סרטונים של שליחי אופניים אמנם לא מכילים טכנולוגיה מתוחכמת – בדרך כלל הם פשוט מציגים אדם רוכב והחשיבות היא יותר לאיך הוא רוכב ולנסיבות – אך צפייה בהם מעוררת הרגשה של דפדוף בקומיקס מז'אנר הסייבר-פאנק. מדובר בעיקר באסתטיקה של התנועה המהירה והחלקה של השליח העלוב עם תוחלת החיים המקצועית הקצרה (שנגרמת מתאונות אבל גם שחיקה של ברכיים וגו'), אל מול איש העסקים שעומד בפקק בלימוזינה.

השליחים גולשים בנוף האורבני המגמד, משתמשים כראות עיניהם בתשתיות שנבנו למכוניות, מנווטים בין אותן חיות גדולות – כנראה צמחוניות, אך יכולות בקלות לקטול את השליח, גם אם בטעות - שלא יכולות לממש את הפוטנציאל שלהן בתנאי העיר המגבילים. כך הם זורמים להם במרחב, ללא יכולת להחליף הילוכים, באופני פיקיסי מינימליסטים ללא בלמי יד, ללא אפשרות נוחה להשתמש בחיישני אזהרה או בטכנולוגיית ניווט שתסיח את דעתם. זו דוגמה לערוץ יוטיוב של שליח. גם סרטי התעודה בנושא ביוטיוב מומלצים.

האתיקה של השליחים מעניינת גם היא. הם מגויסים לחברות השליחויות עקב נכונותם להיות עברייני תנועה סדרתיים שמבחינתם אדיבות לנהגים ולהולכי הרגל היא משנית למטרה העיקרית – עמידה בזמנים, אך הם מתרגזים מהיחס שהם מקבלים מהציבור שלא מבין ומתחשב בהם (למשל, פתיחת דלתות מכונית על רוכבים). בניו יורק שוטרים רכובים על אופניים מקיימים לעיתים מבצעי מעצר, אך הכושר הירוד ויכולת התיאום הגרועה עם שוטרים רכובים אחרים מונעת בדרך כלל את הצלחת המבצע.

גם הנסיבות הפוליטיות מרתקות. השליחים תלויים בשיטה הכלכלית שממררת את חייהם ומקדמת טכנולוגיה (אימייל וגו') שפוגעת בפרנסתם ובאופן אבסורדי, רוב הלקוחות שלהם הם האנשים בחליפות בדמות משרדי עורכי דין ורואי חשבון עם לוחות זמנים נוקשים. בכל זאת, למרות השכר הנמוך, היעדר ההטבות, עשן האגזוזים, הסכנה המרחפת ותנאי האקלים הקשים, עושה רושם שרובם אוהבים את העבודה שלהם. אולי זו ההתמכרות לאנדורפינים ולאדרנלין ואולי זה החופש היחסי שבלעבוד בחוץ, להפעיל את הגוף והראש (בצורה שונה מהמקובל), לפגוש לקוחות שמעריכים אותם ולחוות את העיר מגובה הכידון. מעניין שעם כל הביקורת החברתית שלהם, גם השליחים מקיימים מרוצי שליחים בהם החזק מנצח.

הרוכבים הם קהילה. הם אמנם חסרי אדיבות בכביש, חותכים ונתלים בכלי רכב כטרמפיסטים לא רצויים, אך כלפי הקולגות שלהם הם מפגינים אמפתיה רבה, למשל כאשר הם מארחים שליחי אופניים מכל העולם ומקימים קרנות תמיכה לאלו מהם שנפצעים

365 ימים" – "יום בחיי שליח אופניים בניו-יורק

תרבות האופניים מאופיינת על ידי אלמנטים נוספים של תרבות נגד. בערים מסביב לעולם, וגם בישראל, מתקיימות מסות קריטיות בהן בעצם מתקיימות מעין מתקפות DDOS (מניעת גישה מבוזרת) במרחב הציבורי, בדמות המוני מדוושים/גולשים/מחליקים, ומסתיימות ברייב, בירה, או מעצר. כך, גם אם רק לזמן קצר, הגלגל הפרימיטיבי גובר על התחבורה המודרנית. אם אתם טסים לחו"ל, יכול להיות לכם כיף להצטרף לפעולה מקומית כזו שתיקח אתכם גם לסיור בעיר וגם לאחת המסיבות הטובות באותו ערב (למשל, דוגמה מיני רבות). אגב, ישנן גם מסות קריטיות ששמות דגש על שמירה על החוק ומי שמעוניין ללמוד על נימוסי רכיבה זה הערוץ בשבילו (ברור שבעלי הערוץ הוא אנגלי!). בתרבות שמפרגנת לפצחנים (גם אם לא פרקטיים), אופנהCiFi גיפים ופסיכדליה, הרוכבים יוצרים לעצמם את המציאות שהם רוצים, גם אם בינתיים היא רק מרובדת.

      "רייב מסה קריטית בוונקובר"

Vancouver Bike Rave 2011 from Trevor Jansen on Vimeo.

עוד אנקדוטות על סולידריות של רוכבי האופניים:

 
בברכת ביטול העבודה ורכיבה שמחה ובטוחה!

הכותב הוא רוכב אופניים שמעדיף להישאר בעילום שם