מרן נולד

שחר אילן | 01.03.2015 | 21:13

המרן של ש"ס אומר שהתקווה שיר אידיוטי? זה כלום. מול הרב שלום כהן היבשושי מריץ אלי ישי את הרב מאיר מאזוז שאומר ששרון שכב 8 שנים כעונש משמיים, מכריז שבנט בוגד, מגייס תמיכה של חשודים בעבירות מין וגם מחשב גימטראות על הישמעלים. אם רק ישי יעבור את אחוז החסימה, בתחרות "מרן נולד" ייקח מאזוז בגדול

מימין: המרן החדש הרב מאיר מזוז, ישי ויוני שטבון. צילום: מוטי מלרוד


די ברור שלמרן החדש של ש"ס הרב שלום כהן אין אפילו חלק קטן מהכריזמה והמעמד הציבורי של הרב עובדיה יוסף. מדי פעם נוצר הרושם שכהן עומד בסטנדרטים של הרב עובדיה יוסף לפחות בתחום אחד – קללות וגידופים.  אבל האמת היא שאסור להתבלבל גם בעניין הזה: כשהרב עובדיה יוסף חרף וגידף הוא עשה את זה באופן עממי וירד לעם. כשהרב כהן אומר ש"התקוה שיר מטומטם" או שהציונות הדתית היא עמלק הוא עושה את זה ממקום של התנשאות ובוז. כך שנראה שאפילו בענין של השתלבות בשפת תגרני השוק אין בש"ס ממשיך לרב עובדיה יוסף.

דווקא המרן החדש של מפלגת של יחד אלי ישי. ראש ישיבת כסא רחמים הרב מאיר מאזוז הולך ומסתמן כמחרף ומגדף הרבה יותר צבעוני מאשר הרב כהן. לפני שבועיים הרב מאזוז הגיע לביקור במוזיאון גוש קטיף. שורה של אתרים דתיים וחרדיים דיווחו לאחר הביקור שהוא ניצל את ההזדמנות להכריז שראש הממשלה המנוח אריאל שרון שכב 8 שנים בתרדמת כ"עונש על מה שעשה", כלומר על ההתנתקות המכונה בימין הגירוש. כמה חבל שסרטון הוידאו של האירוע נחתך בדיוק לפני הקטע על שרון.

אבל מי שיצפה בסרטון, יוכל לשמוע משחקי מילים וראשי תיבות. למשל הוא אומר על הערבים: "והוא יהיה פרא אדם עולה ל-374 – דעאש. זה עד היום פרא אדם. עד היום אין להם תקנה". "והוא יהיה פרא אדם" נחשב ביהדות המסורתית לתאור אופיים של הישמעאלים. קשה להתווכח עם התאור הזה כשמדובר בדעאש. אבל אי אפשר להתעלם מכך שכשכותבים דעאש בצורה המקובלת עם אל"ף זה יוצא 375, ואפשר לצפות ממרן מתחיל לא לחפף בגימטראות. מזוז גם הכריז באותה הזדמנות: "אנחנו מעל אובמה. הוא לא יכתיב לנו שום דבר".

כמובן האפשרות שהאיש החשוך הזה יהיה כנראה בקרוב מנהיג רוחני של סיעה בכנסת וממליך מלכים צריכה להטריד כל אחד מאיתנו. אבל אם וכאשר זה יקרה[ בעלי הטורים וכותבי הסאטירה כל כך יהנו. לא כמו עם הרב שלום כהן היבשושי.

לא רק שרון חטף ממאזוז. את ראיון הבכורה שלו לתפקיד המרן ערך הרב מאזוז בתחנת הרדיו "קול ברמה" שנחשבת בחלקה הגדול מזוהה עם ישי. אז אמר ש"בנט בוגד. [הוא] מבטיח לחרדים אני אעזור לכם – מצביעים לו והוא מפיל אותם בפח". שופט בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לשעבר מני מזוז הוא קרוב משפחה של המרן החדש. אתר Nrg מספר שכאשר היועמ"ש מזוז הביע תמיכה בהתרת אימוץ על יד בני זוג מאותו מין, הרב מאזוז כינה אותו "היועץ המשפטי המסכן". על החילונים אמר מאזוז: "הם אומללים, הם מטומטמים, הם מסכנים, אין להם כלום".

כשש"ס נכנסה ב-1992 לממשלת רבין הרבו יריביה בציבור החרדי לחשוף קלטות עם התבטאויות שערורייתיות של הרב יוסף. זה מתחיל לקרות עכשיו גם לרב מאזוז. יחד שחברה לעוצמה לישראל של ברוך מרזל בונה על קולות חסידות חב"ד האולטרה ימנית. אבל מישהו העביר לכתב Nrg  מנדי גרוזמן  קלטת עתיקת יומין של הרב מאזוז, שבה הוא מבקר בחריפות רבה את החסידות המשיחית. אגב הרב עובדיה יוסף תקף בשעתו את חב"ד בחריפות לא פחותה.

"הם לא יודעים כלום", נשמע מאזוז  בהקלטה. "עמי ארץ. הם חושבים שהתורה ניתנה ביד האדמו"ר… כותבים דברי הבל, דברי כפירה, דברי טיפשות, דברי בלע. כותבים בחוצפה, בנאצה, בעזות מצח, בגסות הרוח…. אם הרמב"ם היה היום שומע את המטורפים האלה, את המשוגעים האלה, היה שורף אותם…  אין לקב"ה דמות הגוף. משוגעים, מטופשים, חסרי דעת".

לא רק קלטת ישנה שלו נחשפה. גם פסק הלכה. יחד מתחרה מול הבית היהודי על קולות הציבור החרדי לאומי, שרבניו סבורים שהבית היהודי אינה דתית מספיק. בחוברת שפרסמה הבית היהודי נטען שהרב מאזוז מקל בדיני גיור וליתר דיוק בויכוח על קבלת עול מצוות. הם מצטטים הסכמה שכתב הרב מאזוז לספרו של הח"כ לשעבר חיים אמסלם שעסק בגיור. שם כתב שבזמננו אפשר להסתפק בקבלת עול מצוות "כללית" של הגר. בימים רגילים בהחלט סביר שהרב מאזוז היה עומד על דעתו. אבל מדובר בימי בחירות ולכן הוא מיהר לפרסם הבהרה: "מה שאומרים על שאני מקל בענייני גיור – הכל שקר וכזב".

הרב אליעזר ברלנד. צילום הדר כהן

אכן מתברר שלא קל להיות מרן. אבל נראה שהרגע המביך ביותר שעבר על הרב מאזוז בשבועות האחרונים היה דווקא רגע שבו זכה לתמיכה. מאבק קשה מתנהל בין יחד למפלגות אחרות גם על קולות חסידות "שובו בנים", שהיא פלג של חסידות ברסלב. לפני שבועיים פורסמה שיחה בין מאזוז לבין האדמו"ר של "שובו בנים" הרב אליעזר ברלנד, שנמלט מהארץ לאחר שנחשד בעבירות מין. מסלול המנוסה של ברלנד כלל עד כה את מרוקו, זימבאבווה, דרום אפריקה והולנד, שם הוא מנהל מאבק נגד הסגרתו לישראל. אבל בימי בחירות אפילו חשדות כאלה מלבינים כשלג טרי.

וכך פרסמו כלי התקשורת החרדים את תמליל שיחת טלפון בין המרן והאדמו"ר הגולה. בשיחה אומר בין היתר ברלנד לרב מאזוז : "אנחנו איתכם בלב ובנפש.. אני יד ימינו של הרב. אני בטל ומבוטל לרב". ברלנד גם מנצל את השיחה לעסוק בענייני צניעות: "עכשיו זה ההזדמנות לעורר את אחינו הספרדים שהבנות שלהם יהיו הבנות  הכי צנועות והכי טובות והכי כשרות בישראל… שילכו מכוסות… מכף רגל ועד ראש שזה הצניעות". מהתשובות הקצרות של הרב מאזוז אפשר אולי להסיק שהוא לא חש כל כך בנוח בשיחה עם יד ימינו החדש. אבל זה לא מנע ממנו לקרוא לחשוד הנמלט : "כבוד הרב ברלנד".

