הידיעה על כך שהבמאים הישראלים נבות פפושדו ואהרון קשלס (״מי מפחד מהזאב הרע״) נבחרו לכתוב ולביים את הרימייק האמריקאי למותחן ״נקמה״ של ג׳וני טו היא עדות נוספת לכך שהקולנוע הישראלי נמצא על הכוונת של הוליווד. אחרי ש״מי מפחד מהזאב הרע״ הוכתר על ידי טרנטינו לסרט הטוב ביותר של 2013 וזכה באינספור פרסים בפסטיבלי אימה ופנטזיה מסביב לעולם, שיתוף הפעולה של פפושדו וקשלס עם ״אולפני סוני״ הוא נקודת פתיחה אידיאלית לרומן עם הוליווד (או לכל הפחות סטוץ).

וכך נראית היסטוריה מקוצרת של יחסי ישראל-הוליווד בעשור האחרון: בראשית הגיע ״הגל הישראלי החדש״, שכלל את סרטי המלחמה עטורי הפרסים ״בופור״ (2007), ״ואלס עם באשיר״ (2008) ו״לבנון״ (2009); בשנים שחלפו מאז מגוון רחב של סרטים ישראלים הוצגו בקאן, ונציה, טורונטו ופסטיבל ניו יורק (ובהם ״השוטר״ ו״הגננת״ של נדב לפיד, ״הנוער״ של תום שובל, ״גט״ של רונית ושלומי אלקבץ ועוד רבים וטובים); וממש לאחרונה הקולנוע המקומי קפץ מדרגה נוספת בזכות במאים שמביימים פרויקטים דוברי-אנגלית עם קאסט הוליוודי כמו ארי פולמן, אורן מוברמן ובקרוב גם יוסף סידר.

4 קלישאות שכדאי לנפץ על הקולנוע הישראלי

נבות פפושדו, ליאור אשכנזי ואהרון קשלס (עם מעדר ביד). הנוקמים 

וכך נראה הטריילר ל״נקמה״ מ-2009. האם אפשר יהיה להתעלות על זה? ימים יגידו:

אבל הצמד שביים את ״כלבת״ ו״מי מפחד מהזאב הרע״ לא לבד. פולמן עבר לאחרונה לליגה של הגדולים עם ״כנס העתידנים״ (2013), הפקת ענק עם קאסט הוליוודי שכולל את רובין רייט, הארווי קייטל וג׳ון האם (בגרסתו המצוירת) ובימים אלו הוא עובד על עיבוד אנימציה ליומנה של אנה פרנק. הבמאי הישראלי עידו פלוק, שביים ב-2010 את הדרמה העצמאית ״אף פעם לא מאוחר מדי״, סיים לאחרונה לצלם את הפיצ׳ר האמריקאי הראשון שלו, The Ticket בכיכובו של דן סטיבנס (״הרשות החמישית״), המספר על אדם עיוור שראייתו חזרה אליו. סידר, שסרטיו ״בופור״ ו״הערת שוליים״ היו מועמדים לאוסקר, יביים השנה את ״אופנהיימר״ בכיכובם של ריצ׳רד גיר וליאור אשכנזי. אומנם לא מדובר בהפקה הוליוודית, אבל אין ספק שהליהוק של גיר מעלה משמעותית את הפרופיל של הפרויקט, אשר יצולם בירושלים ובניו יורק. אותו גיר מככב בימים אלו בדרמה Time Out of Mind שבוימה ונכתבה על ידי אורן מוברמן, במאי ישראלי-אמריקאי שחתום גם על ״השליח״ ועל התסריט של ״אני לא שם״.

לריאיון המלא עם גיר ומוברמן על Time Out of Mind

את סרטו של סידר יפיק רם ברגמן, ישראלי נוסף שפיתח קריירה הוליוודית ושיתף פעולה עם הבמאי ריאן ג׳ונסון בשלושת סרטיו, ״בריק״, ״האחים בלום״ ו״לופר״ – הפקת ענק הוליוודית בכיכובם של ברוס ויליס וג׳וזף גורדון-לוויט. ברגמן ומוברמן מצטרפים לישראלים נוספים שהשתלבו בתעשיית הקולנוע האמריקאית. כך למשל, בימים אלו ניתן לראות בבתי קולנוע בארה״ב ובישראל את ״וויפלאש״, דרמה מהוללת שזכתה לשבחים בפסטיבל סאנדנס על מתופף צעיר (מיילס טלר המעולה) שמוכן לעשות הכל – אבל ממש הכל – כדי להפוך למתופף הטוב בעולם. על הבימוי חתום הבמאי האמריקאי הצעיר דמיאן שאזל, והצילום הופקד בידיו של שרון מאיר, צלם ישראלי בוגר ״סם שפיגל״. במקביל, המעצבת הישראלית ענבל וינברג (״בלו ולנטיין״, ״כמה טוב להיות פרח קיר״) חתומה על שתי דרמות קומיות שעלו לאחרונה לאקרנים בניו יורק – Life of Crime בכיכובם של ג׳ניפר אניסטון וטים רובינס, ו״וינסנט הקדוש״ בכיכובם של ביל מארי ומליסה מק׳ארתי (שיגיע לארץ בנובמבר).

