הארי בורק

והרי מבזק: 7 בחורים לבנים ועשירים יוצרים רשת חברתית חדשה, יפה וחפה מאידאולוגיה.

אני מתעורר משינה יפה, נטולת פרסומות. לראשונה בניו יורק, יורד כאן גשם (למה אני בניו יורק? נוט טו סלף – לבקר בתערוכה של ג׳ף קונס בוויטני מתישהו בימים הקרובים). אני נע לכיוון מכונת הקפה, אבל אין קפה. אני רותח וסופר-מעוצבן, אבל מחליט ללכת על תה ירוק במקום. אני מרוצה מההחלטה, בחושבי על אחוז הקפאין הגבוה והאיכויות האנטי-אוקסידנטיות הטמונות בה. אני שותה את התה מספל האיקאה שלי, שיקי ונטול פרסומות.

אני נע חזרה לחדר השינה שלי כדי להתלבש (אני עדיין לא לבוש). איזה בגדים כדאי שאלבש? אני מסתכל במגירה של מי שאת החדר שלו אני מסבלט ב-Airbnb. חולצת אמריקן אפרל לבנה וחלקה, שורטס של אקנה. הממ, לא. אני פשוט מרגיש יותר… עצמי היום. אני תוהה אם ארגיש מוזר ללבוש תחתונים צהובים וסגולים של מישהו אחר, אבל לא את התחתונים השחורים החלקים שלהם, ולדקה אני מנסה למרוט שערה מהאף, כשאז – אני רואה אותה. חולצת טי צהובה חלקה – מושלמת, אופטימית, הכי אני. אני מצלם סלפי במהירות וקורא את הכיתוב הגרפי המוקפד שלרוחב החזה. צהוב: צבע יפה, נטול פרסומות. אני מחייך.

בדרך לעבודה אני מבקר בחלק הקטן של ה-MoMA שמתפקד כמוזיאון לאמנות. מציפה אותי תחושה של סיפוק מסעיר ממה שאני רואה סביבי, ואני מרגיש אחווה מיידית עם האנשים האחרים שמבקרים כרגע בהיכל. אני מסתכל על עבודה של טרייסי אמין ומחייך. אובייקט יפה, נטול פרסומות. אני הולך להגיד שלום חטוף במשרדים של מגזין i-D, מצלם כמה תמונות אבל לא מעלה אותן, וממשיך בדרכי.

כשאני מתהלך בחוץ אני מרגיש נפלא בקשר לעצמי. יש לי תחושה משונה של קרבה לכל ההיסטוריה של ההתפתחות האנושית, שגורמת לי לעקצוץ נרגש מתחת לעור. השמש מזכירה לי שאני רק חלקיק קטן בכל המארג הגדול של המציאות, אבל שאני יכול להשיג כל כך הרבה יותר אם רק אתרכז בזה ואשאר חיובי. זה ממלא אותי אימה, אבל גם בתחושה חזקה של פרודוקטיביות. אני מחייך, וממשיך ללכת לכיוון העבודה.

—–

 הטקסט פורסם במקור באתר Rhizome, תורגם על ידי מיכל רונאל