ליאת קוזמא

דיוני הגרעין מול איראן, כמו גם אוזלת ידה של הקהילה הבינלאומית נוכח שפיכות הדמים בסוריה, מעלים מחדש דיונים ישנים בנוגע למקומו של האו"ם בהשגת שלום בעולם. האם הקהילה הבינלאומית, המיוצגת בין השאר על ידי האו"ם והארגונים המסונפים אליו, מסוגלת למתן סכסוכים בינלאומיים? האם היא בכלל מעוניינת בכך? ואולי במקרים מסוימים זכויות אדם ופירוז הנשק דחופים וחשובים, ובמקרים אחרים פחות? לא אחת אכן מופנית ביקורת כלפי האו"ם ומוסדותיו שאלות אלה בדיוק.

לחבר הלאומים, אשר קדם לאו"ם, יש מוניטין מפוקפק אף יותר. ככלות הכל, הוא כשל במטרה העיקרית שלשמה הוקם – למנוע מלחמה עולמית. בעשור האחרון, היסטוריונים נוברים בארכיונים של חבר הלאומים, ומעריכים מחדש את מורשתו. על כישלונו הגדול, ועל הרבה כישלונות קטנים יותר, אין עוררין. אך לטוב ולרע, חבר הלאומים תיווך את המעבר מעולם של אימפריות לעולם של מדינות לאום, והוליד את המערכת הבינלאומית המוכרת לנו היום. לא פחות חשוב, חבר הלאומים הצליח לכנס תחתיו סוגים שונים של שיתוף פעולה בתחומים חברתיים, מדעיים וטכניים. שיתוף פעולה זה היה לכוד בסתירות פנימיות. הוא ביקש ליצור מסגרת שיוויונית בעולם שבו יחסי הכוח מוטים בצורה קיצונית; הוא שאף לסטנדרטים גלובליים כאשר מסגרת ההתייחסות המרכזית היא עדיין מדינת הלאום; הוא שאף לנקות את העולם מחוליים שחברות בו עמלו מידי יום ביומו על הנצחתם. ובכל זאת – חבר הלאומים, והאו"ם בעקבותיו, יצר כלי עבודה שעל אף פגמיהם מצליחים, מעת לעת, גם ליצור עולם טוב יותר. כמו אוטופיות אחרות של המאה העשרים, הוא גם מנציח כמה מאותן בעיות שהוא מבקש להכחיד ומייצר כמה חדשות.

שני כישלונות מהותיים של חבר הלאומים היו משטר המיעוטים ומשבר אתיופיה. הראשון היה סדרה של אמנות בינלאומיות שנועדו להגן על מיעוטים שנוצרו באירופה כאשר גבולותיה שורטטו מחדש, עם נפילת האימפריות – הגרמנית, האוסטרו-הונגרית והעות'מאנית. באמצעות האמנות האלה, המיעוטים היו אמורים ליהנות מהגנה משפטית, מאוטונומיה מסוימת ומחסות של חבר הלאומים. בפועל, הנהנים העיקריים מן ההסדרים הללו היו המיעוטים הגרמנים, אשר ניצלו אמנות אלה, למשל בפולין וצ'כוסלובקיה, כדי לחזק את אחיזתה של גרמניה מעבר לגבולותיה.

משבר אתיופיה היה הפעם הראשונה בה מדינה החברה בחבר הלאומים הותקפה על ידי מדינה חברה אחרת, היא איטליה. אמנת חבר הלאומים נועדה למנוע מלחמות כאלה בדיוק. חברות הארגון החליטו להטיל סנקציות על איטליה, אך זו לא נבהלה, ולבסוף פרשה מהחבר. נאומו של הקיסר הגולה היילה סלאסי בחבר הלאומים, שבו הוא הזהיר את מעצמות אירופה מפני גורל דומה, נפל על אוזניים ערלות. היו שזיהו בנאום את התמוטטותו הפוליטית של חבר הלאומים.

נאומו של קיסר אתיופיה, היילה-סילאסי מול עצרת חבר הלאומים, 1936

 

פירוז הנשק היה גם הוא על סדר יומו של חבר הלאומים, וארגונים פציפיסטיים ברחבי אירופה דרשו ממשלותיהם לחתום על הסכמים ברוח זו – יוזמה שכשלה לחלוטין. שררה הסכמה מקיר לקיר לגבי הצורך לעצור את מירוץ החימוש, וכולן הסכימו שהמדינות האחרות צריכות להתחמש פחות. אך להתחייב לצמצם את החימוש בעצמן, לפני ששכנותיהן מעבר לגבול כבר עברו פירוז – לכך אף מדינה לא הייתה מוכנה. שיחות לפירוז נשק שהתקיימו מאז לא זכו להצלחה רבה יותר.

