שלשום הלך לעולמו עו"ד דוד גלס, האשכנזי השמאלני שהרב עובדיה בטח בו ללא סייג. גלס האמין שבראש ש"ס צריך לעמוד אדם שמפחד לעבור על החוק אבל אסור שיהיה עבד נרצע לאשכנזים. כשהיה נשאל איך זה שראשי ש"ס שוב ושוב מסתבכים היה עונה: "יש מאה טעמים לא לשתות וויסקי, אבל הטעם של הוויסקי חזק מכל"

מימין: דובר ש"ס לשעבר איציק סודרי, היועץ המשפטי גלס, הרב עובדיה יוסף ויו"ר ש"ס לשעבר אלי ישי. צילום: אינטרפיס


כשהיועץ המשפטי של ש"ס עו"ד דוד גלס רצה להסביר למה אנשי ש"ס מסתבכים שוב ושוב בפלילים או עושים מהלכים שגויים הוא נהג לומר ש"יש מאה טעמים לא לשתות ויסקי אבל הטעם של הוויסקי חזק מכל". גלס, ממקימי ש"ס, אחד האנשים החזקים במפלגה ואחד האנשים המקורבים ביותר לרב עובדיה יוסף המנוח, סבר – לפחות מאז פרשת דרעי – שבראש ש"ס צריך לעמוד פחדן. כלומר לא באמת פחדן, אלא אחד שמפחד לעבור על החוק. זו אחת הסיבות לכך שהוא תמך באלי ישי.

בשנות ה-70, כאשר הרב עובדיה יוסף היה הרב הראשי הספרדי, היה גלס הדתי-לאומי מנכ"ל משרד הדתות וחבר כנסת  מטעם המפד"ל. אז נוצר הקשר ההדוק ביניהם שהחזיק לאורך כל חייהם. אתמול כינה אותו האתר החרדי "בחדרי חרדים" "האשכנזי השמאלני של ש"ס". הרב עובדיה וגלס נזרקו על ידי המפד"ל בתחילת שנות ה-80. הרב עובדיה יוסף נזרק מהרבנות הראשית ודוד גלס נזרק מהכנסת בגלל עודף שמאלנותו ועוד כל מיני סיבות פוליטיות. הקמת ש"ס היתה הנקמה המשותפת. את המחיר (והוא כבד) כולנו משלמים עד היום.

גלס נפטר פחות משנה אחרי הרב עובדיה. הוא העריץ את הרב יוסף ומאוד התגאה בקשר האמיץ ביניהם ובכך שיוסף כל כך בטח בו. לפעמים, בייחוד בפעמים שבהן הרב היה מסתבך בהתבטאויות נוסח השוק, לא ממש הבנתי אותו.

גלס הוא האיש שניהל את המשאים ומתנים הקואליציוניים מטעם ש"ס. אלא שהוא עצמו הודה שלא היה לו מנדט אמיתי להוביל את ש"ס לאופוזיציה. בראיון שנתן ב-2002 לעיתון החרדי "משפחה" אישר גלס שהשותפות בקואליציה היא אצל הרב עובדיה בבחינת יהרג ובל יעבור. למה? "בגלל שרק בקואליציה ניתן להקים ולבנות בתי כנסת ומקוואות, תלמודי תורה וגני ילדים. במדבר האופוזיציוני אין כלום".

הרב עובדיה יוסף נהג לומר לגלס: "רבי דוד, חתימת זקן וכיפה שחורה ואתה יכול להיות שר". גלס לא התפתה לשתות את הויסקי הזה. אולי בגלל שהוא ידע כמה תובעני הרב  יוסף משליחיו בממשלה בנושאים כמו תקציבים ומינויים פוליטיים  וידע שמי שמקפיד על שילטון החוק לא יכול לספק את הסחורה.

המורשת העיקרית של גלס, החותם שהוא רצה להותיר בהיסטוריה, היתה הניסיון להביא את תמיכת ש"ס לתהליך השלום. הוא ללא ספק היה אחד האחראים לשותפות של ש"ס בממשלת רבין שאפשרה את תהליך אוסלו. מהרבה בחינות קריסת אוסלו היתה קריסה של אחד מחלומות חייו. דובר ש"ס לשעבר איציק סודרי סיפר בדף הפייסבוק שלו, שעד לחודשיו האחרונים גלס היה פעיל בפורומים של מפגשי חרדים עם אישים פלשתינאים.

בכלל אוסלו מילאה תפקיד משמעותי בחייו של גלס. ב-1977 הוא היה חבר בקבוצת אוסלו (על שם קפה בשם הזה בתל אביב) שהדיחה מהנהגת המפד"ל את השר יצחק רפאל.

במשך שנים רבות היו גלס ויו"ר ש"ס אריה דרעי קרובים מאוד. נדמה לי שנקודת השבר היתה פרשת בראון חברון – החשדות לפיהם דרעי הבטיח שש"ס תתמוך בפינוי חברון בתמורה למינוי עו"ד רוני בראון ליועץ המשפטי, ובתקווה שבראון יעניק לדרעי עסקת טיעון נוחה. בסוף שנות ה-90 דרעי וגלס הפכו ליריבים מרים וגלס היה מהאחראים הישירים להדחת דרעי ומינויו של ישי.

גלס היה האיש שתפקידו לחלץ את הרב עובדיה מצרות משפטיות. אחת מהן היתה ב-1993 אחרי שהרב עובדיה אמר ש"ביום כיפור הרפורמים גומרים את התפילה. זה חצי תפילה. אחר כך כולם מוזמנים לאולם. שם יש ארוחה. אחרי כל-נדרי צריך ללכת לאכול. ואללה, כיפור. ינעל אבוק". יו"ר המרכז לפלורליזם יהודי של התנועה הפרורמית הרב עו"ד אורי רגב (גילוי נאות: היום מנכ"ל חדו"ש) איים להגיש נגד הרב עובדיה תביעת דיבה. גלס סידר פגישת פיוס חריגה ונדירה בין המנהיג החרדי והרב הרפורמי. הרב רגב הסביר למנהיג ש"ס שרוב הרפורמים צמים ביום הכיפורים ושדווקא ביום הזה מנהגיהם די קרובים לאורתודוכסים. הרב עובדיה הסביר לרגב שהטעו אותו לגבי מנהגי הרפורמים. רגב קצת התאכזב מזה שהרב החרדי לא ממש התנצל ובודאי לא בפומבי.

המעמד של מי שעושה למען ש"ס יותר ממה שהוא מקבל ממנה הקנה לגלס יכולת לומר דברים שאחרים לא יכלו להרשות לעצמם. ב-1990 הלכה ש"ס עם יו"ר העבודה שמעון פרס לתרגיל המסריח והפילה את ממשלת האחדות של יצחק שמיר. אבל בסופו של דבר היא נכנעה למנהיג האשכנזי הרב אליעזר מנחם שך ובמקום לתמוך בממשלה צרה בראשות פרס, הצטרפה לממשלה צרה של יצחק שמיר. כמה ימים אחרי שנכשל התרגיל המסריח, התכנסה חבורת מקורביו של שר הפנים אריה דרעי במלון המלך דוד בירושלים. אתם עבדים נרצעים, אמר להם גלס, אתם לא מסוגלים להשתחרר מהאדון, להראות קצת קוממיות. הדברים עוררו הרבה זעם. אבל דרעי, כך מספר גלס, אמר לנוכחים שאין להם סיבה לכעוס. העורך הדין האשכנזי צודק.