פוסטים בנושא: Spring Breakers

ספרינג ברייקרס: ריקני או חתרני?

נטע אלכסנדר | 31.03.2013 | 19:44

"ספרינג ברייקרס", סרטו החדש, הפרובוקטיבי והמדובר עד מאוד של הרמוני קורין ("גומו") שכולל את השילוש הקדוש סקס-סמים-וסלינה גומז, הוא דוגמה טובה לאחת התופעות הרווחות ביותר בתרבות העכשווית: מרוב הפוך-על-הפוך, פוסט-פוסט-מודרניזם, מודעות עצמית ואירוניה קשה להבין למה התכוון המשורר. במילים אחרות, במקרים רבים קשה לקבוע האם היצירה היא ביקורת חריפה ונוקבת על תרבות הצריכה/ הנוער של ימינו/ החלום האמריקאי וכו', או חלק מהותי ובלתי נפרד מאותה תרבות ריקנית, ראוותנית ונהנתנית.

כך למשל, "ג'אנגו ללא מעצורים" של טרנטינו עדיין מעורר דיוני רשת בשאלה האם הוא מסמך חריף שמבקש לחשוף את הגזענות האמריקאית (אז והיום), או סרט גזעני שעושה שימוש מופרז במילה "ניגר" ומנצל באופן ציני שחקנים אפרו-אמריקאים למען החזון האמנותי של במאי לבן. באופן דומה, "ספרינג ברייקרס" גרם למבקרים להתחלק לשני מחנות: אלו החושבים שמדובר ביצירה מבריקה וחתרנית , או אלו המשוכנעים שמדובר בטראש טהור ובפרובוקציה זולה.

"חוויה רוחנית". הבנות של "ספרינג ברייקרס"

למרות שאני מבינה את הטיעונים של המחנה השני (בכל זאת, מדובר בסרט שסצנת הפתיחה שלו כוללת בחורות חשופות חזה שמעשנות באנגים ענקיים בשעה שגברים בבגדי ים מתיזים עליהן בירות), אני שייכת למחנה הראשון.

ולהלן טיעוני ההגנה:

"ספרינג ברייקרס" – שמגולל את סיפורן של ארבע צעירות אמריקאיות שמחליטות לבלות את "חופשת האביב" שלהן בפלורידה ושוכחות לארוז בגדים למסע – מצטרף לשורה ארוכה של סרטים שחושפים את צדו האפל של החלום האמריקאי דרך עיסוק בבני נוער אבודים. הרמוני קורין עצמו תרם לא מעט לז'אנר הזה: בגיל 19 הוא כתב את התסריט ל"קידס" (1995), שהפך לסרט קאלט בזכות העיסוק הפרובוקטיבי שלו בבני נוער שמדביקים אחד את השני באיידס. לארי קלארק, שביים את "קידס" (וגם את "קן פארק" הפרובוקטיבי לא פחות), הפך גם הוא לאליל אינדי, ומאז כל אחד אחד מהם ביים סרטים שעסקו באופן ישיר בבני נוער המכורים לסקס/ אלכוהול/ סמים/ כל התשובות נכונות. במקביל, במאים כמו טוד סולונדז או גאס ואן סנט טיפלו בנושא מכיוונים שונים בסרטים כמו "ברוכים הבאים לבית הבובות", "פלינדרום", "אלפנט", "פראנואיד פארק" ועוד ("טיים אאוט ניו יורק" פירסמו השבוע את רשימת 50 הסרטים הטובים ביותר בז'אנר, שנקרא Yoth-Gone-Wild, והיא כוללת קאלסיקות משנות השלושים ועד שנות האלפיים). סרטה החדש של סופיה קופולה, The Bling Ring, עוסק גם הוא בחבורת מתבגרות שפורקות כל עול ומחליטות לשדוד בתים של סלבס כדי לזכות בכסף מהיר (ותהילת עולם).

וכך נראה "קידס" (לא לבעלי לב חלש. למעשה, לא לבעלי לב באופן כללי):

אבל בניגוד לרוב הסרטים האלו, שיונקים את חדוות החיים של צופיהם באיטיות אך באפקטיביות, "ספרינג ברייקרס" הוא סרט מהנה מאוד. יש שיגידו – מהנה כמו צפייה בפורנו, או כמו אכילה בולמית של קרטון גלידה. אבל העובדה שההנאה מ"ספרינג ברייקרס" נובעת מההתפלשות חסרת המעצורים בטראש לא גורעת מהעובדה שמדובר בסרט סוחף, תזזיתי ומבויים היטב שברגעיו הטובים ביותר (כשג'יימס פרנקו שר בריטני ספירס על הפסנתר ושלוש בחורות רוקדות מסביבו עם ביקיני ורובים) הוא הופך לקומדיית קאלט הראויה לצפיות חוזרות.