וכך נראה הטריילר ל״וויפלאש״ המעולה, שצולם על ידי שרון מאיר הישראלי:

במאי ישראלי נוסף שעשוי למצוא את עצמו בהוליווד הוא תום שובל (״הנוער״), הישראלי הראשון אשר נבחר לקחת חלק בפרויקט ייחודי של ״רולקס״ המפגיש בין במאים צעירים למאסטרים מנוסים. במסגרת פרויקט החונכות הזה שובל נמצא בימים אלו בקנדה, על הסט של סרטו החדש של הבמאי המקסיקאי אלחנדרו איניאריטו שסרטו החדש ״בירדמן״ נחשב למועמד מוביל לאוסקר. בתשובה לשאלה מדוע דווקא כעת נראה כי יש יותר עניין ביוצרים ישראלים, שובל עונה כי "הקולנוע הישראלי התבגר גם מבחינה טכנית וגם מבחינת שפת הקולנוע. הדור החדש של הקולנוע הישראלי הוא דור ׳האוזן השלישית׳ – זה דור שראה ׳הצגה שנייה׳ והוציא סרטים מהאוזן ונחשף לקולנוע באופן הרבה יותר עקבי. לכן, הגל החדש הוא הרבה יותר ז׳אנריסטי. יש הבנה של המוסכמות של ז׳אנרים שונם ואיך מעבדים אותן ליום-יום הישראלי. הרבה זמן הקולנוע הישראלי נכנס בארה״ב באופן אוטומטי לקטגוריה של ״קולנוע זר״ או ״קולנוע עולמי״, כמו סרטים מרומניה, טורקיה או ארצות אחרות שהסגנון הקולנועי שלהם שונה מהותית מהסגנון ההוליוודי. יוסף סידר ואבי נשר הביאו הושפעו מאוד מהשפה הקולנועית האמריקאית ובמובן זה הם פילסו את הדרך לדור שבא אחריהם״.

תום שובל. על הסט עם אלחנדרו איניאירטו ועמנואל לובצקי

לדברי שובל, The Revenant, מערבון בכיכובם של ליאונרדו דיקפריו וטום הרדי, יצולם במשך מאה ימים בקלגרי הקנדית. בריאיון ל״תפוח המכני״ הוא מסביר כי ״מה שקורה היום לקולנוע הישראלי מזכיר את מה שקרה לקולנוע המקסיקאי – הוא נחשב ל׳קולנוע זר׳ ואז הגיעו יוצרים מוכשרים כמו אלפונסו קוארון (׳כח משיכה׳), גיירמו דל טורו (׳המבוך של פאן׳) ואיניאריטו (׳בבל׳, ׳21 גרם׳) והוליווד זיהתה שהם מביאים ערך נוסף והם מצליחים לשכלל את השפה האמריקאית. היום איניאירטו מקבל יד חופשית מהוליווד ותקציבי ענק, בעיקר אחרי ההצלחה של ׳בירדמן׳״.

אתה רואה את עצמך מביים סרט הוליוודי?

״בשלב זה קשה לי להגיד. אני נמצא כרגע בחברתם של אנשי קולנוע מהמעלה הראשונה. הצלם הוא עמנואל לובצקי שזכה באוסקר על ׳כח משיכה׳ וצילם את ׳העולם החדש׳ ו׳עץ החיים׳ של טרנס מאליק, והמפיק הוא סטיב גולין שחתום על ׳שמש נצחית בראש צלול׳ והסדרה ׳בלש אמיתי׳. לפני כמה ימים גולין אמר לי שאלחנדרו החמיא לסרט שלי והוא רוצה לראות אותו. שלחתי לו לינק והוא ראה אותו. במובן הזה השהות שלי כאן מכניסה אותי לאוצר הדימויים של האנשים האלו. מצד שני, אין לי פרויקט אמריקאי שאני מנסה לקדם וכרגע אני עובד על רימייק ישראלי ל׳וירידיאנה׳ של לואיס בונואל. בכנות, אני לא יודע אם הייתי רוצה לביים בסקאלה כזו. הייתי רוצה שיהיו לי את האפשרויות שיש לאינאיריטו, אבל מצד שני ככל שההפקה גדולה יותר יש לך יותר אחריות כבמאי. לפני כמה ימים ישבתי איתו אחרי יום צילום ואינאיריטו אמר לי, ״תקשיב תום, אני נחנק. יש לחץ, אין כסף״. אמרתי לו ״אבל יש לך את כל הכסף בעולם״. כנראה שאנחנו תמיד מרגישים שאין לנו מספיק כסף, וזה לא משנה אם אנחנו מצלמים בתל אביב או בהוליווד״.