פוסטים בנושא: דיוויד בואי

איפה תראו את הסרט הגנוז של דיוויד בואי?

נטע אלכסנדר | 07.07.2013 | 12:26

חזרתי מברלין הישר לפסטיבל ירושלים, שנפתח ביום חמישי עם "לצוד פילים" של רשף לוי שהוכיח סופית שלאנשי הפסטיבל יש חיבה בלתי מוסברת לקומדיות סקסיסטיות גרועות (בשנה שעברה הפסטיבל נפתח עם "מרומא באהבה", סרט הבורקס של וודי אלן). מאז המצב הלך והשתפר, עם סרטים מעניינים כמו "דם אפל" של ג'ורג' סלוצר (סרטו האחרון של ריבר פיניקס, שמת באמצע הצילומים ממנת יתר), "מערבון בהר חברון", דוקומנטרי מדכא וארוך מדי של ניסים מוסק על המתנחלים בחוות הבודדים ליד סוסיא, "הנוער" של תום שובל (שמתמודד בתחרות העלילתית) והסרט האמריקאי Ain’t them Bodies Saints שמתהדר בצילום מפעים א-לה טרנס מאליק  (אבל בתסריט מפעים פחות).

הביקורת המלאה על ימיו הראשונים של פסטיבל ירושלים

בשבוע הקרוב תוכלו לקרוא את הביקורות שלי על סרטי הפסטיבל ב"עכבר העיר אונליין". במקביל, אני אדווח ממסיבות העיתונאים עם אורחי הפסטיבל ריצ'רד לינקלייטר ומוחסן מחמלבאף כאן בבלוג.

אבל בנתיים הצטברו על שולחני לא מעט כותרות קולנוע מעניינות מהימים האחרונים, והנה כמה מהן:

דיוויד בואי, כוכב קולנוע

מרכז הקולנוע הניו יורקי החביב עלי, The Film Society of Lincoln Center, יערוך בתחילת אוגוסט רטרוספקטיבה מקיפה לקריירת המשחק של דיוויד בואי לכבוד הקאמבק המשמח שלו השנה (שעליו כתבתי כאן לפני כמה חודשים). בין ה-2 ל-8 באוגוסט יוקרנו שם כל סרטיו של בואי, ובהם סרט ההתבגרות "אני כריסטיאנה פ." (ממנו למדתי ש"סמים קלים – מחיר כבד"), "חג שמח מר לורנס" (1982), "רעב" (1983) ו"המבוך" (1986).

גולת הכותרת של המחווה הזו היא שתי הקרנות של סרטים נדירים מארכיון ה-BBC. הסרט הראשון, שמעולם לא הוקרן בארה"ב, הוא עיבוד של אלן קלארק למחזה הביכורים של ברטולד ברכט Baal. בואי מגלם את התפקיד הראשי, אמן ומשורר אבוד שמתמרד נגד הבורגנות ויוצא למסע בפרברים שבמהלכו הוא מטריד נשים, שותה לשוכרה ולבסוף אפילו רוצח. לסרט יהיו שתי הקרנות שפתוחות בחינם לציבור.


מוות לבורגנות. בואי ב"באל"
 

הקרנה מעניינת נוספת היא הסרט הדוקומנטרי Cracked Actor שהופק על ידי ה-BBC מ-1975 ולא הוקרן מעולם בקולנוע. זהו סרט שצולם ב-1974, במהלך מסע ההופעות האינטנסיבי לאחר יציאת האלבום Diamond Dogs, וכמיטב הז'אנר של סרטי רוק הוא משלב ביצועים חיים של שירים עם קטעים נדירים מאחורי הקלעים, שחושפים את מצבו הנפשי המעורער של בואי. הסרט יוקרן ביחד עם סרט ההופעה המפורסם "זיגי סטארדאסט והעכבישים ממאדים – הסרט" מ-1973.

מתוך Cracked Actor. סרט הופעה חושפני

ואם כל זה לא מספיק, ההקרנה של "אני כרסטיאנה פ." ביום שלישי, ה-6 באוגוסט, תלווה במסיבה בהפקת המועדונים Viva Radio  ו-New Wave. אכן – סקס, סמים ורוקנ'רול. מי יודע, אם יש אלוהים אולי בואי בעצמו יפציע ויבצע את Heroes, שמלווה את אחת הסצנות הכי מהנות בסרט:

 

לכל הפרטים על המחווה והזמנת כרטיסים.

