לפעמים לוקח לטקסט זמן רב למצוא אתמקום הפרסום המתאים לו . ביולי 1962 פרסם יהודה עמיחי במוסף תרבות וספרות של "הארץ" את שירו "הוראות למלצרית": "אל תורידי את הכוסות והצלחות/ מן השולחן. אל תמחקי/  את הכתם מן המפה! טוב כי אדע:/ חיו לפני בעולם הזה", כתב. אבל רק בשנת  1997 מצא השיר את האכסנייה הטובה ביותר – על-גבי הפלייסמט (מצעית בעברית) של בית הקפה. בין הצלחות והכוסות, בין נתזי רוטב הסלט לטיפות הקפה.

הפלייסמט הוא גיליון הנייר שמונח מתחת לצלחות במסעדה, תפקידו לספוג את הפרורים והטיפות. אבל בקפה הירושלמי הותיק "תמול שלשום" יש לו  תפקיד נוסף – לשמש במה ליצירות ספרות ואומנות, המאוגדות תחת השם "קורֶה בקפה". בית הקפה, שמשמש זה כמעט 20 שנה גם כחנות ספרים וכזירה לאירועי ספרות ותרבות, אחראי למפעל הפלייסמטים – יצירות ספרות מקוריות לצד מתכונים, חידות לצד הודעות לציבור הלקוחות –  כבר 18 שנה שהמצעיות ב"תמול שלשום" הן כתב עת בזעיר אנפין לענייני ספרות וירושלים. לאחרונה החל להתפרסם על הפלייסמט הרומן הראשון שיקרא מבעד לפירורים ומבין הצלחות. עד היום פורסמו שני פרקים מתוכו. אלא שהמחבר, דוד ארליך – מייסד "תמול-שלשום", כיום אחד משני הבעלים והעורך הבלתי מעורער של "קורה בקפה" – לא יכול להתחייב ש"תמול שלשום" ימשיך ויתקיים עד לפרסום הפרק האחרון ברומן. משבר קיומי מאיים על בית הקפה, שהיה לאבן יסוד בתרבות וחיי הפנאי בירושלים.

הפלייסמט הספרותי הראשון יצא לאור באוקטובר 1996. לצד תשבץ, מודעת ברכה על אירוסין ולוח אירועים בקפה פתח ארליך במלחמה הארוכה וחסרת הסיכוי שלו בטלפונים הניידים, "הבוקר כשיצאתי מהבית ראיתי את הדוור שלי עם פלאפון", כתב אז ארליך על-גבי הפלייסמט:, "בשבוע שעבר ראיתי אישה אחת מובילה תינוק בעגלת ילדים ומשוחחת בפלאפון. לפני שבועיים נכנס האיש שמספק לנו קפה לתמול עם שני פלאפון אחד על כל אוזן. זה באמת הולך להיות הרעיון שלי לשווק פלאפון שני לכל נפש: שתהיה לאנשים פה סוף סוף דרך לדבר עם עצמם".

 

בשנים הראשונות נכתב הפלייסמט בכתב יד. פורסמו בו סיפורים קצרים, שירים, תשבצים, ציורי חובביםומתכונים –  משהו בין עיתון בית ספר למוסף ספרותי גבה מצח. לעיתים היו העורכים שוכחים לתת את הפיתרון המובטח לחידה בשבוע שלאחר מכן. כך אלפי ירושלמים מתוסכלים עד היום מחידות חסרות פשר, כגון "כשהייתי בבית הספר שלחו את הכיתה שלנו לקבל את פני ראש הממשלה. כי אספנו הכי הרבה ברזל וככה הייתי בטלוויזיה". .

בגיליון השלישי הופיע מדריך קצר לבאי בית הקפה: "איפה המפתח לשירותים? מתי פותחים? האם אפשר לקנות את הספרים?". סוגיית הדרך  לשירותים המשיכה להעסיק את הפלייסמט במשך כל שנות קיומו. המבוך הזה פורסם בינואר 2002.

