יואב ליפשיץ

בשבועות האחרונים עמלים מספר פעילי מחאה בעבר על הקמת "מפלגה ישירה", מפלגה שכל נציגיה בכנסת הם נציגים נשלטים, בובות על חוט, וכפופים כולם למנגנון ההצבעה הישירה הפנים מפלגתי. בעזרת הדגם הזה הם מקווים לעשות האקינג לפוליטיקה הישראלית, לפרוץ את קיר הבטון בו נתקלים אזרחים שבאמת רוצים להשפיע על הפוליטיקה ומגלים שהיא נשלטת בידי קבוצת מיעוט, קבוצת ריכוז, הנתונה ללחצים ולהשפעות מצד בעלי הון וקבוצות אינטרסים אחרות, ולא מביאה לידי ביטוי את האינטרס של ההמון, של 99%, של הבלתי מיוצגים בפוליטיקה הנציגותית.

הדברים האלו, שנכתבים לאחר פגישה עם חלק מאותה קבוצה ומסכמים מספר תובנות שלי בנושא, מובאים מתוך שאיפה לראות את הניסוי שלהם מצליח, כי הצלחה של הניסוי שלהם חשובה לחברה הישראלית. דווקא כמי שתומך בדמוקרטיה אופקית כקריאת כיוון, כקונספט, וחושב ששיטת ממשל שבה מפלגות מתייעצות עם בוחריהן וההמונים יכולים להצביע על תקציב המדינה (אם טיוטות ומסמכי הגלם של התקציב היו פתוחות לרואי חשבון וכלכלנים מן הציבור, הייתה נחסכת מנערי האוצר המבוכה ולנו המצוקה עת הם גילו שהגרעון גדול משחשבו) , להעלות חוקים להצבעה, או להחליט מה נעשה עם אוצרות הטבע, היא שיטה טובה יותר, הן מבחינה מוסרית (דמוקרטית) והן מבחינה תועלתנית (רווחה מצרפית) – חשוב לי להגיד כמה דברים לפעילים אלו ואחרים שמקווים להקים מפלגת פוסט-מחאה, לפי מודל דמוקרטי מתקדם, רדיקלי, כזה או אחר.

 

לאנשי הדמוקרטיה הישירה,

אל תדחיקו את הפוליטי.

בתנועת המחאה הייתה התנערות מן המושג "פוליטי". אנשי המחאה הצהירו עליה שהיא "לא פוליטית", למרות שאין דבר כזה מחאה לא פוליטית. זו התוצאה של הפקרת הפוליטיקה לפוליטיקאים והכתמתה בלכלוך שקשה להסיר. על מנת להסירו, פעילי המחאה חשבו שעליהם להסיר את הפוליטיקה מן התודעה. אלא שאת הפוליטי אי אפשר להדחיק, וכל תנועת מחאה, לא כל שכן מפלגה היא פוליטית.

אתם משתמשים בביטוי "ללא אג'נדה", מאחר ולשיטתכם כל מי שמצטרף, יכול להחליט על ההחלטות המפלגה, והכל נזיל. אך דמוקרטיה ישירה היא אג'נדה, ואפילו אג'נדה רדיקלית, הקוראת לשינוי השיטה מקצה לקצה, במדינה בה הכוח מרוכז בידי מעטים והציבור מחפש להמליך עליו מנהיג. הכירו בכך שיש לכם אג'נדה. אל תפחדו מן המילה הזו.

האשליה הכי גדולה של דמוקרטיה ישירה, וחלק מכוח המשיכה שלה, היא שמדובר בדאוס אקס מכינה. המחשבה שדמוקרטיה ישירה היא תוכנה אובייקטיבית, נקייה מהטיות, מחשבון-על שמסכם את רצונו האמיתי של העם, היא מחשבה נאיבית. כמו כל יצירה, גם היא מעשה ידי אדם, וניתן לעצב אותה ואת שפתה בדרכים שונות. האירוניה היא שיחידים שסולדים מקבלת הכרעות "עבור העם", כפי שעושים פוליטיקאים אינטרסנטים, בורחים מקבלת הכרעות ומכריזים שהתוכנה שפיתחו מדברת "בשם העם". אלא שבפוליטיקה גם אי-הכרעה בנושאים מסויימים הינה הכרעה פוליטית. פוליטיקה ישירה אינה כלי מדעי מן המדעים המדוייקים (וגם המדע עצמו הוא נראטיב פוליטי), אלא כלי פוליטי, שאפשר להנדס אותו כך ואפשר להנדס אותו אחרת, אך כך או כך – אתם מקבלים הכרעה פוליטית. אתם שחקנים במשחק הפוליטי.

