תאופיק דעאדלה

אוצר המטבעות שנתגלה לאחרונה מול חופי קיסריה משך אליו תשומת לב רבה בשל הזהב האציל שבצבץ מקרקעית הים ביום בהיר אחד שלאחר סערה חורפית. במקרים המועטים בהם הזכירו כלי התקשורת את  הפאטמים (1171-909), השליטים ששמותיהם מוטבעים על המטבעות, היה ההקשר שליטה צבאית או ניצול כלכלי, והמטמון הוצג ככסף שנשלח על מנת לממן חיל מצב או ככספי מיסים שנגבו מבני הארץ. אלו כמובן השערות אפשריות. אולם מערכת היחסים בין הארץ לשלטון המרכזי בקהיר התאפיינה ביחסי גומלין והדדיות, כך שסביר לא פחות להניח שאוצר המטבעות שנתגלה הוא דווקא כסף שזרם לארץ ולאו דווקא לצורכי צבא.

מטבעות מן האוצר הפאטמי שהתגלה בקיסריה. צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

השלטון המוסלמי בארץ נחלק לשתי חטיבות זמן, הראשונה נמתחה מאז כיבוש הארץ בשנת 637, בימיו של הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב, הח'ליף המוסלמי השני, ועד נפילתה לידי הצלבנים בשנת 1099. השלטון המוסלמי התחדש לאחר הבסת הצלבנים בידי צלאח אל-דין בשנת 1187 וכאן החלה החטיבה השנייה, שכללה את ימי שלטונם של האיובים, הממלוכים והעות'מאנים שאחזו במושכות עד מלחמת העולם הראשונה. לעתים זכתה הארץ תחת שושלות אלו להשקעה ולעתים הוזנחה על-ידי השלטון המרכזי.

הח'ליפים לבית אומיה (750-661) השקיעו רבות בארץ בכלל ובירושלים בפרט. ממקום מושבם הקרוב יחסית בדמשק הם נהגו לרדת לביקור באתרי הקודש והחול שהארץ מלאה בהם. ארמונות ומרחצאות נמצאו פזורים במרחב הגדול המשתרע היום על פני הארץ, ירדן וסוריה. בנוסף הקימו בני אומיה רשת דרכים, תחנות דרכים ומבני דת שהחשובים והמפוארים בהם הם מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע. עם עליית בית עבאס לשלטון, התרחקה הבירה מדמשק לבגדאד ובכל זאת, העבאסים שיקמו את מסגד אל-אקצא לאחר שניזוק ברעידת אדמה ואף הרחיבוהו.

בין שלטונם של בני עבאס על הארץ לבין שלטון הפאטמים עברו בארץ גם כמה שליטים עצמאיים אולם הם לא הותירו חותם. עם עליית הפאטמים החלו מתחדשות מספר ערים לאורך החוף. באשקלון וקיסריה, שנחפרו באופן אינטנסיבי בעשורים האחרונים, נחשפו שרידיה של תנופת בניה ועדויות לשיקום. באשקלון למשל נמצאו כמויות גדולות של כלי חרס מיובאים מרחבי העולם המוסלמי, ביניהם כלים מזוגגים בצבעי הקשת העשויים בטכניקות שונות כמו ה"פְרִיט", תערובת מלאכותית המחקה פורצלן סיני, אשר יובאה מפרס. הכלים המיוחדים ביותר הם כלי הבוהק שמוצאם ממצרים או עיראק. כלי הבוהק צוירו בתחמוצת מתכתית מתחת לשכבת זיגוג שקופה אשר גרמה לציורים לבהוק עם הוצאתם מהתנור. גם בפנים הארץ נחשפו עדויות לשגשוג כלכלי. רמלה, העיר שנוסדה על ידי האומיים, הגיעה לשיאה בימי הפאטמים, כפי שמעיד המידע שנחשף בחפירות שנעשו בשני העשורים האחרונים. אומנם קשה להצביע על מונומנט פאטמי ברמלה, אך אין כמעט חפירה בעיר זו שלא נמצאת בה שכבה עשירה מתקופת שלטונם.

שבר "כלי בוהק" ועליו איור של פרש, המאה ה-11

עושרה של התקופה הפאטמית בארץ בא לידי ביטוי ב"ממצא הקטן", כפי שהעגה הארכאולוגית מכנה אותו, כלומר בכל ממצא שנמצא בחפירה מעבר לחרסים. בתוך קטגוריה זו נכללים גם האוצרות שהחלו נחשפים לאחרונה. באשקלון נחשפו תכשיטים ואבזרי לבוש שככל הנראה היו חלק מחגורות. הם עשויים מחוטי זהב דקים המרכיבים רשת עיטורית המשובצת בכדוריות זעירות שגם הן יצוקות מזהב. תכשיטים דומים נחשפו גם באוצר של קיסריה, לצד אוסף כלי ברונזה שהוטמנו בתוך בור נסתר, ככל הנראה על ידי חרש מתכת שקיווה לחזור אליהם באחד הימים. בסופו של דבר היו אלה הארכיאולוגים שמצאו את המחבוא. חלק מהכלים מקיסריה נושאים את שמו של אומן הריקוע או יוצק הכלים, אחד בשם עבאס. עבאס זה נמצא גם חתום על מטמון כלי ברונזה שנחשף בטבריה. שם, בבית שנקרא על ידי החופרים "בית הברונזה", נמצאו פיטָסים, קנקני חרס ענקיים, בהם נערמו כלי ברונזה ושברי כלי, מוטמנים מתחת לרצפות טיח עבות. גם כאן, ייתכן וחבריו של עבאס ביקשו להסתיר את מטמונם לעת הצורך או שאולי חששו מאסון מתקרב בדמות אויב או בצורת שהחלה נותנת את אותותיה. כמו בני דורם מקיסריה, גם מטמיני טבריה לא זכו לראות את כליהם שוב והשאירו את העונג לארכיאולוגים. אלה ביצעו שם חפירת הצלה לשם בנית מתקן לטיהור מי קולחין, ויצאו עם מטמון.