לצד זאת, ביטול העבדות במחצית השניה של המאה התשע עשרה שיכנע רבים שיש ביכולתו של שיתוף פעולה עולמי למגר חוליים חברתיים. יתרה מזאת, גופיו השונים של החבר התבססו על ההנחה שאם יאוחדו תחת קורת גג אחת, המוחות הטובים בעולם יוכלו לקדם את הידע האנושי ואת רווחת האנושות. כך, לדוגמא,  בוועדה שעסקה בשיתוף פעולה אינטלקטואלי היו חברים בין השאר אלברט איינשטיין ומארי קירי. וועדה זו ארגנה חילופי סטודנטים, חילופי ידע, ויזמה כתיבה משותפת של ספרי לימוד, מתוך אמונה שאם צרפתים וגרמנים יוכלו לגבש ספרי היסטוריה משותפים, למשל, הם יוכלו למגר את השנאה ביניהם. ארגון הבריאות של חבר הלאומים גם הוא הושתת על האמונה שאם חיידקים לא מכירים בגבולות, גם ידע רפואי חייב לחצות אותם. הוועדה גיבשה סטנדרטים רפואיים משותפים, שאפשרו חילופי מידע יעילים. אפילו טכנאי חשמל היו שותפים למפגשים בז'נבה ותכננו לחבר את כל אירופה ברשת חשמלית אחת  במלחמה שאמורה הייתה להקטין את סכנת המלחמה בין מדינות היבשת. וועדה אחרת של חבר הלאומים אף דנה ברצינות בביטול ויזות מעבר ודרכונים. כל זאת עשה חבר הלאומים, כאמור, בתוך מסגרת של יחסי כוחות, שבהם שיתוף פעולה אינטלקטואלי הוכתב בעיקר על ידי סדר עדיפויות אירופאי; והידע הרפואי שהתבסס עליו נסמך לעיתים על ניסויים באסירים ועל תרופות שנוסו בקולוניות.

 באזורנו, חבר הלאומים, המוכר לנו יותר בהקשר של המנדטים, היה מעורב גם בסוגיות הומניטריות. אחת מהן הייתה בעיית הפליטים. חבר הלאומים הכיר רק בשתי קבוצות שקיבלו מעמד של פליטים – רוסים שעזבו את ארצם בעקבות מהפכת אוקטובר ומלחמת האזרחים, בעיקר לתורכיה ולבלקן, וניצולי רצח העם הארמני, בעיקר בשטחי המנדט הצרפתי, ובתורכיה עצמה. הסעד שאנשים אלה היו זקוקים לו היה גם חומרי וגם משפטי. ללא תמיכה קהילתית או מדינתית, הם היו תלויים בחסדיה של הקהילה הבינלאומית; ארגוני הצלה נוצרים היו בחזית, אך גם חבר הלאומים סייע בגיוס משאבים ובניודם. ברמה המשפטית, תרומתו של חבר הלאומים הייתה מכרעת. בעולם מדינות הלאום שנוצר בעקבות מלחמת העולם הראשונה, היו אלה אנשים ללא אזרחות ולפיכך ללא מעמד משפטי. "דרכון ננסן", המעניק מעמד של פליט ומאפשר להגר ממדינה למדינה גם ללא חסות של מדינת-אם, נוצר בדיוק בשביל שתי קבוצות אלה. רק לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא ניתן לפליטים באשר הם.

פליטים ארמנים מול בית החולים למחלות עיניים של אוניברסיטת מישיגן. צלם: George R. Swain, Ann Arbor

מאה שנה קודם לקיומו של חבר הלאומים,  אמר לואי פיליפ, מלך צרפת: ״למי אכפת אם  באפריקה נורות  אלף יריות, אם אירופה אינה שומעת אותן?״. המקרה של אתיופיה מדגים שבחסותו של חבר הלאומים, הדיהן של יריות אלה כבר הגיע לאירופה, גם אם זו הסתפקה בצקצוקי לשון ומירוקי מצפון. בשנות העשרים והשלושים,  דיכוי מרידות בעראק, במרוקו ובסוריה בנשק כימי ובמטוסים, הגיע לדיונים במליאת חבר הלאומים, וחשף את המעצמות הקולוניאליות – בריטניה, צרפת וספרד, לביקורת בינלאומית: עצומות נשלחו לז'נבה, והניעו שחקן חדש בזירה – דעת קהל עולמית, אשר באופן חסר תקדים, ביקרה את ההתנהלות בקולוניות ובשטחים המנדטורים, ודרשה מהמעצמות דין וחשבון. לצד זאת, כל אלה נתפסו כעניינים פנימיים של המעצמות ולכן ככאלה שאין למדינות אחרות סמכות להתערב בהם. כמו בשיחות פירוז הנשק – אף מעצמה לא רצתה לקרוא תיגר על ריבונותה של אחרת, וכך מעבר לגינוי, רפה יותר או פחות, חבר הלאומים לא יכול היה לעשות דבר.

שיתוף פעולה בינלאומי כפי שאנחנו מכירים אותו היום נולד מתוך מגוון של סתירות, שנבעו מתוך העידן שיצר אותו: הוא סימן את המעבר מעולם של אימפריות לעולם של מדינות לאום, ושימר את החסרונות של שתיהן. הוא נועד לשמר את ריבונותן של מדינות הלאום וכך סימן את גבולותיה של ההתערבות; הוא גם שימר בפועל יחסי כוחות אימפריאליים, וכך הבחין בין ריבונות שחשוב לכבד לבין ריבונות שפחות חשוב לכבד; אינטרסים שמצדיקים התערבות בינלאומית, ואינטרסים שפחות. לתוך כל זה חבר הלאומים יצק שיתוף פעולה בתחומים שהשפיעו על רווחתם של מיליארדים ברחבי העולם – בין אם בבריאות, סחר בסמים או סיוע לפליטים. שיתוף פעולה בלתי מושלם, פגום מיסודו, שמהווה את הבסיס ליחסים בינלאומיים המוכרים עד היום.