 נטפליקס מציגים: הגרסה הנשית והקומית של אוז

אחרי "בית הקלפים", שהבהירה לכולם שהאינטרנט היא הטלוויזיה החדשה, אתר הסטרימינג והתוכן "נטפליקס" משיק סדרת דגל חדשה ומסקרנת בשם "כתום הוא השחור החדש" (Orange is the New Black). כל פרקי הסדרה יעלו לאוויר ב-11 ביולי, אבל השבוע כבר פורסמה ביקורת משתפכת ב"אינדיווייר" שגרסה כי מדובר בחובת צפייה של ממש. 

בעוד שסדרת בית הכלא המיתולוגית "אוז" הוציאה לנו בעקביות ובעקשנות את החשק לחיות, "כתום הוא השחור החדש", שיוצריה אחראים גם ל"עשב של השכן", מתוארת כסדרת דרמה קומית עם אווירה שמצליחה לשעשע ואפילו להצחיק למרות שהיא עוסקת בחייהן של נשים בכלא.

במרכז הסדרה עומדת פייפר צ'אפמן (טיילור שילינג), צעירה אמריקאית שחיה בברוקלין והספיקה לשכוח את גיל ההתבגרות הסוער שלה, במהלכו היא עברה על החוק לא פעם. כעת היא חיה חיים בורגניים שלווים במסגרתם יש לה בעל תומך (ג'ייסון ביגס) ועסק למכירת סבוני אמבט. אבל האידיאליה הזו עומדת להתנפץ, וכבר בפרק הראשון צ'אפמן מוצאת את עצמה בכלא נשים, בו היא פוגשת אסירות אחרות שהגיעו מרקע סוציו-אקונומי שונה לחלוטין משלה.

בהתייחס לשתי הסדרות המדוברות ש"נטפליקס" הפיקה לאחרונה, ב"אינדיווייר" נכתב כי "'כתום הוא השחור החדש' אומנם לא נהנית מההילה היוקרתית של 'בית הקלפים' (למרות שג'ודי פוסטר ביימה את אחד מפרקיה), או מעדת המעריצים של העונה הרביעית של "משפחה בהפרעה", אבל הנרטיב המתוחכם והאנושי שלה מספק יותר רגעים מרגשים ומלאי חיות משתיהן גם יחד". 

וכך נראה הטריילר:

ולסיום – "גרון עמוק", הגרסה העלילתית

השבוע עלה לרשת טריילר רשמי ראשון ל-Lovelace, הביוגרפיה של שחקנית הפורנו לינדה לאבלייס שפרצה לתודעה בעקבות משחקה בסרט "גרון עמוק". אמנדה סייפריד, שהפציעה לאחרונה על מסכינו ב"עלובי החיים", מגלמת את לאבלייס, לצד קאסט עתיר כוכבים שכולל, בין השאר, את כריס נורת', שרון סטון, האנק עזריה וכמובן – כמו כל סרט הוליווידי מהעשור האחרון – ג'יימס פרנקו. הסרט מגולל את סיפור עלייתה ונפילתה של סייפריד, שנקלעה לתעשיית הפורנו כמעט במקרה וסבלה במשך שנים מהתעללות של בעלה והמנהל האישי שלה, צ'אק טריינור (פיטר סארסגארד).

וכך נראה הטריילר:

 

 

להמשך הפוסט

צפו: טילדה סווינטון נשואה לדיוויד בואי

נטע אלכסנדר | 26.02.2013 | 09:09

התאוששתם מהאוסקר? זה לא היה פשוט (ערב שהתחיל ב"שיר הציצים" הידוע לשמצה והסתיים באשת הנשיא). בזמן שהמפסידים (ע"ע שפילברג) מלקקים את פצעיהם והמנצחים (ע"ע ג'ניפר לורנס) שותים שמפניה, דיוויד בואי שחרר לרשת שיר חדש מהאלבום הבא שלו, שייקרא The Next Day ויכלול 17 שירים.  כבר כתבתי כאן בהרחבה על האלבום הזה,  אבל הקליפ החדש לשיר The Stars (Are Out Tonight הוא סיבה למסיבה: עירום, הומור, תלבושות שגורמות ל"עלובי החיים" להיראות כמו מסיבת פורים במתנ"ס השכונתי וכמובן - האחת והיחידה, טילדה סווינטון ("חייבים לדבר על קווין", "לקרוא ולשרוף").