קורין בן הארבעים לא רק מצליח לביים סרט דרך עיניו של נער מתבגר וחרמן – הוא גורם לנו להרגיש לרגע איך העולם נראה דרך עיניהם של מתבגרים אמריקאים. חלק מהמבקרים טענו שמדובר באסתטיקה של MTV, אבל למעשה הסגנון הויזואלי של הסרט מזכיר יותר מכל את יו-טיוב והעידן הדיגיטלי. הקליפים ותוכניות המציאות של MTV, פרועים ונועזים ככל שיהיו, הם כמו תוכנית של "דיסני" בהשוואה לפורנו ולתכנים המיניים שבני נוער נחשפים אליהם באינטרנט – ואליהם "ספרינג ברייקרס" מתייחס.

במקביל לאסתטיקה צבעונית של עודפות בלתי נגמרת (יותר מדי סקס, יותר מדי סמים, יותר מדי אלימות), קורין "שובר" את הנרטיב בשתי דרכים מתוחכמות: הוא חוזר באופן מכוון על דיאלוגים (לעיתים ארבע או חמש פעמים), ומשלב צילומים נטולי פוקוס, או מסך מטושטש כפי שנהוג לראות בקלטות VHS ישנות. במילים אחרות, הוא יוצר הזיה קולנועית, אבל מדי פעם נותן לנו סטירות לחי קטנות שמזכירות לנו שאנחנו צופים בסרט – ולא נמצאים ביקום אלטרנטיבי שבו נערים בני 21 מסניפים שורות של קוק מבטניהן החשופות של נערות עם פירסינג וביקיני. סטירות הלחי הללו מושגות גם באמצעות עריכת סאונד מבריקה, שכוללת רעש של יריית אקדח כמעט בכל סצנה בחלקו השני של הסרט.

במקביל, קורין מעצב את היקום הקולנועי שלו כשילוב מתעתע מאוד של גן עדן וגיהנום: מצד אחד כולם מאושרים עד אין קץ (ואחת הגיבורות אף מתקשרת לסבתא שלה ומצהירה "זה יותר מכיף. זו חוויה רוחנית"). מצד שני, ברור לכולם (ובעיקר לצופים) שמי שמציץ מתחת למכסה הביוב שנקרא "החוף של פלורידה" ימצא שם כמויות מטרידות של אלימות, סמים וניצול, שמתנקזות לדמותו של גנגסטר/ ראפר בשם אליין (ג'יימס פרנקו בתפקיד חייו).

"My name's Alien. My real name's Al but truth be told, I ain't from this planet,  y'all"

אבל בניגוד למנהלי "סינמה סיטי", שמתעקשים לשווק את הסרט בעמוד הפייסבוק שלהם כלהיט קיץ למעריצות הצעירות של השחקנית סלינה גומז (שעושה כאן תפקיד משני יחסית ונעלמת לקראת חלקו השני של הסרט) או של כוכבות הילדים ונסה הדג'נס ואשלי בנסון, כל מי שראה סרט של קורין מימיו לא יופתע יותר מדי מהתכנים הפרובוקטיביים של "ספרינג ברייקרס". לשם השוואה, סרטו הקודם של קורין, "טראש המפרס" עסק בגברים אמריקאים ששואבים סיפוק מיני מחיכוך עם פחי זבל ושאר פעולות הזויות.

הטריילר של "טראש המפרס" (הצפייה על אחריותכם בלבד. לא לבעלי לב חלש, לב בכלל – או, לצורך העניין, עיניים):

 

כפי שהטריילר מצהיר, ובצדק, "טראש המפרס" הוא מסוג הסרטים שאחרי הצפייה בהם תרגישו צורך להתקלח (או להקיא), וזה בהנחה שהצלחתם לשרוד את כל הסרט. אם "טראש המפרס" מעוצב כמו סיוט, "ספרינג ברייקרס", שמתעסק בחומרים אפלים לא פחות, מעוצב כמו חלום, או לפחות חלום מסוג מאוד מסוים: חלום של אומה שמקדשת עור חלק, חזה גדול, כסף מהיר וחופש מיני (אבל רק בגיל מסוים ובקונטקסט של "ספרינג ברייק", רגע לפני שהצעירים בני העשרים נדרשים להיכנס לעולם העבודה הקפיטליסטי ולהתחיל את מסעם המואץ אל עבר הבורגנות).

שלא במקרה, סצנת הסיום של "ספרינג ברייקרס" (זהירות, ספויילר) היא היפוך מושלם של סצנת הסיום של "תלמה ולואיז": שתי בחורות דוהרות אל השקיעה ומותירות אחריהן שובל של דם. אבל ב"תלמה ולואיז" השקיעה מסמלת מוות ותבוסה, ואילו ב"ספרינג ברייקרס" מדובר בניצחון. בשני המקרים החברות הנשית מקבלת מקום של כבוד, ומוצגת ככוח משמעותי ומורכב בהרבה ממערכות יחסים עם גברים.  

