בשעה שהוליווד כוססת את ציפורניה בניסיון להמר מי יהיה הגבר הלבן שיזכה באוסקר, דברים מעניינים בהרבה קורים מחוץ למיינסטרים. פסטיבל סאנדנס שנערך בשבוע שעבר כלל לא מעט סרטים קווירים ולהט״בים (ובהם The D Train עם ג׳ק בלאק וג׳פרי טמבור מ״טרנספרנט״, או ״טיג״, דוקומנטרי על הסטנדאפיסטית טיג נוטארו). במקביל, סרטי אינדי שנחשפו בפסטיבלים בשנה האחרונה הגיעו החודש ל-VOD, iTunes או הפצה מסחרית בארה״ב. לטובת מי שמאסה בסרטים על גברים וחלומותיהם (להיות מתופף, להיות צלף, להיות במאי תיאטרון, להיות מתמטיקאי, להיות פיזיקאי, או – במקרה של ״בויהוד״ – פשוט להיות) הנה שלושה סרטים של במאיות שיש להן סיפור שונה לגמרי לספר. נכון, לא תמצאו כאן אפקטים עוצרי נשימה כמו ב״בין כוכבים״ או חזון ויזואלי מרהיב כמו ב״מלון גרנד בודפשט״, אבל הומניזם יש כאן בשפע – וייתכן שזה הדבר היחיד שמשנה.

1. Girlhood

סלין סאימה הצרפתייה היא רק בת 35 אבל היא חתומה כבר על שלושה פיצ׳רים שהפכו ללהיטי פסטיבלים: ״חבצלות מים״, ״טומבוי״ וכעת גם ״חבורת נערות״ (שהוקרן בפסטיבל חיפה האחרון ומופץ בימים אלו בארה״ב תחת השם Girlhood). בשלושת סרטיה סאימה הוכיחה שהיא לא חוששת לעסוק בנזילות מינית ובמגדר בלי למצמץ, גם כשמדובר בילדה בת 10 שמעמידה פנים שהיא ילד (ב״טומבוי״) או בנערה שחורה בת 16 בשם מרים שהולכת מכות, משחקת פוטבול ומנפצת כל סטריאוטיפ אפשרי ב״חבורת נערות״ (שזיכה את סאימה בשתי מועמדויות לפרסי הסזאר). היכולת של סאימה לחלץ את המיטב מהשחקניות הצעירות והבלתי מנוסות שלה ראויה להערכה. קארידג'ה טורה מגלמת את מרים, צעירה שנולדה לתוך מציאות בלתי אפשרית: היא מתגוררת בשכונת עוני בפרברי פריס ביחד עם אחיה האלים, אמה – שמתפרנסת מעבודות ניקיון – ושתי אחיותה הצעירות. הסרט נפתח כאשר היא מתבשרת שלא תוכל להמשיך לתיכון בגלל ציוניה הנמוכים, והיא חייבת ללכת ל״בית ספר מקצועי״. בתגובה היא נגררת למרד נעורים שכולל הצטרפות לחבורה שמחה ופורעת חוק של שלוש בנות אחרות מהשכונה שלה.

״חבורת נערות״. הכי רחוק שאפשר מ״בנות״

במשך שעתיים הסרט עוקב בדבקות אחרי הגיבורות שלו, ובעיקר אחרי מרים, שהופכת לנגד עיננו מנערה ביישנית לצעירה מלאת זעם שמצליחה למצוא קצת שלווה רק בקרב שלוש חברותיה. ״חבורת נערות״ הוא לא סרט מושלם, אבל הוא טעון באנרגיה מדבקת וכולל לא מעט טוויסטים מפתיעים שיותירו אתכן שבורות לב. כמו בסרטיה הקודמים, סאימה משאירה מקום לאמביוולנטיות ונותנת לצופים להחליט לבד האם בקשר בין מרים לחברותיה יש מתח אירוטי. מעבר לעניין המגדרי, הבחירה בדמויות משולי החברה הצרפתית – רובן בנות למהגרים שגרות בפרברים הידועים לשמצה של פריס – מספקת הצצה למיעוט שבדרך כלל מככב רק בכותרות העיתונים. אם מייסון של ריצ׳רד לינקלייטר הוא הסטריאוטיפ המושלם של הגבר האמריקאי הלבן, מרים של סאימה מספקת סיפור שונה מאוד של התבגרות במאה ה-21.

