ליאת קוזמא

בעשורים האחרונים, היסטוריונים של המדע לא מגבילים את עצמם לקומץ אישים גדולים ולפריצות דרך מדעיות. הם שואלים שאלות רחבות יותר, על האופן בו מדע חי בחברה, על האופן בו מדענים ותגליות מדעיות משפיעים על החברה הסובבת אותם ומושפעים ממנה, ועל האופן בו אנשים שונים וקבוצות חברתיות שונות מבינים ומפרשים מדע.

דרוויניזם הוא מקרה בוחן מצוין לשאלות מעין אלה. החל מפרסום ספרו של צ'ארלס דרווין מוצא המינים ב-1859, ובשילוב עם תיאוריות גנטיות של שלהי המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים, דרוויניזם תורגם לתיאוריות גזע ששימשו להצדיק אפליה, כיבושים קולוניאליים ורצח עם. הוגים פרוגרסיביים, לעומת זאת, ראו בדרוויניזם ראייה ליכולתו של האדם להגיע להבנה רציונלית של העולם סביבו ואף ליצור חברה טובה יותר: רעיונות דרוויניסטיים שימשו אדן מרכזי לאידיאולוגיה של הקדמה, אידיאולוגיה שהחלה מתפתחת קודם, כבר במאה ה-18. עבור רבים בישר הדרוויניזם את מותו של אלוהים: הוא ערער על סיפור הבריאה ובכך נתן נשק רב עוצמה בידי מצדדי החילון. מצדדי הסדר הקיים והמבקשים לבטלו, שמרנים ופרוגרסיביים השתמשו בדרכים שונות בתיאוריות של דרווין לגבי מוצא המינים ומוצא האדם. לדרוויניזם היו חיים משלו גם במזרח התיכון, היום כמו גם סמוך לפרסומו של מוצא המינים: בין חסידי חילון שאימצו אותו, גברים שמצאו בו ראיות לנחיתותן הביולוגית של נשים ונשים שביקשו להפריך זאת; אנשי דת שמצאו בכתבי הקודש את זרעי תורתו של דרווין ואחרים שראו בו כפירה בעיקר. העובדה שרעיונותיו של דרווין שימשו צדדים יריבים הופכת את הדרוויניזם לאוצר בלום עבור היסטוריונים חברתיים של המדע.

הוראת האבולוציה, יתרה מזו, היוותה, לאורך המאה העשרים, ולמעשה עד ימינו, סוגיה פוליטית נפיצה. חוגים יהודים, מוסלמים ונוצרים עדיין רואים בהוראת האבולוציה איום משמעותי. "משפט הקופים", במהלכו נשפט ג'ון סקופס מטנסי לאחר שלימד את האבולוציה, הסותרת את תיאורית הבריאה, הוא דוגמא מובהקת לכך. באזורנו, הייתה זו "פרשת לואיס" – שערורייה שטלטלה את הקולג' הסורי הפרוטסטנטי, לימים האוניברסיטה האמריקאית של בירות, אחד ממוסדות החינוך החשובים ביותר במזרח התיכון -שניסחה את כללי המשחק בכל הנוגע למקומו של מדע במזרח התיכון המודרני.

 ספנסר טרייסי, המגלם את עורך דינו של ג'ון סקופס, בסרט בעקבות הפרשה, מסביר מדוע אין סתירה בין אבולוציה לבין סיפור הבריאה

הקולג' הסורי הפרוטסטנטי הוקם בשנת 1867, על ידי מיסיונרים אמריקאים שנואשו מלהפוך את התושבים הנוצרים של הר הלבנון לפרוטסטנטים, והחליטו להתמקד בהעברה של ידע: אם לא אורה של הנצרות, לפחות אורו של המדע. ב-1882 לימד בקולג' הסורי הפרוטסטנטי מרצה אמריקאי צעיר בשם אדווין לואיס, שהוזמן לשאת הרצאה בפני בוגרי הקולג'. את ההרצאה הוא הקדיש לחשיבותו של הידע, והסביר לבוגרים הצעירים שמה שהם רכשו בשנות לימודיהם היא בראש ובראשונה היכולת לחשיבה עצמאית ולהסקת מסקנות רציונלית. דרווין כיכב בנאומו של לואיס לצד לואי פסטר ולצד צ'רלס לייל, ממייסדי מדע הגיאולוגיה. שלוש הדוגמאות נועדו לסמן את יכולתה של הקדמה לגבור על מסתרי הטבע ולפענחם.

דרווין, טען לואיס בפני מאזיניו, התבונן במגוון הקיים בטבע, וגזר מהתבוננות זו תיאוריה לגבי התפתחות המינים. תיאוריה זו עשויה להיות נכונה, או שגויה – אך אין ספק שהיא נשענת על עקרונות מדעיים איתנים. בהעדר נתונים אמפיריים, לא ניתן עדיין לגזור את דינה, אך זה ייבחן, שוב, באופן אמפירי, ביכולתה להסביר סיבה ותוצאה. אין למוצא המינים דבר וחצי דבר עם אמונה, הוא סיכם. האבולוציה מתארת את התפתחות המינים, אך אינה מערערת על אלוהות הבריאה.