 

הפלייסמטים משקפים גם את מה שעבר על ירושלים באותן שנים. "למה אף אחד לא אומר כלום על כל הבומים שקרו בזמן האחרון?",  תהה ארליך ב-1996  ,"כל יומיים הלב נופל, אוטובוס? פצצה? בום על קולי? רגע של חרדה איומה, המתנה לצפירות אמבולנסים או להודעה ברדיו ואחר כך עוד רגע של חוסר ודאות עם קצת תקווה וחמש דקות אחר כך נשכחת גם הטראומה הקטנה הזו ונצררת בצרור הצרות שלנו.. ".

ב- 1997 נוסדה על הפלייסמנט "קופת תרומות למשורר המתחיל", שתפקידה "לעזור למשורר/ת או סופר/ת רעב/ה להוציא לאור את פרי עטו או עטה" המיקום: "שולחן אחראי משמרת". ההצלחה הייתה מיידית: "מישהו השאיר לנו 20 שח", דווח על גבי הגיליון הבא.

במאי אותה השנה נמשכה המלחמה של ארליך בטלפונים הניידים: "את השעות הקטנות של ליל אמש ביליתי כמו בסיוטים הכי גרועים שלי תקוע עם רנו אקספרס חמת מנוע בחצי הדרך בין ירושלים לתל אביב. ברגע הראשון שקלתי מחדש את עמדתי הידועה נגד פלאפון. כשהתעשתי, הרמתי יד ו…שלוש מכוניות עצרו בזו אחרי זו. את תחושתי אינסטינקטיבית שאני בכל זאת בין אחים חיזקה את העובדה שאת האנשים מהרכב הראשון הכרתי, בשני היה פלאפון. אחרי שעה ורבע הגיע גרר. הנהג עם קוקו, משקפי סנימטק וספר של ניטשה מעל להגה, הרג את הסטריאוטיפים שלי לנצח…".

גם הפיצוצים שהחרידו את ירושלים בפברואר 2002 לא עצרו את המאבק: "מי זוכר שלפני כמה שנים עוד היינו בלי זבבקום? לפעמים כשאני חושב על זה אני משתגע, קשה לדמיין איך הייתי קם בבוקר בלי להשלין את הזבבקום…" ואני דווקא מאלה שאמרו שהם לא צריכים את זה שזה לא נוחה במותניים, אתם יודעים. גם אבא שלי לא התלהב. הוא אמר, כמו שהוא אומר על כל דבר, "אצלנו בפלמ"ח לא היה זבבקום" ותוך שנה וחצי קנה שניים (אחד על לייזר ואחד לינארי)".

ב-2005 השיג ה"קורה בקפה" את אחד מההישגים הגדולים שלו – הסופר האיטלקי ארי דה לוקה ("הר אדוני") פרסם בו מספר קטעים מקוריים. "עננים נמוכים מעל ירושלים הולכים לעבר אסיה. חולפים כמטלית בשמיים, מאחוריהם מתנצנצת מתכת לילית של כוכבים. בלילה ירושלמי אני נאלץ לשאול: מי הצופה ומי המופע? אנחנו או השמים, אחד מן השניים הוא קומדיה של האחר", כתב דה-לוקה.

הטקסט השני של דה-לוקה נקרא "טיול עם עמוס עוז": " חומותיה החיצוניות של ירושלים, מקום שעבר בו הגבול לפני 67, וכלי הנשק חיפשו גופים למוטט אנחנו הולכים והוא מצביע לפני על אבנים, שמשקלן עופרת. זה בוקר צלול בחודש פברואר, לא מדברים על דם, על מים במקום – אני מספר על הבאר שכריתי בשדה שלי, (…) הוא זוכר את המים לצחצוח שיניים, שנאספו בדלי אחרי השימוש, שתפו בהם את הרצפה, ואחר כך סוחטים מהסמרטוט, שפכו אותם על התלם שתול הבצלים, וכך נעצרנו כדי לחייך. אנו שני בני אדם שהתחשבו בטיפות" (תרגום: מרים שוסטרמן).