איפה לראות: אם אתן בניו יורק – הסרט משחק בלינקולן סנטר ובסינמה ווילג׳ בשבועיים הקרובים. אם אתן בישראל – חפשו אותו על מדפי ״האוזן השלישית״

 

2. The Foxy Merkins

 בעוד שהסרט של סיאמה מדכא עד עפר, סרטה של מדלן אולנק הוא קומדיה ביזארית במובן הטוב ביותר של המילה. אולנק חתומה על הקומדיה בעלת השם הקליט Codependent Lesbian Space Alien Seeks Same, וכעת היא חוזרת עם אחד הסרטים הראשונים אי פעם (למיטב ידיעתי) שעוסק בזונה לסבית (ליסה האס המעולה). העלילה עוקבת אחרי מרגרט (האס), לסבית תפרנית שמוצאת את עצמה מספקת שירותי מין לנשים משועממות מהפרברים. לדברי אולנק, שחשפה את סרטה בפסטיבל סאנדנס הקודם, הרעיון היה לעשות סרט במסורת של ״אישה יפה״ או סרטים אחרים על נערות ליווי, אבל ללהק לתפקיד הראשי שחקנית שרחוקה מאוד מדימוי היופי שהוליווד מקדמת. התוצאה משעשעת ומפתיעה: בתקציב של שקל וחצי בערך, אולנק גייסה את חבריה מסצנת האינדי להופעות אורח קטנות (ולכן תוכלו למצוא כאן את אלכס קרפובסקי ואת דזירה אקוואן מ״בנות״) וכתבה תסריט שהוא למעשה אוסף של מערכונים קצרים. במיטב המסורת של ״סרטי חניכה״, מרגרט מגלה את רזי המקצוע בתיווכה של הומלסית אחרת (ג׳קי מונהאן), המתפקדת על תקן סרסורית. במהלך 86 הדקות שלו הסרט הזה לא ישנה את חייכן, אבל הוא בחלט יספק לא מעט רגעים מצחיקים, תמוהים ונטולי כל תקינות פוליטית. נאמר זאת כך: ייתכן מאוד שזו הפעם הראשונה (האחרונה) שבה תתקלו בסצנה שבמרכזה בחור מפוקפק מנסה למכור פאות משולשות המיועדות לשיער הערווה באמצע בית קברות.

איפה לראות: הסרט זמין להשכרה ב-VOD (למשל, ב-3.99 דולר בגוגל פליי או ב-4.99 דולר באמזון)

 

3.  Appropriate Behavior

אז נכון – כבר המלצתי על הסרט הזה וגם ראיינתי את הבמאית-תסריטאית-כוכבת ל״מוסף הארץ״, אבל אף רשימה של קולנוע קווירי טרי אינה שלמה בלעדיו. סרטה של דזירה אקאוון (המככבת בימים אלו בעונה הרביעית של ״בנות״) הוא ממתק קומי אינטיליגנטי שבמרכזו עומדת שירין, בחורה אמריקאית ממוצא איראני שנמשכת גם לנשים וגם לגברים. אקאוון, שמדברת בפתיחות על הביסקסואליות שלה, בראה את שירין בדמותה ובצלמה. היא שנונה, חכמה ושבורת לב לאחר שבת זוגה זרקה אותה. במקביל, היא מתלבטת איך ומתי לגלות להוריה שהיא ביסקסואלית, ומתנסה בהרפתקאות מיניות עם כל מה שזז. ההומור של אקאוון – שיורה חיצים בהיפסטרים ברוקלינאיים והרגלי החיזור שלהם – אומנם מזכיר מאוד את לנה דנהאם, אבל יש בו מספיק כנות ואותנטיות כדי לחלץ אותה מהקטגוריה החונקת של ברוקלינאית בת עשרים-ומשהו שמחפשת את עצמה. העובדה ששירין מנסה לתמרן בין הקו-אופ האורגני לבין ראש השנה הפרסי והמסורת של הוריה הופכת את הסיפור שלה לטעון וייחודי וגורמת לו לבלוט בתוך הגל החדש של סרטי משבר רבע החיים.

איפה לראות: הסרט מוקרן בימים אלו בניו יורק, וזמין גם להשכרה ב-VOD (חפשו אותו באמזון או בגוגל פליי תמורת 7 דולר). בנוסף, הוא יוקרן ביוני הקרוב במסגרת פסטיבל הקולנוע הגאה בסינמטק ת״א

נשארתן עם טעם של עוד? מחפשות קלאסיקות? אולי תוכלו למצוא אותן כאן 

בונוס לסיום: דנהאם, וויג, קלינג וקוהאן מדברות על סקס, הצלחה ומיזוגניה בסאנדנס

כמו בכל שנה, פסטיבל סאנדנס כלל לא מעט פאנלים, ובהם מפגש פסגה בין הנשים החזקות בתעשיית הבידור האמריקאית: קריסטין וויג, לנה דנהאם, מינדי קלינג, ג'נגי קוהאן ומבקרת הטלוויזיה של ״הניו יורקר״, אמילי נוסבאום. במשך תשעים דקות הן דיברו על מיזוגניה, מדוע התעשייה עדיין נשלטת ברובה על ידי גברים, איך לביים סצנות סקס ומה עושים כשנכשלים. לסיום, יש גם שלל עצות מעשיות, ובראשן ״אל תעשו סקס״: