רלי שכטר

ניסיון של הזמן האחרון להקטין סובסידיות על מוצרי דלק במצרים מעלה שאלות חשובות לגבי יחסי מדינה וחברה כפי שהם באים לידי ביטוי בכלכלה המצרית. מדוע התחייבה המדינה מלכתחילה לסבסד מוצרים? מה היא המשמעות החברתית-פוליטית של הקיצוץ? מדוע יש לצפות להתנגדות ציבורית משמעותית למהלך זה? אני מבקש לדון בשאלות אלה מנקודת מבט שמחפשת תשובות לשאלות בתהליכים של המשכיות ושינוי בהיסטוריה העכשווית של מצרים. ביטול של סובסידיות על דלק איננו רק תלוי הגיון כלכלי. החלטה זאת היא שלב משמעותי בניסיון מתמשך לשנות את "האמנה החברתית" במצרים ועמה גם סדרי בראשית במדינה זאת. 

עבד אל-פתאח א-סיסי

 האמנה החברתית היא מונח מקובל במדעי החברה לתיאור של הסכם מוצנע, לא כתוב שבין אזרחים במדינה לבין עצמם ובמיוחד בין אזרחים והממשלה שעומדת בראשם. הסכם שכזה שעיקרו תנאי ייסוד, חובות וזכויות הדדיים של האזרחים ומי שעומד בראשם מסדיר את התנהלות החיים המשותפים במדינה. האמנה החברתית במצרים התגבשה בהדרגה, בעקבות עצמאות חלקית החל משנת 1922. בתקופה זאת היא הייתה כרוכה לרוב ברטוריקה והפוליטיקה של המאבק לשחרור לאומי. כך, למשל, אנו מוצאים תביעות ציבוריות גוברות להרחבת החינוך הציבורי, תעסוקה של אזרחים מצרים במסגרת המדינה, ו"מִצוּר" של הכלכלה—ייצוג הולם יותר של מצרים בהון ומנהל של חברות מקומיות. לאחר מלחמת העולם השנייה ועוד בטרם תפיסתם של "הקצינים החופשיים" את השלטון במצרים התחזקו מגמות אלו. הקצינים החופשיים ונאצר שעד מהרה עמד בראשם הדיחו אומנם את "המשטר הישן" אך בפועל יישמו אמנה חברתית ששורשיה באותו המשטר.

 בתקופה הנאצריסטית התרחבו השירותים הציבוריים שנתנה המדינה: בריאות, סעד ובעיקר חינוך. שירות המדינה והמגזר הציבורי החלו לקלוט בוגרי תיכון ובוגרי אוניברסיטה, ובראשית שנות השישים אף הבטיחו תעסוקה לכל בעלי תעודות שכאלו. המדינה דאגה לאספקה של מזון ומוצרי צריכה בסיסיים, מים ואנרגיה מסובסדת. בתמורה המדינה דרשה נאמנות פוליטית של האזרחים והשתתפות בפיתוח הכלכלי שבבסיסו הייתה מדיניות של תיעוש מחליף ייבוא. תמורת שוויון גדול יותר בחלוקת הכנסות נדרשו האזרחים לצמצם ככל האפשר את הצריכה, במיוחד של מוצרים מיובאים. מאמצע שנות השישים ובמיוחד לאחר מלחמת 1967 הגיע המשטר הנאצריסטי למבוי סתום מבחינת יעדי הפיתוח הכלכלי-חברתי שלו. בפועל, נוצר פער מתמיד בין הבטחות שנכללו באמנה החברתית,  לבין גידול כלכלי איטי שלא הצליח לכסות את ההוצאות של השירותים הממשלתיים, כולל על שכר. הדבר ניכר בעלייה בגרעון התקציבי (הוצאות גדולות יותר מהכנסות) של המדינה, ובחובות כתוצאה מהלוואות ממקורות שונים, שנדרשו למימון הפער הזה.

 למרות שהאמנה החברתית במצרים התבססה תחת נאצר, היא הורחבה באופן משמעותי דווקא תחת סאדאת בשנות השבעים וחלק גדול יותר של הציבור המצרי נהנה ממנה באופן ישיר. כך למשל, הסבסוד המשמעותי של מחירי הדלק הוא תוצר של אותה תקופה שבה עלו המחירים בצורה דרמטית בעוד הממשלה המצרית אפשרה המשך של מחירי דלק נמוכים לאזרחיה. רבים במצרים לא שמו לב לכך בשעתו שכן בו זמנית הנהיג סאדאת רפורמה כלכלית שכונתה "הדלת הפתוחה" אשר מבקריה תלו בכישלונה את אי היציבות הכלכלית. הביקורת הציבורית הרחבה עמעמה תהליך מרכזי בתקופה בה גדלו למעשה הוצאות המדינה על סבסוד של מזון ואנרגיה, חינוך ותעסוקה בשיעור ניכר. גידול זה התאפשר תודות לעלייה משמעותית בצד ההכנסות מייצוא של נפט, חידוש השייט בתעלת סואץ, פיתוח של תיירות וכן כסף רב שזרם ממדינות הנפט, אך גם על ידי גידול בחובות של המדינה המצרית.

הרחבת האמנה החברתית. אנואר סאדאת.