להמשך הפוסט

אם הן ירצו, הן ירימו את החולצה

שחר אילן | 14.02.2015 | 19:39

הפעילה הירושלמית שרית השקס מורידה חולצה בתגובה לנסיונות אנשי חב"ד למנוע ממנה לרקוד עם הגברים בכיכר ציון. צילום: באדיבות שרית השקס

הנשים שמרימות את החולצה מול בריונים חרדים (או מורידות אותה) מעבירות מסר פשוט: גם לנו יש רגשות ואם תרמסו אותם, נפגע ברגשות שלכם. הן גם מביעות זלזול עמוק בבריונים שמוכנים לחסום כבישים, ליידות אבנים, להתקוטט עם שוטרים, אבל כל כך מפחדים מקצת עור נשי חשוף

הנה גילוי שעלול להיות לא פשוט לפחות לחלק מהקוראים החרדים של הבלוג: גם לחילונים יש רגשות. זה לא רק שאני יודע את זה מניסיון  אישי ושל חברים (אני יודע שזה נראה כאילו אני מכיר רק חרדים, אבל פה ושם אני מתרועע עם חילונים). יש מחקרים שמוכיחים הימצאות רגשות אצל חילונים ואפילו אצל חילוניות. לגילוי רגשות אצל חילונים יש השלכות מפתיעות על נושאים שקשורים למחלוקות בנושאי דת ומדינה:

  • כשבחורי ישיבות, שחלקם כלל לא מעוניינים בלימודים, הופכים את הישיבה לעיר מקלט כדי לא לשרת בצבא ולא לסכן את עצמם; כשרבנים חשובים משתמשים בלימוד התורה כתרוץ להמשיך לשלוט בדור הצעיר שלהם ולמנוע מהם שירות בצבא; אנחנו זועמים על האפליה וחשים חוסרי אונים מול העוול הקשה מנשוא.
  • כשקיצונים חרדים מתנהגים לנשים באלימות, גסות וזלזול, שולחים אותן לאחורי האוטובס, יורקים לעברן, מעירים הערות גסות, מחפיצים את גופן; אנחנו חשים כלפיהם בוז עמוק עד גועל נפש. זה הרבה יותר בעייתי משום שבעיני חלקנו הבריונים האלה מייצגים את היהדות, והם לומדים להתרחק גם ממנה.
  • כשקיצונים חרדים שמשתמטים מהצבא, יוצאים להפגין באלימות ולחסום כבישים, כדי שנכיר בזכותם לשלוח את ילדינו למות על ההגנה שלהם, אנחנו פשוט בהלם ולא מבינים מאיפה החוצפה.

בימים האחרונים החרדים ברשת מזועזעים מנהגת שמפגינים חרדים חסמו את דרכה והיא עיכסה מולם ואף הרימה את חולצתה. קצת רקע: בימים האחרונים נערכות כמעט מדי יום הפגנות אלימות בנושא חוק הגיוס. המפגינים הם אנשי הפלג הירושלמי הקיצוני המכונה "בני תורה" והם מוחים על מעצר עריקים חרדים. אף אחד כולל הציבור החרדי לא מבין מה המפגינים האלה רוצים מהחיים שלנו. כולם יודעי שחוק הגיוס הוא בעצם חוק פטור ולא יביא לגיוס של שום תלמיד ישיבה בכפייה. הסיבה היחידה שיש עריקים חרדים היא שהרבנים של בני התורה הורו לא להתייצב בלשכת הגיוס אפילו כדי לקפל פטור או דחייה. כתוצאה מכך שהתלמידים לא מתייצבים לקבל פטור, הם הופכים לעריקים ואז יש סיבה להפגין. יש רק מפלגה אחת שיש לה עניין בהפגנות האלה – יש עתיד שתשמח לשים את נושא הגיוס על סדר היום.

בתגובה להרמת החולצה, זועקים החרדים ברשת – הטרדה מינית. אתם מבינים? העבריינים הם לא המפגינים האלימים וחוסמי הכבישים, אלא הנהגת. על הפגנות שכרוכות בחסימת כביש יש מי ששילמו מחירים כבדים. תסתכלו למשל על הביוגרפיה של ח"כ משה פייגלין. ועוד מידע למעוניינים להרחיב על עונשים לפעילי ימין על חסימת כבישים או תכנון חסימה. כך שלא רק שאין לי טיפת הבנה לגולשים החרדים ההמומים מהרמת החולצה. אני לא יכול לחשוב על מקרה מובהק יותר של זעקת הקוזאק הנגזל.

מה שנעדר מהדיון הוא העובדה שמדובר בתופעה. לא ברור כמה רחבה אבל תופעה. חיפוש אחר "הרימה את החולצה" באתר חדו"ש מגלה שני מיקרים. במקרה אחד הפגינו קיצונים חרדים מול בר שהחל לפעול בשבת במרכז כלל בירושלים. בחורה שעברה במקום הרימה את החולצה. המפגינים נמלטו. במקרה אחר התפתח ויכוח בין בריונים שתקפו אישה בבית שמש לבין הקורבן, האם היא הרימה את החלוצה. לא אביא קישור. הבחורה סבלה מספיק.

בסוכות 2012 עברה פעילת "ישראל חופשית" שרית השקס בכיכר ציון ונתקלה בפעילי לחב"ד שארגנו שם ריקודי גברים. היא הצטרפה לריקודים עם חבר. כשאיש חב"ד עצר אותם היא הורידה את החולצה. החב"דניקים עברו לצד אחר של הכיכר ושלחו שליחות לבקש ממנה לחזור ולהתלבש. איל אקרמן, ממובילי המאבק לשבת חופשית בירושלים, אומר שזה קרה כמה פעמים כשהתלהטו הרוחות. נדמה לו שפעם הורמה חולצה גם כשפעילי "ישראל חופשית עלו לקו הפרדה.

 היבט אחר של התופעה, מתון יותר, הוא שנשים חילוניות רוקדות או פורצות בשירה, שהרי ידוע שקול באישה ערווה וריקוד באישה קל וחומר. כך למשל עשרות פעילות ירושלמיות ארגנו ריקודים מול הברסלבים שרוקדים בכיכר ציון במחאה על המטרד. 

הנה הבהרה שחילונים לא זקוקים לה: כשאישה מרימה את חולצתה מול מפגינים חרדיים היא לא מציעה להם סקס. היא מביעה בוז עמוק להתנהגות שלהם., לכך שהם כל כך חזקים ובריונים ואלימים אבל רועדים כמו עלה נידף מול קצת עור נשי חשוף. היא גם יודעת שהיא ניצבת מול ציבור של מפגינים, שהחוק לא מעניין אותו והעבריינות היא לחם חוקו. מבחינתה הרמת החולצה היא הנשק היחיד שנותר לה. ומעל הכל היא אומרת: גם לי יש רגשות ואם אתם תרמסו אותם, אני אפגע ברגשותיכם.

בהחלט יכול להיות שהרמת חולצה נראית גם לחלק מהקוראים החילונים גסה וחסרת טעם. אז זהו שחלק מהמאבק לשיוויון האישה הוא המאבק על כך שהיא לא מחוייבת להיות עדינה וחיננית. זו כבר רק אופציה. אופציה אחרת היא תקיפות ואסרטיביות. הכל תלוי באופי ובהקשר.

האם זה עוזר? לפעמים. כולם יודעים שהמאבק נגד מצעד הגאווה בירושלים נפסק מסיבה דומה להפליא. בגלל שהרבנים הבינו שהמאבק חושף את הילדים לכך שיש הומואים ולסביות. אחרי הרמת החולצה במרכז כלל בירושלים מקורות בעדה החרדית אמרו לכתב Ynet שהם יעבירו את ההפגנות לרחוב הנביאים, קרוב יותר למאה שערים, כדי להמנע ממפגעים רוחניים. לא שזה עזר להם. אחת המפגינות מספרת שכשפעילים ירושלמים הגיעו להפגין מול החרדים ברחוב הנביאים אלה היו דווקא החרדים ששפכו עליהן מים ויצרו את מראה החולצה הרטובה. אקרמן אומר שגם כשהמפגינות ברחוב הנביאים הורידו חולצה או פרצו בשירה המפגינים החרדים לא נסוגו, כך שאולי זה עניין של כמות והקשר.

שיהיה ברור, אין פה שום הכללה: כל חרדי שמרגיש שזה לא חל עליו כי הוא מתנגד לבריונות ו/או לא מטיל על הנשים את האחריות ליצר שלו ו/או חושב שהדרת נשים זה דבר מתועב ו/או חושב שזכותן של נשים להתלבש ולהתנהג כרצונן ו/או חושב שנשים צריכות להיות צנועות ולהתנהג בצניעות אבל זכותן המלאה לנהוג אחרת – יבורך. אם הוא גם יאמר את זה בגלוי, הוא יבורך עוד יותר.

הפגנה נגד הדרת נשים עם הגישה ההפוכה: עודף לבוש. צילום: ירושלים חופשית

להמשך הפוסט

מי באמת דואג לשקופים? הקרן החדשה לישראל

שחר אילן | 07.02.2015 | 13:37

הקרן החדשה לישראל, מהגופים החשובים בתחום זכויות האדם בישראל, הפכה בשנים האחרונות לילד הכאפות של קיצוני הימין הישראלי. הגיע הזמן לעצור את ההתקרנפות, כי אם מישהו פה באמת דואג לשקופים, זו הקרן החדשה

לעצור את ההתקרנפות. צילום מהספארי ברמת גן: פנחס שטרן, מתוך אתר פיקיוויקי

ציד המכשפות שנעשה לקרן החדשה לישראל גרם לבלבול מושגים מוחלט והגיע הזמן לעשות קצת סדר: הקרן החדשה לישראל היא אחד הגופים החשובים ביותר בשמירה על זכויות האדם והאזרח בישראל. היא מממנת ומאפשרת חלק עצום של פעילות המגזר השלישי כדי שחיינו פה יהיו יותר טובים או פחות גרועים. היא זו שכבר עשרות שנים נאבקת למען השקופים בחברה הישראלית. ולכן, להיות בקשר עם הקרן החדשה זה לא כתם, זה לא פגם. זה להיות חבר ברשימה מכובדת.

