על הרביצה במיטה \ ג.ק. צ'סטרטון

עברית: רועי צ'יקי ארד

רביצה במיטה יכולה להתגלות כחוויה עילאית, כאשר יש לך עפרון צבעוני ארוך דיו לציור על התקרה. דרך נוספת לטיפול בנושא היא בעזרת כמה דליי צבע ומטאטא. אלא שאז הצבע נוטה לטפטף מטה כבגשם פיות מוזר ושופע שנושר על פניך, ויש שימצאו בכך חסרון מסוים. לכן אני חושש שלמטרה האמנותית המדוברת חיוני לדבוק בשחור-לבן. התקרה הלבנה תהיה הבחירה הסבירה ביותר למטרה זו. למעשה, זהו השמוש היחיד העולה בדעתי לתקרה לבנה.

הייתי קרוב לפספס את החוויה הנשגבת של רביצה במיטה. במשך שנים ארוכות, חיפשתי חללים פנויים לאיור בבית. הנייר הינו קטן מדי עבור יצירה אלגורית של ממש, או במילותיו של סירנו דה ברז'ראק "הבו לי ענקים".

אך כשניסיתי לחפש איזורים פנויים בחדר המודרני, זה שאנו חיים בו, התאכזבתי פעם אחר פעם. בכל מקום, עמדתי מול דוגמאות אינסופיות שניצבו כחיץ ביני ובין תשוקותיי. בחנתי את הקירות וגיליתי להפתעתי שכולם כבר מכוסים טפט. בחנתי את הטפט ומצאתי שהוא מרובב דימויים סתמיים, המזכירים זה את זה באופן מעורר בוז. לא עלה בדעתי להבין מדוע סמל שרירותי מסוים (ונטול כל משמעות דתית או פילוסופית) צץ על כל הקירות הנלבבים של ביתי, כמעין אבעבועות שחורות. ספרי הקודש כנראה התייחסו לטפטים בפסוק "אל תאמרו חזור ושוב בדרך הגויים". גם בשטיח התורכי אני מוצא גודש צבעים חסרי משמעות, באופן שעשוי להזכיר את האימפריה העותמנית. ובקשר למאכל המתוק הקרוי מגדן תורכי, אני לא יודע בדיוק מה מתוק לחיך התורכי, אולי טבח המוני במקדוניה. בכל מקום אליו פניתי, על סף דמעות, כשלצידי עפרונות ומברשת צבע, גיליתי שאחרים, באופן בלתי מוסבר, היו לפני, משחיתים את הקירות, את הוילונות ואת הרהיטים בעיצוב ילדותי וברברי.

בכל הבית, לא מצאתי שטח פנוי לציוריי עד שקרתה ההזדמנות כשהארכתי את הרביצה במיטה מעבר לזמן היאה. פתאום, נהרת הרקיע הצחור עמדה לפניי ונגלה מרחב של לבן טהור, גן עדן כמעט. אך אבוי! כדרך כל הרקיעים, כשהם נראים, הם בלתי ניתנים למגע. התקרה נראתה חמורה ומרוחקת יותר מאשר שמי התכלת מעבר לחלון. שכן ההצעה שלי לצייר על התקרה בקצה הזיפני של מטאטא  לא עודדה – אין צורך להסגיר בידי מי, רק אציין שזו דמות חסרת זכויות פוליטיות – ואפילו הרעיון הצנוע לחרוך באש המטבח את קצה מקל המטאטא ולהפוך אותו לפחם, לא זכה להוקרה. אני משוכנע שממוחם של אנשים מסוגי נבעה ההשראה המקורית לכיסוי תקרות הארמונות והקתדרלות בשלל מלאכים מורדים ואלי נצחון. קרוב לוודאי, שרק מתוך כך שמיכלאנג'לו היה כרוך אחרי העיסוק הנכבד והעתיק של רביצה במיטה, הוא העריך שעל תקרת הקפלה הסיסיטינית ניתן לשחזר דרמה אלוהית.