 

עתה החליט ארליך לפרסם על גבי הפלייסמטים את הרומן החדש שלו – "שולחן מספר אחד" – שבאופן לא מפתיע מתרחש בבית קפה. "כשרות ראתה את הבלונדיני שנכנס לבית הקפה במכנסיים קצרים ובתרמיל כחול היא סימנה אותו", מתחיל הפרק הראשון. לאחרונה זכו הלקוחות לקבל את הפרק השני. אבל מצבו של תמול שלשום עגום למדי. בעליו, כמו כל בעלי החנויות בנחלת שבעה, מדווחים על ירידה חדה במספר הלקוחות בשנה האחרונה, מאז החלה לפעול הרכבת הקלה. ההסברים לתופעה רבים והפתרונות מורכבים – מחסור בחנייה, עלייתו המטאורית של מתחם ממילא, שינוי בדפוסי ההתנהגות של התושבים והתיירים ועוד. כך או כך, "תמול-שלשום" ששמו והווייתו הן תמצית הירושלמיות המדומיינת – סוודרים, סופרים, תקרה קימורים, כיפות סרוגות, ומרק – עומד בפני שוקת שבורה.

גיליון המאה החגיגי של "קורה בקפה", שיצא ב-2008,  התהדר בסיפור מקורי של אתגר קרת – "המקום ינחם". בגיליון 112 שיצא בחורף 2010 נתנו לחתול הצ'יישר לסכם, מתוך אליס בארץ הפלאות: "'אבל אני לא רוצה להסתובב בין מטורפים', העירה אליס. 'אין לך ברירה', אמר החתול. 'כולנו מטורפים כאן, אני מטורף, את מטורפת. איך אתה יודע שאני מטורפת?', שאלה אליס. 'זה ברור', אמר החתול, 'אחרת לא הייתה באה לכאן'".

עדכונים מההרים (עוד דברים שקורים בירושלים)

  • חברת אגד דבקה בהחלטה המשונה שלא לפרסם דמויות אנושיות על גבי אוטובוסים, כדרך להתמודד עם העתירות לפרסום דמויות של נשים. בבג"צ ממשיכה להתנהל עתירתה של התנועה הירושלמית באמצעות עו"ד אביעד הכהן נגד ההחלטה שלא לפרסם נשים (ועתה גם גברים, ילדים ובני אדם בכלל). השבוע הודיע המדינה לבג"צ כי העמדה של אגד אינה מקובלת: "מתקבל הרושם כי אי-פרסום דמויות גברים וטף נועד לאפשר מסגרת לגיטימית כביכול להימנעות מפרסום נשים, על מנת ליצור 'מראית פני שיוויון' בכך שכולם לא נכללים בפרסומים כך שהשוויון שהוסכם הינו על פניו מלאכותי ופורמלי גרידא". באגד טוענים שההסדר החדש נועד למנוע מצד אחד את האפליה ומן הצד השני את תופעת השחתת האוטובוסים על ידי חרדים קיצוניים בשל תמונות נשים. "התפקיד של האוטובוס הוא להסיע נוסעים ולא להוות פלטפורמת פרסום מקוממת ומתריסה". אומרים באגד.
  • ביום שישי תצא לדרך פעימת התחבורה השלישית בירושלים, כשתשעה קווי אוטובוסים ישנו את מסלולם כדי להתאים את עצמם לרכבת הקלה. הפעימות הקודמות לוו במחאות נמרצות מצד תושבים מבולבלים. הפעם צפויות מחאות מצד עובדי ובאי העירייה, שכן השינוי באוטובוסים ינתק מרשת האוטובוסים את כיכר ספרא, בה שוכנת עיריית ירושלים,  ויותיר אותה עם הקרונות הכסופים של הרכבת הקלה בלבד.
  • בימים הקרובים יערכו בחירות למשרת הפטריארך הארמני החדש של ירושלים. הפטריארך הקודם, תורכום מאנוגיאן, הלך לעולמו לפני חודש, בגיל 93., לאחר  שעמד בראש הכנסייה הארמנית בעיר מאז שנת 1990.

מהארכיון:

מחווה לתמול שלשום ולבלק הכלב:

http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1199864