ראשית, תודה לכל מי שקרא, הגיב, הוסיף שמות בהתלהבות וסייע לפוסט הקודם – מצעד הבמאיות הגדולות של הקולנוע – להפוך לפוסט הנקרא ביותר בתולדות הבלוג. בעקבות אינספור ההצעות שקיבלתי אני שוקדת על פוסט המשך, והוא יתפרסם כאן בשבועות הקרובים.

אבל בנתיים אפשר להתרענן עם This is the End, הקומדיה האפוקליפטית שמרכזת בסט קלסטרופובי אחד את כל השמות המצחיקים של הוליווד (שימו לב, זה מבלבל: בעברית הקומדיה הזו תורגמה ל"הסוף", וסרט הפתיחה המדובר של פסטיבל אוטופיה הוא "סוף העולם" של אדגר רייט, סיימון פג וניק פרוסט. אלו שני סרטים שונים, למרות שאפשר – ומומלץ – לראות אותם כדאבל פיצ'ר). "הסוף" (שיעלה לאקרנים בישראל רק באוקטובר) מגיע בסופו של קיץ מאכזב למדי מבחינת קומדיות, ובעיקר מבחינת קומדיות הוליוודיות. "מגודלים 2" הוא תרגיל עצלני וכושל בוולגריות, שנראה כאילו נכתב והופק על ידי נער בן 13, ו"אנחנו המילרים" עם ג'ינפר אניסטון מזכיר יותר מדי סרטים מצחיקים בהרבה שהתהלכו בטריטוריות דומות (מישהו חייב להסביר לתסריטאים בהוליווד שחילופי זהויות הם לא האמצעי הקומי היחיד בעולם). למעשה, הקומדיה הכי מוצלחת של קיץ 2013 היא בכלל "רווח וכאב" של מייקל ביי, אבל זה כבר נושא לפוסט נפרד…

לכן, גם אם "הסוף" הוא לא בדיוק יצירת מופת, זהו סרט קליל, מצחיק ומלא מודעות עצמית שלועג לטרנד הכי בולט בהוליווד העכשווית – סרטי אפוקליפסה. זהו מוצר מהוקצע ומבדר של חבורה מכושרת במיוחד הכוללת את רוב כוכביה הצעירים של הוליווד (או במילים אחרות, "חבורת ג'אד אפאטו"): את הסרט כתבו וביימו סת' רוגן ("הדייט שתקע אותי", "סופרבאד") וחבר הילדות שלו איוון גולדברג (שכתב את התסריט ל"פיינאפל אקספרס"), ומככבים בו ג'יימס פרנקו (שימו כאן כל-סרט-אמריקאי-מחמש-השנים-האחרונות), ג'ונה היל, מייקל סרה ודני מק'ברייד בתפקיד עצמם. הופעות אורח כוללות את ריהאנה, אמה ווטסון ("הארי פוטר"), מינדי קלינג, צ'נינג טייטום וגם חברי ה"בקסטריט בויז" הזכורים לטובה מהניינטיז.

וכך נראה הטריילר:

 העלילה – אם אפשר לקרוא לזה ככה – פשוטה למדי, ולקוחה היישר מעשרות הלהיטים הפוסט-אפוקליפטיים של השנים האחרונות: סת' רוגן וחבר הילדות שלו, ג'יי ברושל (בתפקיד עצמו), מגיעים למסיבה דקדנטית באחוזה החדשה והמפוארת של ג'יימס פרנקו (שכבר הספיק להוכיח שיש לו הומור עצמי מפותח ב"ספרינג ברייקרס" הנהדר) בלוס אנג'לס. הם רוצים לחזור הביתה, אבל בעקבות רעידה אדמה אימתנית שמלווה בקרניים כחולות ומסתוריות שמגיחות מהשמיים ו"חוטפות" עוברי אורח מהרחוב הם נאלצים להישאר. אחרי שרוב הסלבס שמשתתפים במסיבה מוצאים את מותם בצורות מצחיקות יותר או פחות (אני מורידה את הכובע בפני מייקל סרה, שהסכים למות באופן דוחה במיוחד), רוגן, ברושל, פרנקו, מק'ברייד, ג'ונה היל וקרייג רובינסון ("המשרד", "פיינאפל אקספרס") נתקעים בביתו של פרנקו כשהמזון הולך ואוזל, הפניקה הולכת וגוברת והתפילות מפסיקות לעזור.