כן, מותר לבקר את הקרן החדשה ואת מדיניות הקצאת המשאבים שלה. מותר לחשוב שהיא צריכה לבחור בקפידה רבה יותר את יעדי ההקצבות שלה. אבל כל מי שמחרים את הקרן החדשה בהחלט מחשיד את עצמו כמי שזכויות אדם ואזרח באשר הן לא ממש מעניינות אותו והוא מעדיף שהשקופים יישארו שקופים. אה, גם אריה דרעי, אביר השקופים החדש, במחרימים? יכול להיות שאני מתכוון גם אליו.

ניקח למשל את מנכ"לית "מבוי סתום" בתיה כהנא דרור. אישה אורתודוכסית, צדקת אמיתית, שחייה מוקדשים להצלת חייהן של נשים מבעלים מעגנים ומרודנות בתי הדין הרבניים. בתמימותה, וכיוון שהיא ימנית בהשקפותיה, היא ניסתה להתמודד בפריימריס של הבית היהודי. זאת, למרות הכתם הבלתי מחיק של קבלת מימון מהקרן החדשה לישראל. בכנות אין קץ היא הסבירה לאתר הדתי לאומי "כיפה" למה דווקא הקרן החדשה:

"מי האישה העגונה שהייתי צריכה לוותר על שחרורה, כי אני בררנית ולא לוקחת כסף מהקרן החדשה? אם היה ארגון בימין או בציבור האורתודוקסי שהיה תורם כסף למען שחרור עגונות, הייתי שמחה מאוד לקבל ממנו כסף, לצערי הכסף בימין הולך למטרות אחרות, ומצוקות אנושיות כמו עגינות נדחקות לפינה… אם הקרן לא הייתה מממנת את הייצוג המשפטי שנותן ארגון  'מבוי סתום' לנשים עגונות, הייתי נאלצת לצמצם את הפעילות בחצי ועם ישראל היה 'מרבה עגונות בישראל'.  הכותרת שנתן אתר "כיפה" לטקסט המרגש הזה היתה: "בתיה כהנא דרור מודה: מקבלת כספים מהקרן החדשה".

לפני שנתיים הוזמנתי לדיון בנושא גיוס תלמידי הישיבות בכנס ירושלים של עיתון החרדים לאומיים "שבע". פעילות פמיניסטיות, חלקן חברות ועמיתות למאבקים, דרשו ממני וממשתתפים נוספים להחרים את הכנס בגלל שבאחד האירועים שלו העניקו פרס לאגודת אפרת נגד הפלות. אני מתנגד לרוב מה שאפרת מייצגת אבל לא החרמתי. חשבתי שזכותו המלאה של עיתון חרדי לאומי להעניק פרס לארגון שמגשים את האידיאולוגיה המוטעית שלו.

נדמה לי שזה מציב אותי בעמדה נוחה לטעון שהפוליטיקאים שביטלו את ההשתתפות בכנס הדמוקרטיה של עיתון "הארץ" בגלל שהקרן החדשה לישראל נתנה חסות, נהגו בפחדנות. למה להסביר שההחרמה לא מוצדקת ולספוג ביקורת מבית, אם הרבה יותר פשוט להיות פופוליסט ולהחרים?

הקרן החדשה לישראל הפכה בשנים האחרונות לילד הכאפות של הפוליטיקה הישראלית וכל אחד רשאי לחבוט. זה חייב להפסק. אסור היה לשתוק כבר עם רצח האופי הנורא ש"אם תרצו" ביצעו לנעמי חזן ולקרן החדשה לישראל (תזכורת: איורים של חזן עם קרן שצומחת מראשה). כיוון ששתקנו, המקרניזים (משחק מילים, לא טעות) השתלט על הכל. עכשיו מספיק להגיד על אדם שהוא עומד בקשר עם אחד הגופים החשובים והראויים בישראל כדי להשחיר את שמו. אם זה לא מזכיר את המקראתיזם, לא ברור מה מזכיר.

בואו נבדוק את רשימת ההקצבות של הקרן החדשה מ-2013 שפרסם "הארץ":  35 אלף דולר לקהילת היוצרים העולים מרוסיה "פישקא"; 116 אלף דולר לעמותת "אחותי" שפועלת למען נשים שקופות בישראל; 175 אלף דולר לקרן לסביבה ירוקה ו-30 אלף דולר לתנועה לחופש המידע; 80 אלף דולר ל"בינה", מרכז להתחדשות יהודית; ו-440 אלף לאגודה לזכויות האזרח שבאמצעותם מחזיקה האגודה עולם שלם של זכויות. איפה היתה ישראל בלי הכסף הזה? לא פחות חשוב: עמותת הבת של הקרן, שתיל, היא מקור הדרכה כמעט לכל ארגון לשינוי חברתי בישראל.

כל הדברים האלה הם של השמאל? הם לא של כל מי שרוצה לראות פה מדינה יהודית טובה ושוויונית יותר? כי, גם הקרן החדשה לישראל זו ציונות. ומי שמוכן להרוס את הקרן החדשה או מתנגד לכל שיתוף פעולה עם הקרן אכפת לו רק מהפוליטיקה של השטחים, אבל לא אכפת לו מהחברה הישראלית, מהעוני, מהחלשים מהשקופים.

וכשאני אומר שגם הקרן היא ציונות זה תוך ידיעה שהיא נותנת כסף לארגונים שרבים מהקוראים לא היו תורמים להם (עדאלה?). אבל זה די ברור שלמפעל הציוני יש עניין בשיפור דרמטי במצב זכויות האדם של הערבים בישראל.  למרבה הצער, אין הרבה ארגוני זכויות אדם של ערביי ישראל שמאמינים בזכותנו הבלתי מעורערת והמוצדקת למדינה יהודית. וכן, הקרן החדשה נותנת כספים גם לגופים שמבקרים את ישראל (שוברים שתיקה).

ככה זה: ארגוני זכויות אדם תפקידם בין היתר לבקר את המדינה שלהם כדי שהמצב ישתנה, כמו שאחד מתפקידיהם של כלי תקשורת הוא לבקר את המדינה שלהם. מדינה זקוקה למצפון, והקרן החדשה לישראל היא חלק מהמצפון הזה וגם הגופים שהיא מממנת. וזה בסדר גמור לחשוב שהיא טועה ושהגופים האלה טועים. אבל להתייחס לקרן כמודל לחוסר נאמנות – התחרפנתם לגמרי? נאמנות היא להיאבק למען חברה טובה יותר וזה כל מה שהאנשים האלה עושים.

כיוון ששתקנו חמש שנים, המשמיצים למדו שאפשר לחבוט בקרן וכולם יפנו מבט הצידה. בציבור הדתי קיים מושג של "חובת המחאה" כנגד מבצעי עבירה. אז זה הזמן לומר שגם בעניין הקרן החדשה לישראל חובה על כל אדם הגון להפסיק לשתוק. הנה נוסח אפשרי אחד מיני רבים: הקרן החדשה לישראל מעורבת כמעט בכל פעילות כדי שהשקופים בישראל יפסיקו להיות שקופים. מה אתה עשית למענם?

אם הקרן לא היתה מממנת את "מבוי סתום", היתה צריכה לצמצם את הפעילות למען העגונות בחצי. בתיה כהנא דרור


כמה הבהרות:

  • המאמר הזה מתפרסם בעיתון "הארץ" שמארגן את כנס הדמוקרטיה, כי זו האכסניה הקבועה שלי. המאמר בכוונה לא עוסק בכנס הדמוקרטיה ולא ב"הארץ". "הארץ" הוא עיתון. מעיתונים מפחדים. הוא לא זקוק להגנה של הבלוג שלי. הפוסט עוסק בדה לגיטימציה שנערכת לקרן החדשה לישראל.
  • עוד גילוי נאות: עמותת חדו"ש שבה אני מועסק קיבלה מהקרן החדשה ב-2014 סכום של 20 אלף דולר. הם מהווים כ-4% מתקציב העמותה. ההקצבה קטנה, אבל בהחלט מאפשרת להיות חלק מהרשימה המכובדת של הארגונים שהקרן מממנת.
  • וכן, גם המאמר הזה כמו כל המאמרים בבלוג הוא שלי ועל דעתי. לא בגלל שלחדו"ש יש איזושהי בעיה עם הדברים אלא בגלל שזה הבלוג שלי.

 

להמשך הפוסט

למה לעזאזל הם שוב מפגינים?

שחר אילן | 02.02.2015 | 13:49

ההפגנות הן בעצם נגד ההנהגה החרדית. צילומים: דובר המשטרה

ההפגנות האלימות של הקנאים החרדים מכוונות בעיקר נגד יהדות התורה ומביאות תועלת גדולה ליש עתיד ולפורום לשוויון בנטל. וגם: איך ההפגנות קשורות למהומות בישיבות פוניבז'? איך יש עריקים למרות שחוק הגיוס לא מגייס אף אחד בכפיה? ומי עלול להשאר מחוץ לכנסת בגלל המחלוקת?

