ליאת קוזמא

לראשונה בתולדותיה, עלתה נבחרת אלג'יריה בכדורגל לשמינית הגמר בגביע העולם. התיקו שהשיגה במשחק נגד רוסיה ביום חמישי האחרון, הרעיד לבבות רבים – באלג'יר כמו גם בפריז. זינדין זידאן, בן למהגרים אלג'יראים שגדל במרסיי ושיחק בילדותו בכדור סמרטוטים הפך לגיבור לאומי בצרפת, וגיבורם של המהגרים הצפון אפריקאים, כששני שערים שהבקיע במשחק הגמר השיגו לצרפת את גביע העולם ב-1998. אך הפעם, זו אלג'יר עצמה שמגיעה להישג חסר תקדים: בדוכני העיתונים בפריז כבר נמכרים דגלי ענק של אלג'יריה.

שחקני אלג'יריה חוגגים את עלייתם ההיסטורית לשמינית הגמר (AP, אתר הארץ)

ראשיתה של נבחרת אלג'יריה בכדורגל, וליתר דיוק, נבחרת החזית לשחרור לאומי (ה-FLN), בצרפת, בשנת 1958, לפני 56 שנה בדיוק – ערב המונדיאל השישי במספר. אלג'יריה הייתה אז תחת כיבוש צרפתי בן 128 שנים. למרות סיפוחה לצרפת, לא ניתנו למוסלמי אלג'יר זכויות אזרחיות, מלבד קומץ בן עשרות אלפים. מיליון אירופאים התגוררו אז באלג'יריה, יחד עם תשעה מיליון מוסלמים. לאחר שנואשו שתענה דרישתם לשוויון אזרחי, פתחו האלג'יראים בשנת 1954 במלחמה, שאיימה על יציבותה של הרפובליקה הרביעית; וממש במקביל למשחקי המונדיאל התרחשה בצרפת הפיכה צבאית, שהעלתה לשלטון את שארל דה גול: רבים האמינו שמנהיג ההתנגדות לכיבוש הנאצי יוכל להביא להכרעה במלחמה באלג'יריה.

בצרפת עצמה חיה כבר אז אוכלוסייה לא קטנה של מהגרי עבודה אלג'יראים, רובם גברים. ה-FLN החל רוכש תומכים מקרבם – תוך שכנוע או בכח הזרוע. בין אלה היו שחקני כדורגל אלג'יראים ששיחקו בליגה הצרפתית. ב-15 באפריל 1958, במעין מבצע חשאי, שנים-עשר מהם עזבו את קבוצותיהם ונסעו לאלג'יריה, דרך שוויץ ותוניס. רק תשעה מהם הגיעו לאלג'יריה: שניים עוכבו בגבול על ידי השירות החשאי הצרפתי ואחד מהם, שהיה חייל בצבא הצרפתי, נעצר בגין עריקה. בין התשעה היו גם רשיד מח'לופי ומוסטפא זיתוני, שנבחרו לשחק בנבחרת צרפת במונדיאל: עריקתם במועד זה הייתה חיונית. צרפת הפסידה לברזיל בחצי הגמר – ויש הרואים בעזיבתם של שני השחקנים, חודשיים בלבד לפני פתיחת המשחקים, כאחת הסיבות לתבוסה זו.

פיפ"א סירבה להכיר בקבוצה החדשה, אך נבחרת ה-FLN שיחקה כשמונים משחקים בינלאומיים עד שהפכה לנבחרת הלאומית של אלג'יריה עם תום המלחמה ב-1962. שחקניה היו גיבורים – לא רק עבור האלג'יראים: הם היו לגיבוריו של עולם המשתחרר מכבליו של כיבוש קולוניאלי – הו צ'י מין פגש אותם בוויטנאם, וצ'ו אן ליי בסין. הם הוזמנו לשחק בצ'כוסלובקיה, לוב, רומניה ויוגוסלביה. עריקתם הפכה לנשק הסברתי רב עוצמה בידיו של ה-FLN – שהראה כך את מחויבותם של אלג'יראים החיים בצרפת לעצמאותה של ארצם.