"הסוף" כולל אינספור בדיחות על הוליווד, התרבות האמריקאית והאובססיה הנוכחית עם חזון אחרית הימים (וגם, במיטב המסורת של סרטי "הברומנאס" מהשנים האחרונות, לא מעט בדיחות סקס/ מתח מיני בין גברים). הסרט מזכיר באופן אינטיליגנטי שהמשיכה לאפוקליפסה אינה תופעה חדשה, ולמעשה היא נטועה בכתבי הקודש הנוצריים ובאמונה בגן עדן וגיהנום. בין לבין, הוא מנסה לבחון מחדש את מושג הכוכבות הגברית בהוליווד של המאה ה-21. אומנם מפתה לנתח את "הסוף" בכלים אינטלקטואליים – ולהקדיש דיון לאופן שבו הוא לועג מצד אחד, אבל מחזק מצד שני, את הדימוי הרווח של כוכבים הוליוודיים צעירים – אבל עדיף פשוט לכבות את המוח ולהנות מהאופן שבו רוגן, פרנקו ושות' עושים צחוק מכל מה שזז, ובעיקר מעצמם.

יש כאן כמה הברקות ליהוק – ובראשן הליהוק של צ'צינג טייטום כשפחת המין הצייתנית של מק'ברייד – וסצנה משעשעת במיוחד על המתח בין גברים לנשים בכיכובה של אמה ווטסון. בסופו של דבר,"הסוף" הוא ההוכחה הסופית לכך שההומור האמריקאי העכשווי נשען ברובו על "חבורת ג'אד אפאטו" לדורותיה. במידה רבה, הסרט הזה הוא כמו מסיבת כיתה מגניבה במיוחד שכולנו מוזמנים להשתתף בה (בתנאי שתביאו את האלכוהול מהבית, ולא תלעגו לכישורי הציור המפוקפקים של ג'יימס פרנקו).

ואחרי שתראו אותו לא תוכלו להפסיק לזמזם את זה (הו, ניינטיז, מה היינו עושים בלעדיכם?):

ולסיום – כמה השלמות קריאה מסוף השבוע האחרון:

הביקורת שלי על "מי מפחד מהזאב הרע", שזכה לציון הכמעט-מושלם של ארבעה וחצי כוכבים

למה הוליווד עלולה להתרסק בשנים הקרובות? (כתבה שכתבתי ל"מוסף הארץ")

תתחילו לשנן את השם איסה ריי, הקומיקאית השחורה שכדאי להכיר

פורסמה הרשימה המלאה של הסרטים שישתתפו בפסטיבל הקולנוע של ניו יורק באוקטובר

רטרוספקטיבה ראשונה לבמאי הפרובוקטיבי גרג אראקי ("דור מזוין", "עור מסתורי") תתקיים בספטבר ואוקטובר בניו יורק. ונקנח עם התיאור של הפיילוט לסדרה ש-MTV הזמינו מאראקי אי שם בניינטיז, ולמעט פרק הבכורה (שיוקרן באופן חד פעמי ב-4 באוקטובר במסגרת הרטרוספקטיבה) הסדרה לא הופקה מעולם. כך זה נשמע (אין מה לעשות, "גמדים מרקדים" נשמע יותר מבטיח באנגלית מאשר בעברית):

Director Gregg Araki describes this pilot episode of a never-realized television show, "This is How the Worlds Ends", as "Twin Peaks for MTV." Dancing midget rock fans transform into gun-wielding robbers. Things that are, aren't. Zombie, a narcoleptic, keeps waking up in bizarre situations.