כיום, רוח הדברים כלפי הרביצה במיטה נגועה בצביעות והעדר בריאות. מכל הסימנים לדקדנס שבמודרניות, אין מסוכנת ומאיימת מאשר התלהבות מענייני זוטא על חשבון ערכי יסוד. אם יש משהו פגום יותר מהכרסום ביסודות מוסר, זו התגברות נושאי המוסר המשניים. עדיף כבר היום להאשים אדם בטעם רע מאשר במידות מוסר קלוקלות. בימים אלה, מידת הנקיון לא נמצאת ליד מידת האלוהות, שכן נקיון נחשב עקרון חיוני, בעוד עיסוק באל הינו חטא חסר כפרה. רשאי מחזאי לצאת במתקפה על מוסד הנישואין, כל עוד הוא לא פוגע בנימוסי החברה. פגשתי רואי-שחורות חובבי איבסן שהטיפו לאיסור לגימת בירה, אך תמכו בשתיית חומצה ציאנידית.

כך במיוחד קורה בתחום ההיגיינה; מתוכו בולטת ההתייחסות לרביצה במיטה. במקום לראות בזמן ההתעוררות, כפי שראוי, החלטה של נוחות והתנהלות שבוחר אדם באופן אישי, שאינה מעידה על מוסריות או על העדרה, בעיני רבים נחשבת הקימה בשעת בוקר מוקדמת כאמת מוסר בסיסית.

הקמצן קם בשעת בוקר מוקדמת; והפורץ, כך עודכנתי, מתעורר אף בשעות הלילה לפני כן. זו סכנה גדולה לחברתנו שכל המנגנונים ינועו בצורה מתוקנת בשעה שהנשמה תקרטע בקצב הפכפך. על פעולותיו מעוטות הערך של האדם ותכנוניו להיות חופשיים, גמישים וגדושי יצירתיות. מאידך, אין לקפל את העקרונות והאידאלים אליהם שואף האדם.

אלא שהמצב הפוך בתכלית. אנו מחליפים עקרונותינו ללא הרף, אבל ארוחת הצהריים נשארת בעינה. אני אעדיף אנשים עם תפישות נטועות בקרקע, אך לגבי ארוחת הצהריים – הנח להם לאכול אותה לעתים בגן, לעתים במיטה, לעתים על גבי הגג, ופעמים מסוימות במעלה צמרת העץ. הנח לאנשים להתווכח על העקרונות החשובים, אבל שיתכתשו על כך במיטה, בתוך סירה או בכדור פורח. הצמיחה מבשרת הרעות של רדיפת מנהגים טובים היא תוצאה של דגש עז מדי על התכונות שדי בהרגל לקבע, מול הקלת ראש בתכונות שאין בכוחו של הרגל להבטיח -  מידות פתאומיות ונשגבות של רחמים בעלי השראה או נדיבות. אם יפול בחלקנו נסיון פתאומי, אנו עלולים להכשל. אדם יכול להתרגל לקימה בחמש בבוקר, אבל הוא לא יכול להרגיל עצמו לעלות על המוקד עבור עקרונותיו. הנסיון הראשון עשוי להיות גורלי. הבה נעניק יותר תשומת לב לבחירות מלאות הגבורה והלא צפויות. אני מעז לומר שכאשר אקום מהמיטה הזו, אעשה דבר בעל משמעות רבת מעלה.

לאלה שמעוניינים להשכיל באמנות הכבירה של רביצה במיטה, חשוב שאוסיף אזהרה תקיפה. עבור אלה שיכולים לנהל את עיסוקם במיטה (כעיתונאים) ואף יותר בשביל אלה שעבודה מהמיטה אינה אפשרית עבורם (נאמר, משליכי צלצל על לוויתנים), ניכר שעל הפינוק הזה להתקיים באופן קבוע. אבל זו לא האזהרה שאליה התכוונתי. זו האזהרה: אם אתה רובץ במיטה, עשה זאת רק כשאין הצדקה לכך. אני לא מתכוון, כמובן, לחולים מביננו. אבל אם אדם בריא רובץ במיטה, עליו לעשות זאת ללא תירוצים שיכסו על כך, ואז הוא יקום כאדם בריא. אם ישאר במיטה מתוך עילות היגייניות משניות, אם ימצא לכך הסבר מדעי כלשהו, הוא יקום היפוכונדר.

 

* מתוך Tremendous Trifles, אסופת קטעים מהדיילי מייל, 1909.

לפני כמה חודשים יצא התרגום היפהפה של עודד וולקשטיין למבחר של צ'סטרטון, "אדם בלתי מעשי" (הוצאת שלם). אני תורם תרגומון נוסף כמתנה לקוראיי לכבוד חג הסוכות שחגים כמה חבריי היהודים והשומרונים, כי אחרי הכול, זהו חג קדום של קישוטי תקרה בסוכה.