לא רק שגשוג חומרי היה בתקופה הפאטמית אלה גם עושר תרבותי. בימיהם התפתחה שפה אמנותית שרווחה בכל המחוזות בהם שלטו, כולל גם באזורים שמחוץ לעולם המוסלמי הקלאסי, כמו סיציליה שבדרום איטליה. כה מוערך היה סגנונם של הפאטמים, עד שהשליטים הנורמנים ביקשו לאמצו בעיטור מבניהם. כך לדוגמה בקפלה פלטינה בפאלרמו, שתקרת העץ שלה מעוטרת במוקרנצאת (גומחות הסדורות בצורה מדורגת ויוצרות קירוי כיפתי), המצוירים בין היתר בדמויות מנגנים בסגנון שכמותו נראה על כלי חרס פאטמים. רוג'ר השני (1154-1130), השליט הנורמני, אף ביקש לעטר את שולי גלימתו בכתב כופי,  אחד מסמלי התקופה הפאטמית.

כאן בארץ הותירו הפאטמים עדות מפוארת להשקעתם בצורת מקצורה (חלל מקורה בכיפה לפני גומחת התפילה) המעוטרת בכל טוב והנצבת לפני המחראב (גומחת התפילה) המרכזי של מסגד אל-אקצא בירושלים. יתר על כן, נראה שכל האולם המרכזי שבמסגד הוא פרי עמלם של הפאטמים ואנשיהם. על כך מעידות כתובות מעל השער המרכזי של המסגד ובחזית המקצורה. לשם עיטור המקצורה החיו הפאטמים טכניקה שכמעט עברה מן העולם בדורות קודמים, היא טכניקת העיטור באבני פסיפס מוזהבות. כחלק מתחיית ימי הזוהר של בני אומיה, ביקשו הפאטמים, ובמיוחד השליט אל-ט'אהר, שחלק מהמטבעות שנחשפו לאחרונה נושאים את שמו, לשבץ את מסד הכיפה בפסיפסי זהב וזכוכית צבעונית. מתחת לכיפה נעטף הקיר בפסיפסי זהב שעליהם עיטור בדמות צמח הקוציץ העשוי מזכוכית ירוקה בדומה למוטיבים האומיים בכיפת הסלע. בנוסף, על פני הקשת המקבלת את פני הבאים למחראב הראשי של המסגד, השאיר אל-ט'אהר את שמו העשוי בזהב על רקע טורקיז, בדומה למעשהו של עבד אל-מלכ בונה כיפת הסלע, אך עבד אל-מלכ המסכן קולל באויבים שהסירו את שמו והתקינו במקומו שם אחר מימי שושלת מאוחרת.

המקצורה במסגד אל-אקצא. השקעה פאטמית

מכאן אנו למדים שהזהב שנמצא בקיסריה עשוי בהחלט להיות עדות  לצמיחה הכלכלית, למסחר והפיתוח של ימי הפאטמים. בל נשכח שמדובר בשליטים שהניחו יד על חלק מאוצרות הזהב של אפריקה ולכן היד היתה משגת. ההשקעה בחבל ארץ הנחשב קדוש למוסלמים נחשבה לזכות והקנתה יוקרה, מצרך מבוקש לשליטים במיוחד על רקע המאבק בין הסונה לשיעה. במסגרת המאבק הזה ביקשו הפאטמים השיעים להאדיר את צאצאי עלי, אביה הרוחני של השיעה. שיקום מסגד מרכזי כמסגד אל-אקצא, ובנית גלעד במקום מנוחתו של חוסין בן עלי באשקלון, מעידים שהפאטמים לא רק חמדו את אוצרותיה של הארץ אלא גם פיארו את עברה.

יש לקוות שהמטבעות שעלו על פני המים –  ועל הרדאר התקשורתי  - יהיו זרז לחקר ההקשר בו שקע האוצר למצולות. האוצר שהתגלה גם הציף לפתחם של אנשי הארכיאולוגיה הימית, האמונים על חפירות תת ימיות לאורך החופים, הזדמנות להרחיב את ידיעותינו אודות נמל קיסריה ופעילותו הענפה מעבר לימי הזוהר של בית הורדוס, בהם הם נוטים להתמקד.

* ד"ר תאופיק דעאדלה הוא עמית בתוכנית הפוסט-דוקטורט על-שם מרטין בובר באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מתמחה בארכיאולוגיה ואמנות מוסלמית.

** רשימה זו מבוססת על מחקרים רבים שנעשו על התקופה הפאטמית, ביניהם מחקרים פרי עטם של

פרופ' מרים רוזן-איילון אשר כתבה על תכשיטים פאטמים בכלל ועל תכשיטי אשקלון בפרט.

ד"ר איילה לסטר אשר כתבה על המטמון בקיסריה.

ד"ר אליאס ח'מיס אשר כתב על המטמון בטבריה שנחפר על ידי פרופ' יזהר הירשפלד ז"ל וד"ר אורן גוטפלד יזכה לחיים ארוכים.

*** עקבו אחרינו בפייסבוק כאן וקבלו עדכונים על עליית מאמרים חדשים