״התפוח המכני״ גאה לארח את הבמאי והתסריטאי הישראלי תום שובל (״הנוער״), שהגיע שלשום ללוס אנג׳לס לקראת טקס האוסקר שייערך הלילה (ראשון). שובל מועמד לפרס ״הסרט הקצר הטוב ביותר״ על ״איה״, שאותו ביימו מיכל ברזיס ועודד בן-נון. כך הדברים נראים רגע לפני השטיח האדום:  

היום (ראשון) בלילה ייערך בלוס אנג׳לס טקס פרסי האוסקר. הסרט הקצר "איה" שהייתי שותף לכתיבה שלו יחד עם מיכל ברזיס ועודד בן-נון שגם ביימו, הוא בין חמשת המועמדים לפרס בקטגוריית הסרט הקצר. זה עדין משפט בלתי נתפס עבורי וקשה לי לכתוב אותו בלי לבדוק שוב שמה שכתבתי אמיתי. זה מעמד מרגש מכל הבחינות, גם כי הסרט הקטן והאינטימי מצליח לדבר לכל כך הרבה אנשים בארץ ובעולם וגם כי במובן מסוים הוא הגיע כל כך רחוק, לאיזושהי פסגה של אהדה קולקטיבית שרק מעטים כובשים. אני מאד מתרגש וגם אם אני מנסה "להיכנס לפרופורציות", ההמולה והבאז סביב הפרס הזה מבהירים לי שבאוסקר אין דבר כזה פרופורציות.

כך עשינו את ״איה״: ריאיון עם מיכל ברזיס ובן-נון 

השבוע האחרון שלי נדמה כפרק התלוש מרומן כריכה דקה שאתה קונה לפני עלייה למטוס. בלי קשר לאוסקר, אבל באיזו סמיכות אירונית נבחרתי על ידי אלחנדרו גונזלס איניאריטו - שסרטו "בירדמן" מועמד השנה למספר שיא של פרסים – להיות הפרוטג'ה שלו כחלק ממיזם יוקרתי של חברת "רולקס", המחברת בין אמנים מנוסים ליוצרים בתחילת דרכם במטרה לפתח ולהרחיב את הדיאלוג בין הדורות. איניאריטו ראה את סרטי הראשון, "הנוער" התלהב וביקש לפגוש אותי ומאז אנחנו בקשר רצוף כשאני נוסע לבקר אותו בעבודתו, בעיקר בצילומי הסרט החדש שלו בכיכובם של ליאונרדו דיקפריו וטום הרדי. במקביל, הוא עובד איתי על סרטי החדש.

אז לפני 'עיר המלאכים' מצאתי את עצמי על פסגה לא מדומיינת וקפואה של אחד מהרי הרוקי, שם מצטלם בימים אלו סרטו הבא של איניאריטו. כבר ביקרתי בסט כמה פעמים וזה לא דומה לשום דבר שחוויתי בעבודתי כבמאי. מדובר באינספור ימי צילום המתפרשים על פני שנה שלמה (כדי שיהיה אפשר לתפוס את עונות השנה חולפות), שחקנים שמשחקים בתוך טבע עוצר נשימה ומתמודדים עם יופיו ועם הקשיים שהוא מעלה, שוטים ארוכים ומסובכים עם ניצבים רבים וסצינות קרב בלתי אפשריות. לקינוח – מדובר בסרט תקופתי שמתרחש ב-1816, אמריקה שלפני המערב הפרוע. לצלם את הסרט הזה נדמה כמו מלחמה ואת הקרב מנהל איניאריטו יחד עם שותפו הצלם עמנואל לובצקי (המועמד לפסלון על הצילום של ״בירדמן״), ללא פשרות. תהליך העבודה כולל חזרות רבות וצילומים מורכבים של שוט או שניים ביום. בנוסף לאתגרים שכל צלם חייב להתמודד איתם, לובצקי קיבל מחברת ״אררי״ מצלמה שטרם יצאה לשוק ומאפשרת לראשונה לצלם דיגיטלית ב-65 מ"מ. מהמעט שראיתי על הסט, התוצאה מרהיבה.

שובל. מקום טוב באמצע בין לובצקי (מימין, עם כובע) לאיניאריטו 

אז כן אני על הסט ההוליוודי הזה, פעור פה וקפוא לחלוטין. איניאריטו ולובצקי משתפים אותי בכל התהליך של עשיית הסרט ואני שואל את עצמי האם זה לא הפרס הגדול ביותר שיוצר יכול לאחל לעצמו – לקבל את האפשרות לעשות את הסרט כמו שאתה רוצה, ללא פשרות. לצאת למלחמה ולנצח. למרבה האירוניה, איניאריטו לא היה זוכה לפריבילגיה ולחופש האמנותי הזה אם לא היה זוכה במועמדויות לאוסקר. הפסלון הזהוב יכול להזיז הרים ותקציבים ולקבוע גורלות.

״בהוליווד רצו לאשפז אותי״: ריאיון עם אלחנרדו אינאריטו

וכך נראה הטריילר ל״בירדמן״:

יומיים לפני הטקס, איניאריטו מזמין אותי להצטרף אליו לטיסה ללוס אנג׳לס. ככה אני מוצא את עצמי במטוס פרטי עם לובצקי, איניאריטו ו״טרמפיסט״ נוסף – השחקן לוקאס האס, ואני מתייעץ איתם על חנויות טובות להשכרת טוקסידו. בלי קשר לעובדה שאני במטוס, אני מרגיש בעננים. איך אפשר לדמיין דבר כזה בכלל? אנחנו נוחתים ואני נותן את הפספורט שלי לבדיקה אבל משום מה הבדיקה מתארכת ואני מתחיל להגיד לעצמי שהנה המציאות עומדת לטפוח על פניי ואני אראה את האוסקר, כהרגלי, בטלוויזיה. מבקשים ממני לחכות בצד ולוקחים את הפספורט של איניאריטו לבדיקה, גם אצלו יש בעיה ואני כבר מדמיין איך שנינו יושבים על הספה בבית של ההורים שלי בפתח תקווה, השעה תהיה ארבע בבוקר נחלוק שמיכת פוך ונצחק מהבדיחות של אבא שלי. בתכל׳ס לא רע. כמובן שהכל נפתר ואני מגיע אל ביתו של חברי הטוב אורן שי. אורן, גם הוא במאי והוא בעצמו חי בחלום משלו, כי בימים אלה הוא סיים את העבודה על סרט אמריקאי באורך מלא, The Frontier שהולך להיות מוקרן בקרוב בהקרנת בכורה בפסטיבל SXSW היוקרתי אשר באוסטין. פעם היינו עושים סרטי ז'אנר חובבניים במצלמות סופר VHS .

שובל, ברזיס ובן-נון. בדרך לפסלון?

בנתיים, בעולם מקביל בן-נון וברזיס כבר שבועיים בלוס אנג'לס. הם משתתפים בטקסים, מצטלמים ונותנים ראיונות, יחד עם יעל אבקסיס והלל רוזמן, מפיקי הסרט, והשחקנים המופלאים שרה אדלר ואורליך תומפסון. אני בדרך להצטרף אליהם ואני שוב נזכר איך באמצע לילה נטול שינה במסדרונות סם שפיגל בן-נון וברזיס הזמינו אותי לחדר העריכה לצפות בגרסת עריכה של סרט הגמר שלהם "עונג שבת" וכמה הוא המם אותי. ״בלר״ ניסחו את התחושות שלי כרגע באופן הכי מדויק אני חושב, זה כמו לצפות בכדור הארץ מסתובב בעדינות אל מחוץ לזמן.