"אני לא מאמין, היא פשוט נמרחה על כל המדרגות". בואי וסווינטון צופים באוסקר ונהנים מכל רגע

"הכוכבים לעולם אינם ישנים", שר אחד מהכוכבים הגדולים ביותר בהיסטוריה של המוזיקה הפופולארית. אחרי שתיקה יצירתית של כעשור, השיר החדש הוא המשך ישיר לעיסוק האובססיבי של בואי בתהילה ואבק כוכבים (זיגי סטארדאסט ושות'). אבל, בהיותו אמן מבריק שלא מפסיק לחדש, בואי מפגין מודעות עצמית ומגלם בקליפ גבר מזדקן, בורגני ודי נרגן שמתעצבן על כך שהשכן שלו (זמר אנדרוגני שנראה כמו בואי בראשית דרכו) משמיע מוזיקה בקולי קולות. טילדה סווינטון, מלכת הקרח של הוליווד ושחקנית שהתפרסמה בזכות המראה האנדרוגני שלה, מגלמת את אשתו, שנזכרת גם היא בימיה הפרועים כאישה צעירה.

וכך זה נראה:

אהבתם? רוצים עוד? האלבום המלא ייצא בגרמניה בסופ"ש הבא (8 במארס), ובארה"ב ב-12 במארס. בנתיים אפשר להנות גם מהקליפ המצוין של השיר הראשון ששוחרר מהאלבום החדש, Where are we now?:

ולקינוח – מסע קצר במכונת הזמן לאחד השירים המשמחים ביותר של בואי, שכיכב בלא מעט סרטים (האחרון שבהם הוא "פרנסס ה." של נואה באומבאך):

להמשך הפוסט

דיוויד בואי לא מפחד להזדקן

נטע אלכסנדר | 13.01.2013 | 08:12

כל שנה ב-8 בינואר אינספור אתרים חוגגים את יום הולדתו של דיוויד בואי באמצעות פודקאסטים, מצגות או סתם כתבות מחווה. אבל השנה בואי העניק למיליוני מעריציו סיבה אמיתית למסיבה: סינגל חדש מתוך אלבום שבדרך (שייצא במארס הקרוב), שהושק בקול תרועה רמה באתר חדש ומשופץ בשבוע שעבר.

הסינגל החדש, Where are we now? חוזר אל השנים שבואי בילה במערב ברלין (1976-1980). טוני ויסקונטי, המפיק הוותיק של בואי, שעבד איתו בשנתיים האחרונות על אלבום האולפן החדש שלו (ששובר שתיקה של עשר שנים), סיפר שברגע שהוא קרא את המילים לסינגל הוא הבין מיד שהן מתייחסות לתקופת ההוללות המאושרת במהלכה בואי ואיגי פופ חלקו דירה בבירת גרמניה, וביחד עם ויסקונטי הם נהגו לשבת בברים זולים במיוחד ולהעמיד פנים שהם גרמנים.

בואי עצמו מסרב להתראיין, אבל ויסקונטי דווקא נהנה לדבר עם כלי התקשורת, שבאופן טבעי מתקשים להסתיר את התלהבותם. בריאיון ל"בילבורד" הוא סיפר שהעבודה על האלבום החדש נשמרה בחשאיות של מבצע צבאי ("החתמנו כל מי שנכנס לסטודיו על הסכם סודיות"), ושהאלבום החדש – שייקרא The Next Day – יכלול 17 שירים, חלק מהם חושפים "בואי חדש לגמרי. סגנון שלא הכרנו קודם".

 אבל הבשורה העצובה של ויסקונטי היא שבואי חזר ואמר לו בנחרצות שהוא לא מוכן לחזור להופיע ו/או להתראיין לתקשורת כחלק מהיח"צ לאלבום החדש. לדבריו, "בואי אמר לי 'הופעתי על במה והתראיינתי במשך יותר משלושים שנה, ואני לא רוצה לעשות את זה יותר'. מבחינתו שני הדברים האלו נופלים באותה קטגוריה. הוא רק רוצה להקליט אלבומים כרגע, והוא מרגיש שהוא הרוויח את זה ביושר".

קל להבין את בואי, שחרש כל במה באירופה ובארה"ב וכבר נמאס לו, ובנוסף נאלץ להתמודד עם אירוע לב ב-2004, תקרית שגרמה לו לבטל הופעות ועוררה שמועות שמצבו הבריאותי ירוד. מצד שני, רוב המוסיקאים בני דורו של בואי (כולל מוזיקאים מבוגרים יותר, כמו לאונרד כהן למשל) ממשיכים להופיע ברחבי העולם. מי שראה את השותף הברלינאי של בואי, איגי פופ, בהופעה שלו בארץ ב-2007, יודע היטב שאנרגיות ותשוקה לא תלויות בהכרח בגיל (ע"ע מיק ג'אגר וחבריו ל"רולינג סטונס").

