״טבלת המבקרים״ של ״הארץ״ ו״טבלת המבקרים״ של ״סינמסקופ״ מתפרסמות מדי שבוע, אבל כעת פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה בישראל החליט להשיק טבלה משלו, המורכבת אך ורק ממבקרות קולנוע. למרות ההסתייגות הכללית שלי מ״שיטת הכוכבים״ שהופכת יצירות אמנות לסוג של מתמטיקה ומשטיחה מלכתחילה את הדיון לשאלת ״אהבת/ לא אהבת?״, אני שמחה וגאה לקחת חלק ביוזמה הזו. נכון, כוכבים הם לא שיטה אידיאלית, אבל בתרבות האינסטנט שאנחנו חיים בה לרוב הקוראים אין אפשרות, זמן או רצון להתחיל לקרוא עשרות ביקורות על סרטים שונים לפני שהם יוצאים מהבית. לכן, האפשרות להציץ בטבלה נוספת, המרכזת תשע מבקרות הכותבות לגופי תקשורת שונים, היא בשורה משמחת עבור סינפילים מקומיים.

הטבלה היא פרי יוזמתן של חוקרת הקולנוע מרלין וניג ומבקרת הקולנוע ליאור אלפנט, והיא תתפרסם מדי שבוע באתר ״פוליטקלי קוראת״ וגם כאן, ב״תפוח המכני״. הטבלה הראשונה מתייחסת לסרטים המופצים בארץ באופן מסחרי במהלך פברואר, החל מ״הגננת״ של נדב לפיד (חביב המבקרות) וכלה ב״עיניים גדולות״ המאכזב של טים ברטון. זהו חודש מעולה עבור סרטים ישראליים – ארבעה מתוך 16 הסרטים החדשים הם ישראליים (״יונה״, ״ערבים רוקדים״, ״הגננת״ ו״את לי לילה״) וכולם ראויים לצפייה.

מבקרות קולנוע – כמו מבקרי קולנוע – הן חלק מעולם הולך ונעלם שבו ניתן היה להתפרנס בכבוד מביקורת תרבות. למעשה, ניתן לספור היום על אצבעות יד אחת את המבקרים והמבקרות בישראל שמצליחים להתפרנס אך ורק מכתיבת ביקורות (גילוי נאות: אני לא אחת מהם). זוהי לא תופעה ייחודית לישראל: מגזינים נחשבים, ובהם ה״ווילג׳ וויס״ הניו יורקי, ויתרו על מבקרי הקולנוע שלהם בשנים האחרונות, ואת הוואקום שנוצר ממלאים אינספור בלוגים, פודקאסטים ואתרים של סינפילים שעושים עבודת קודש ללא תמורה. ובכל זאת, כל מי שקורא בעקביות את מנואלה דרגיס וא״א סקוט ב״ניו יורק טיימס״ מכיר בחשיבות של שני מבקרי קולנוע במשרה מלאה.

ביקורת קולנוע היא לא מתמטיקה. במיטבה, היא מצליחה להמשיך את הדיון שהסרט מעורר, להציע קונטקסט היסטורי ותרבותי רחב יותר ולשים זרקור על סרטים קטנים שלא זוכים לתשומת הלב התקשורתית והיחצנית שמגיעה להם. בעוד שטבלת המבקרות החדשה מתייחסת רק לסרטים המוקרנים באופן מסחרי בבתי הקולנוע, אני מנסה לנצל את הבמה של הבלוג לכתוב בעיקר על סרטים מעולים שלא זכו להפצה מסחרית. ביחד עם שמונה המבקרות האחרות שפועלות כיום בישראל (מספר שיא למיטב ידיעתי), אני מקווה לעזור לכם להחליט מה לראות, וחשוב אף יותר – להרחיב את גבולות השיח.   

 אז מה לראות השבוע?

בירדמן: ריאיון עם אינאירטו, מייקל קיטון ותום שובל

סמנו לעצמכם: 5 סרטים שכדאי לראות ב-2015