בריונות גוררת בריונות. ההפגנות האלימות של קנאים חרדים שפרצו הבוקר בכל רחבי הארץ, כולל חסימות הכבישים, הן תוצאה ישירה של המהומות האלימות בישיבת פוניבז' בבני ברק. מה הקשר? לפני כשבוע ערכה המשטרה פשיטה על הישיבה ועצרה כמה עשרות בחורים שחשודים בהשתתפות במהומות ובונדליזם הבלתי פוסקים בישיבה היוקרתית (או אולי נכון יותר: שהיתה פעם יוקרתית) . התברר שארבעה מהעצורים חשודים בעריקות מהצבא ולכן הם הועברו לידיו. ההפגנות הבוקר הן במחאה על מעצר הארבע. למה יש מהומות בישיבת פוניבז'? אה, זה רק מאבקים לשם שמים. או שאולי הם מאבקים על שליטה על כוח, יוקרה, כספים ומוניטין.

עריקים בהזמנה. כל מי שמכיר את חוק הגיוס יודע שמדובר בעצם בחוק פטור, שמעניק לכל תלמידי הישיבות בני ה-18 ומעלה (ביום העברת החוק) פטור מלא. על פי החוק הניסיון הראשון לגייס תלמידי ישיבות בכפיה יקרה לכל המוקדם ב-2017 וכנראה שגם אז לא. כל שדרוש כדי לא לשרת, זה להגיע ללשכה. אז למה יש עריקים? כי כמה רבנים חרדים קנאים ובראשם מנהיג הפלג הליטאי הירושלמי הקיצוני הרב שמואל אויערבאך הורו לא להתייצב. המטרה שלהם בהוראה: להפוך כמה שיותר בחורים לעריקים, לגרום למעצרם ולמהומות וכך לפוצץ את החוק ולגרור את הציבור החרדי כולו לעימות עם השלטונות. העצורים נשלחו ל-20 יום בכלא הצבאי, כך שצפויות לנו עוד הפגנות בשבועות הקרובים. רק שסביר שבהפגנות הבאות המשטרה תהיה מוכנה יותר.

ההפגנות – נגד יהדות התורה. יודגש לא רק שההנהגה החרדית וגם חלק גדול מהציבור החרדי אינם תומכים בהפגנות האלה. הן נועדו במידה רבה להביך את ההנהגה. סיבובים קודמות של ההפגנות האלו שפרצו בעקבות מעצרים קודמים הביאו לביקורת גדולה בציבור החרדי. זאת, בגלל פרסום תמונה של מפגין שמשך בזנב של סוס משטרה. טוב זה לא עשה לדימוי של הציבור החרדי. השאלה היא היא, האם הפליטקאים החרדים יפעילו כדרכם לחץ על המשטרה לשחרר את עצורי ההפגנות מהבוקר או שיתנו להם להשאר במעצר – שילמדו. הניסיון מלמד שהם יפעילו לחצים.

בעיית משמעת. המהומות מחפות על מבוכה גדולה בפלג הירושלמי. לכאורה בעימות בפוניבז' בין "המחבלים" ל"שונאים" כל המחבלים אמורים להשמע לרב אויערבאך ולא להתייצב כדי לקבל דחיית שירות או פטור. העובדה ש-30 בחורים נעצרו בשבוע שעבר ורק ארבעה התגלו כעריקים מלמדת שהמשמעת בפלג לא משהו. ובמילים אחרות: בחורים רבים מעדיפים לא להסתבך עם הצבא ולא להפוך לקדושים מעונים.

סורוצקין ישאר בחוץ? הפלג הירושלמי שווה על פי הערכות כ-15% מהציבור הליטאי כלומר כחצי מנדט. כבר ברור שההוראה לאנשיו תהיה לא להשתתף בבחירות. סקרים רבים צופים שיהדות התורה תעלה מ-7 ל-8 מנדטים. במקרה כזה יכנס לכנסת מנכ"ל ארגון ההחזרה בתשובה "לב לאחים" הרב אליעזר סורוצקין, איש דגל התורה, שאחראי להחזרה בתשובה של אלפים. מעטים גרמו כמוהו נזק כל כך כבד לעתיד ישראל והכלכלה שלה. יכול להיות שבזכות בני התורה הוא ישאר בחוץ.

ותודה מיש עתיד. מי המרוויח העיקרי מההפגנות אתמול? שני גופים. גורם אחד היא יש עתיד שהעבירה חוק גיוס גרוע. אם החרדים (או חלקם אבל קשה להבדיל) מפגינים נגדו, הציבור יסיק שהוא טוב. גורם שני הוא הפורום לשיוויון בנטל שמאז שעבר החוק מתקשה לשים את האג'נדה שלו על סדר היום. בסופו של דבר אנשי הפורום, ואני ביניהם, הם אנשים שומרי חוק שלא חוסמים כבישים. עכשיו הקנאים החרדים התגייסו לסייע לפורום. ולא נותר אלה לומר להם תודה.

ההפגנה באשדוד. העבודה שנעצרו רק ארבעה עריקים היא סיבה למבוכה גדולה בפלג הירושלמי

להמשך הפוסט

האיש שלימד אותי לכתוב ציונות

שחר אילן | 29.01.2015 | 17:35

פעם בשבועיים שלושה דיויד לנדאו היה מתקשר ומתחיל לדון איתי בשאלה "מה הארץ צריך לומר על זה". כך הוא גרר אותי למסע של חקר הישראליות והציונות. ואני אפילו לא ידעתי שזה קיים בי

לנדאו. מה יש לנו להגיד על זה?


פעם בשבועיים-שלושה דיויד לנדאו היה מתקשר ומתחיל לדון איתי בשאלה שברומו של עולם או ליתר דיוק ברומה של ישראל. כיוון שאני איש מעשי להפליא, זה לא פשוט לגרור אותי לדיונים תיאורטיים. אבל דיויד הצליח. גם כי הוא היה העורך הראשי (כלומר אין אופציה להתחמק) וגם כי הוא תמיד הציב את השאלה "מה אנחנו צריכים לומר על זה"; וזו מבחינתי – שאלה מאוד מעשית. יש נושא, יש מספר מילים. אז המשימה ברורה. מהשיח הזה יצאו לא מעט מאמרי דעה על מצבה של החברה הישראלית  ועל השאלה שהיום היא כל כך אקטואלית "מהי ציונות" – חלקם מאמרי מערכת, חלקם מאמרים חתומים.

אני מאוד מתגאה ביכולת שלי כעורך ומנהל להוציא מאנשים דברים שהם בכלל לא ידעו שקיימים בהם. דיויד לנדאו עשה את זה במקרה שלי. הוא הוציא אותי מעמדת הפרשן שמביע עמדות רק על התחומים שהוא מסקר ושלח אותי לחקור מקומות חדשים. לחקור אני יודע. זה היה מרתק, אני מקווה שזה היה גם מועיל. זה לא היה קורה בלי דיויד לנדאו שנפטר השבוע אחרי מחלה קשה.

וכן, יש גם צד פחות נחמד לסיפור הזה. לנדאו היה חרדי וחלק לגמרי על תפיסת סיקור החרדים שלי והיו חילוקי דעות לא פשוטים. אבל הוא נפטר ועכשיו הזמן שבו מדברים על מה שהיה טוב. אביא פה תקציר וקישורים לחמישה מאמרים. לא בטוח שכולם עוצבו בשיחות איתו, אחד מהם נכתב אחרי ששנינו הפסקנו להיות עובדי הארץ. אני בטוח שכולם נכתבו כיוון שהוא עזר לי ללכת למקום הזה.

הבעיה היא לא הפוליטיקאים – אלא אנחנו. 27.3.2006. "בריחה מקבלת אחריות, נטייה להטיל את האשם באחרים והימנעות עקבית מהסקת מסקנות אישיות הן בין המאפיינים הבולטים של הציבוריות הישראלית. הכלל הזה לא חל רק על הפוליטיקאים, אלא גם, ובעיקר, על הבוחרים. לכן בימים האחרונים נשמעים אין-ספור הסברים לאדישות שפשתה בציבור ולחשש שרבים לא יטרחו לבוא לקלפי, בעוד שהאמת הכואבת נאמרת מעט מדי: הבעיה העיקרית היא לא הפוליטיקאים, אלא הציבור. ואת הבעיה הזאת הרבה יותר קשה לתקן… הפוליטיקאים שלנו הם תבנית נוף בוחריהם. הם עסוקים בקומבינות בדיוק כמו הציבור שהם מייצגים. כאלה אנחנו".

לאן נעלמו כל הגיבורים? 15.8.2006. "מכתב שרשרת שהפיצו אנשי ימין באינטרנט מעלה את השאלה, למה לא זכה סיפור הגבורה של רב סרן רועי קליין לפרסום ולתהילה המגיעים לו. בקרב בבינת ג'בייל קפץ קליין, סגן מפקד גדוד 51 של גולני, על רימון והציל בגופו את חייליו… נשאלת השאלה, אם יכול להיות שהמעשה של רועי קליין לא זכה לתהילה לה הוא ראוי, כי אנחנו כל כך לא מבינים אותו. כי במדינה שבה החשש הכי גדול הוא לצאת פראייר, קשה מאוד לאנשים להבין או להעריך מעשה כה אצילי של הקרבה עצמית… בחברה שבה מעשה מופת הוא למכור את הסטארט-אפ שלך בכמה מאות מיליונים, דומה שלא נותר עוד מקום להעריץ גבורה בשדה הקרב…. אין מנוס מהמסקנה: להיות גיבור מלחמה מת זה לא רווחי, לא אופנתי ולא מעודכן".

