באביב שעבר, הזמינה קרן רש"י את עורכי הסדנה להיסטוריה חברתית להיות שותפים להכנת טיוטה לתוכנית אב לשימור בית הספר מקוה ישראל. נקודת המוצא הייתה שתהליך השימור אינו שלם ללא היכרות מעמיקה עם ההיסטוריה של מקוה – זו שנכתבה וזו שעדיין לא נכתבה. זו שנכתבה עסקה בעיקר במנהלי בית הספר ומדיניותם והדגישה במיוחד את "תור הזהב" של בית הספר בתקופת המנדט. אך בית ספר אינו רק דמות מנהליו וחזונם, וההיסטוריה שלו לא מתמצה בשלושה עשורים של עשייה. הדו"ח שהגשנו לקרן כלל את ההקשר העות'מאני להקמתו של בית הספר והאינטראקציה עם הכפר יאזור השכן, את המאבקים על שפת ההוראה, את חוויות התלמידים ומאבקם להכנסת כדורגל לבית הספר, את היחס לתלמידים הערבים ועוד. כמה מן הנושאים הללו מטופלים בקיצור בסדרת מאמרים שנכתבה על ידי צוות המחקר שהוקם במסגרת הסדנה להיסטוריה חברתית לצורך כתיבת הדוח. מאמרה של יעל שגב הוא הרביעי בסדרה זו (למאמרים קודמים ראו כאן, כאן וכאן). 

יעל שגב

ב-15 ליוני 1963 שלח אשר מלכין, מנהל בית הספר 'מקווה ישראל', אישור רשמי המעיד כי התלמיד א.ע., שסיים את לימודיו בשנת 1961, עבר את בחינות הבגרות. פירוט ציוניו מגלה כי ציון הבגרות הנמוך ביותר שלו הוא במקצוע תנ"ך, בו קיבל 'מספיק בקושי', בעוד שבבחינה המעשית בחקלאות הוא קיבל 'טוב מאוד'.

סיפורו של א.ע., מהכפר טירה שבמשולש, הוא רק סיפור אחד מני רבים אחרים של תלמידים ערבים שלמדו וחיו בפנימיות בתי הספר החקלאיים לצד תלמידים יהודים משנות החמישים ועד שנות השבעים. סיפורם של התלמידים הערבים במקוה ישראל יכול ללמד אותנו על החיים המשותפים של יהודים וערבים לאחר מלחמת 1948, אך גם לשמש עדות נוספת על מערכת היחסים המתוחה שבין האוכלוסיה הערבית למערכת החינוך הישראלית.

אריזת תפוזים במקוה ישראל

בבתי הספר החקלאיים בישראל למדו עירונים לצד חקלאים ומאוחר יותר מזרחים לצד אשכנזים, נשים לצד גברים וגם ערבים לצד יהודים. בעשורים הנדונים כאן, מקווה ישראל העניק לקבוצות חברתיות כגון עולים ומיעוטים חברתיים, בהם גם ערבים, נגישות להשכלה גבוהה לאחר השלמת לימודיהם בבית הספר. מלבד החינוך החקלאי, הלימודים בבית הספר אפשרו לתלמידים להשיג תעודת בגרות מלאה, לא דבר של מה בכך באותם ימים. מדיניות בית הספר מקווה ישראל הייתה שילוב תלמידים ערבים על בסיס אותם קריטריונים של התלמידים היהודים. כלומר, ראשי בית הספר סברו שאין להתפשר על האיכות אנושית והצמא האינטלקטואלי של המועמד, ומנגד, שיש להתחשב במקרים של קשיים כלכליים ורקע משפחתי חלש. קריטריונים אלה עולים, לדוגמה, מסיפורו של ע.ח., תלמיד אחר מהכפר טירה, שהיה יתום מאב ובא ממשפחה חקלאית שהייתה מצויה במצוקה כלכלית. מן התכתובת השמורה בארכיון המדינה עולה שמזכירות בית הספר ומשרד החקלאות (שהיה ממונה על החינוך החקלאי באותה תקופה) פנו לעיריית טירה כדי לוודא את הרקע הכלכלי של ע.ח. על מנת לאשר לו הקלה בשכר הלימוד. קריטריון זה ניתן בדרך כלל לעולים חדשים וליוצאי עיירות פיתוח, אך התכתובת מלמדת שקריטריון דומה הוחל פעמים רבות גם על תלמידים ערבים.

העיון במסמכים מעלה שורה של שאלות שרובן נותרות בשלב זה ללא מענה: מהי מדיניות האינטגרציה של התלמידים הערביים במקווה ישראל? האם היה מקוה ישראל יחודי במדיניות שילוב זו? האם היו משפחות ערביות מסוימות שהמדינה 'העדיפה' ואף ניתבה לעבר חינוך מסוג זה בכדי להשפיע על שאר האוכלוסיה הערבית? ומן הצד השני – אלו משפחות ערביות בחרו לשלוח את ילדיהן להתחנך בחינוך חקלאי ישראלי?