לרשיד מח'לופי יש מעמד של גיבור לאומי באלג'יריה. הוא  נולד וגדל בסטיף. ב-8 במאי 1945, כשהיה בן תשע, פרצו בה הפגנות של חיילים משוחררים בדרישה לזכויות אזרחיות, שדוכאו באש חיה והפכו למרחץ דמים ולוו במעשי טבח במתיישבים אירופאים. מותם של 104 מתיישבים ואלפי אלג'יראים בסטיף וסביבותיה הפך אותה לאחד מסמליה של ההתנגדות האלג'יראית, ואחד מסמליו של כישלון החזון של שילוב אזרחי. מח'לופי עצמו שיחק בקבוצת הנוער של מועדון כדורגל של סטיף, והיגר לצרפת, עדיין כנער. מה שמעצים את המשמעות הסימבולית של "עריקתו" הייתה שותפותו בזכייה הראשונה של קבוצת סנט אטיין באליפות הליגה הצרפתית ב-1957. בשנות העדרו לא הצליחה הקבוצה לשחזר את ההישג. הוא חזר לצרפת לאחר עצמאותה של אלג'יריה, והוביל את סנט אטיין לשלוש אליפויות נוספות. מח'לופי מונה בהמשך לצוות האימון של נבחרת אלג'יריה והיה שותף לניצחון ההיסטורי על מערב גרמניה באליפות העולם ב-1982. המפגש של אלג'יריה עם גרמניה בשמינית הגמר מפגיש אותה, לפיכך, עם יריבה היסטורית.

היחסים הטעונים בין הכדורגל הצרפתי והאלג'יראי נמשכים עד היום. ב-2001 נפגשו השתיים למשחק ידידותי, שהסתיים בדקה ה-76 בשל התפרעויות אוהדים. רבים  רבים משחקני נבחרת אלג'יריה הנוכחית משחקים בליגה הצרפתית ויתרה מזאת  – הם בעלי אזרחות צרפתית ואף שיחקו בנבחרת הלאומית הצעירה. חוקי פיפ"א אוסרים על השתתפות ביותר מנבחרת בוגרת אחת במהלך הקריירה ואלה שלא קודמו לנבחרת הבוגרת, עברו לנבחרת אלג'יריה.

יחסיה של צרפת עם אלג'יריה, ועם האלג'יראים החיים בה, הם יחסים מורכבים, שמלווים בזכרונות כאובים לצד מחילה. לפני שנה הופיע נשיא צרפת, פרנסואה הולנד בפרלמנט האלג'יראי, הכיר באחריותה של צרפת לזוועות המלחמה וקרא להיסטוריונים לנבור בארכיונים, ולשפוך אור, בין השאר, על אירועי סטיף. ההיסטוריה של היחסים המורכבים הללו היא כיום עניינם של היסטוריונים צרפתים ואלג'יראים; אולם המלחמה רחוקה להיות נחלתם הבלעדית של היסטוריונים: גרפיטי בן מילה אחת, "סטיף", כמו גם דגלי אלג'יריה שמונפים בימים אלה ברחובות פריז, משמשים תזכורת לנוכחות של העבר הלא-מאוד רחוק הזה, בצרפת של היום.

ההיסטוריון האנגלי המנוח אריק הובסבאום גרס כי קהילה מדומיינת של מיליונים הופכת למציאותית יותר בדמותה של קבוצה של אחד עשר שחקנים שאנחנו מסוגלים לזהות בשמם. נבחרת ה-FLN של 1958, כמו גם נבחרת אלג'יר של היום, מסמלות הרבה מעבר ל-11 השחקנים שמרכיבים אותן. וחשוב לא פחות: הנבחרת של 2014 נושאת עמה גם את הזיכרון של נבחרת 1958.

עקבו אחרינו בעמוד הפייסבוק כאן וקבלו עדכונים על עליית פוסטים חדשים