שיטת משטר זה לא גרביים. 1.1.2007. "לא ברור מה הפתרון לחוליים הרבים של שיטת המשטר הישראלי, ואם יש כזה בכלל. ברור שדבר אחד ישראל אינה צריכה: מהפיכה בשיטת המשטר. כל מהפיכה היא הימור מסוכן, אם לא משחק ברולטה רוסית… הבעיה העיקרית של הדיון על שיטת המשטר היא ההנחה, שכל בעיה אפשר לפתור. כל זמן שהמדינה קרועה מבחינה פוליטית, בהכרח תהיה בה בעיה של חוסר יציבות וחוסר יעילות. אפשר לנסות לשפר, אפשר למזער נזקים, אך אין ודאות שאפשר לפתור את הבעיות. עדיף להישאר במידה מסוימת של חוסר יציבות וחוסר יעילות מלהמר על הקופה כולה. לא בטוח שהמשטר הדמוקרטי בישראל מסוגל לעמוד בעוד הרפתקה".

ועדת חקירה היא גוף ממחדל. 26.10.2009. "יש תפקידים שקשה להבין למה מישהו עוד מוכן למלא אותם. אחד מהם הוא מפקד בצבא. בכל מבצע צבאי אנחנו מרמים אותם מחדש, שולחים אותם להילחם בשמנו, ונותנים להם (כאילו) גיבוי של 90% מהציבור. בכל פעם אנחנו נותנים להם לחשוב… שאולי הפעם לא יידרשו לשלם על שיצאו להילחם בשבילנו. ובכל פעם אנחנו בוגדים בהם מחדש, ומפקירים אותם בשטח לוועדות החקירה. חשוב לזכור: ועדת חקירה היא לא גוף לחקר האמת. ועדת חקירה היא גוף שעצם הקמתו קובעת שהיה מחדל והיה פשע. היא ממחדלת… עוד לא מונתה ועדת החקירה שתתפזר בהודעה: "מצטערים, מיניתם אותנו לשווא".

הילדים שלנו – אם לפחות הם היו מאושרים. 13.6.2006. "אם יש דבר שמאפיין את שיח ההורים החילוני בשנים האחרונות זו תחושת התסכול העמוקה. התחושה שגידלנו דור שחושב שרק מגיע לו, שמצפה שיעשו בשבילו ולא יודע לעשות בעבור אחרים; שמכיר היטב את זכויות הילד אבל לא שמע על חובותיו;… גידלנו דור שסמליו הם הביטוי "בא לי" (כמו "בא לי קלפים של סופרגול") והשאלה "אפשר" (למשל: "אפשר ת'אוטו?", "אפשר 200 שקל?") והמום כשהתשובה היא "לא". הטלוויזיה לימדה אותם שהשאיפה הכי גדולה בחיים היא לא קריירה, לא להשפיע ולא לשנות את העולם, אפילו לא להיות חשוב או בעל כוח, אלא פשוט להיות מפורסם… אם הם לפחות היו שקועים בעצמם אבל מאושרים… רק שהם לא".

להמשך הפוסט

הקלות הבלתי נסבלת של הפיטורים או ממה באמת חרד מעמד הביניים

שחר אילן | 26.01.2015 | 21:18

צילום: סי די בנק

הנושא שמטריד ביותר את השכירים של מעמד הביניים הוא לא יוקר הדיור ולא יוקר המחיה אלא האפשרות שישארו תוך 30 יום בלי עבודה ולא יוכלו לממן את הדיור ויוקר המחיה. אז למה לא מדברים על זה במערכת הבחירות ובכלל?

נכון לעכשיו מתנהלות פה בחירות עם סדר יום חברתי, למרות כל הניסיונות של נתניהו להפריע. בשנים האחרונות יש פה כנסות עם סדר יום חברתי. ולמרות זאת יש נושא אחד שכמעט לא עולה, למרות שלמיטב הבנתי הוא הנושא שעוכר ביותר את חייהם של השכירים של מעמד הביניים. לא, זה לא הדיור וגם לא יוקר המחיה. זה עולם החוזים האישיים, כלומר חוסר הקביעות, כלומר הידיעה שכל אחד מאיתנו יכול בהודעה של 30 יום מראש למצוא את עצמו בלי עבודה, בלי שיוכל לממן את יוקר המחיה ובלי שיהיה לו כסף לשלם את המשכנתא או את השכירות.

החברה עדיין מוכרת לצעירים שבינינו את האגדה שאם הם רק יהיו טובים מספיק ויעבדו מספיק וישחקו לפי הכללים הכל יהיה בסדר, וכבר המון שנים זה שקר גס. וגם אם תעבדו מספיק ותהיו טובים מספיק ותשחקו לפי הכללים אפשר לפטר אתכם בהודעה של חודש מראש ורוב הסיכויים שזה גם יקרה. ובהרבה מיקרים זה יהיה כדי להביא מישהו שיהיה הרבה פחות טוב מכם אבל יעלה חצי או רבע (וגם לא יהיו לו ותק ומעמד ואפשרות להתווכח עם הבוס). למצב הזה תורמת מאוד העובדה שהמעסיקים ממילא חוסכים לפיצויים. כלומר, מדובר מבחינתם בכסף שהם כבר ויתרו עליו ופיטורים בעצם לא עולים להם דבר.  חוץ מרגשי אשמה, כשיש. ואלה עוברים מהר, כי בקרוב יהיה צריך לפטר שוב.

לדור שלי בתקשורת זה עוד קרה בשנות ה-40 שלהם. היום נראה שהקדנציה של רבים מאנשי התקשורת הכתובה נגמרת בשנות ה-30. אין לי יסוד להניח שזה שונה בהיי טק. בין היתר אני שואל את עצמי מה יקרה לכל החרדים הצעירים שיוצאים עכשיו להיי טק ובעוד 15 שנה חלקם יגלו שהם כבר לא רלבנטיים. למעסיקים היו בעבר טענות קשות כלפי השפעות הקביעות על מוסר העבודה והיעילות שלה והיכולת להגיע לרווחיות. הבעיה היא שהמעסיקים לא הסתפקו ביחסי עבודה גמישים יותר. הם הלכו לקיצוניות השנייה – למערכת שבה אין שום ביטחון מקצועי.

חלק חשוב מאוד מהאישיות של אנשים עובדים ומהכבוד העצמי שלהם מוגדר על ידי העבודה שלהם. חלק חשוב מאוד מקיום התא המשפחתי בנוי על ההנחה של בני הזוג  שהם יוכלו להמשיך לפרנס פחות  או יותר בכבוד (ובהרבה אוברדראפט) את משפחתם. אבל בעשורים האחרונים רוב השכירים שבינינו מעבירים את חייהם הבוגרים בחרדה שכל זה יילקח מהם, שהם יישארו ללא עבודה, ללא פרנסה, ללא הכבוד העצמי, ללא היכולת להאכיל בכבוד את המשפחה ועם חובות ועיקולים ודיכאונות ומי יודע מה עוד. וחברה שלא רואה בדרך החיים החרדתית הזאת בעיה היא חברה חולה (כן מההיבט הזה דרך החיים האמריקאית, שממנה לקחנו את עולם חוסר הקביעות, היא דרך חיים חולה).

המאמר הזה היה צריך והיה יכול להיכתב כבר לפני 10 או 15 שנה. דיברתי על הנושא כבר לפני לא מעט שנים. אז למה לא כתבתי? כי הייתי עיתונאי בכיר ולא היה נעים להודות שאני חושש למעמדי המקצועי. הבעיה הזאת נפתרה כשהארץ פיטר אותי והסביר שלמרות שאני עיתונאי מצוין ועובד קשה ואין שום טענות כלפי, הוא אינו מתכוון להמשיך לשלם את משכורתי (לפוסט שבו הודעתי על פיטורי). למה המאמר נכתב עכשיו? בגלל מעסיק צעיר, שהסביר לי שהוא לא חייב כלום לעובדים שלו, גם אם הם ותיקים ועושים את עבודתם כהלכה.

ואני לא מצליח להבין איך הנושא לא עומד על סדר היום של הבחירות ושל חברי הכנסת החברתיים. כן, אני מבין שלעובדי הקבלן קשה יותר והם בראש סדר העדיפויות. אבל לא יעזור כלום, המדינה עומדת על כתפי מעמד הביניים ומעמד ביניים בחרדת פיטורים מתמדת רע מאוד למדינה. כי זה מה שבאמת מטריד את ריקי כהן מחדרה, אלא אם כן היא עובדת בחברת חשמל או באחד הנמלים.