בתיקים האישיים ניתן למצוא עדויות על חיי היומיום של התלמידים הערביים במקוה ישראל. לצד ציונים ופרטים טכניים, תיקים אלה מכילים גם חיבורים אישיים והערות שמהן ניתן ללמוד, לשער או להסיק על מעמדם החברתי המורכב כמו גם על קונפליקטים חברתיים. ואכן, לצד הערות בתיק האישי על מעורבות בקטטות, עזיבה פתאומית של בית הספר או היעדרות מעבודות הגינון והקטיף בבקרים, ניתן למצוא גם סיפורים אנושיים מורכבים יותר שקשורים במעמדם הבעייתי של אותם 'שייכים-זרים', 'שכנים-אויבים' שנאלצו להבחן בבגרות במקצועות תנ"ך, ספרות וחיבור עברי לצד לימודים חקלאיים מדעיים (מול העיסוק המסורתי בפלאחה). רמז למתח זה מופיע בסיפורו של ג'.ע. מאום אל-פחם, שמופיע ברשומות מקווה ישראל תחת השם 'עובדיה עבדיאל'. בתשובה לשאלת משרד החינוך באשר לכפילות השמות המוזרה, השיב בית הספר: 'כך מכונה התלמיד בבית הספר וכי זהו שמו העברי'. אנקדוטה זו מרמזת על ניסיונות של המערכת להטמיע את התלמידים הערבים או ניסיונות אקטיביים שלהם להיטמע במסגרות החינוך הישראליות.

מקוה ישראל, השליש הראשון של המאה העשרים

בנוסף, המסמכים מעידים על מתח  בין הנהלת בית הספר לבין הממשל הצבאי על רקע שהייה ותנועה לא-מבוקרת של התלמידים הערביים ברחבי המדינה. המתח המתמיד שבין שילוב האוכלוסיה הערבית לבין סימונה כזרה וכעוינת מתבטא היטב בתכתובות אלה. פעמים רבות הנהלת בית הספר הייתה צריכה להנפיק לתלמידים מאום אל-פחם או מאזור המשולש אישורי שהייה בפנימיית בית הספר. אישורים אלו היו דרושים על מנת לאפשר לתלמידים חופש תנועה במסגרת ההגבלות שהטיל המשטר הצבאי על כל ערביי הארץ. לצד זאת, ישנן עדויות כתובות לנוכחות קבועה של תלמידים ערביים בפנימיית בית הספר גם במהלך מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. כרגע, ניתן רק להעלות השערות באשר למתיחות בינם לבין חבריהם לספסל הלימודים במהלך ימי הלחימה ותנועת הפליטים במרחב. סביר להניח קיומה של מתיחות שכזו, במיוחד על רקע  העובדה כי בית הספר לקח חלק פעיל במהלך המלחמה (סיוע ותמיכה בעורף ובשכונות הסביבה), וכן הכשיר את בוגריו באופן פעיל לשירות צבאי. לא ברור מה היה מעמדם של התלמידים הערביים בפעילויות אלו.

לסיכום, מהמסמכים שנמצאו בארכיון הציוני ובגנזך המדינה לגבי מקווה ישראל, אנו מוצאים תימוכין נוספים למגמה העיקרית לטשטש את השוני האתני והתרבותי במדינה המתהווה, תוך כדי יצירת קאנון לימודי ותרבותי אחיד. מדיניות זו נשמרה גם כלפי האוכלוסיה הערבית, שנאלצה ללמוד קאנון זה תוך התעלמות מהשוני האתני והדתי שלה. עוד נראה כי היחס כלפי האוכלוסיה הערבית היה אמביוולנטי: מחד, הערבים נתפשו   כיעד לשילוב חברתי ותירבות ומאידך כאויב ואפילו כ'גיס חמישי'. על בסיס העיון בתיקי התלמידים הערבים של מקוה ישראל ניתן לשער כי היו תלמידים אשר 'ישרו קו' עם המדיניות הממלכתית והגיבו אליה, תוך שהם מאמצים סממנים תרבותיים ישראליים ומוחקים את אלה הערביים. מן העבר השני היו גם כאלה שדחו את המדיניות הזו, ואף התעמתו איתה (קטטות, בריחה ממסגרת הפנימייה, אי-הגעה לקטיף ומעשי ונדליזם שונים). מחקר משלים יוכל להתבסס, לצד המסמכים הארכיוניים, גם על ראיונות עם יוצאי בית הספר. מכיוון שב"היסטוריה קרובה" עסקינן, סביר להניח שרבים מהתלמידים עדיין בין החיים – ולכן גם השמטנו כאן את השמות המלאים. שילוב של היסטוריה שבעל פה, יוכל להעניק 'נפח' ו-'תלת מימדיות' לסיטואציות ולאנשים הנשקפים אלינו מן התיקים האישיים, להעניק תמונה שלמה יותר של סוגיות חברתיות ואנושיות מורכבות, ובעיקר להוסיף את הקול האנושי האישי שכל כך חסר במסמכים הרשמיים.

* יעל שגב היא תלמידת תואר שני מחקרי ומועמדת ללימודי דוקטורט בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית.

** עקבו אחרינו בפייסבוק כאן וקבלו עדכונים על עליית מאמרים חדשים.