מפלגה שבורחת מן הפוליטי אל הטכנוקרטי, ומכריזה שהבסיס שלה כולל רק מערכת קבלת החלטות במודל הדמוקרטיה הישירה היא מגדל קלפים רעוע. הדמוקרטיה הפיאודלית (ייצוגית) שלנו מלאת פגמים, אך דמוקרטיה ישירה היא לא מילת קסם. דמוקרטיה ישירה פר סה עלולה בקלות להתברר כמקסם שווא. כרגע דמוקרטיה ישירה היא מודל אוטופי, אך דמוקרטיה ישירה אינה אוטופיה. זו אולי שיטה טובה יותר, אך גם לה יש פגמים וכשלים.

דמוקרטיה ישירה בלבד, בה "הכל הולך" ואין קווי מתאר ברורים, שצומחת מתוך מפלגה ישירה ללא חוקה, גם היא דמוקרטיה פגומה שעלולה להביא לתוצאות הרסניות. עקרון הכרעת הרוב הוא עיקרון-על בדמוקרטיה, אך בידינו ידע היסטורי רב ואנו יודעים שעקרון זה אינו מספיק לבדו. הישענות על עיקרון הכרעת הרוב בלבד עד כדי אבסורד היא הגחכה של הרעיון הדמוקרטי, המובילה לשרירותיות הרוב. מודל מתקדם הנשען על שיטת הצבעה בלבד הוא צעד אחורה בהיבט ההיסטורי.

למשל, כולם מסכימים היום שלא תיתכן דמוקרטיה ללא מתן זכות הצבעה לנשים, ושלא ניתן בכלל להצביע על האופציה שלא לתת זכות הצבעה לנשים. עד לפני זמן לא רב במונחים היסטוריים, הדבר לא היה ברור כלל ונדרש מאבק בנושא זה. הרציונל הדמוקרטי מתפתח, ודמוקרטיה ישירה היא אוונגרד פוליטי. בנוסף אליה, יש תובנות מתקדמות שחייבים ליישם במסגרת האבולוציה הדמוקרטית.

כמי שלקחו על עצמם את המשימה להציב בפני הציבור דגם של דמוקרטיה מתקדמת, עליכם לחשוב כיצד צריכה להיראות דמוקרטיה מתקדמת במאה ה-21, בשיאו של עידן המידע, שלא לומר הדמוקרטיה של העתיד. לפרוייקט ונוס יש חזון משלו, לתנועה הפיראטית יש אג'נדה ברורה של פוליטיקה של מידע במגוון נושאים, מהו החזון שלכם?

האם דמוקרטיה מתקדמת, שתאפשר להמונים להביא לידי ביטוי את חוכמתם, מחייבת שקיפות רדיקלית וחופש מידע? ללא שקיפות ונגישות למידע מתקבלות החלטות על סמך מידע חלקי, ולכן בהכרח פחות חכמות. האם ניתן להגביל את חופש הביטוי בדמוקרטיה רדיקלית? לכלוא מסתננים ללא משפט? מה בדבר לגליזציה לעומת רדיפת צרכני קנאביס? אלו רק דוגמאות. האם דמוקרטיה רדיקלית יכולה לתמוך בפרוייקט כמו המאגר הביומטרי או שתתנערו מאחריות ותגידו ש"הציבור יחליט"?

ובכלל, חישבו מראש על מה הציבור רשאי להחליט ועל מה לא לפי כללי המשחק שאתם מפתחים. האם הוא רשאי להכריע בעד הוצאה להורג? האם הוא רשאי להכריע על הלאמת רכוש? האם הוא רשאי להכריע האם לנשים או לערבים יש זכות הצבעה? האם הצבעה כזו היא ממן האפשר? האם הכיוון הוא קומוניזם דיגיטלי או ליברליזם דיגיטלי? אל תגידו שגם בשאלות האלו "הציבור יחליט" תחילה. זוהי לולאה שאין איך לצאת ממנה. עליכם האחריות לקבל סדרה של הכרעות מקדמיות. אתם המייסדים, אתם אנשי החזון, גם אם אין לכם משנה סדורה עדיין.