אין לי יכולת לחוות דעה על תחומי עיסוק אחרים אבל לפחות לגבי התקשורת אין ספק שהמצב הזה מייצר תקשורת הרבה פחות טובה. כי עיתונאי שמפחד לאבד את הפרנסה שלו לא יתעמת עם דוברים, לא יבקר פוליטיקאים, לא יתעמת עם הצנזורה, לא יכתוב נגד מפרסמים. אני נוטה לחשוב שבהרבה מאוד מקצועות אנשים שאפשר לפטר אותם מהיום לעוד חודש יהיו הרבה פחות כנים עם המעסיקים שלהם, וזה גורם נזק אדיר למקום העבודה.

לא, אני לא חושב שצריך לחזור לקביעות של שנות ה-70. היא עשתה רע מאוד לארגונים ולמשק. היא עדין עושה רע מאוד לשירות הציבורי ולחברות שבהן שולטים הוועדים. אבל אני חושב שהחוק צריך ליצור מצב שיכאב, לפחות קצת יכאב, למעסיק לפטר עובדים ותיקים. שוב דבר דרסטי. אבל יחייב אותו לחשוב פעמיים לפני שהוא שם את הותיקים ראשונים בתור לפיטורים.

למשל? עוד 2% פיצויים לכל שנת ותק, ואסור יהיה לחסוך כדי לממן את שני האחוז האלה, כלומר המעסיק יחסוך מה שהוא רוצה אבל לא בתוך החשבון של העובד. במקרה של עובד שעבד 15 שנה עם משכורת של עשרת אלפים שקל זה אומר 45 אלף שקל. מקום העבודה או הכלכלה הישראלית לא יישברו מזה. אבל המעסיק יחשוב פעמיים וזו תהיה מערכת יחסי עבודה הרבה יותר הוגנת והומאנית.

בכוונה ההצעה שלי יוצרת הליך איטי ורצוף שמקשה על פיטורים ואין בה מדרגות, כדי לא ליצר למעסיק תמריץ לפטר לפני המדרגה. אבל אני בטוח שאנשים שחיים את שוק העבודה יוכלו למצוא הצעות לא פחות טובות ואולי טובות בהרבה. כך שהגיע זמן לפתוח בשיח ציבורי על הקלות הבילתי נסבלת של הפיטורים ואין זמן טוב יותר ממערכת בחירות .

להמשך הפוסט

רק שלא יצא לי בן כמו אבי רונצקי

שחר אילן | 17.01.2015 | 18:24

חתונה של בני אותו מין בתל אביב. צילום: אלדד צלמים

הגיע הזמן להבהיר למסיתים נגד הלהט"בים: ילד להט"ב הוא לא בעיה. ילד הומופוב זה אסון. וחשוב להגיד את זה, כי כשאנחנו שותקים הם חושבים שאנחנו מסכימים איתם

האיש שהיה הרב הראשי של צה"ל (והקים שם מערכת חינוך שהתחרתה בחיל חינוך) ואף ייסד את המנהלת לתרבות יהודית במשרד לשירותי דת, הרב אבי רונצקי, אומר שאם בנו היה הומו הוא היה שולח אותו לטיפול. רונצקי מתיימר כבר הרבה שנים לחנך אותנו ולומר לנו מה זה יהדות. עכשיו הוא נבחר למקום ריאלי (15) ברשימת הבית היהודי.

זה הטקסט של רונצקי בכינוס של הבית היהודי באוניברסיטת בר אילן בשבוע שעבר: "בחודשים האחרונים ניגשו אליי שני תלמידים בישיבה וסיפרו את סיפורם. בגלל שאני מכיר מקומות ואנשים שעוסקים בנושא הזה, הפניתי אותם לשם. אחד נמצא כבר בתהליך של טיפול". אז נשאל אם היה שולח לטיפול גם את הבן שלו, וענה: "הייתי מציע לו, כן, טיפול". הוא הדגיש ש"נקבל את תלמידי הישיבה כמו שקיבלתי אותם לפני כן וכנ"ל אם היה מישהו מילדיי במציאות הזאת, אולי ביתר אהבה אפילו. מה השאלה בכלל. מה חשבת, שתהיה הפניית עורף?"

רונצקי נחשב בעיני החברה שלו למפיץ חשוב מאוד, אולי מספר 1, של זהות ותרבות יהודית. לכן, הדבר הראשון שיש לי לומר לרונצקי היא שהיהדות שלו היא לא היהדות שלי ושל החברה שבה אני חי. היהדות שלו היא מסוג הדברים שמרחיקים אנשים מהיהדות ומשניאים אותה עליהם. לא קל לתת כבוד לאנשים שהיהדות שלהם מתייחסת כך לזולת, לא משנה מאיזה נטיה מגדרית. אולי צריך לשלוח אותם לטיפול.

אבל רונצקי כמובן לא היחיד. היה כמובן הסרטון של מועמדי הבית היהודי, שבו נתן יו"ר ועדת הכספים של הכנסת ח"כ ניסן סלומיאנקי להבין שמשפחה של בני אותו מין מהווה "הרס העולם". את האווירה בחלקים גדולים של הציבור הדתי לאומי תאר דויד ס' איש ארגון הו"ד (הומואים דתיים) במאמר באתר הלהט"בים GoGay: "כל מי שקורא את עיתונות המגזר… לא יכול להתעלם מתופעה בולטת: אחד מערכי הציונות הדתית הפך להיות רדיפת הומואים, השפלתם ורמיסתם. הומואים הפכו להיות 'אויבי' המדינה היהודית והמשפחה המסורתית; אותם 'סוטים' ו'חולים' ש'התמכרו' ל'יצרים הבהמיים והגסים ביותר'… שאלות מוּפרחות לאוויר: 'למה אני צריך שהם ינפנפו לי בקיומם מול העיניים'? ו'למה הילדים שלי צריכים להיחשף לתופעה הזאת'"..

רונצקי. לשעבר הרב הצבאי הראשי. בדרך לכנסת. היהדות שלו היא לא היהדות שלי

שאלה מרכזית היא איך ההומופובים מרשים לעצמם לדבר או לכתוב בגסות כזו, בלעג כה בוטה, כמו שהם לא היו מרשים לעצמם כלפי שום ציבור אחר. כאילו שום כלל של איפוק ופוליטיקלי קורקט לא חל על להט"בים. למה ההומופובים חושבים שעל להט"בים מותר? ולמה אנחנו מאפשרים להם?

התשובה היא שבאישזהו מקום הם משוכנעים שגם אנחנו, אנשי זכויות האדם וסתם חילונים ומסורתיים ודתיים נאורים, מזדהים איתם. הם משוכנעים שבתוך כל אחד מאיתנו מתחבא הומופוב קטן שלא יוצא החוצה רק בגלל מגבלות הפוליטיקלי קורקט. יש הנחה שאנחנו לא באמת מתכוונים שלגייז מגיע שיוויון ויחס הוגן. שבתוך תוכנו גם אותנו כל העניין הזה של זוגיות של בני אותו מין לא מאוד מלהיב. את השכנוע הפנימי העמוק הזה מבטאת האמירה "גם אתה לא היית רוצה בן הומו". יש אפילו מי שמסייעים לשכנע. המטאור של הליכוד, ח"כ מירי רגב, אישה חילונית, אמרה לפני כשנה מפורשות שהיא לא היתה רוצה בן או בת הומו. טוב, אבל ספק אם מישהו יאשים אותה בנאורות שאינה יודעת גבול.

ולכן כל מי שרוצה שיהיו גבולות להסתה ולגידופים נגד להט"בים חייב להבהיר את הדברים הבאים: בן הומופוב זה מכה. בן חוזר בתשובה יכול להיות מכה נוראה (ויכול להיות גם לא. תלוי בבן, ברב שלו ובהורים); בן כמו אבי רונצקי? זה בושה. בן להט"ב? זה לגמרי בסדר. זה משהו שעלול להקשות עליו בחיים, כמו הרבה דברים אחרים. אנשים כמו רונצקי יהיו מגעילים אליו. חלק גדול מהם – לא רק בכלי התקשורת אלא גם בחייים. הקשיים הם שיהיו מבאסים, לא הנטייה המינית. אם הוא יקים משפחה מאושרת, למי אכפת מאיזה מין בחיר/ת ליבו/ה? וגם אם הוא לא יקים משפחה, הוא לא יהיה שונה מכל רווק אחר שחי לבד. אתה הבנת את זה רונצקי?

ותודה לבית היהודי ששמה את נושא הנישואין האזרחיים על המפה. חבל שרק את אלה של בני אותו מין. בסופו של דבר יש פה גם כל כך הרבה הטרוסקסואלים שבגלל אנשים חשוכים כמו רונצקי לא יכולים להתחתן במולדתם.

ועוד שני קישורים:

 

להמשך הפוסט

האנשים שיכולים לעשות לגפני את החיים קשים

שחר אילן | 04.01.2015 | 23:26

ורטון, קריב, כהנא-דרור. כמה המלצות על מועמדים בפריימריס שיכולים לתרום הרבה לחופש הדת

השבוע שעבר לא היה שבוע טוב לחוגי הפלורליזם. הפסדנו שני חברי כנסת טובים וחרוצים. ניצן הורוביץ ממרצ ועדי קול מיש עתיד. הורוביץ היה הח"כ המחויב ביותר במרצ לנושא הפלורליזם. יש פער לא ראוי בין הדימוי הפלורליסטי של מרצ לאנרגיות הלא רבות שהיא משקיעה בפועל בחופש דת. הורוביץ בלט לטובה.