העונג שקורין מציע לנו הוא עונג של נקמה נשית מהסוג שאפיין את סרטי ה-blacksploitation של שנות השבעים, במסגרתם נשים כמו פם גריר התחפשו לנערות ליווי רק כדי לנקום בגברים שמיררו את חייהן. במקביל, הוא מכריח אותנו להתעמת עם מקורותיו של העונג הממסטל המבוסס על דימויים שהשתלטו על התרבות העכשווית – רמיזות מיניות, נערות עם גוף מושלם, גנגסטרים שמדליקים באנגים עם שטרות מגולגלים של כסף, מוזיקה של בריטני ספירס. בדרך הוא נותן לצופה סטירות לחי קטנות, שמצטברות בסופו של דבר לסטירת לחי אחת גדולה. התוצאה היא חוויית צפיה אמביוולנטית ומבלבלת שבסופה הצופה מרגיש כמו מישהו שלא מצליח להיזכר אם הוא התעורר כרגע מחלום או מסיוט.

להמשך הפוסט

הרמוני קורין מציג: אלימות בביקיני

נטע אלכסנדר | 01.02.2013 | 10:06

פסטיבל סאנדנס (שסיפק השנה, כהרגלו, לא מעט סרטים שערוריתיים) בדיוק הסתיים, שיאה של עונת הפרסים – טקס האוסקר – נמצא מעבר לפינה, ובין ובין יש לא מעט פסטיבלי קולנוע מעולים שכדאי לשים אליהם. הגדול והנחשב מביניהם הוא South by Southwest, חגיגה של מוזיקה, קולנוע וטכנולוגיה שמתקיים מדי שנה בין ה-8 ל-16 במרץ באוסטין, טקסס. היום פורסם הליין-אפ המלא של הפסטיבל, שכולל לא פחות מ-109 פיצ'רים, בהם 69 הקרנות בכורה. בין הסרטים המדוברים ניתן למצוא שם את Spring Breakers, הסרט החדש של נסיך האינדי הרמוני קורין (שכתב את התסריט ל"ילדים" המופתי והמזעזע של לארי קלארק, וביים את "גומו", "מיסטר לונלי" ואת אחד הסרטים המוזרים ביותר שראיתי מימיי – Trash Humpers). אם לשפוט לפי הטריילר, קורין רקח סרט שנראה כמו תאונה חזיתית בין הסדרה הניו יורקית "אחת שיודעת", "משמר המפרץ" והיקום הקולנועי של טרנטינו:

ג'יימס פרנקו, שמצלם, מביים ומפיק בערך 8,000 סרטים במקביל מדי שנה מפציע בתפקיד קטן ב-Spring Breakers, וכיכב בשני סרטים שהוצגו בסאנדנס ("לאבלייס" השערורייתי על חייה של כוכבת הפורנו לינדה לאבלייס, ו-Interior. Leather Bar  השערורייתי לא פחות, שעסק במועדון לילה להומוסקסואלים). כעת הוא מגיע לפסטיבל SXSW עם סרט נוסף בכיכובו ובכיכובה של קתרין טינר ("קפוטה", "להיות ג'ון מלקוביץ"), Maladies (וכל זה רגע לפני ש"עוץ", הסרט החדש של דיסני שבו פרנקו מגלם את הקוסם מארץ עוץ, עולה לאקרנים בארה"ב).

עוד סרטים מסקרנים ב-SXSW:

Downloaded – דוקומנטרי שעוקב אחר עלייתו ונפילתו של אתר שיתוף הקבצים Napster, שבישר את לידתה של תרבות דיגיטלית חדשה.

Much Ado About Nothing – גרסתו של ג'וש וידון ("באפי ציידת הערפדים") למחזה השייקספירי "מהומה רבה על לא דבר", שנחשפה בפסטיבל טורנטו, תוקרן גם ב-SXSW.

The Evil Dead – הרימייק של Fede Alvarez לקלאסיקת האימה Evil Dead מ-1981, על חבורת צעירים שנקלעה לבקתה ומשחררת בטעות כוחות אפלים.  בגרסת 2013 (שתעלה לאקרנים בארה"ב באפריל) יש שימוש בצילום חובבני א-לה "פרוייקט המכשפה מבלייר" (ועשרות סרטי האימה שניסו לשחזר את ההצלחה שלו). הטריילר המלא מצונזר ביוטיוב, אבל אתם מוזמנים לדגום את הטיזר:

וגולת הכותרת – The Incredible Burt Wonderstone, קומדיה עם קאסט חלומי שמפגיש בין ג'יימס (טוני סופרנו) גנדולפיני, סטיב (נוקי תומפסון) בושמי, ג'ים (אייס ונטורה) קארי, סטיב קארל ואוליביה וויילד. הסיפור גאוני בפשטותו: זוג קוסמים בלאס וגאס (בושמי וקארל) מנסים לשמור על מעמדם ככוכבים כשקוסם חדש, יומרני ושוויצר (ג'ים קארי) מגיע לסביבה:

ולסיום. בפינתנו "הסינופסיס המצטיין של השנה" מככב הסרט הפולני Fuck for Forest שעוקב אחרי תנועה אקולוגית שקושרת בין עקרונות נודיסטיים ושמירה על הטבע, ויוקרן בבכורה ב-SXSW. הטריילר שלו ביוטיוב מצוזנר (ככל הנראה מסיבות מובנות), לכן נותר רק לאחל שהסופ"ש שלכם יהיה ברוח הסינופסיס הרשמי, המשכנע והתמציתי במיוחד: Have Sex. Save the World.

 

להמשך הפוסט