אל תתחמקו משאלת הגבולות. אינכם רוצים לקבוע גבולות, כי אתם רוצים להציג דגם שהוא תשליל לפוליטיקה האנכית בה הכל נקבע מראש, ורוצים שהכל יהיה פתוח לדיון ומזמין, מן המסד ועד לטפחות. אך מישהו חייב מתישהו להצביע על חזון, יעד וגבולות גזרה, ומכיוון ואתם הראשונים עם השאיפה ליישם את המודל, המאמצים המוקדמים שאולי מבינים טוב יותר מאחרים את הטכנולוגיה הזו – המלאכה מוטלת עליכם. אל תברחו ממנה, הנהיגו באמצעות דוגמא. חלק מן הבקורת על קבוצות הפועלות במודל של do-ocracy היא שלפעמים דברים לא נעשים כי כל אחד "סומך" על זה שהאחר יעשה במקומו. הדחקת הפוליטי תגרום לבלבול. הציגו קריאת כיוון, ואם היא מספיק טובה ההמונים יצטרפו. אם החזון שלכם לא יהיה מספיק טוב, מישהו יציע חלופה אחרת.

לכן ראשית כל, לפני שאתם כותבים קוד לתוכנת הצבעה אלקטרונית, עליכם לכתוב קודקס ולהכין פרוגרמה. לפני שאתם כותבים תקנון, עליכם לבצע סיעור מוחין כיצד נראית דמוקרטיה מתקדמת מבחינתכם, ועל מה יש לשמור כדי לאפשר זאת. מהו המסר הפוליטי של הטכנולוגיה שאתם מציעים? זוהי השאלה המטא-פוליטית והיא השאלה החשובה ביותר.

דמוקרטיה ישירה היא רק חלק מהחזון, אך דמוקרטיה ישירה אינה השקפת עולם ואינה חזות הכל, אלא רק שיטת ממשל. כלי ולא מטרה. טכנולוגיה פוליטית חדשה חייבת להסתייע במכלול שלם של כללי יסוד חדשים, שחלקם קוראים תגר על הגבולות המוכרים לנו, בדיוק כמו דמוקרטיה ישירה. השיטה הפוליטית הנוכחית פגומה לא רק בגלל שהיא שיטה נציגותית, אלא בגלל שמדובר במערכת אקולוגית שלמה של חוקים שנועדו לשמר אותה. לכן עליכם להציע מתווה שלם, על מנת שיהיה בר-קיימא ויביא לתוצאות המיטביות.

אל תפחדו לאתגר את השיטה במגוון דרכים ולצאת נגד חוקים ופרקטיקות קיימות. חלק מן הכללים החדשים, בדיוק כמו דמוקרטיה ישירה, הם כבר חלק מהקומון סנס של הציבור המתקדם, אבל לא באים לידי ביטוי בגלל שלמבנה הפוליטי הנוכחי, שנועד לרכז כוח פוליטי וכלכלי רב בידי מעטים ולו יצר שימור עצמי מפותח, יש אינטרס שלא להביא אותם לידי ביטוי. זהו המאבק, והוא לא רק סביב דמוקרטיה ישירה. אימרו בקול ברור: יש לנו אג'נדה והיא פרוגרסיבית!

 

זיכרו את האוהלים, כי מן האוהלים באתם. זיכרו שהכל סובב סביב הכלכלה. המונח "קוד פתוח" אותו מאמצים התומכים בדמוקרטיה ישירה בא מן העולם הכלכלי, ועניינו בזכות הכלכלית החשובה והחברתית מכל: זכות הקניין. הארכיטקטורה הפוליטית נועדה לשרת סדר יום כלכלי מסויים. השיטה הכלכלית-פוליטית מרכזת כוח רב בידי מעטים, הנתונים ללחצים כלכליים, ומובילה לכך כי פוליטיקה ריכוזית מייצרת כלכלה ריכוזית. זהו מחולל הצמיחה של ההון-שלטון. מרבית הטייקונים לא עשו את הונם בזכות כשרון יזמי או עסקי יוצא דופן, אלא באמצעות חוקים שמעודדים ניצול וגניבה בחסות החוק. ביזור פוליטי מוביל לביזור כלכלי, מכיוון ואת ההמונים יהיה קשה לשכנע להצביע על חוקים שפועלים לטובת הטייקון, ולהיפך. כך שדמוקרטיה ישירה היא כלי לכלכלה דמוקרטית ושוויונית יותר.