עדי קול היתה יו"ר נמרצת ופעילה של ועדת פניות הציבור. חשוב יותר מבחינתי, היא הפכה בכנסת הזאת לפטרונית של הקהילה ההולכת וגדלה של יוצאים לשאלה מהמגזר החרדי. היוצאים נאלצים להתמודד עם העדר השכלה כללית ומעט מדי תמיכה ממשלתית. מי ייצג עכשיו בכנסת את הציבור הכל כך מקופח הזה? אלוהים יודע.

ירושלים חופשית. ד"ר ורטון. צילום: שרון לנגר

מצד שני, זה היה שבוע לא רע בכלל לסקטור קרוב לארגוני הפלורליזם -  ארגוני השוויון בנטל. יואב קיש, איש מאהל הפראיירים, אדם טוב וערכי, נבחר למקום ה-19 הריאלי בליכוד. כלומר בקדנציה הבאה צפוי לשבת בכנסת ח"כ שהשוויון בנטל באמת עומד במרכז האג'נדה שלו. נכון, הוא רק אחד מ-120 ויש משמעת קואליציונית וגם משמעת אופוזיציונית. ובכל זאת כל אחד נחשב.

אחד הדברים שבוחרים לא יודעים על הכנסת הוא שפעילי זכויות אדם לא עובדים בדרך כלל מול מפלגות אלא מול חברי כנסת. העובדה שמפלגה תומכת או מתנגדת לנושא מסוים לא אומרת שהיא באמת תעשה משהו בעניינו. דרושים חברי כנסת שייקחו את הנושא על עצמם, ישקיעו בו זמן ומאמץ ולפעמים גם ישלמו מחירים.

אם מדובר בחבר כנסת מהאופוזיציה חשוב שהוא יעלה נושאים על סדר היום ויאתגר את הקואליציה ככל האפשר. אם מדובר בח"כים מהקואליציה דרוש שהם יזכירו למפלגות שלהם למה הן נבחרו. ודרושים ח"כים כאלה בכמה שיותר מפלגות כדי שיוכלו לשתף פעולה ביניהם ולהוביל יוזמות שיזכו לתמיכה רחבה.

בכנסת ה-18 (כלומר הלפני אחרונה) לא היה לפעילי הפלורלזים כמעט עם מי לעבוד (לפוסט המקביל בבחירות הקודמות). בכנסת ה-19 בזכות יש עתיד ידענו שפע יחסי. רות קלדרון ייצגה את ארגוני ההתחדשות היהודית, עדי קול את היוצאים לשאלה, עליזה לביא נאבקה בהדרת נשים. למה אני מזכיר בעיקר נשים? את השאלה הזו יש להפנות לגברים של המפלגה. במפלגות אחרות היו מעט מדי ח"כים שפלורליזם עמד במרכז האג'נדה שלהם.
 

לפרק את המונופול. הרב קריב


יש עתיד הולכת להתכווץ ולאבד כוח. יש סיכוי טוב שהיא הולכת לאופוזיציה. חשוב מאוד שיהיה עם מי לעבוד גם במפלגות אחרות. לכן אביא כאן שלוש המלצות למועמדים, תומכי חופש דת שיכולים להיות חברי כנסת מצויינים (גילוי נאות: כולם שותפים שלי למאבקים ולכן אני יודע שהם אנשים ראויים ומוכשרים):

הבית היהודי – עו"ד בתיה כהנא דרור. הפמיניזם הדתי הוא אחת התופעות החשובות והמרתקות היום בחברה הישראלית. מנכ"לית הארגון למען עגונות ומסורבות גט "מבוי סתום" בתיה כהנא דרור היא מהבולטות בתנועה הזאת. היא מובילה את המאבק בעריצות בתי הדין הרבניים ובהתעללות שלהם בנשים המגיעות להתדיין בפניהם. היא גם ההוכחה שאין שום סתירה בין זכויות אדם לבין להיות ימני. בתחילת הקדנציה הבאה תצטרך הועדה למינוי דיינים לבחור כעשרים דיינים חדשים. חשוב שתהיה בסביבה חברת כנסת שיהיה לה באמת חשוב למנות אנשים נאורים ומתחשבים ולחסום קנאים חשוכים. (לקריאה נוספת)

העבודה -  הרב גלעד קריב. על פי הסקרים, 7% מהישראלים מגדירים עצמם רפורמים וקונסרבטיבים (מי שרוצה להתווכח עם הנתון הזה שיבקר קודם בקישור הזה, וגם זה). זה לא אומר שהם הולכים לבית כנסת בשבת. זה אומר שהם מזדהים עם יהדות סובלנית, שיוויונית ומקבלת את האחר. חלק הולך וגדל של הישראלים גם הפכו בשנים האחרונות את התנועות האלו לספקיות שירותי הדת שלהם. דמות מרכזית במהפכה הזאת ודובר בולט וחשוב שלה הוא מנכ"ל התנועה הרפורמית הרב גלעד קריב. לא מעט אנשים כבר מבינים שאין אויב גדול ליהדות מהמונופול האורתודוכסי על היהדות. קריב חיוני בכנסת כדי שיהיה מי שינהל מאבק יומיומי ועיקש נגד המונופול הזה. הוא חיוני גם כדי שיהיה בכנסת רב שיזכיר שיהדות זה לא לשנוא את הגוי אלא להיות הגון ואנושי כלפיו. ועוד יתרון לקריב: גפני נוהג לצאת מישיבות בכל פעם שרב רפורמי מדבר. שיתעמל קצת. (לקריאה נוספת)

מרצ – ד"ר לורה ורטון. כשכתבתי שמרצ נושאת בשנים האחרונות פחות מדי את דגל חופש הדת, זה לא חל על חברת מועצת עיריית ירושלים לורה ורטון. היא נטלה תפקיד מרכזי כמעט בכל מאבק למען חופש דת בירושלים בשנים האחרונות, בין אם במועצת העירייה בין אם בעתירות לבג"צ והיא כל הזמן בשטח. היא יכולה להיות וצריכה להיות האישה של מרצ בכנסת לענייני חופש דת. ורטון אגב הגיעה למרצ בכלל דרך הצד החברתי, ומילאה תפקיד בולט במאבק למען חוק הדיור הציבורי. כבר לפני שנה היא החלה במאבק נגד מכירת דירות של הדיור הציבורי למוסדות דת. יש לה גם עמדה ברורה בעד השוויון בנטל. היא משלבת את זה בלי שום בעיה עם פעולות למען שוויון זכויות לערביי מזרח ירושלים. כי כך צריך להיות, ואין שום סתירה. (לקריאה נוספת)

ולסיום כמה הערות:

  • מועמד טיבעי נוסף להחליף את הורוביץ בכנסת היה יכול להיות חבר מועצת עיריית תל אביב ומנכ"ל ישראל חופשית מיקי גיצין. אלא שגיצין החליט לא להתמודד. סביר להניח שאחת הסיבות היתה שהורוביץ כבר היה שם והיה צפוף. עכשיו הורוביץ כבר לא, אבל מועד הגשת המועמדות עבר. סביר שגיצין עוד יהיה חבר כנסת.
  • יש עוד המון אנשים חדשים שאני אשמח אם יהיו בכנסת, למשל אם אלדד יניב יהיה שם לשמור על הכסף שלנו, אבל הפוסט הזה מתמקד באנשי הפלורליזם.
  • יהיה מצוין אם  סגנית ראש עיריית ירושלים רחל עזריה תכנס מטעם כחלון. עזריה מילאה תפקיד מרכזי במאבק נגד הדרת נשים ועומדת בראש תנועה דתית חילונית בשם "ירושלמים", שמעודדת הענקת הכשר שאינו תלוי ברבנות.
  • וכמובן, בפוסט הזה חשובה יותר מתמיד ההערה שמופיעה בצד שמאל, שהבלוג הזה הוא מטעמי ועל דעתי ולא מטעם חדו"ש. חדו"ש לא מביעה עמדות למי להצביע בבחירות. אני כן.

 

כהנא-דרור. מוכיחה שזכויות האדם שייכות גם לימין

 



להמשך הפוסט

הפוליטיקאי הכי ציני בפוליטיקה הישראלית

שחר אילן | 30.12.2014 | 22:28

דרעי וישי בימים טובים יותר. צילום: אוליבייה פיטוסי

מי היה מאמין שדווקא דרעי יתגלה כגדול הפולנים: תלכו תלכו למערכת הבחירות שלכם. אני אשב לי כאן לבד בחושך עם הקלטות של מרן ● כלי התקשורת הרבו לדבר על דרמה פוליטית, אבל האמת היא שמה שהיה לנו פה זה דרמה קווין ● אף אחד לא יכול לנסח את זה יותר טוב מיפה דרעי: "נכון להיום, הוא התפטר"

באוגוסט 2000 כמה ימים לפני שאריה דרעי נכנס לכלא נערכה עצרת מחאה בבנייני האומה. לעצרת גויסה בין היתר אחת הבנות, בת 7, שמררה בבכי על כך שהיא לא תאכל תפוח בדבש עם אבא  בראש השנה. זה היה יכול להיות באמת מרגש, לולא העובדה שאבא שלה נהג להעביר את ראשי השנה שלו באומן עם הקבר של רבי נחמן. הכתבים באולם היו בהלם. זה הרגע הכי ציני שראיתי בפוליטיקה וראיתי לא מעט. דרעי הוא בעיני הפוליטיקאי הכי ציני בפוליטיקה הישראלית, יותר מליברמן, יותר מנתניהו.

