אחרי הפסקה ארוכה חזרתי לקרוא המודיע והוא לא אכזב. על הנהגת המדינה הוא כותב ש"חייהם חיי שוק עלובים", את הציונות הדתית הוא מגדיר "ספחת ממארת" ו"תנועה מסואבת" ואת אנשי הקיבוצים כ"שליחי השטן". הוא גם קורא להפסיק את השיסוי, ההסתה והעמקת הקרעים בעם


רוב הזמן הציבור לא מודע לכמות ההסתה הפרועה נגדו בתקשורת החרדית. הבלוג הזה חושף מדי פעם חלק קטן מהדברים. מצד שני יש גבול לכמות הזיהום הנפשי שהמשגיח יכול להחשף אליו, גם למען מטרה חשובה. והמשרד להגנת הסביבה עוד לא קבע משום מה את תקן הקללות, החרפות וגסות הרוח, שמותר לפשקעווילים, המתחפשים לחלק מהעיתונים חרדים, לשפוך. לכן מאז שהפסקתי לעבוד ב"הארץ" אני קורא את העיתונים המזהמים במיוחד, כמו "המודיע" או "שעה טובה", לסירוגין. ככה אני שומר במידה מסויימת על עצמי.

המודיע היה פעם ביטאון אגודת ישראל על כל חלקיה. אחר כך פרשו ממנו החרדים הליטאים והספרדים ואחר כך גם החסידויות הקטנות. כך שהיום הוא בעצם ביטאון החסידויות הגדולות של אגודת ישראל, גור וויז'ניץ. חשוב לזכור, אינו דווקא (או רק) השנאה כלפי החילונים, הדתיים לאומיים וכל השונה מהחרדי, אלא בעיקר בוז ותעוב חסרי מעצורים.

את ההשקפה הזאת ביטא בעבר העיתון במאמר מערכת לכאורה מתון על החילונים: "פעמים רבות אנחנו לא מבינים את תגובות הפה והגוף שלהם, והם לא אשמים שהם כאלה!!!…ראוי והגון שנתמיד בהליכותינו הנעימים ובאהבת ישראל גם כאשר אחינו הלא דתיים נראים כדוחים וכאלימים". אכן מתחשב ומלא אהבת ישראל. חשוב לזכור: להמודיע יש משגיח רוחני שעובר על הטקסטים. ממילא, כל מה שמתפרסם בו הוא כמו עמדה רישמית של הפלג המרכזי של אגודת ישראל.

ביום שישי חזרתי לקרוא את המודיע לאחר הפסקה ארוכה והוא לא אכזב. את הציטוטים בפסקאות הבאות לקחתי ממאמר של אחד אברהם טמיר. נראה שלא מדובר באלוף המנוח. בעיתונות החרדית יש הרבה מאוד כותבים שמסתתרים מאחורי שמות בדויים, מה שמקל עליהם לא לקחת אחריות על דברי התועבה שהם כותבים. אבל מי יודע אולי יש באמת כותב מאמרים חרדי בשם אברהם טמיר.

וזה מה שיש לאותו אברשה לכתוב על הנהגת המדינה: "הנהגה רקובה ושפלה אשר פרט למילוי תאוותיה ויצריה האנוכיים אין לה בעולמה ולא כלום… דיינו בעלעול קל במסכת חייהם הפרטיים של אותם אנשי שלטון… פורקי עול". עוד הוא מגדיר אותם כ"חבורות של פרחחי רחוב… מי שההלכה מגדירה אותם כעבריינים מועדים". זה הכל? מה פתאם? תמיר רק תופס תאוצה. "כל חייהם הינם בבחינת חיי שוק עלובים". האם טמיר לא נסחף קצת? להיפך. הוא רק ממלא את חובתו. "על כל אחד ואחד מאיתנו", הוא מסביר, "לסייע בהסרת המסווה מעל פרצופם של אותם פושעים מועדים".

למקרה שאנשי הבית היהודי ירגישו שהחרפות והבוז מכוונים רק לעבר אנשי יש עתיד, מקסימום גם לליכוד, טמיר מדגיש שהדברים נכונים "בין אם המדובר בגלויי ראש ובין אם המדובר באחיהם הקרובים שכיפה לראשם".  את הציבור הדתי לאומי הוא מכנה "גרורותיה המסורתיות של מדינת ישראל". אהמ? רמז שישראל היא סרטן? יחליט כל אחד לעצמו.

עזרה מסויימת בהחלטה נותן המשפט הבא המתייחס לציונות הדתית: "מחלתה המסוכנת של אותה תנועה מסואבת מלווה היא אותה ומאפיינת את השקפותיה מאז קמה היא ועלתה על במת הציבוריות היהודית לפני למעלה ממאה שנה…" הוא מכנה את אנשי הציונות הדתית גם "סכנה ליהדות" ו"ספחת ממארת".  כן הוא כותב ש"היו אלה עסקני המזרחי של ימי מלחמת העולם השניה שעשו יד אחת עם שליחי השטן… אנשי הקיבוצים מפעילי השמאל".

מאמר המערכת של המודיע באותו יום מסביר את מטרות העצרת שתערך היום. בין היתר הוא כותב שמאות אלפי המתפללים ייתנו ביטוי לכך שהם "דוחים את, הלעג הבוז והקלון שמבקשים להטיל בלומדי התורה, ודוחים את השיסוי , ההסתה והניסיון להעמיק קרעים בעם". וואלה.