צ'ארלס דרווין

הקולג' סער. הנהלתו האמריקאית-פרוטסטנטית סירבה לקבל התייחסות תומכת לתיאוריה של דרווין,  אף שהתייחסות זו הוצגה מתוך מסגרת אמונית. ד"ר לואיס פוטר. בתגובה, המרצים הזוטרים, מקומיים ברובם, וכן הסטודנטים, פרצו בשביתה בדרישה להחזירו לעבודה. בעיניהם, פיטורי מרצה שיצא להגנתו של המדע היו צעד מנוגד לעמדה המוצהרת של הקולג' בדבר חשיבות עידוד הדעת. כתב עת בשם אל-מקטתף, שהוציאו לאור בוגרי הקולג', פרסם את הרצאתו של לואיס במלואה, ועדכן את הקוראים בהתפתחויות.

ההשלכות לטווח הקצר היו פיטוריו של לואיס וסילוקם של תלמידים שסירבו להפסיק את שביתתם. לאחר מספר חודשים של שביתה, במהלכם תמכו חלק מחברי הסגל בתלמידים השובתים ולימדו אותם בביתם – הכריזה הנהלת הקולג' שמי שיסרב לחזור ללימודים יסולק לאלתר ויאבד את זכאותו לתואר. התלמידים אולצו לבחור בין עקרונותיהם לבין עתידם המקצועי, ורבים חזרו ללימודים. בין ההשלכות לטווח רחוק הייתה בחירתם של כמה מהשובתים, תלמידים וחברי סגל זוטר, לעזוב את בירות – ולהשתקע בקהיר ובאלכסנדריה. הגירה זו הביאה למצרים כמה מהאינטלקטואלים הבולטים שלה ותרמו להפיכתה למרכז תרבותי כלל-ערבי. בהם היו עורכי אל-מקתטף, שהפכו את קהיר לביתם החדש וכן ג'ורג'י זידאן, מרצה זוטר בקולג' הסורי הפרוטסטנטי שהפך לאחד מחשובי הסופרים בשפה הערבית של שלהי המאה התשע עשרה, ולעורכו של כתב העת התרבותי-ספרותי החשוב אל-הלאל, היוצא לאור עד ימינו. מקובל לקשור את הגירתה של האליטה האינטלקטואלית של בירות לצנזורה והדיכוי של שלטון הסולטאן העות'מאני עבד אל-חמיד – אך אישים בולטים בהגירה זו עזבו את בירות בעקבות פרשה זו.

פרשה זו מלמדת אותנו, ראשית, עד כמה מקיפה יכולה להיות ההיסטוריה של המדע, כאשר היא מרחיקה אל מעבר לקומץ אישים חשובים ומעבר להיסטוריה מערבית. פרשת לואיס והוויכוח בעד ונגד דרוויניזם עיצב את דמותו של דור שלם של אינטלקטואלים במזרח התיכון, ועיצב מעברים של ידע אל האזור ובתוכו. שנית, סיפור זה מדגים את מורכבותו של המפגש הטעון בין ידע מערבי ומנחיליו, במקרה זה הקולג' הסורי הפרוטסטנטי, לבין בני המזרח התיכון. כאן, האחרונים דרשו מהנהלת הקולג' לעמוד בהבטחתה להנחלת ידע, ללא מורא וללא משוא פנים: התלמידים דרשו מדע, ההנהלה האמריקאית של הקולג' דרשה נאמנות לסיפור הבריאה. שלישית, אנו נוטים להניח  שקיים אנטגוניזם בין דת לבין מדע, במיוחד במזרח התיכון. אך לא תמיד ולא בכל מקום היה הדבר כך. מוסלמים ונוצרים, כמו תלמידי הקולג' הסורי הפרוטסטנטי, וכמו אדווין לואיס עצמו, בחרו לשלב את דרווין בתוך מסגרת שקיבלה את סיפור הבריאה, גם אם לא ככתבו וכלשונו.  

בנוסף, כסיפור מכונן בהיסטוריה התרבותית והאינטלקטואלית של המזרח התיכון, יש בו ללמד על דור של אינטלקטואלים שראו עצמם כבעלי שליחות כלפי החברה בה הם חיים. לא על שכר לימוד הם שבתו, ומחאתם לא נגעה לסוגיות פוליטיות במובן הצר של המילה. הם נלחמו על הזכות לרכוש ידע; והתעקשו על זכותם להפיצו: לא בכדי הפכו כמה מגיבורי הסיפור הזה לעיתונאים ולסופרים. סיפורם ומחאתם היוו השראה לאנשי רוח שבאו אחריהם; בעוד שאחרים נותרו עושי דבריה של השררה.

 עוד על דרוויניזם במזרח התיכון, ניתן לקרוא בספרה החדש של מרווה אל-שקרי, Reading Darwin in Arabic.

עשויים לעניין אתכם גם מאמרו של ואאל אבו עקסה על מושג החירות במחשבה הפוליטית הערבית, מאמרו של און ברק על המימדים המטרידים של המודרניות ומאמרה של מירי שפר-מוסנזון על חיסונים, בין ידע מקומי לידע מיובא.  

אתם גם מוזמנים להמשיך להתעדכן בפוסטים חדשים, ולעלעל בפוסטים ישנים, בעמוד הפייסבוק של הסדנה.