חישבו על שאר תחומי החיים בהם קיימת ריכוזיות, המובילה לריכוזיות כלכלית ולפערים חברתיים: על המבנה ההיררכי של מקום העבודה, על המונופול בתחום הדת (הרבנות), או בשדה המשפט (מה בדבר חוכמת ההמונים העתיקה, חבר מושבעים?), על מוסד כמו הבנק המרכזי ועוד.

זיכרו את האוהלים ואת מה שאפשר את מחאת האוהלים. את האתוס והאתיקה שצמחו בהם ומצמיחים אתכם. את החופש להפגין, את המרחב הפתוח והמחבק המאפשרים דיון ושינוי. צאו אל הרחוב. ברשת תתקיימנה ההצבעות, אך זו רק המפה. הטריטוריה של המאבק הפוליטי נמצאת ברחוב (הדיגיטלי).

השיח סביב דמוקרטיה ישירה או "חוכמת ההמונים" דומה לעיתים לשיח של חסידי השוק החופשי ו"היד הנעלמה". אמונה מיסטית, דתית כמעט, בכוחו המסתורי של ההמון להביא לתוצאות טובות יותר. אלא שההמון לא תמיד חכם, לפעמים הוא גזען ויכול גם לבצע לינץ'. היזהרו שלא ללכת בעיניים עצומות אחר מנגנון פשטני כזה או אחר, חיקרו אותו, תמיד הטילו בו ספק וחישבו כיצד אפשר לשפר אותו.

אנו בעד השוק החופשי ואנו בעד דמוקרטיה השתתפותית, אך עם זאת למדנו להכיר שהשוק החופשי לא תמיד מתפקד הכי טוב, ויש מקום לאסדרה ברמות שונות המעודדת תחרות או שומרת על אינטרסים רחבים יותר, בין אם מדובר בחוקי הגבלים עסקיים שנועדו להגן על השוק מכוחם של המונופולים או חוקים לשמירה על משאבי טבע יקרים שלא יפלו לידי מעטים. המציאות יותר מורכבת מן המודל המופשט של הכלכלן או איש מדעי המדינה.

אל תדחיקו את הפוליטי, כי הפוליטיקה נמצאת בפרקטיקה. בשלב זה מפלגה ישירה היא רעיון תיאורטי בלבד, ולפרקטיקה עצמה חשיבות מכרעת. לכן בטרם אתם משווקים לציבור חלומות על תוכנת פלא, יש להתנסות בדמוקרטיה ישירה כמנגנון פנים מפלגתי, ולגלות את הבאגים שלה. יש מקום רב לניסוי, טעיה, והפקת לקחים. יש להקדיש לתשומת לב קפדנית לתהליכי הגדילה, מהכרעה במסגרת קבוצה קטנה והומוגנית לקבוצה גדולה יותר ומגוונת. זהו ניסוי שחייב להיות הדרגתי (למשל, לחשוב על דמוקרטיה אלכסונית לפני שמנסים להגשים דמוקרטיה אופקית), ולהתקיים תוך בקרה מתמדת. ניסוי מוצלח יפחית את חשדנות הציבור הרחב לכלים של דמוקרטיה ישירה.

זיכרו שיש דרכים נוספות לבזר את הכוח בתוך המפלגה: הגרלה של הנציגים או של חברי הועד, גם היא בהשפעת הדמוקרטיה האתונאית, או הפרדה בין הנהלת המפלגה ("המוסד המרכזי" הקבוע בחוק, הכולל גם את יושב/ת הראש) לבין נציגיה בפרלמנט על מנת ליצור איזונים ובלמים ועוד. אל תתקבעו רק על הדמוקרטיה הישירה, התנסו במודלים אלו ואחרים, השיטה בסוף תהיה מעורבת, מדורגת. היכנסו להרפתקאות שמטרתן בדיקת היתכנות להעצמת הדמוקרטיה.

קחו את שנת תשע"ה כשנת למידה והתנסות. שחקו, צרו כללי משחק חדשים, קבלו הכרעות, והכי חשוב: אל תדחיקו את הפוליטי.

 

ביום רביעי ה-1.10 יקיימו אנשי היוזמה מפגש פתוח בכיכר הבימה בתל אביב.