אתמול נשלחה לזירה יפה דרעי,  אשתו של. רינה מצליח ניסתה שוב ושוב בגבורה להוציא ממנה תגובה להאשמות הקשות של הרב נגד דרעי. במקום זה דרעי הגיבה בפינת הסאטירה: "אריה בן תורה, הוא ערכי, הוא לא פוליטיקאי". מלבד הרגעים הקומיים היתה גם הצהרה ברורה של יפה: "נכון להיום, הוא התפטר". אף אחד לא היה מנסח את זה טוב יותר.

לאדם שסיפר בדיחה גרועה וטרחנית יש שתי אפשרויות. אחת, המוצלחת יותר, ללכת הלאה. השניה היא לנסות לתקן את המצב באמצעות עוד בדיחה גרועה וטרחנית בתקווה שהפעם הזה יעבוד. דרעי בחר באפשרת השניה. אחרי שאף פרשן כמעט לא קנה את ההתפטרות שלו הוא בחר להתפטר מהכנסת. למקרה שגם זה לא יספיק, גם חברי הכנסת של ש"ס הודיעו שיתפטרו. אפשר היה לחשוב שמי שרוצה לרדת מהבמה הציבורית, ישלח את מכתב ההתפטרות באמצעות שליח. אבל דרעי בחר לעשות הכל בפריים טיים. כי ארבעה שבועות לפני הגשת הרשימות כל צעדי "התחזיקו אותי" הם רק מהלכים בקמפיין הבחירות.

כלי התקשורת הרבו לדבר על דרמה, אבל האמת היא שמה שהיה לנו פה זה דרמה קווין.

למה זה היה טוב? לא רק כדי שיפסיקו לדבר על הקלטת שבה הרב עובדיה אומר שדרעי רשע ואולי אומר גם שהוא גנב ולקח שוחד. גם כדי להפוך את דרעי מהאיש שהרב מביע ממנו סלידה לקורבן. אין ספק במלחמה על מעמד הקורבן בין דרעי לישי, השבוע דרעי ניצח בגדול.

מי היה מאמין שדווקא דרעי יתגלה כגדול הפולנים: תלכו תלכו למערכת הבחירות שלכם. אני אשב לי כאן לבד בחושך עם הקלטות של מרן ואתם תרוצו לבחירות ותהיו שרים וח"כים ותשבו בלשכות ותסעו ברכבי השרד. אל תחשבו עלי. אני אסתדר לבדי בדירה של ה-272 מטר ברחוב הקבלן (קומה 5-7 פלוס 140 מ"ר מרפסת גג).

תכשפי אותו שירד מעלינו

שוב ושוב הקשבתי לקלטת שחשפו עמית סגל ויאיר שרקי בערוץ 2. שלא יעבדו עליכם. היא לא פוגעת בכבודו של הרב עובדיה יוסף וגם לא במפעל חייו. להיפך, הרב יוסף נראה ונשמע בה מצויין. בניגוד לכל מה שסיפרו עליו בחייו. הוא חד, צלול, שולט בנעשה ובסובבים אותו. היחיד שכבודו נפגע בקלטת זה דרעי.

מלבד הרב נראים בקלטת גם הבן משה יוסף וכלתו יהודית יוסף, שחיו בדירת הרב וטיפלו בו. בעיני אחד מרגעי המפתח בקלטת הוא זה שבו מספרים לרב על השמועות שיהודית יוסף מכשפת את דרעי באמצעות האוכל, כשהוא בא אליהם לארוחות שבת. יהודית יוסף, לבית סודרי היא נכדתו של הבאבא חאקי, אחיו של הבאבא סאלי, כלומר נצר למשפחת מכשפים מרוקאית ידועה. "תכשפי אותו שירד מעלינו", אומר הרב בציניות שלא היתה מביישת אף ציוץ של פרשן בטוויטר. המשפט הזה אומר יותר מאלף גידופים מה הרב הרגיש כלפי דרעי.

ברור שהרב אמר על דרעי שהוא רשע. אבל האם הוא אמר גם שדרעי גנב ולקח שוחד? התשובה מורכבת. ההקשר היה ההסבר של הרב, למה ש"ס תפסיד מצביעים אם הוא יחזיר את דרעי. וזה מה שאמר: "30-40 אחוז יברחו לנו. למה? כי שפטו אותו בבית המשפט. 'למה לקחת מישהו גנב? למה לקחת מקבל שוחד'?… על ישי אין לאף אחד שום דבר". אפשר לפרש שהרב אומר את זה על דעתו. אפשר לפרש שהוא מצטט את הבוחרים. בכל מקרה העובדה שהוא בחר לא להסתייג מהמילים "מישהו גנב" היא קשה מאוד מבחינת דרעי. קשה מאוד.

יהיה עוד יותר גרוע

קשה להאמין שזה אפשרי אבל המצב של שני פלגי ש"ס הרבה יותר גרוע ממה שרואים בסקרים. לאור העובדה ששני הפלגים עוברים בקושי את אחוז החסימה, מה כבר יכול להיות יותר גרוע? למשל שמספר הקולות הדרושים כדי לעבור את אחוז החסימה יעלה. איך זה יכול להיות? הרי אחוז החסימה קבוע -3.25%? התשובה היא: אם בסך הכל יהיו יותר מצביעים, השווי של אחוז החסימה בקולות יעלה.

לא רק שזה יכול להיות. זה אפילו צפוי אם תוקם הרשימה הערבית המאוחדת ותביא לקלפי כמה מנדטים של מצביעים ערבים שבדרך כלל נשארים בבית. בסקר אחד של "פאנלס פוליטיקס" ל"מעריב- סופהשבוע" זה כבר קרה. כשהשאלה כללה את שלוש המפלגות הערביות בנפרד, שני פלגי ש"ס עברו עם 4 מנדטים. כששאלו על הרשימה הערבית המאוחדת, ש"ס של דרעי (לא רשימת ישי) נשארה בחוץ.

לכן עד כמה שזה נשמע הזוי, עד להגשת הרשימות יהיו עוד לא מעט מגעים וביחוד לחצים לאיחוד בין ש"ס דרעי וש"ס ישי. בסופו של דבר, בלי איחוד, שני הצדדים בסכנה קיומית ומסכנים את הייצוג החרדי ואת גוש הימין. אבל זה לא יהיה פשוט. לא צריך בדיקות דם כדי לדעת שבמערכת היחסים הזאת לא נשאר שום דם שהוא לא דם רע.

בינתים דרעי ממשיך לקנות את התמיכה של כל מי שהוא יכול חוץ מישי. במכתב ההתפטרות שלו הוא הציע לצרף למועצת החכמים את ראש ישיבת אור החיים הרב ראובן אלבז, הרב של השר לשעבר והאסיר לשעבר בניזרי. לאלבז יש רשת מוסדות גדולה והוא נהנה מאהדה ציבורית גדולה בציבור הספרדי הפשוט, זה שדרעי מתקשה לדבר איתו. בניזרי, בעבר שותף פוליטי נאמן של אלי ישי, מיהר לגמול לדרעי בראיון אוהד ברדיו וכינה אותו "איש חד ושד משחת".

אבל כדי להשיג אחדות עם ישי יהיה צריך לצרף למועצת החכמים את המרן שלו, ראש ישיבת כסא רחמים הרב מאיר מזוז. סביר שהדרישה תהיו שהוא ימונה לנשיא יחד עם הרב שלום כהן. אחרי שהרב כהן אמר שישי הלך לבית הכסא, כלומר השווה את הישיבה של הרב מזוז לשירותים, נראה שגם איחוד בין הרבנים לא יהיה פשוט. גם אצלם כבר זורם לא מעט דם רע. או מי ביוב.

אפשרות נוספת היא שאם ש"ס לא תתרומם בסקרים, דרעי ינסה לרוץ ביחד עם יהדות התורה ובכך יחתום את המהפך של המפלגה מתנועה שתומכים בה גם מסורתיים למפלגה חרדית. הבעיה: זה יבטיח שש"ס לא תמחק אבל ידחוק את המצביעים המסורתיים של המפלגה לזרועות ישי ויעזור לו לעבור את אחוז החסימה.

ואם שמתם לב שאני לא מביא בחשבון את האפשרות שדרעי לא יעמוד בראש ש"ס זה לא במקרה. אני בהחלט מוכן להתחייב ללעוס כובע אם הוא לא יתמודד לכנסת ה-20, בתנאי שדרעי יתחייב שאם הוא חוזר, הוא מבשל את המגבעת שלו ואוכל אותה עם החמין בשבת.

להמשך הפוסט