אבל ההפתעה האמיתית בקאמבק המשמח של בואי היא שכמו תמיד הוא שובר את הכלים. אחרי שהוא ברא את עצמו שוב ושוב, בגיל 66 הוא מסרב להתכחש לגיל שלו – אלא להפך: הקליפ המעניין של Where are we now? מקצין את נזקי הזקנה. בואי מככב בו כשהוא כלוא בתוך "בלון" שמעוות את פניו וחושף קמטים ושיניים מצהיבות (האישה שלצידו היא לא ביורק, כמו שחלק מהשמועות טענו, אלא אשתו של במאי הקליפ, הציירת ג'קלין המפריז).

 בשלב מסוים בואי מצולם בפרופיל, בזווית לא מחמיאה שגורמת לו להיראות כמו חייזר (אבל לא כמו חייזר אנדרוגני, סקסי ובן-אלמוות כמו בתקופת זיגי סטארדאסט; סתם חייזר משונה וזקן).  לקראת הסוף הוא מצולם על רקע סטודיו ונראה טוב בהרבה, אבל השבירה הזו רק מדגישה את המלאכותיות של האיפור והתאורה המחמיאה.   

כפי שהשם שלו מרמז – "איפה אנחנו היום"? – מנסה להתבונן בעבר בלי נוסטלגיה. הוא מאפשר לבואי לעצור רגע ולהתבונן ברגעים קטנים מהעבר, כמו למשל הימים שבהם הוא היה A man lost in time near KaDeWe. בואי, שמכונה לא אחת "הזיקית של הרוקנ'רול", הקדיש את רוב הקריירה שלו לעיסוק אובססיבי ומבריק בנזילותה של הזהות האנושית. בהתאם, הוא התענג על גילום דמויות שונות ובריאת פרסונות בימתיות יצירתיות ופרועות. לכן, כשאמן כמוהו שר As long as there's me, ברור שהשאלה מיהו ומהו me פתוחה לאינספור פרשנויות.

וכך הוא מסביר את הפילוסופיה שלו בריאיון משעשע במיוחד מ-1973 (כדאי לצפות, ולו בשביל העגיל המעולה):

ולסיום – הנה כמה בונוסים והמלצות משמחים במיוחד:

1. השירים של בואי מככבים בפסקול של לא פחות מ-333 סרטים (והוא שיחק ביותר מ-30 סרטים). אחת מהסצנות המשמחות ביותר לצלילי Modern Love מופיעה ב"פרנסס ה.", הסרט האחרון של נואה באומבאך (שכבר המלצתי עליו ברשימת סרטי השנה שלי). המחווה האהובה עלי למוזיקה של בואי היא הסרט הגרמני Christiane F. (שמבוסס על הספר שיצא בעברית תחת השם "אני, כריסטיאנה פ."), שמגולל את חוויותיה של צעירה ברלינאית שמדרדרת לסמים לצלילי השירים הכי יפים שיש. הפסקול שבואי כתב לסרט הוא אלבום מבריק ומרגש, והבריחה של כרסיטיאנה ואהובה מהמשטרה לצלילי Heroes גרמה להתמכרות לסמים להיראות כמו הדבר הכי מגניב ורומנטי ביקום:

2. ואם כבר Heroes, מסתבר שהגיבורים של "כמה טוב להיות פרח קיר" לא עשו שיעורי בית וראו את "כריסטיאנה פ.", כי לקח להם חודשים לגלות מאיפה השיר הזה נשמע להם מוכר:

3. בנובמבר האחרון נחשף מיקסטייפ שהוא גם סרט מחווה בן שעה לבואי. שילוב מעולה של שירים, אווירה סוריאליסטית, וקליפ ארוך-ארוך שהוא בעצם מסע ויזואלי בעקבות אלבומיו של בואי. מומלץ במיוחד!.

4. אמנים שמזדקנים בכבוד זה דבר נדיר, אבל אמנים עם חוש הומור משובח זה דבר נדיר לא פחות, ובואי תמיד ידע לצחוק על עצמו, כפי שהוא הוכיח בסדרה "ניצבים":

 

להמשך הפוסט