 מאמצע שנות השמונים צנחו מחירי הנפט, דבר שהביא את מצרים עד סף פשיטת רגל עם סיום אותו עשור. (מלחמת המפרץ הראשונה היא שהצילה בפועל את הכלכלה המצרית שחלק גדול מחובותיה נמחקו תמורת תמיכה בארה"ב ושותפותיה למלחמה). מובארכ, שהגיע לשלטון לאחר סאדאת, המשיך במידה רבה את המדיניות של קודמיו, אם כי גידול דמוגרפי וסיבות נוספות הביאו לשחיקה נמשכת של איכות השירותים הציבוריים כמו גם שחיקה נמשכת בשכרם של עובדי המדינה הרבים. למרות ליברליזציה של מסחר שהחלה עם מדיניות הדלת הפתוחה, ניסיונות ייעול שונים והפרטה חלקית של שירותים ממשלתיים וחברות ציבוריות, העידן הניאו-ליבראלי במצרים לא הביא לצמיחה כלכלית כמובטח. רפורמה כלכלית הייתה במידה רבה תוצר של שיתוף פעולה בין אליטה כלכלית ופוליטית מצומצמת ולא תוצר של הסכמה חברתית מקיפה ושיתוף פעולה רחב להגשמת היעדים הדרושים. במשך למעלה מארבעה עשורים, פיתוח כלכלי מואץ במצרים נכשל, בעוד שפיתוח חברתי יצר מעמד ביניים רחב אך עני יחסית ולרוב מתוסכל בשל תעסוקה בלתי הולמת ובלתי מתגמלת ורמת חיים נמוכה.

 מידה רבה של המשכיות במצב הקיים ועומק השינוי החברתי והפוליטי הכרוך ב"כתיבה" של אמנה חברתית חדשה מסביר מדוע רפורמה כלכלית עד כה הייתה בעיקר שטחית ולא נגעה בבעיות הייסוד של הכלכלה המצרית. על רקע זה, עלייתם המפתיעה של האחים המוסלמים ושותפיהם ניתנת להסבר, לפחות בחלקה, כתקווה לניקיון כפיים ציבורי ולשינוי כלכלי אמיתי במצבו של מעמד הביניים הרחב במצרים. מתוך התקווה כך גם מידת האכזבה. למרות ההד הציבורי, המקומי והבינלאומי באשר לעלייתה של ממשלה אסלאמית במצרים, הכישלון של ממשלה זאת היה בראש ובראשונה כלכלי, בכך שלא הביאה ואולי גם לא שאפה לשינוי כלכלי כפי שציפו רבים. מצרים נצבת כיום מול שורה של סוגיות כלכליות כלליות, שבחלקן מוכרות היטב לקורא הישראלי ואשר צריכות לבוא אל פתרונן בהקשר של מצב חברתי-כלכלי-פוליטי מצרי נתון. בין הסוגיות האלה: עד כמה צריכה המדינה להיות מעורבת בפיתוח ישיר של המשק המצרי, בניגוד לפעילות של כלכלת שוק חופשי במצרים? מה היא מידת האחריות של המדינה לרווחה של תושביה? מה בכלל כוללת רווחה שכזאת? מצד שני, מה ניתן לצפות מאזרחי מצרים? האם יסכימו למשל להתפשר על חינוך מקצועי ללא תואר אוניברסיטאי? האם יצליחו למצוא בהדרגה מקומות תעסוקה במגזר הפרטי? האם ועד כמה יהיו מוכנים להעלאה של מיסים?

 כיצד תשתנה האמנה החברתית בכדי להבטיח כלכלה עתידית ברת קיימא היא השאלה הפוליטית המרכזית לדעתי כיום. כוחו הפוליטי של סיסי נכון לעכשיו רב והצורך בשינוי כלכלי הוא ממשי כבעבר. יחד עם זאת, שינוי כלכלי חד צדדי, כפי שביקשתי להראות, איננו התשובה לצמיחה ויציבות של המשק המצרי. מדובר בתהליך מקיף שאיננו רק כלכלי, ושהקטנת סובסידיות על דלק הינה קצה הקרחון שלו. הזמן איננו משחק לטובת פתרון של הקשיים: מה יעשו כל כך רבים במצרים שתלויים במה שנשאר מהסובסידיות הממשלתיות, בשירותים ציבוריים דלים ככל שיהיו ובתעסוקה, גם אם לא משתלמת במסגרת המדינה? מה יעשו אנשים צעירים, מבקשי השכלה ופרנסה נוכח "איזון תקציבי" שימנע מהם אופק ציפיות, מועטות ככל שיהיו לעתיד? ובכלל, מה הוא המודל החברתי-כלכלי-פוליטי האחר שיכול להזין הסכמה רחבה על שינוי במצרים? מדובר בתהליכים משמעותיים שעל מצרים לעבור והם ייקחו בוודאי זמן רב בעוד שהזמן הפוליטי שעומד לרשות מקבלי החלטות הוא קצר. גם אם מבקש המשטר הנוכחי להביא לרפורמה גורפת, וספק רב בכך, קבעון רב שנים באמנה החברתית הקיימת איננו עומד לטובתו.     

* רלי שכטר הוא מרצה בכיר במחלקה ללימודי המזרח התיכון שבאוניברסיטת בן גוריון בנגב. הוא עוסק במחקריו בהיסטוריה הכלכלית והחברתית של מצרים ובהשפעות הנפט על המזרח התיכון

 ** עקבו אחרינו בפייסבוק כאן וקבלו עדכונים על עליית מאמרים חדשים