לקולנוע (עם או בלי תלת ממד – תלוי בהעדפות אישיות שלכם). אנסמבל השחקנים המרשים מבצע את מלאכתו נאמנה, והטוויסטים העלילתיים נחשפים פעם ברבע שעה, כיאה לסרט אולפנים רב-תקציב.

ובכל זאת, ייתכן כי אם הסרט לא היה זועק באופן נואש כל כך "אווה גרין סקסית! ג'סיקה אלבה עוד יותר סקסית! נשים בחוטיני הן הכי סקסיות!" גם צופות היו יכולות להינות יותר. על רקע אינספור הסצנות המזמינות אותנו לבהות בישבנה ובשדיה של גרין – שהתחביב העיקרי שלה הוא לשחות בבריכה פרטית בבגדים שהטבע נתן לה – הניסיון לייצר דמויות נשיות חזקות ולהפוך את האישה הפתיינית לנבל המרכזי של הסרט נראה מאולץ מתמיד. "עיר החטאים: עלמה להרוג" הוא לא "מליפיסנט", אלא גרסה קולנועית גברית מאוד ליקום מיזוגני שבו "גברים אמיתיים" כמו מארב ורורק אוכלים מטרוסקסואלים לארוחת בוקר. זהו יקום שבו השאלה היחידה העומדת בפני נשים היא לא האם לפתוח רגליים, אלא האם לעשות זאת בחינם או תמורת תשלום. אם לשפוט לפי ההצלחה הקופתית של הסרט (שהתברג השבוע במקום השישי בטבלת שוברי הקופות בארה״ב), כנראה שזה בדיוק היקום שגברים בעידן הפוסט-פמיניסטי מפנטזים עליו.